אחיעזר/א/כה
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
בחדש ניסן אעת"ר.
על דבר שאלת כת"ר בעסק הקדושין וזה הדבר בבית אחד היו חמשה אנשים אב ובנו ושלישי ובחור ובתולה, האב ובנו העידו איך שראו שהבחור המקדש נתן טבעת על אצבע המקודשת שהושיטה לו ואמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל ותיכף אמר המקדש הרי אתם שלשה עדים שקדשתיה, העד השלישי העיד שמקודם ראה הטבעת בידו ואח"כ שמע שאמר כדברים האלה הרי את ודברים האחרונים לא שמע כי נתבהל ושמע ג"כ שאמר הרי אתם שלשה עדים שקדשתיה ואח"כ ראה הטבעת על אצבעה אבל את הנתינה לא ראה, המקדש אמר שנתכוין לקדשה בטבעת אשר שאל ממנה, המתקדשת אמרה אשר ב' שעות מקודם שאל הבחור הטבעת להראות לו למען יראה איכותו ולא נתכוונה להשאיל לו ואח"כ בקשה חזרה ודחה לה כמה פעמים עד שלבסוף נתן הטבעת על אצבעה ואמר לה הלשון שאומרים תחת החופה אבל לא הבינה מה הוא אומר ולא נתכונה להתקדש ושקלה הטבעת בידה וחשבה לצחוק בעלמא מה שהושיטה לו אצבעה גם באותו היום שאלה אשה אחת ממנה מה היה ביניהם והשיבה מה תשאל ממני שאלו מאתו מה דעתו, וכנראה שהיה ידידות ביניהם מתחלה ותשובתה נראה כהסכם מצידה, זהו תוכן גב"ע שהוגבה לפני כת"ר.
א
א) והנה בנוגע לעדות השלישי שלא ראה הנתינה אם יש בזה ידיעה בלא ראיה שהכריע הרמ"א בסי' מ"ב דבעינן עדי ראיה היה מקום לחוש לד' המרדכי בפרק האומר בסי' תקל"א שכתב חדא דחוששין לדברי רב פפא דאמר המקדש בעד אחד חוששין לקדושין ועוד אם עד אחד רואה דבר מוכיח ונראה שיכול להעיד ונדון כאלו ראה גוף המעשה כדאמרינן בגיטין ובקדושין הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וכ"כ התשב"ץ בח"ג סי' פ"ד דבעד אחד שאומר שראה המסירה ועד השני לא ראה המסירה רק יודע שלענין הקדושין נתכונו אפילו להמקילין בקדושי עד אחד מודים בכהאי גוונא וצירפו המרדכי והתשב"ץ עדות עד אחד שראה ועד הידיעה ובסימן הקודם בארתי בטעמו של דבר דאף אי נימא דשני עדי ידיעה לא מהני מ"מ עד ראיה מצטרף לעד ידיעה ע"פ מש"כ התומים בסי' צ' ס"ק י"ד להסביר דלהכי לא מהני עדי ידיעה בקדושין אף דבדיני ממונות מהני עדי ידיעה בלא ראיה משום דשאני עדי קדושין דלאו משום נאמנות לבד בעינן עדים אלא משום דקיום והויות וחלות הקדושין אי אפשר בלא עדים ולהכי בעינן עדי ראיה ממש ולא סגי בידיעה יעו"ש ולפ"ז לשיטת הריב"ם בתוס' ב"ב דף ל"ג והרמב"ן שם דעד אחד כל זמן שאינו מכחישו הרי הוא כשנים ולהכי לא מהני מיגו יעו"ש אלא דאף על פי כן אין עד אחד מהני בקדושין משום דבעינן עדים שאינם יכולים להכחישו וגזירת הכתוב דבעינן עדים דמהני לחייב לאחרינא וכמו שכתב הרשב"א בתשובה אלף קצ"ג אבל באם איכא עדי ידיעה דאמתת הדבר מבורר על פיהם ואין הבעל דין יכול להכחישם אלא דלא מהני עדי ידיעה על קיום וחלות הקדושין וכיון דאיכא עד אחד שראה הקדושין וכל זמן שלא הוכחש הרי הוא כשנים נמצא דעל חלות הקדושין הרי חלה על ידי עד אחד ועל שאינם יכולים להכחישו הרי איכא צירוף עד ידיעה ובזה היה אפשר לומר דהמרדכי לא פליג על דברי הרשב"א דהרשב"א מיירי בשני עדי ידיעה בלא ראיה והמרדכי מיירי דאיכא עד ראיה ומצטרף עמו עד ידיעה.
אולם המהרי"ט בתשובה סי' מ"ג פסק דאין עד ידיעה שלא ראה המסירה כלום אף שהיה שם גם עד ראיה יעו"ש ולכאורה אמרתי לדון בזה הא דעדי ידיעה לא מהני הוא מטעם אחר על פי מש"כ הר"ן בגיטין בפירוש דברי התוספתא דעד אחד שראה שנתיחדה שחרית ועד אחד שראה שנתיחדה ערבית אינם מצטרפים ואינה צריכה גט דטעמו של דבר דעדי קדושין הוי כדיני נפשות דעדות מיוחדת פסולה וכן כתבו התוס' במכות ו' וברא"ש שם דעדי קדושין הוי כדיני נפשות [והגאון רעק"א בתשובה סי' צ"ד כתב שלא בדקדוק דדברי התוס' הוא רק לענין גיטין ולא לענין קדושין שהרי בדברי התוס' בבבא בתרא קי"ד מבואר גיטין וקדושין יעו"ש] ולהכי לא מהני עדות ידיעה בלא ראיה בקדושין דהא בדיני נפשות לא מהני ידיעה בלא ראיה כמבואר ברמב"ם פ"כ מהל' סנהדרין ומ[ה]אי טעמא גם עד אחד של ידיעה אינו מצטרף עם עד ראיה דהא בדיני נפשות בעינן שני עדי ראיה ועדי קדושין כעדי דיני נפשות דמי.
ב
ב) ולכאורה אין מדברי הר"ן הכרע דעל חלות הקדושין בעינן עדים המועילים בדיני נפשות דביאור דברי הר"ן מש"כ דאינם מצטרפים עדות מיוחדת דהוי כדיני נפשות נראה דעל נאמנות העדים קאי שכל אחד אמר שראה שנתיחדה בפניו עם עד אחר שהיה עמו וכ"כ המהרי"ט ח"ב סי' ל"ח [וע"ע במשובב נתיבות סי' ל'] או כמו שכתב השאגת אריה בתשובתו בקדושי קטן לצדד בכונת הר"ן דלא אמרינן דאין אדם בועל בעילתו בעילת זנות ומסתמא קידשה בעת אחרת בפני שני עדים כשרים דאם לא כן הא בפשוטו אין כאן עדות כלל בנתיחדה בפני עד אחד וכמש"כ הבית יוסף בסי' ל' לפרש וכמו שתמה הבית שמואל בסי' קל"ג ולמה ליה להר"ן לומר משום דהוי כדיני נפשות [ועי' בתשו' רעק"א סי' רכ"ב אות י"ח וכבר קדמוהו הבית שמואל] ומיושב גם כן מה שתמהו על דברי הר"ן דהא ילפינן בקדושין דבר דבר ממון ובממון עדות מיוחדת כשרה דאפשר לומר דבודאי לענין חלות הקדושין ילפינן מממון אבל לענין נאמנות העדים שנתקדשה בב"ד כי היכא דתהוי אשת איש לחייב את הבועלה הוי דיני נפשות [ולפי פירוש הר"ן מיושב גם כן מה שהקשה החת"ס באה"ע דלרב פפא דסבירא ליה המקדש בעד אחד חוששין לקדושין קשה מהתוספתא דמ"ט בנתיחדה בעד אחד שחרית אינה צריכה גט דלדברי הר"ן אתי שפיר דגם לרב פפא אין עד אחד מהני רק על חלות הקדושין אבל על נאמנות להעיד בבית דין דבעינן עדות של דיני נפשות עד אחד לאו כלום הוא ורק על חלות הקדושין מהני כמו דמהני לענין ממון לשבועה], ומיושב ג"כ מה שתמה הב"י בסי' ל' על דברי הר"ן מגיטין ל"ג דמשוה עדי גיטין לדיני ממונות בפלוגתא דרבי יהושע בן קרחה ורבנן בעדי כתובה דהא התם לענין חלות הגט אי הוי כתיבה באם אמר זה שלא בפני זה ויש לזה דין עדי ממון דילפינן דבר דבר מממון אבל לענין נאמנות הוי דיני נפשות.
ולפ"ז אין ראיה מדברי הר"ן דעדי קדושין כדיני נפשות רק על נאמנות העדים להעיד בבית דין שנתקדשה ועדי ידיעה שנתקדשה לא מהני אבל על חלות הקדושין דיש לו דין ממון דילפינן דבר דבר שפיר מהני עדי ידיעה דמהני בדיני ממונות, אולם מדברי התוס' במכות ו' ובב"ב קי"ד דסבירא להו דעדי קדושין כדיני נפשות לענין קרוב או פסול דבחלות הקדושין מיירי ואפ"ה יש לו דין עדי דיני נפשות ומהאי טעמא גם עדי ידיעה בלא ראיה לא מהני ולכאורה קשה דהתוס' דהא ילפינן דבר דבר מממון א"כ כיון דבממון לר"י אינו מבטל צירוף קרוב או פסול ומהאי טעמא גם בקדושין לא יתבטל קרוב או פסול.
ונראה למה שנתבאר בסברת הר"ן דעל נאמנות העדים בבית דין שנתקדשה הוי דיני נפשות ולפ"ז למש"כ הרשב"א בחי' ובתשובה אלף קצ"ג דבעינן עדים לחוב לאחרינא שא"י להכחישם וכ"כ הרמב"ן בחדושיו לקדושין דכל דאיתא בכופרים איתא במודים וכל דליתא בכופרים ליתא במודים וכמו שהסביר הפני יהושע בקדושין שם דבעינן עדים שיכולים לחוב לאחרינא ושיהי' נסקל על ידם וכל דלא מהני לחוב לאחרינא לא מהני גם לגבי עצמם דאין אישות לחצאין, ולפ"ז כיון דילפינן דבר דבר ממון דבעינן שני עדים על חלות הקדושין ועדים שא"י להכחישם על נאמנותם בב"ד ממילא בעינן גם שעדי קיום על חלות הקדושין שיהיו עדים הכשרים לדיני נפשות להעיד בב"ד שנתקדשה ושא"י להכחישם, ולהכי שפיר הקשו התוס' דיתבטל ע"י צירוף קרוב או פסול עדי קדושין גם לרבי יוסי דהא צירוף פסולים אינו ראוי להגיד בב"ד ואף אם יבואו הכשרים לבד ויעידו לפי הו"א שבתוס' דע"י צירוף ראיה גרידא מתבטל עדות הכשרים וכיון שאין עדותם ראויה להתקבל בב"ד נגד המכחישים לסקול על ידם שוב אין אישות לחצאין ולא חל כלל, ומהאי טעמא גם עדי ידיעה בלא ראיה בקדושין לא מהני כיון שאין עדותם ראוי להתקבל בב"ד על הנאמנות ועד ידיעה אינו מצטרף לעד ראיה והמהרי"ט לטעמו בסי' ל"ח בעדות מיוחדת בקדושין דהוי כדיני נפשות וסבירא ליה דאם הוכחשו בבדיקות עדותן בטלה.
והקצות החושן בסי' צ' הקשה דאמאי מהני בגט עדי חתימה כמסירה משום דנפיק הגט מתותי ידה ובידוע שהבעל מסר לה ועדי חתימה כעדי מסירה לשיטת הרי"ף והראב"ד כמש"כ הר"ן והא עדי ידיעה בלא ראיה לא מהני, והנה באמת לשיטת הר"ן י"ל דדוקא עדי קדושין הוי דיני נפשות ולא עדי גיטין כמש"כ הנודע ביהודה קמא סי' ע"ב שכן צ"ל לשיטת הר"ן [ולהכי משוה בגיטין דף ל"ג עדי גיטין לדיני ממונות] ולהכי מהני בגט עדי ידיעה בלא ראיה אולם אין זה מספיק לשיטת התוס' במכות ובבבא בתרא דמשוה גיטין לקדושין דהוי דיני נפשות ואפשר דלשיטת התוס' באמת גם בגיטין לא מהני ידיעה בלא ראיה אולם לדברי התוס' יקשה קושיית הבית יוסף מגיטין דף ל"ג דמשוה גיטין בדין עדות מיוחדת לדיני ממונות [ובמקום אחר תרצתי קושיית הבית יוסף די"ל דדין זה תלוי אי אמרינן דון מינה ומינה ובגזירה שוה דבר דבר ילפינן לגמרי מדיני ממונות או דאמרינן אוקי באתרא וסוגית הש"ס בגיטין אזיל למ"ד דון מינה ומינה ודמי לדיני ממונות לגמרי], ולמשנ"ת דעיקר מה דהוי דיני נפשות רק בעת קבלת עדות בב"ד שנתקדשה והוי אשת איש וה"ה בקבלת עדות בב"ד שנתגרשה ורק דבעת חלות בעינן שיהיה ראוי עדותם להתקבל בב"ד אפשר דרק בעת חלות הקדושין והגרושין בעינן תנאי זה בעת מסירת הקדושין לידה או בעת מסירת הגט אבל בגיטין דף ל"ג דמיירי בעדי כתיבה בזה שפיר מהני עדות דמהני בממון דהא לא נגמר עוד חלות הגרושין [ובעדי מסירה זה שלא בפני זה לא מהני כמו שכתב הבית שמואל].
ג
ג) אלא דלדברי התוס' והר"ן יקשה דא"כ בעדי קדושין באחד רואה בחלון זה ואחד רואה בחלון אחר דלדיני נפשות לא מהני וכיון דבעינן עדות שראוים להתקבל בבית דין בנאמנות של עדות דיני נפשות והא אחד מחלון זה הוי עדות מיוחדת הפסולה לדיני נפשות, ובאמת כבר הקשה הנודע ביהודה ע"ב שם על דברי הר"ן מהתוספתא דמאי איריא נסתרה שחרית וערבית אינם מצטרפים דתיפוק ליה דאפילו נסתרה בפני שניהם שלא מחלון אחד והעדים לא ראו זה את זה אינם מצטרפים וקושיתו יש להקשות ג"כ על דברי התוס' והרא"ש במכות והתוס' בבבא בתרא דף קי"ד שכתבו מפורש דעדי קדושין וגיטין דמי לעדי נפשות, שבתי וראיתי בגבורות ארי להשאגת אריה בחדושיו למכות שהרגיש בזה, ונראה דלכאורה צ"ע במאי דיליף רב במכות דף ו' מברייתא שם דעדות מיוחדת פסולה מלא יומת על פי עד אחד להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה שאין מצטרפין דמנ"ל דילמא קרא איצטריך לעדות מיוחדת משני מעשים דבדיני ממונות כשרה דהלכה כרבי יהושע בן קרחה ובדיני נפשות אין מצטרפין אבל במעשה אחד משני חלונות מצטרפים.
ולכאורה י"ל דברייתא אתי כרבנן דרבי יהושע בן קרחה ורב לטעמו דסבירא ליה בסנהדרין דף ל' דהלואה אחר הלואה אינם מצטרפים ולהכי על שני מעשים לא איצטריך קרא וע"כ דעל עדות מיוחדת ברואים משני חלונות אתי וכה"ג תירץ הריטב"א שם בהא דדייק ר"נ דעדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות דלרבנן קאי דאלו לרבי יהושע בן קרחה אפילו הודאה אחר הודאה מצטרפין אבל תירוץ זה אינו מספיק לפי הלכה דקיימא לן כרבי יהושע בן קרחה וקיי"ל דעדות מיוחדת משני חלונות אינם מצטרפין אפילו במעשה אחד ואי"ל דלא איצטריך קרא בד"נ בעדות מיוחדת מב' מעשים משום דאי אפשר לצרף שני עדים משתי עבירות דלא היה התראה והתיר את עצמו למיתה לכשהיה עד אחד כמו שא"א שיצטרפו עדי קדושין על קיום הדבר כמש"כ הבית יוסף סי' ל' אכתי איצטריך באופן שכל אחד העיד שהיה עד אחר עמו והיו שנים והתרו וכן העיד עד שני שהיה עד אחר עמו והתרו מעבירות מחולקות וכמו כן בעד אחד מעיד שנגמר דינו בבית דינו של פלוני ועד אחד מעיד שנגמר דינו בבית דינו של פלוני למיתה מעבירה אחרת דבכה"ג אין מצטרפין וא"כ דילמא איצטריך קרא להכי ומנ"ל למילף על מעשה אחד משני חלונות.
ד
ד) אולם מצאתי ישוב לזה ממש"כ הרמב"ם פ"כ מהל' סנהדרין הל' כ' אין בית דין עונשין באומד הדעת אלא על פי עדים בראיה ברורה אפילו ראוהו כו' וכיוצא בו נקי וצדיק אל תהרוג וכן אם העידו עליו שעבד עבודה זרה זה ראהו שעבד את החמה והתרה בו וזה ראהו שעבד את הלבנה והתרה בו אין מצטרפים שנאמר נקי וצדיק אל תהרוג הואיל ויש שום צד לנקותו כו' והוא מן המכילתא, וביתר ביאור בדברי הרמב"ם בספר המצוות סי' ר"צ ומשוה להדדי דין אומד ועדות מיוחדת משני מעשים דבדיני ממונות מהני הלואה אחר הלואה משום דמהני אומד וידיעה בלא ראיה אומדנא דמוכח אפילו לרבנן דרבי אחא ולהכי מהני עדות מיוחדת משני מעשים דע"י צירוף שני מעשים הוי ידיעה כללית שמחויב ממון, וידוקדק בזה לשון הגמ' בסנהדרין ל' ואידך והוא עד או ראה או ידע מ"מ משום דמקרא זה ילפינן ידיעה בלא ראיה משא"כ בדיני נפשות לא מהני ידיעה בלא ראיה על פי אומד וכן לא מהני צירוף שני מעשים, עכ"פ הרי מפורש בדברי המכילתא דעדות מיוחדת משני מעשים נכלל בדרשא דקרא דנקי וצדיק אל תהרוג [והכונה דאיצטריך קרא להכי אף שכל אחד העיד שהיה עד אחר עמו והיו שני עדים בהתראה והתיר את עצמו למיתה] ולהכי שפיר דריש הברייתא דלא יומת על פי עד אחד על מעשה אחת משני חלונות דלשני מעשים הא ילפינן מנקי וצדיק.
והרמב"ן בספר המצוות שם תמה על הר"מ שהביא דרשת המכילתא דהא על כרחך אסמכתא בעלמא היא דהא עדות מיוחדת ילפינן במכות דף ו' דאפילו באחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה מצטרפין וכל שכן עדות מיוחדת משני מעשים, ולמש"כ א"ש דבא זה ולימד ע"ז דלולא דרשת המכילתא לא היינו יודעים מקרא דלא יומת ע"פ ע"א על עדות מיוחדת ממעשה אחד והיינו מוקמינן בשני מעשים ואיצטריך תרי קראי דמיני' ידעינן עדות מיוחדת משני מעשים ועדות מיוחדת משני חלונות [ומה שתמה הרמב"ן שם על דברי הרמב"ם באומד דהא קיי"ל כרבנן ודלא כרב אחא וגם בדיני ממונות לא מהני אומד נראה בשיטת הרמב"ם באומדנא דמוכח כמו בנחבל דמהני בדיני ממונות לא מהני בדיני נפשות, וע"ע ברמב"ם הל' סנהדרין פכ"ד הל' א' דיש לדיין לדון על פי אומד דעתו מה דדעתו נוטה שהוא כן ועי' בטור ושולחן ערוך סי' ט"ו.
ה
ה) ועדיין דברי הרמב"ם צריכים ביאור דניהו דדרשת המכילתא איצטריך אבל הרמב"ם שקבע בחבורו הדינים והביא בפ"ד מהל' עדות הל' א' הדינים דעדות מיוחדת דאפילו אחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה אינם מצטרפים ומכש"כ בשני מעשים ולמה הביא הדין דמכילתא בפ"כ מהל' סנהדרין דעדות מיוחדת מב' מעשים. ונראה דדבר גדול השמיענו בזה דעדות מיוחדת משני מעשים שוה לדין אומד שיש בו צד לנקותו היינו שאינו ברור כל כך ויש חסרון בנאמנות דכמה מדרגות בנאמנות עדים לפי הענינים דבאיסורין עד אחד נאמן אפילו פסול ובדיני ממונות לשבועה עד כשר ולממון שני עדים אפילו מיוחדת משא"כ בדיני נפשות דבעינן עדים בראיה ברורה על מעשה אחת וכל שלא נצטרפו בראיה של מעשה אחד יש צד לנקותו שהוא נקי וצדיק משא"כ באחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה דשניהם ראו את המעשה ואין ספק בנאמנות דמאי נפקא מינה אם ראו זה את זה ואם לא ראו המתרה מצרפם אלא דגזירת מלך שגזרה תורה בדין מיתה דלא יומת על פי אופן זה כמו שגזרה תורה הרבה דינים בדיני מיתה וכמו שפירש"י בסנהדרין דף פ"א בעדות מיוחדת דאחד רואה דעדותם אמת אלא שאין מיתתו מסורה לבית דין [והרמב"ם שפסק בפ"ד מהל' רוצח הל' ח' ההורג נפשות ולא היו שם עדים רואים כאחת אלא ראהו האחד אחר האחד ומפרש לפי הנראה גם בעדות מיוחדת בשני מעשים שיטת הרמב"ם דעדות דמהני בממון די להכניסו לכיפה ולדידיה גם עדות ידיעה בלא ראיה אפשר דמהני והערוך לנר בסנהדרין דף פ"א פירש דברי הרמב"ם במעשה אחת ותמה על זה דהא כל חד פלגא מעשה קא חזי ולחנם נתחבט בזה דבפירוש נראה בשני מעשים נפרדים ובממון דמהני בכה"ג יש בו דין כיפה ומה שפסק הרמב"ם בפ"ו מהל' רוצח הל' ה' וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד וכיו"ב אם הרגן גואל הדם אין להם דמים ותמה הראב"ד על זה פירש הכסף משנה בעדות מיוחדת שראהו אחד אחר האחד י"ל ג"כ דניהו דבדין ב"ד ילפינן מקרא דנקי וצדיק על צד הרחוק ואין דנין עליו אבל גואל הדם שהרגו כי יחם לבבו שנתברר על פי שני עדים שהרג את קרובו שיש לו דין גואל הדם עליהם דאל"כ אין עדות השני מועיל בכהאי גוונא אין לו דמים].
ו
ו) והנה בדין עדות מיוחדת בגיטין וקדושין דלא דמי לממון גרידא כיון דבגיטין וקידושין אתי לידי נפשות ולא לדיני נפשות שאנו דנין בפועל על דין מיתה אבל בגיטין וקידושין אנו דנין רק על דיני אישות ויכול לבוא לידי נפשות ונראה דמה שנוגע לדין נאמנות אי אפשר למילף מעדות דדי בממון דסגי גם ידיעה בלא ראיה והודאת בעל דין מהני אבל בגיטין וקידושין דיכול לבוא לידי נפשות בעינן נאמנות המועילים גם בדיני נפשות על המדרגה היותר גדולה של נאמנות בנפשות ועל כן עדות מיוחדת משני מעשים לא מהני דאין זה בירור המועיל לנפשות דאפשר דיכול לבוא לידי הריגת נקי וצדיק על צד הרחוק משא"כ באחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה דאין ספק בנאמנות העדים ויש בזה בירור שני עדים ועדותם אמת גם בדיני נפשות אלא שאין מיתתו מסורה לב"ד ובזה י"ל דהגזירת הכתוב דלא יומת על פי עד אחד הוא רק בדין מיתה בפועל מה שאין כן במקום שאין בו דין מיתה בפועל כמו בגיטין וקידושין אף על גב דאתי לידי נפשות מ"מ שני עדים הוי בירור גם בנפשות ודי בזה.
ואפילו למש"כ הפני יהושע דבעדי קדושין בעינן שיהיו עדותם מועיל לסקול את הבא עליה [ואפשר דאין זה מוכרח דבעינן תנאי סקילה בפועל רק דין סקילה] מ"מ נראה דבכהאי גוונא מהני גם לגבי סקילה ואפילו למש"כ הפנ"י בקו"א לקדושין לפרש דברי הרמב"ם בפט"ז מהל' סנהדרין דאיסור יוחזק על פי עד אחד למלקות ודוקא למלקות ולא למיתה כמו בנאמנות האב שקידש את בתו דלא מהני לסקילה שאני נאמנות האב דחידוש חידשה תורה שיש לו נאמנות ואין זאת נאמנות המספקת לדיני נפשות אבל בשני עדים אחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה דהוא הבירור היותר גדול של שני עדים גם בדיני נפשות רק שאין מחייבים מיתה בפועל לכשהעידו על עשית העבירה אבל בזה שבאו שני עדים להעיד שהיא א"א דאתי לידי נפשות ואינם באים להעיד שחייב מיתה רק שהיא א"א זו היא אשת איש שחייבה תורה עליה כמו דאמרינן דאיסור יוחזק על פי ע"א משום דע"א נאמן באיסורין וחלב זו אסרה תורה ויש בה לאו וה"ה בכהאי גוונא זו היא אשת איש שחייבה תורה את הבא עליה וממילא אם באו עדים שזינתה נסקלת על ידם.
ז
ז) ובזה מאירים דברי הרמב"ם שחילק דיני עדות מיוחדת בפ"ד מהל' עדות והביא דרשת המכילתא בפ"כ מהל' סנהדרין בעדות מיוחדת דשני מעשים משום נקי וצדיק אל תהרוג דנפקא מינה גדולה לדינא בגיטין וקדושין דעדות מיוחדת של שני מעשים דאינם מצטרפים משום דיש בזה חסרון בנאמנות ויכול לבוא לידי הריגת נקי וצדיק מה שאין כן ברואים משני חלונות אין בזה חסרון נאמנות רק דאין בו דין מיתה אבל בגיטין וקדושין מהני, ואפשר דגם לענין גלות ומלקות דהוי דיני נפשות לענין עדות מיוחדת משני מעשים לא מהני ול"מ בזה גם ידיעה בלא ראיה כיון דיש להם דין נפשות ואולי הוא נקי וצדיק משא"כ באחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה דאין בזה חסרון בנאמנות רק מגזירת הכתוב דלא יומת על פי עד אחד י"ל דדוקא במיתה [אם לא דנימא דנתקבל גם בזה גזירה שוה דרשע רשע וצ"ע] אבל מלקות וגלות יש על פיהם.
ולמש"כ יש להעיר גם כן בדברי הריטב"א שתמה במכות שם בהא דאמר ר"נ דעדות מיוחדת בדיני ממונות כשירה תיפ"ל דבדיני ממונות אפילו ראה זא"ז כשירה ותירץ דלרבנן דרבי יהושע בן קרחה איצטריך דס"ל עד שיראו שניהם כאחד ועדיין קשה לרבי יהושע בן קרחה דהכי קיי"ל דיוקא דקרא דלא יומת המת דוקא במיתה למ"ל, ולמשנ"ת נפקא מינה לגלות ולמלקות ולגיטין וקדושין דאחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה כשירה וצירוף שני מעשים פסולה, ולפמשנ"ת א"ש שיטת התוס' והר"ן דס"ל דעדי קדושין דומה לנפשות מכל מקום תני בתוספתא נתיחדה שחרית וערבית אינם מצטרפים הא באם ראו כאחד משני חלונות מצטרפים דדוקא לענין עדות מיוחדת משני מעשים דאפשר דאין זה אמת אינם מצטרפים משא"כ בראו משני חלונות במעשה אחד גם בדיני נפשות מצטרפים על פי שיטת הרמב"ם כאמור ומהאי טעמא גם ידיעה בלא ראיה דלא מהני בדיני נפשות משום דאפשר דהוי נקי וצדיק גם בקדושין לא מהני, ולשיטת הרמב"ן בספר המצוות החולק על דעת הר"מ וסבירא ליה דדרשת דמכילתא אסמכתא היא ועדות מיוחדת משני מעשים לא מהני מקל וחומר דשני חלונות שאינם מצטרפים מקרא דלא יומת, וכן בדין אומד חולק על דעת הר"מ דהא קיי"ל כרבנן ודלא כרב אחא וגם בדיני ממונות לא מהני א"כ לשיטת הרמב"ן אין חילוק בין עדות מיוחדת של שני מעשים בין עדות מיוחדת מב' חלונות וכיון דמהני בגיטין וקדושין עדות מיוחדת מב' חלונות על כרחך צריך לומר דגם עדות מיוחדת של שני מעשים מהני כדיני ממונות וגם ידיעה בלא ראיה המועיל בדיני ממונות מועיל גם כן בדיני נפשות ומהני גם בגיטין וקדושין.
שבתי ומצאתי מה שפלפל בענין דעדות מיוחדת בספר בית הלוי ח"ב סי' ל"ט על דברי הבית יוסף אה"ע סי' י"א אחר שהביא דברי המרדכי דעידי כיעור מצטרפים משום דקיי"ל דהלואה אחר הלואה מצטרפים כתב דהר"ן חולק על המרדכי דהא ס"ל דאישות דשייכי בדיני נפשות כדיני נפשות דמי ועל זה תמה בספר בית הלוי שהרי עדות מיוחדת המעשה אמת דהא מהני בדיני ממונות וגבי כיפה והא עדות מיוחדת מב' מעשים פסולה בדיני נפשות דאין מקרא מיוחד על זה הוא מכש"כ דעדות מיוחדת דב' חלונות מדלא יומת על פי עד אחד ובב' חלונות ודאי המעשה אמת כמו שפירש"י בסנהדרין דף פ"א וה"ה בעדות מיוחדת דב' מעשים דילפינן מיניה וכיון דהמעשה אמת שזינתה ממילא נאסרת לבעלה א"כ לא פליגי המרדכי והר"ן דאע"ג דדיני אישות כדיני נפשות מ"מ בעדות מיוחדת על זנוּת וה"ה בכיעור נאסרת זהו תו"ד, ולמש"כ שיטת הבית יוסף על פי שיטת הרמב"ם דעדות מיוחדת של שני מעשים אינו אמת לגבי ד"נ דיליף מקרא דנקי וצדיק אל תהרוג ואם זנוּת מדיני אישות כד"נ אינה נאסרת על בעלה אבל בודאי באחד רואה מחלון זה ואחד מחלון זה נאסרת, ולשיטת הרמב"ן גם אי נאמר דהוי כדיני נפשות גם עדות מיוחדת של ב' מעשים דמי לאחד רואה מחלון זה ונאסרת והדבר תלוי באשלי רברבי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן.