אשל אברהם (אשכנזי)/הקדמת המחבר/ו/א
|
|
אשל אברהם (אשכנזי)
הקדמת המחבר ו א
(דף ו' ע"א)
אית דדמי ליה ולית אחרא כוותיה בגין כך איתמר (שה"ש ב, ג) בצלו חמדתי וישבתי. בצלו ולא בצלא דשאר ממנן. כמו שנרמז בזהר פ' לך לך דף ס"ה א' דאומר כנ"ל. ואומר חמדתי אימתי מן יומא דהוה אברהם בעלמא. דאיהו חמיד ורחים ליה לקב"ה באהבה כד"א (ישעיה מא, ח) אברהם אוהבי. ואומר (שה"ש ב, ג) כתפוח בעצי היער דא אברהם. דדמי ליה לתפוח דסליק ריחין ואתרשים במהימנותא שלימתא על כל בני דריה. ואתרשים לעילא. ואתרשים לתתא. דכתיב (יחזקאל לג, כד) אחד היה אברהם. מאי טעמא הוה אחד. בגין דלא הוה אחרא בעלמא דסליק למהימנותא דקב"ה בר איהו. ומה דאומר דסליק למהימנותא דקב"ה. ר"ל דסליק ה' בתראה דאתקריאת אמונת ישראל כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל. סליק לה וחבר לה בתלת אתוון יה"ו דאינון תלת גוונין כנודע. ורזא דא דאומר קרא (בראשית כא, לג) ויטע אשל בבאר שבע. אשל איהו רזא דתלת אתוון יה"ו דאינון תלת גוונין. רזא דחג"ת נטע לון וחבר לון בבאר שבע. שהיא מלכות דאצילות. דאתקריאת הכי באר שבע כמו שנרמז בז"ח פ' כי תצא דף צ"ה ב'. דאומר ויטע אשל בבאר שבע הקיצוץ שקצץ אדם הראשון תקנו אברהם בבאר שבע. שהיא מלכות ואש"ל הם תלת גוונין תלת מדות שהם חג"ת ור"ת אש"ל א'דום ש'חור ל'בן. המשיך לה מהם בסוד תלת עדרי צאן. כלומר מה דאסתלקו תלת אתוון אלין יה"ו מן ה' בתראה. בחטא של אדם. ולא אשתאר תמן אלא שרשא דאילנא דאיהי ה' תתאה. דעלה איתמר (איכה א, א) איכה ישבה בדד. כמו שנרמז בתקו' דף ק"ט ב' דאומר כנ"ל. כד אתא אברהם איתמר ביה ויטע אשל אלין תלת אתוון בבאר שבע. דאיהי ה' בתראה. כנ"ל. מה כתיב בה בקדמיתא (בראשית יב, י) ויהי רעב בארץ. כלומר דלא הוו ידעי ידיעה לקרבא לה לגבי דקב"ה כמו שנרמז בזהר פ' לך לך פ' א' דאומר כנ"ל. ואומר כיון דחמא אברהם דהא ההוא חילא דממנא על ארעא לא יהיב תוקפא וחילא קדישא כדקא חזי. כדין וירד אברהם מצרימה לגור שם. כלומר דירד למהוי בהאי אתר דקאים האי ממנא כגוונא דגר. ולא למעבד דיוריה תמן. בגין דהאי ממנא איהו רזא דאקרי אלקים. ואיהו דשליט בעלמא דפרודא היינו לבר מארעא קדישא. דאיהו עלמא דחבורא. ולכן לא בעי להיות בהאי דרגא דקיימא האי ממנא כי אם כגוונא דגר. ולא יתיר. ר"ל שלא לעשות להאי דרגא לעיקרא כגוונא דאלימלך דיצא מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב. דעיקרא דכלא תליא בבית לחם יהודה. דאיהו אילנא דחיי. והאי בית לחם יהודה איהי ארץ קדישא ארץ עילאה דעלמא דחבורא. דכל נוק' אקרי לחם. והאי לחם של יהודה מלכות דאצילות דקב"ה יהיב לה לישראל. דכתיב (בראשית טו, יח) לזרעך נתתי את הארץ הזאת. דקאי על ההיא ארעא קדישא עלאה דאית ליה לקב"ה. כמו שנפרש לקמן וכדין ידע אברהם דהאי ארעא קדישא עלאה לא אתתקנא אלא בדרגין ידיען. כלומר רזא דנרות ולא רזא דקנים דאינון מסטרא דהאי ממנא דשליט עלייהו כדקאמרן. ועל דא בקדמיתא כתיב (בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח ליהו"ק הנראה אליו. דאיהו דרגא דאתגליא מסטרא דקנים רזא דאלקים. ולבתר כתיב (שם ח) ויעתק משם ההרה. כלומר פריש פרישו וקביל מלכו שמיא שהיא מלכות דאצילות ה' בתראה מסטרא דגליפו דחותמא דאיהו רזא דנרות. והאי איהו דכתיב ויעתק משם ההר"ה כאילו היה אומר ההר ה' וידע כלהו דרגין עלאין רזא דחג"ת דנטיעין בהאי אתר וכדין ידע דקב"ה שליט על כלא כלומר דאפי' דאתייהיב ארעא לממנן ושליטן. דשליטין על ארעא. עם כל דא קב"ה שליט על כלא. וידע חכמה עלאה. מה דלא הוה ידע מקדמת דנא. וכדין בנה מזבח ליהו"ק סתם. דא היא רזא דגליפו דחותמא ולכן לא כתיב הנראה אליו כדבקדמיתא. ועל דא תרין מדבחן הוו. חד לדרגא דאתגליא. דאיהו יהו"ק. רשימו דחותמא. רזא דאלקים. וחד לדרגא דאתכסייא. דאיהו יהו"ק. גליפו דחותמא כמו שנפרש בע"ה לקמן ההפרש שיש בין הוי"ה להוי"ה וכדין אתעטר אברהם מדרגא לדרגא עד דסליק לדרגיה. דכתיב (שם ט) הלוך ונסוע הנגבה. דא דרום דהוא חולקי' דאברהם דסליק תמן ואתקשר ואתעטר בארעא קדישא. ואיהו דאתער ברכאן לעלמא. דכתיב (שם ב) ואברכך. וכן כתיב והיה ברכה. רמז דישתכחו בגיניה ברכאן לעילא. ולתתא. דכתיב (שם ג) ונברכו בך. וכתיב ואברכה מברכיך. כמו שנרמז בזהר פ' הנ"ל דף פ"ז ב' דאומר כנ"ל. ואומר ביומי דאברהם מה כתיב. (בראשית יד, יח) ומלכי צדק מלך שלם. בגין דאתעטר כורסייא בדוכתיה. וכדין אשתכח מלך שלם. כלומר האי ממונה דאיתמר ביה (תהלים קיח, כד) נגילה ונשמחה בו. אשתכח מלך שלם. ונקרא הכי מלך שלם. בגין דאיהו שלם מכל שאר הצבאות שאין לך נושא שמו של מקום בקרבו כמו זה. כמו שנרמז בז"ח פ' ויצא דף מ"ה א' דאומר כנ"ל. ואז בימי אברהם הוציא לחם ויין כלומר דאפיק מזונין לעלמין כלהו והוא כהן לאל עליון דאשתכח כלא בשלימו עלאה כדקא חזי. וכלא איהו לאחזאה. כמה דחייביא עבדי פגימו בעלמא ומנעי ברכאן. הכי נמי זכאין אתיין ברכאן לעלמא. ובגינייהו אתברכאן כל בני עלמא:
אבל קב"ה מדקדק עם צדיקיא בכל עובדין דאינון עבדין. ואבחין לון. לאו בגיניה דהא איהו ידע יצרא ותוקפא דמהימנותא דלהון. אלא בגין לארמא רישיהון בינייהו. כמו שנרמז בזהר פ' תולדות דף ק"מ א' דאומר כנ"ל. ואומר כגוונא דא עבד ליה לאברהם. דכתיב (בראשית כב, א) והאלקים נסה את אברהם. מאי נסה הרמת נס ארים דגלא דיליה בכל עלמא. בגין דקב"ה ארים דגלא דאברהם בעיניהון דכלא הה"ד נסה את אברהם. ועל דא קב"ה בחין לון לצדיקייא לארמא רישייהו בכל עלמא. ועל דא צדיק יבחן כגוונא דא בחין למורי ור' השלם חסיד ועניו הנדיב המפורסם כמהור"ר אברהם רוויגו נר"ו כמה זמנין ועם כל דא איהו לא מנע את עצמו מלעשות דברים. אשר שום חד בעולם לא יעשה כוותיה. מה שהיה אברהם אחד בדורו. הוא שיהיה. והיינו אחד הוא אברהם בדורינו זה. ולית כוותיה דיעבד ככל עובדין דיליה. בלי ספק דמה דאסתלקו תלת אתוון יה"ו מן ה' בתראה מדאסגיאו חייביא. דאיתמר עליהון (ישעיה א, ד) הוי גוי חוטא. כלומר דגרמו דאסתלקו תלת אתוון הו"י מן ה'. בגין דגוי חוטא כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' ודף ק"ט ב' ע"ש. כען בגין זכותיה ודאי יהדר לון קב"ה לחברא ה' בתראה בתלת אתוון אלין יה"ו דאינון רזא דאש"ל כנ"ל. וחבורא דלהון אקרי שבת כמו שנרמז בז"ח פ' כי תצא דף צ"ה ב' דאומר בזמן שיתחברו ג' אבות עם המלכות שהיא בת תקרא שבת והאי איהו חבורא דזעיר ונוק' דהאי איהו עיקר התשובה כנ"ל ועל רזא דא אמרו רז"ל (ילקוט תהלים צ"ה רמז תתנ"ב) אם היו ישראל מקיימין שבת אחד כראוי מיד היו נגאלין. ושבת אחד כראוי איהו לחברא תלת אתוון יה"ו עם את ה' בתראה מסטרא דגליפו דחותמא ורזא דהאי שבת איהו ש' ב"ת אש"ל לנטוע בבא"ר שבע וכלא איהו רמז על ייחוד וחבור זעיר ונוק' וכן אש"ל אברה"ם עם תרין תיבין והכולל סליק לחושבן חבו"ק זעי"ר ונוקבי"ה לאחזאה דכלא תליא לחבר ה' בתראה דגליפו דחותמא דאתקריאת באר שבע עם תלת אתוון יה"ו דכלילן בדכורא דאקרי אילנא דחיי דאיהו יו"ד ה"א וא"ו. ואיהי ה"א שלימו דיליה כמו שנרמז בר"מ פ' פינחס דף רמ"ג ב' דאומר כנ"ל וכבר אמרינן דהאי מאן דאחיד באילנא דחיי אקרי בעל תשובה ממש כיון דאיהו גרים לאחזרא ה' לתלת אתוון יה"ו דאינון גוונין נהירין דברתא דמלכא. ועל דרגא דא איתמר באברהם (בראשית יב, ח) ויבן שם מזבח ליהו"ק סתם דרגא דאתכסייא. ואינו אומר הנראה אליו כדבקדמיתא (שם ז) בגין דהאי יהו"ק דנראה אליו מקודם הוה מסטרא דרשימו דחותמא. דאיהו שד"י מלבר במזוזה רזא דנעלים דאיתמר עליה (שה"ש ז, ב) מה יפו פעמיך בנעלים. ועל רזא דא כתיב (שמות ו, ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי דאיהו מלבר אבל ושמי יהו"ק דאיהו גליפו דחותמא דקאים לגו במזוזה לא אתגליא לון. כי אם למשה דאתגלייא ליה בלא כסוייא כלל כמו שנרמז בתקו' דף ס"ד ב' ודף ע' ב' דאומר כנ"ל. ואע"ג דאמרנו דיהו"ק דא דאיתמר באברהם (בראשית יב, ח) ויבן שם מזבח ליהו"ק שמרמז לגליפו דחותמא עם כל דא מרמז אוף הכי לדרגא עלאה יתיר מגליפו דחותמא. בגין דאיהי רמז לנשמה דאיהו סתימא דכל סתימין שכן אברהם סליק בסוכלתנו דיליה לעילא לעילא מנגב סטרא דימינא שירותא דעלמא עלאה סתימא עמיקא לעילא עד אין סוף. כמו שנרמז בזהר פ' לך לך דף פ"ג ב' ודף פ"ד א' דאומר כנ"ל. והענין הוא דיהו"ק דא שהוא מסטרא דגליפו דחותמא רזא דאקרי קדש אחיד ביהו"ק שהוא רזא דקדש הקדשים דדא אחיד בדא כמו שנפרש לקמן בע"ה בפי' המאמרים באורך שאין כאן מקומו רק דלעת עתה מה דבעי למנדע איהו דא. דמאן דלא עסיק בחכמת הקבלה עביד פרישו כביכול לעילא. בגין דנטיל למטטרו' בלחודוי. דאיהו כליל שית סדרי משנה. ואיהו גופני כללא דמ"ט אנפין טהור דימינא דיליה. ומ"ט אנפין טמא משמאלא דיליה כנ"ל. ונטיל ליה באוכלסין דלתתא דאחידן ביה. כמו שנרמז בזהר פ' בראשית דף ל"ו א' דאומר כנ"ל. ועל דא קא רמיזו קדמאי ואמרו (ע"ז ח, א) ישראל שבח"ל עע"ז בטהרה הם. והאי חוצה לארץ ר"ל חוצה לארץ עלאה קדישא דאית ליה לקב"ה דאתקרי ארץ ישראל. כמו שנרמז בזהר פ' קדושים דף פ"ד א' וכמו שיובן לקמן בסוף הקדמה. וכל מה דלתתא מינה אקרי לבר מארעא דישראל דתמן שליט ההוא עבד מטטרו' כנ"ל וכל אלין דכל עסק דלהון לאו איהו כי אם בפשטי אורייתא הוי כאלו אחידן ביה. דכלהו פשטי אורייתא תליין ביה. ואיהו אלקים. רזא דחט"ה. כנ"ל. ואינו מן הראוי להניח מלהתעסק בחכמת האמת דאיהו אילנא דחיי. דעיקרא דכלא תלייא לחבר אילנא תתאה באילנא עלאה. כמו שנרמז בזהר משפטים דף כ"ג ב' ע"ש. וחיבור ת"ת ומלכות דאצילות לאו איהו כי אם בלימוד חכמת האמת. ובדא תליא סוד הגאולה. וכמו שיובן בזהר. ובתקו'. בכמה אתרין ודוכתין בבירור גמור. ואין רצוני להאריך יותר ממה