חידושי הרי"מ/גיטין/פח/ב

חידושי הרי"מ גיטין פח ב

דף פ"ח ע"ב

[אמר רב משרשיא דבר תורה] גט מעושה כו' אלא הא דרב משרשיא בדותא כו'. ותמוה מאוד דבש"ס ב"ב פריך לר"ה דתלוה וזבין הוי זבינא נימא אגב אונסי' גמר ומגרש ולמה בנכרים פסול ומשני הא אתמר עלה אמר ר' משרשיא ד"ת אפילו נכרים כשר רק כדי שלא תהא כל אחת מפקעת עצמה כו' כמו שתמהו בתוס'. ובתוס' ב"ב שם תירצו דלפי הס"ד דפריך דנכרים בני עישוי משני לי'. ועדיין קשה יותר למה לא משני האמת דלאו בני עישוי נינהו והוי תלוה ויהיב:

ונראה לישב דהנה תוס' הקשו למה בנכרים פסול כיון שהוא כדין הוי תלוה וזבין. ותירצו כיון דלאו בני עשוי נינהו הוי כפנוי' שלא כדין ע"ש. וגם ע"ז קשה כיון שכתבו תוס' שם דלכך הוי תלוה וזבין משום דכיון דהוא מאותן שכופין להוציא ויש חיוב עליו לגרשה שייך שפיר אגב אונסי' גמר ומגרש לקיים החיוב ע"ש. וא"כ נהי דנכרים לאו בני עישוי הם מ"מ הא ודאי דאם גירש בלא כפי' כלל ג"כ מקיים דברי חכמים ועושה החיוב המוטל עליו לגרשה. וא"כ שייך שפיר גם בנכרים כדין דאגב אונסי' עושה החיוב ומגרשה באמת ומאי בכך דכפי' שלהם הוא שלא כדין מ"מ ע"י הכפי' עושה בעצמו המצוה וכמו תלוה וזבין שאין הכפי' כדין בודאי ואעפ"כ כיון שמקבל מעות מהני וכן הכא כנ"ל. ולכך י"ל דבאמת גם בנכרים כדין הוי תלוה וזבין משום מצוה כנ"ל. אמנם לטעמא דרב משרשיא דאף דכשר מה"ת בנכרים מ"מ פסול מדרבנן כדי שלא תהי' כל א' מפקעת כו'. וא"כ י"ל דשוב הגט בטל מה"ת. דהא באותן שכופין להוציא כגון מוכה שחין וכה"ג החיוב הוא לגרשה שלא לעגנה שתהי' יכולה להנשא כנ"ל. וא"כ אם נותן לה גט הפסול מדרבנן ודאי אינו מקיים בזה החיוב המוטל עליו דעדיין אסורה להנשא. וא"כ ממילא בנכרים אף שהוא כדין והוי תלוה וזבין משום החיוב שעליו להוציא. מ"מ כיון דאיכא טעמא דרב משרשיא נפסול מדרבנן כו' א"כ שוב אינו עושה החיוב ובטל מדאורייתא דהוי תלוה ויהיב דלא שייך אגב אונסי' עושה החיוב דהא אינו מקוים כלל בזה החיוב כיון שפסול מדרבנן ומיושב שפיר דלכך בטל מדאורייתא כיון דאמרינן טעמא דרב משרשיא. והוי תלוה ויהיב כנ"ל. רק הכא דאמר רב משרשיא הטעם דלכך בנכרים אף כדין פסול ופוסל מכהונה משום דמה"ת כשר רק מדרבנן פריך שפיר דבדותא היא דאי אפשר לומר הטעם כנ"ל דא"כ עכשיו בטל מה"ת והוי שלא כדין. וא"כ למה פוסל לכהונה ואי סבר דשלא כדין נמי פוסל א"כ למה תני דשלא כדין דנכרים אפילו ריח הגט אין בו הי' להיות פוסל לכהונה ג"כ כנ"ל. והוצרך לשינויי טעמא דכדין דנכרים פסול לכהונה גזירה אטו כדין דישראל. אבל קיימא שפיר טעמא דרב משרשיא דאף דהוי תלוה וזבין כדין דנכרים דמ"מ עושה החיוב כמ"ש רק משום דאמרינן כנ"ל כיון דפסול מדרבנן עכ"פ מדר' משרשיא ממילא בטל מה"ת. ואף על פי כן אף שבטל מה"ת פוסל לכהונה גזירה אטו כדין דישראל כיון דמ"מ הוי כדין ומיחלף. ולא אמר דרב משרשיא בדותא רק על הטעם שאמר דמש"ה פוסל לכהונה וזה אי אפשר כנ"ל. אבל עכשיו שפיר אמרינן דר' משרשיא כנ"ל. ולא קשה ליגזור שלא כדין דנכרים אטו כדין דנכרים דכשר מה"ת ז"א דעכשיו שוב בטל גם מה"ת בכדין כנ"ל. וממילא מיושב שפיר הש"ס ב"ב דפריך שפיר אר"ה דתלוה וזבין הוי זבינא. א"כ גם בנכרים יהי' כשר כדין דשייך משום מצוה אף דלאו בני עישוי הם כמ"ש. ומשני הא אתמר עלה אמר רב משרשיא וכיון דפסול מדרבנן הוי תלוה ויהיב שוב ולא מהני כלל וא"ש כנ"ל דאיירי לפי האמת כנ"ל:

עוד י"ל דהתוס' שם ב"ב כתבו תחלה דלכך הוי בגט תלוה וזבין משום דנפטר משאר כסות ודחו אח"כ דא"כ גם גט מעושה שלא כדין יהי' כשר דהוי תלוה וזבין כנ"ל ע"ש. וי"ל דהנה תוס' הקשו עוד שם אהא דרב משרשיא שלא תהי' כל א' מפקעת כו' ותמהו דמאי בכך תפקיע עצמה כיון שהוא כדין ע"ש. וי"ל דבאמת הוי תלוה וזבין משום דנפטר משאר כסות. רק למאי דקיי"ל דבמגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותי' וכן בגט הפסול מדרבנן ג"כ חייב בשאר כסות כיון דאגודא בי' ע"ש. וא"כ לפי טעמא דרב משרשיא ועכ"פ בשלא כדין ודאי שייך טעמא דרב משרשיא שלא תהי' מפקעת עצמה ולא קשה קושיית תוס'. דהא הוי שלא כדין כנ"ל. וא"כ כיון דפסול מדרבנן עכ"פ חייב עדיין בשאר כסות וממילא שוב בטל גם מה"ת דהוי תלוה ויהיב דלא נפטר כלל כנ"ל. ולכך גט מעושה שלא כדין פסול ולא הוי תלוה וזבין. משא"כ במעושה כדין באמת לא אמרינן טעמא דר"מ כקושיית תוס' כיון שהוא כדין וממילא כשר גם מדרבנן והוי תלוה וזבין משום שאר כסות. וי"ל דלמסקנא שפיר בכל שלא כדין אף דישראל שייך טעמא דרב משרשיא. וכן בכדין דנכרים גזרינן אטו שלא כדין כמ"ש תוס'. ולכך בטל שלא כדין כיון דעכ"פ פסול מדרבנן שוב הוי תלוה ויהיב וכן שלא כדין דישראל פסול כיון דשייך למגזר ג"כ אטו שלא כדין דנכרים פסול מדרבנן ושוב בטל מה"ת כנ"ל. ופריך שפיר אר"ה דתלוה וזבין מהני מהא דפסול בנכרים דהוי ג"כ זבינא דנפטר משאר כסות ומשני משום דרב משרשיא והיינו כנ"ל. וכאן אמר בדותא על הטעם דנימא דלכך פוסל מכהונה משום דד"ת כשר וע"ז פריך שפיר דשלא כדין יפסל וכמ"ש לעיל. משא"כ למסקנא י"ל דאמרינן שפיר כנ"ל:

שם גמ' אין שליחותייהו עבדינן. וזה מדרבנן. ותמוה לכאורה דא"כ בגט מעושה כדין יהי' רק מטעם אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' וזה לא מצינו. וי"ל למ"ש תוס' דבאמת הוי תלוה וזבין משום מצוה רק בנכרים לא שייך מצוה כיון דלאו בני עישוי הם. וא"כ אנן אף דהדיוטות אנן מ"מ כיון דתקינו רבנן למעבד שליחותייהו דקמאי ושייך עכ"פ מצוה לשמוע דבני חכמים ושוב מהני ממילא מדאורייתא דהא באמת נתרצה אגב אונסא כמו גבי תלוה וזבין ומהני מדינא בלא אפקעינהו כו':

שם מתני' יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת כו' ע"ש. לכאורה יש ב' טעמים אהא דחוששין לקול. או דאמרינן שמא הקול אמת ולכך חוששין שלא תנשא ובאמת ראוי לחוש דהא אמר בש"ס ריש קדושין י"ב והא איכא סהדי באידית דידעו דשוה פרוטה כו'. ופי' תוס' דיצא הקול שיש עדים כו' ופריך משבוי' דאמרינן עדים בצד אסתן ותאסר ומשני בשבוי' הקילו וא"כ כיון שגם כאן הקול הוא שעדי הקדושין הלכו למד"ה כדאמר בש"ס. וא"כ כיון שהוא איסור אשת איש חיישינן שפיר שהוא אמת ושמא יבאו העדים וכדמסיק התם בש"ס דפרשי רבנן מהאי משפחה כו'. או י"ל הטעם כמ"ש רש"י ז"ל לקמן מפני החשד והיינו דאין אנו חוששין לקול ככל שמא אמת הוא רק מ"מ העולם ששמעו הקול ויראו שמשיאין אותה יאמרו דמשיאין אשת איש כנ"ל. והנה לטעם הא' לכאורה הא דאמר בש"ס יצא שמה מגורשת קאי אמקודשת כיון דנאסרה רק מחמת הקול דקדושין מהני ג"כ הקול של גירושין ע"ש והיינו ע"כ דאף דנחוש שהקול דקדושין אמת מ"מ אמרינן שמא גם הקול של גירושין אמת משא"כ היכא דידוע שנתקדשה לא מהני הקול דגירושין דהוא רק ספק כמ"ש רש"י ז"ל. ולכאורה ממ"נ היך איירי אי דהאשה מכחשת הקול דקדושין שלא נתקדשה כלל א"כ י"ל דקי"ל כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומהני עדות העדים על ההלואה ולא על הפירעון כו' וא"כ כיון שאומרת שלא נתקדשה היא מודה שלא נתגרשה דכל האומר כו'. וא"כ כיון שהי' קול דקדושין ואינה נאמנת להכחישו וא"כ אף שיש שוב הקול של גירושין מ"מ לענין זה מהני הודאתה שלא נתגרשה והקול הב' שקר. ועל הכחשת של הקדושין לא מהני וממילא למה תהי' מותרת הא שפיר יש לחוש לקול הא' ועל קול השני מהני הודאתה כנ"ל שלא נתגרשה דלחוב מהני ושוי' אנפשה חתיכה דאיסורא כנ"ל. ואם איירי שהיא מודית שנתקדשה רק שנתגרשה וכמו הקול ג"כ קשה דלא מהני דהא כיון שמודה שנתקדשה א"כ היא ודאי קדושין ושוב לא מהני הקול דגירושין. וכמו שכ' רש"י ז"ל ביש עדים שמקודשת דודאי לא מהני הקול להתירה רק כיון שנאסרה ג"כ מחמת הקול וא"כ כיון דעל הקדושין מודית ושוב לא מהני הקול להתירה. ואף דקי"ל אשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת בליכא עדים וכאן ליכא מיגו שהיתה אומרת לא נתקדשתי דהא אם תאמר לא נתקדשתי שוב תהי' אסורה מחמת כל האומר לא לויתי כו' ורק מחמת הודאתה תהי' מותרת ושוב ג"כ אסורה כנ"ל. אבל לטעם השני דמשום חשד א"ש דגם במכחשת הקדושין נהי דכל האומר כו' מ"מ הא גם אנו אומרים שאין הקול דקדושין אמת רק חשדא וליכא כיון שהעולם יודעין ג"כ מקול דגירושין כנ"ל וממילא גם במודית נאמנת שוב במיגו כנ"ל ואיירי בין במודית ובין מכחשת. רק לטעם א' קשה כנ"ל:

אך י"ל דלא קשה למ"ש הש"ך ז"ל ח"מ [סי' ע"ט] דהיכא דכשטען לא לויתי ונתחייב בב"ד שלא הי' נאמן יכול לטעון פרעתי אח"כ היכא דלא הוחזק כפרן בעדים ע"ש משום דכיון דהדין הי' דאינו נאמן וחייב לשלם יכול לומר פרעתיך אף שלא לויתי כיון שהייתי יודע שנתחייבתי בשביל שאין מאמינים לי ע"ש. וא"כ גם כאן כיון דהדין הוא דחיישינן לקול וצריכה גט י"ל שפיר דאף כשיצא הקול מקודשת אמרה לא נתקדשתי מ"מ עכשיו שיצא הקול מגורשת יכולה לומר שנתגרשה כיון שהייתי יודעת דצריכה גט מחמת הקול אף דבאמת לא נתקדשה והוא ממש כמו התם כנ"ל:

אך זה שפיר לפי' רש"י ז"ל דהקול דגירושין יצא אח"כ אבל למאי שפי' הראב"ד ושאר פ' דאיירי שמיד יצא הקול מקודשת ומגורשת ע"ש קשה כנ"ל דלא שייך הייתי יודע דהא קודם שיצא הקול לא היתה צריכה גט ואיך נתגרשה אם לא נתקדשה וקשה כנ"ל. אך י"ל דבשלמא גבי לא לויתי כיון דהפרעון הוא רק מדעת הלוה שייך שפיר כיון דלא לוה איך פרע מדעתו כנ"ל. אבל גט כיון דהוא בעל כורחה. א"כ אף שאומרת לא נתקדשתי מ"מ אין זה ראי' שלא גירשה בע"כ כיון שאינו מרצונה כלל כנ"ל:

אמנם מהא דאמר לקמן עיינו בי' רבנן כו' מימר אמרי כו'. ע"ש מבואר דאין הטעם שחוששין לקול רק מפני חשד עולם אבל לא שהוא אמת. ולכאורה קשה באמת מהא דקדושין דאיכא סהדי באידית כו'. וי"ל דדוקא התם דודאי נתקדשה ואיתרע החזקת פנוי' רק על הספק אם הי' שוה פרוטה חיישינן שפיר להקול שמא יבאו העדים. משא"כ כאן שאין יודעין כלל משום קדושין ולא איתרע החזקה אין חוששין כלל שמא יבאו עדים דעל זה עצמו יש החזקה שלא נתקדשה וממילא לא יבאו עדים כלל. ולכך הטעם רק מפני חשדא כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף