בראשית רבה/ב/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
(פרשה ב' בדפוס וילנא. הגהה והעתקת הסוף מבראשית רבה/ב/ג) |
(עיצוב) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון. רבי אבהו אמר: משל למלך שקנה לו שני עבדים שניהם באוני אחת, ובטימי אחת. על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל. ישב לו אותו תוהא ובוהא, אמר: שנינו באוני אחת ובמימי אחת, זה ניזון מטמיון, ואני אם איני יגע איני אוכל. כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונים מזיו השכינה, והתחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ורבי יהודה בר סימון אמר: משל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באוני אחת, ובטימי אחת. על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל אחת גזר טירודין. ישבה לה אותה השפחה חוהא ובוהא, אמרה: שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זו אינה יוצאה וזזה מפלטין, ועלי גזר טירודין. כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים חיים, והתחתונים מתים. לפיכך והארץ היתה תהו ובהו: | רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון. רבי אבהו אמר: משל למלך שקנה לו שני עבדים שניהם באוני אחת, ובטימי אחת. על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל. ישב לו אותו תוהא ובוהא, אמר: שנינו באוני אחת ובמימי אחת, זה ניזון מטמיון, ואני אם איני יגע איני אוכל. כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונים מזיו השכינה, והתחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ורבי יהודה בר סימון אמר: משל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באוני אחת, ובטימי אחת. על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל אחת גזר טירודין. ישבה לה אותה השפחה חוהא ובוהא, אמרה: שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זו אינה יוצאה וזזה מפלטין, ועלי גזר טירודין. כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים חיים, והתחתונים מתים. לפיכך '''והארץ היתה תהו ובהו''': | ||
א"ר תנחומא: לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה, והיתה מניקתו תוהא ובוהא. למה, שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו. בך צפתה הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו של אדם, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ג#יז|בראשית ג יז]]}} ארורה האדמה בעבורך. לפיכך והארץ היתה תהו ובוהו: | א"ר תנחומא: לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה, והיתה מניקתו תוהא ובוהא. למה, שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו. בך צפתה הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו של אדם, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ג#יז|בראשית ג יז]]}} ארורה האדמה בעבורך. לפיכך '''והארץ היתה תהו ובוהו''': | ||
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה מ־14:40, 21 בינואר 2021
|
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש יפה תואר
|
רבי אבהו ורבי יהודה בר סימון. רבי אבהו אמר: משל למלך שקנה לו שני עבדים שניהם באוני אחת, ובטימי אחת. על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון, ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל. ישב לו אותו תוהא ובוהא, אמר: שנינו באוני אחת ובמימי אחת, זה ניזון מטמיון, ואני אם איני יגע איני אוכל. כך ישבה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונים מזיו השכינה, והתחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים. ורבי יהודה בר סימון אמר: משל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באוני אחת, ובטימי אחת. על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל אחת גזר טירודין. ישבה לה אותה השפחה חוהא ובוהא, אמרה: שנינו באוני אחת ובטימי אחת, זו אינה יוצאה וזזה מפלטין, ועלי גזר טירודין. כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים חיים, והתחתונים מתים. לפיכך והארץ היתה תהו ובהו:
א"ר תנחומא: לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה, והיתה מניקתו תוהא ובוהא. למה, שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו. בך צפתה הארץ שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו של אדם, שנאמר (בראשית ג יז) ארורה האדמה בעבורך. לפיכך והארץ היתה תהו ובוהו: