בראשית רבה/ב/ג
|
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה
|
ר' יהודה בר סימון פתר קריא בדורות: והארץ היתה תהו (ובהו)[1], זה אדם הראשון שהיה ללמה[2] ולא כלום. ובהו, זה קין שבקש להחזיר את העולם לתוהו ובוהו. וחושך, זה דורו של אנוש, על שם (ישעיה כט טו) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי וגו'. על פני תהום, זה דור המבול, שנאמר (בראשית ז יא) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום. ורוח אלהים מרחפת על פני המים, על שם (בראשית ח א) ויעבר אלהים רוח על הארץ. אמר הקדוש ברוך הוא, עד מתי יהא העולם מהנהג באפילה, תבוא האורה. ויאמר אלהים יהי אור, זה אברהם. הדא הוא דכתיב (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק וגו', אל תקרא העיר אלא האיר. ויקרא אלהים לאור יום, זה יעקב. ולחשך קרא לילה, זה עשו. ויהי ערב, זה עשו. ויהי בקר, זה יעקב. ויהי ערב, ערבו של עשו. ויהי בוקר, בקרו של יעקב. יום אחד, שנאמר (זכריה יד ז) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וגו'. דבר אחר יום אחד, שנתן לו הקב"ה, ואי זה? זה יום הכפורים:
- ↑ בחלק מהדפוסים ליתא
- ↑ ללמה פירש מתנות כהונה: להבל ולתוהו, כי תהו המה (ש"א יב, כא). תרגם יונתן למה. וכן הבל תרגם אנקלוס למה.