תפארת ישראל - בועז/אבות/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ אבות ה

(א) מיהו נ"ל דהנ"מ בדידעי ליה. אבל שרי ליה לצ"מ לאודועי אנפשיה באתרא דלא ידעי ליה (כנדרים דס"ב). ומה"ט שדר ליה שמואל לר' יוחנן י"ג גמלי ספק טריפתא [כחולין צ"ה ב']. וכ"כ רשאי הרב להטעות תלמידיו בתשובותיו (כברכות דל"ג ב'). אמנם הא דבעי רבא*) (חולין ד"ע ע"א) כרכו בסיב מהו וכו'. בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו. הדביק ב' רחמים ויצא מזל"ז. וכדומה בש"ס. נ"ל דאף דממש אי אפשר שיקרה כך, אפ"ה אין אלו שאלות של הבל ח"ו, ולא דמי להך דמנחות (דל"ז א') ששאל פלימי מרבי באדם שיש לו ב' ראשים באיזה יניח תפילין, דא"ל או קום גלי או קבל עלך שמתא. וכ"כ בר' ירמיה שהיה רגיל לשאול דברים שאינן במציאות (ר"ה די"ג א' וסוטה דט"ז א') וכדומה, וכדבעי ברגלו א' תוך נ' אמה ורגלו א' חוץ לנ' אמה, ואפקוהו מבי מדרשא (כב"ב דכ"ג ב'), ולא הדר עיילוהו עד שדבר בהכנעה יתירה, אני איני כדאי ששלחתם אלי (כב"ב קס"ה ב') . דכל הנהו אגב שיטפא שאלו שלא כהוגן אבל בעיי דרבא הנ"ל, לא משום דרצה לידע הדין בהנך גוונא, רק רצה לידע טעם הדין בכל פטר רחם, אי תלה בשפת רחם, או בחלל, או באותו וולד או בגוונא אחריתא. וכ"כ בהך דאמרינן (יבמות נ"ד א') דבעי בנפל מהגג ונתקע ביבמתו. ונתפקרו בה המינים שבזמנינו. אבל לא הציצו אלה הרשעים אורה של תורה, דהרי חזינן מהש"ס הנ"ל דהוה מענשי מאד למאן דבעי דבר שאינו במציאות. רק גם התם לא רצה לידע הדין בהך גוונא, רק רצה לידע אם ביאה קונה ביבמה אפילו בלא התכוון לשום ביאה בעולם:

(ב) והר"ב כ' דה"פ דכשפוסק הדין מסברא לא יאמר כך שמעתי מרבי' ונתקשה עליו רתוי"ט, הרי בל"ז אסור לשקר, מכ"ש כשפוסק דין, הרי אפשר שיש סתירה לסברתו ונמצא מכשיל הרבים. עכ"ל. ולפע"ד ק' איפכא, דהרי התירו פרושים הדבר, ואדרבה יעצו לעשות כן, וכדאמרינן (פסחים קי"ב א') אם תרצה להחנק, התלה באילן גדול. ואת"ל התם ר"ל שילמוד לפני רב גדול ויאמר שמועותיו משמו כמ"ש רשב"ם, התם. עכ"פ ק"ל הרי רב פפא אמר בשם רבא דהלכה כב"ה, אף דידע שלא אמר כן (כברכות דמ"ג ב'). וא"כ ק' לר"ב שכתב שאין זה מדת חכם, וכ"ש לרתוי"ט שכתב דאיסורא נמי איכא. אמנם נ"ל דבל"ז ק"ל היכא הוה רב פפא רשאי לעשוח כן, הרי אמרינן (ברכות כ"ז ב') דכל האומר דבר בשם רבו מה שלא שמע ממנו, גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ואת"ל משום כיסופא שלא יתבייש על מה שעשה ולאו אדעתיה, שרי לעשות כן, דהרי גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה (כברכות די"ט ב'). עכ"פ ק"ל מהך דאפכוה ושדרוה קמיה דרב, ואמרו סברת קרנא כאילו אמרה שמואל (כקידושין דמ"ד ב'). ואת"ל התם רק לשעה עשו כן כדי לבחון דעתו, ורצו להודיעו בתר הכי מאן אמרה. עכ"פ ק"ל משמואל דאמר מלתא דרבי בשם רבנן, מדהוה ס"ל דבהא הלכה כרבי (פסחים כ"ז א'). ואת"ל כיון דהזכיר שם רבנן, והרי רבי נמי בכלל רבנן, וכיון דקיי"ל כוותיה שרי לכנותו כך*), כדאשכחנא כמה זמנין דנקיט רבי גופיה מלתא דיחיד בשם חכמים כי היכא דליקו כוותיה. עכ"פ ק"ל ממ"ד (חולין קי"א ב'). דשמואל אמר לר"א מלתא בשם רב, ורב לא אמרה (עי' מ"ש עדיות פ"ד סי' נ"ד). ונ"ל כיון דעיקר הטעם דאסור לומר כן, הוא משום דשמא יש לפקפק על דבר זה שאומר ונמצא מבזה רבו (כמ"ש בדברי חמודות ברכות פ"ד אות כ"ד). א"כ כשברור לו שהלכה כן, שרי לומר בשם רבו כדי ליתן חיזוק להדבר. וכ"כ באומר בשם איש גדול שאינו רבו, ויש לו שום צורך בדבר, אפילו אין ברור לו שכן הלכה, שרי, דאע"ג דעי"ז אפשר שיפחת כבוד חבירו, והרי אסור להתכבד בקלון חבירו. אפ"ה רק ספק גרמא בעלמא הוא ושרי. ודו"ק]:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.