בית מאיר/יומא/ע/א

בית מאיר יומא ע א

ריש לקיש אומר משום ברכה שאינה צריכה. וכן איתא מס' סוטה דף מ"א (ע"א) ופרש"י כאן (ד"ה ברכה) שיהא צריך לחזור ולברך, ותימא לי לפום רהיטא למה יהא צריך לחזור ולברך הא כיון דדעתו עלי' כשבירך הא קיי"ל בא"ח סי' ר' בברכת פירות כל שהי' דעתו מתחילה אפילו הביאו לו מין אחר שברכתו כברכת מין הראשון א"צ לברך שנית וא"כ אפילו נימא דספר תורה אחרת חשוב מין אחר מה שבאמת לא מסתביר מ"מ יוצא ומכ"ש דאף אפשר מיד להוציא אף הס"ת אחרת שתהיה לפניו בשעת הברכה, ולמה יהא צריך לחזור ולברך וע"ש סי' ק"מ סעי' ג' מדמו הפוסקים ברכת התורה לברכת הפירות וצ"ע, שוב ראיתי שכבר הרגיש הט"ז בי"ד סי' () אבל ישובו לא נראה לי כלל ומה שמדמה לאם אין לו וכו' ע"ש לא דמי כלל ששם מפני הטעם המבואר בתוס' פ' הניזקין כדי שיהא נראה המספר שבעה קרואים, מעיקרא אינו מ נין לפטור אלא פרשה אחת ומברך ברכה אחרונה והרי הוא כמו שחולק סעודתו ומברך בהמ"ז שחוזר ומברך ברכת המוציא אבל הכא מה"ת הא אדרבא יהי' דעתו לפטור הכל בחד ברכה ובאמת נלענ"ד מזה ברור כדעת המרדכי שמביא שם, והוא שכמו שנתן הרא"ש הטעם שאין ברכת התורה שחרית פוטר ברכה זו אפילו מיד משום שהוא נתקנה לכבוד ציבור כן צ"ל שנתקנה נמי לכבוד הספר תורה גופא שכ"מ שקורין מתוך הספר תורה בצבור אסור לקרות ממנה בלא ברכה ולפיכך יהא צריך לחזור ולברך עליה ומ"מ חשיב אותה ברכה שא"צ מפני שאפשר לגלול הראשונה ולקרות ממנה והמניעה אינו אלא מפני טורח הצבור לפיכך חשבה ברכה שא"צ, וצ"ע על החולקים שם על המרדכי, וע"ש ב"ח וש"ך וק"ל.

מעבר לתחילת הדף