דרך חיים/אבות/ה

דרך חיים אבות ה

א

בְּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד הָיָה יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת.

רש"י:
בְּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת: תשעה ויאמר ובראשית נמי מאמר אחד הוא, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו.
שֶׁמְאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם: שטרח בו הקב"ה כל כך שבראו בעשרה מאמרות.

דרך חיים:
בְּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת וכו'. בפרק הקורא (מגילה כא:) פריך הני תשעה הוי כו', ומתרץ בראשית נמי מאמר הוי, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. ויש להקשות מאחר דבראשית נמי מאמר ולמה לא כתיב ויאמר אלקים יהי שמים וארץ. ונראה מפני שאסור לספר מדבר שהיה קודם שנברא העולם (משנה חגיגה פ"ב א), והאמירה היה קודם שנברא העולם ולפיכך כתיב "בראשית ברא אלקים" שמתחיל בבריאה. ועוד יש לתרץ שאע"ג דבראשית נמי מאמר הוא אינו דומה מאמר בראשית לשאר מאמרים, כי לשון אמירה בא על דבור פרטי שהיה אומר דבר זה, אבל כשברא השמים וארץ נכלל בזה כל העולם ואינו דבר פרטי, שהרי הכל נברא ביום הראשון, ולפיכך לא שייך אמירה שפירושו באמירה וברצון הזה שאמר - שיהיה נבראים שמים וארץ, שכן לשון אמירה בכל מקום בא על ענין פרטי, ומשמע כי יש אמירה אחרת עוד בענין הבריאה, כמו כל שאר ויאמר שר"ל במאמר. באמירה הזאת ברא דבר זה, ובאמירה אחרת ברא דבר אחר, וכאשר ברא שמים וארץ שהם כלל העולם אין כאן אמירה אחרת לכך לא שייך לשון ויאמר, כי השמים והארץ הם הכל, כי "את" השמים "ואת" הארץ - לרבות צבאיהם. וראיה לזה הפירוש דכתיב בדבר ה' שמים נעשו. וידוע כי לשון דיבור אינו כמו לשון אמירה, כי האמירה בא על ענין פרטי, לכך כתיב בכל מקום וידבר ה' לאמר. והדבור הוא בא על חתוך הקול בלבד כמו שהי' מדבר ואינו בא על ענין פרטי, והאמירה שנזכר אחריו הוא בא על דבור פרטי מה שהיה הענין, ולפיכך כתיב בדבר ה' שמים נעשו, כלומר שהשמים נעשו בדיבורו שהוציא הקב"ה מפיו, אבל אמירה פירושו שאמר ענין זה ומשמע שיש ענין אחר, ואין הדבר כן כיון שהכל נברא ביום הראשון אין כאן אמירה אחרת.

ולא כתיב וידבר אלקים יהי שמים וארץ, כי לשון דבור לא בא רק אל הדיבור שהוא חיתוך הקול בלבד, ובזה לא נבראו שמים וארץ רק נבראו במה שמשמע מן הדיבור שיהיו נבראים וזהו אמירה, ואין זה משמע בלשון דבור. ועוד כי הדבור אין לו מקבל, וראיה לזה שלא תמצא לשון לי ולו אצל דבור, ובכל מקום שכתיב לי ולו ולך אצל דיבור פירושו עלי ועליו, וכמו שפי' רש"י ז"ל אצל דברתי לך. והטעם מבואר כי הדיבור שהוא חיתוך קול בלבד אין לו מקבל, רק האמירה שהוא הענין הנאמר יש לו מקבל בלבד, ואצל אמירה בלבד לי ולך ולו ולהם, ולכך לא שייך לכתוב כאן לשון דבור, כי הש"י גזר שיהיו נבראים, וכל גזירה יש כאן מקבל, וכדכתיב קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. ודבר זה לא שייך בלשון דבור, כי אין לדבור מקבל, ומה שכתיב בדבר ה' שמים נעשו. ר"ל שבלא עמל ויגיעה נברא הכל, כדכתיב וברוח פיו כל צבאם. ולכך לא כתיב וידבר אלקים יהי שמים, כי לא בא לשון דבור על ענין זה, ופירוש זה ברור.

וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד הָיָה יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת וכו'. הלשון הזה קשה, שאם בא לומר שיהיה אפשר שיהיה נברא במאמר אחד וברא אותו בעשרה מאמרות, היה לו לומר 'ולמה בראו בעשרה מאמרות'. ועוד דאיך שייך לומר שהיה אפשר שיהיה במאמר אחד ובראו בעשרה מאמרות בשביל שכר הצדיקים ועונש הרשעים, שהוא דומה לאדם שאומר בית זה אוכל לבנותו במאה דינרים, ועם כל זה אפזר עליו עד אלף, שאם תשרף הבית תשלם לי אלף, וכי בשביל זה חייב לשלם אלף בשביל שהוציא אלף והלא במאה יכול לבנותו, וכן בענין זה כיון שהיה יכול לבראות העולם במאמר אחד ובראו בעשרה מאמרות, יהא שכר לצדיקים יותר ויפרע מן הרשעים ביותר. ועוד דלא שייך עמל לפני הקב"ה, ולא בעמל ויגיעה ברא אלקים את עולמו, אם כן מאי שנא מאמר אחד או עשרה מאמרות.

והרמב"ן ז"ל פירש שהיה אפשר לכתוב כל הבריאה במאמר אחד ולא לכתוב עשרה מאמרות. וגם בזה לא אתי שפיר "והלא במאמר אחד יכול להבראות", שהיה לו לומר 'והלא אפשר לכתוב מאמר אחד'. ואם הקושיא "והלא במאמר אחד יכול להבראות" ומאחר שאפשר לבראותו במאמר אחד יכתוב מאמר אחד, דודאי אם לא היה אפשר שיהיה נברא במאמר אחד צריך לכתוב עשרה מאמרות, אבל כיון שאפשר שיהיה נברא במאמר אחד למה הוצרך לכתוב עשרה מאמרות. אי אפשר לומר כך דאם כן יקשה בלאו הכי, כיון שאפשר שיהיה נברא במאמר אחד למה בראו בעשרה, ואם יש טעם למה בראו בעשרה מאמרות ולא במאמר אחד, זה הטעם גם כן מה שכתב "עשרה מאמרות".

ויראה דכך פירושו "בעשרה מאמרות" וכו'. ומפני שאמר ומה יש ללמוד ממה שנברא בעשרה מאמרות, אמר ולמה יש לנו ללמוד, כי מה קשה בזה עד שתאמר שיש לך ללמוד מזה, ואמר והלא במאמר אחד יכול להבראות ונברא בעשרה מאמרות, ואמר שיש ללמוד ממה שנברא בעשרה מאמרות להפרע מן הרשעים וכו'. ואין הפירוש שלכך ברא הקב"ה בעשרה מאמרות, והיה יכול להבראות במאמר אחד להפרע מן הרשעים, ולכך הוסיף "ומה תלמוד לומר", דלא שאל על הבריאה למה בראה בעשרה מאמרות, רק ששאל מה יש ללמוד מזה, ואמר שיש ללמוד מזה "להפרע מן הרשעים". ומה שלא אמר "ללמדך" שיפרע מן הרשעים. דלא אמר "ללמדך" רק על הכתוב שבא ללמד ושייך לומר ללמדך. אבל כאן שאמר "ומה תלמוד לומר", ור"ל כי מה יש לך ללמוד מזה, לא שייך לומר כלל ללמדך, דהכי קאמר ומה יש לך ללמוד מזה שנברא בעשרה מאמרות, ואמר דבר זה יש לך ללמוד, להפרע מן הרשעים.

ופירוש זה כי אם היה נברא במאמר אחד לא היה העולם כל כך חשוב במעלה כאשר הוא עתה שנברא בעשרה מאמרות שהוא חשוב כמו שיתבאר. ויש לך לדעת כי מה שנברא העולם בעשרה מאמרות ולא במאמר אחד מורה שהעולם הזה יש לו מעלה עליונה, והש"י שכינתו בעולם הזה, ומורה על מספר עשרה כי השכינה עם עשרה תמיד ולא פחות מעשרה כמו שביארנו למעלה אצל עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שהשכינה היא עם עשרה. שמזה תדע מה שמספר עשרה מקבל כבוד השכינה, כי עשרה יש בהם קדושה, ולפיכך אם נברא העולם במאמר אחד לא היה אם העולם המעלה העליונה הזאת, אבל עתה שהעולם נברא בעשרה מאמרות יש אל העולם המדריגה העליונה הקדושה, כי כבר ביארנו כי עשרה יש בהם קדושה, כי לכל דבר שבקדושה צריך עשרה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף