חידושי הרי"מ/גיטין/סג/א

חידושי הרי"מ גיטין סג א

דף ס"ג ע"א

התם אדם יודע כו' הכא טעי וכתב רש"י ז"ל דקאי לס"ד אבל לרב אשי לא צריך לומר הכא טעי רק דהא מקרי' שליח לשליחותי' ע"ש. ונראה לישב דהנה לכאורה למ"ש הרא"ש פ"ב דקדושין בגילה דעתו שחפץ לקדשה הוי זכות ונעשה שלוחו ממילא וכשיקדש בלא דעתו הוי קידושין ע"ש. וא"כ קשה לכאורה כאן כיון שהבעל גילה דעתו שרוצה לגרשה. א"כ גבי אשתך אמרה התקבל ובאמת אמרה הבא אינה מגורשת כלל. אמאי נהי דאדיבורא דידי' סמיך ולא עשאו שליח הולכה מ"מ הא גילה דעתו עכ"פ שרוצה לגרשה וא"כ הוי זכות ונעשה השליח ממילא שלוחו להולכה שלא מדעתו דזכין שלא בפניו וכשבא לידה תהי' מגורשת. ומאי חילוק בין בקדושין כשגילה דעתו או בגט. ואף די"ל בקדושין גוף הדבר זכות משא"כ גט זה דוחק. וגם לגבי דידה כשגילתה דעתה הוי זכות אי לאו מטעמא דשמא חזרה בה ע"ש ובירושלמי:

אך באמת ז"א כיון דאדיבורא דידי' סמיך א"כ רוצה דוקא שתתגרש מיד ואיך שייך שהוא זכות והוא שליח להולכה הא אינו רוצה בהולכה רק שמיד תגרש כנ"ל. אמנם בתירוץ הש"ס דבאמת אדיבורא דידה סמיך רק דעקר שליח לשליחותי' כו' וכיון שלא רצה להיות שליח הולכה לא מהני ואף אי נמלך אח"כ ורוצה להוליכה לא מהני דמאן עשאו ע"ש. וא"כ ע"ז קשה כנ"ל כיון שבאמת נתן לו הבעל על איזה אופן שיהי' מועיל כדאמר אח"כ תיגרש כל היכא דמיגרשא. רק שהשליח עקר שליחותי' ולא רצה להולכה. א"כ אח"כ כשרוצה נעשה ממילא שליח הבעל להולכה מטעם זכות שלא בפניו כיון שרוצה כל היכא דמגרשה הוי זכות כנ"ל ואמאי לא מהני:

אך י"ל דהא כל הטעם דאדיבורא דידה הוא שאינו מאמין לשליח וסובר שמא לא אמרה כן ונותן על דעתה. וא"כ זה שפיר היכא דלא שייך עקר שליח לשליחותי'. אבל כיון דאמרינן דעקר שליחותי' ואף שבאמת אמרה לו הבא נתבטל השליחות להולכה. א"כ שוב אמרינן דאדיבורא דידי' קא סמיך דאף שחושש שמשקר מ"מ למה יתן אדיבורא דידה הא יודע דאף שמשקר ועשתה אותו שליח הובאה ג"כ יהי' בטל דעקר לשליחותי' ואינו רוצה בהובאה. א"כ נותן שפיר רק אדיבורא דידי'. דאי משקר לא יועיל גם כשיתן אדיבורא דידה. וא"כ לא קשה הנ"ל דהוי זכות כשנמלך אח"כ דז"א דאמרינן שרצה או שתתגרש מיד כיון דאדיבור דידי' סמיך כנ"ל:

אמנם עכשיו דפריך הש"ס דמוכח דמימר אמר תיגרש כל היכא דמיגרשה ורוצה דאף אם לא יועיל ע"פ דיבורו תיגרש באופן אחר. א"כ שוב עדיין קשה כנ"ל דאף שעקר אז לשליחותי' מ"מ עכשיו שרוצה הוי שלוחו שלא בפניו מטעם זכי'. כיון דלא שייך כלל אדיבורא דידה או דידי' כיון דאמר תיגרש כל היכא דמיגרשא. ולכך פריך שפיר גם לר"א דאמרינן עקר שליח שליחותי' והוצרך לשנויי דהכא טעי גם למסקנא דר"א והיינו דלא שייך מימר אמר תיגרש כו':

לכאורה קשה בהתקבל ואשתך אמרה הבא דמשהגיע לידה מגורשת משום דאדיבורא דידי' קסמיך כו' והא למ"ש הר"ן דשליח להובאה הוי שלוחה לקבלה רק כאלו התנית שלא תתגרש עד שיבא לידה ע"ש. וא"כ למה תתגרש כלל בהנ"ל נהי דאדיבורי' סמיך מ"מ לא עשה הבעל אותו שליח להולכה כיון שהי' סבור כדיבור השליח שהוא שליח להובאה ואינו עושהו שליח הולכה דכבר הוא שלוחה רק על תנאי כנ"ל. וא"כ כיון שבאמת אמרה התקבל ולא עשתה אותו להובאה אינה מגורשת כלל ולמ"ש לעיל י"ל דכל הטעם דלא הוי זכות הוי רק משום דהא רוצה בקבלה דוקא. אבל כאן כיון שרוצה בהבאה שתתגרש כשיבא לידה א"כ שוב אף שאינו עושהו שליח הולכה נעשה ממילא אח"כ מטעם זכי' ומהני כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף