אור תורה (אוסטרובצא)/פרשת ויחי

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אור תורה (אוסטרובצא) פרשת ויחי

פרשת ויחי

א

(א) וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור וגו'. וכתב התרגום אחכימינון לידוהי:

ונ"ל דענין מנשה ואפרים הוא מנשה כנגד סור מרע כמ"ש (פ' מקץ) ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את כל עמלי והוא מלשון עמל ואון שכבר סר מעון ונשכח ממנו ואפרים כנגד עשה טוב כמ"ש ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלקים בארץ עניי והיינו מעשים טובים כמ"ש רש"י (פ' נח) שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים והנה בפסוק כתיב מקודם סור מרע ואח"כ ועשה טוב שמקודם צריך האדם לעשות תשובה על החטאים ואח"כ לעשות מצוות ומעשים טובים דאם אינו סר מרע ע"ז כתיב בתהלים (נ טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי וגו' אמנם כתבו כל הספרים הקדושים שאם ימתין האדם לעסוק בתורה ומצוות עד שיתקן הרע אזי ילכו כל ימיו ח"ו ולא יתקן כי ע"י העוונות נתרחק מן הקדושה כרחוק מזרח ממערב כמאמר הכתוב בירמיה (ב יט) ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלקיך דיש דבר מר שהאדם רואה תיכף שהוא מר ולא טוב גם יש דבר המתוק לחיך אבל אח"כ מזיק לגוף והוא רע ולא מר וזה לא נראה תיכף רק מרגיש אח"כ והוא בחינת ידיעה ולא ראיה וע"ז אמר כי החטאים הם תרתי לריעותא שהוא תיכף מר וגם הוא רע אח"כ שנתרחק מן הקדושה וקשה מאוד להתקרב וע"כ אמר ודעי וראי כי רע ומר היינו בחי' ידיעה על הרע שנולד אח"כ על זמן רב וגם בחינת ראיה על המר שהוא תיכף וע"כ העצה רק להיות בורח מן הרע היינו עזיבת החטא שלא ירצה לחטא עוד ובזה הוא יוצא מגדר רשע ושוב עכ"פ המצוות ומעשים טובים אינם נופלים לעומקי הקליפות ויסגל מצוות ומעשים טובים כדי להתקרב על ידם להקדושה כמ"ש במד"ר (פ' אחרי) כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ר' נתן ור' אחא בשם ר' סימון אמר אם עשית חבילות עבירות עשה כנגדן חבילות של מצוות עיי"ש ועי"ז יזכה לתשובה שלימה להיות סור מרע באמת כמ"ש הרמב"ם (פ"ב מה"ת ה"ב) ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם ובזה י"ל הרמז במ"ש (פ' משפטים) לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בוקר דהכתוב מזהיר לא תזבח על חמץ דם זבחי היינו שכ"ז שהחמץ מצוי אצלו והוא מלוכלך בחטאים ועוונות גם המצוות ומע"ט מתקלקלים וצריך עכ"פ מקודם לעזיבת החטא וכדי שלא יחשוב שצריך מקודם לתקן הכל בתשובה שלמה וירצה להמתין ע"ז אח"כ ולא ילין חלב חגי עד בוקר להמתין עד שיתוקן ויהי' בחי' בוקר רק תיכף אחר עזיבת החטא יעסוק במצוות ומעשים טובים ועי"ז יבא לתשובה שלמה:

וזהו מ"ש בהושע (יד ב) שובה ישראל עד ה' אלקיך ואח"כ אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. והדקדוקים רבו. אך הפי' דבתחילה צריך עכ"פ לעשות תשובה עד ה' וזה עזיבת חטא והסרת בגדים הצואים כמ"ש במרדכי (אסתר ד ב) ויבא עד לפני שער המלך כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק וזה החטאים ואחר עזיבת החטא שעכ"פ אינו רוצה לחטא אח"כ קחו עמכם דברים היינו תורה ומע"ט המקרבין את האדם להשי"ת ועי"ז ושובו אל ה' יוכלו לבא לתשובה שלמה:

וזה הורה לנו הקב"ה בתורתו הקדושה בענין יציאת מצרים ומדבר וקבלת התורה וארץ ישראל כי מקודם צריך עכ"פ לצאת ממצרים הוא מקור הטומאה והקליפות ר"ל וזה עזיבת החטא אבל עדיין אינו תשובה שלמה ואינו יודע עדיין הדרך הטוב וזהו ענין הילוך במדבר שאין לו דרך סלולה רק ברחו מהרע כמ"ש (פ' בשלח) ויגד למלך מצרים כי ברח העם היינו שאין להם דרך ידוע רק הם ברחו ממצרים כמ"ש באבות (פ"ד) ובורח מן העבירה ויען כי לא באו עדיין לתשובה שלמה היו עלולים לחזור ולחטא כמ"ש פושעי ישראל מלאים חרטה דע"י שאינו תשובה שלמה חוזרים וחוטאים והם מלאים חרטה דעובר ומתחרט ומשו"ה אמרו (פ' שלח) נתנה ראש ונשובה מצרימה מחמת שעדיין לא נתקן הרע לגמרי בתשובה שלמה שלא ישוב לזה החטא לעולם ומ"מ אחר עזיבת החטא הי' להם קבלת התורה והמצוות שעי"ז יזכו לבא לארץ ישראל השראת השכינה כמ"ש (פ' עקב) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד וגו' ובהילוך במדבר כתיב (פ' עקב) למען ענתך וגו' ויענך וירעבך ויאכילך את המן דע"י העינוים וסיגופים והעסק בתורה ומצוות יתוקן הרע ויזכו לארץ ישראל והדור שבאו לארץ חבבו את הארץ ונעקר מהם לגמרי הדרך לשוב מצרימה וזכו לארץ ישראל מקור הקדושה וזה תשובה שלמה שלא ישוב לזה החטא לעולם:

וזהו מ"ש במדרש הציבי לך ציונים דעיקר קיום המצות בארץ ישראל ומה שעושים בחו"ל הוא רק שיוכל לקיים בארץ ישראל ותמהו הראשונים ע"ז דמבואר בקידושין (דף ל"ו) דכל מצוה שאינו תלויה בארץ נוהגת בחו"ל כבארץ אך הענין הוא דארץ ישראל מרומז כשאדם נקי וצדיק בלי שום חטא אז הוא עיקר קיום המצוות שהם לנחת רוח להבורא יתברך אבל כשהוא בחו"ל דמרמז מי שחטא ונתרחק מן הקדושה ועדיין לא תיקן העבירות שעשה רק שעכ"פ עזב החטא ועושה מצוות ומעשים טובים להתקרב אל הקדושה ולתקן את הרע שיוכל לבא אל שער המלך א"י מקור הקדושה אז אינו בבחי' מצוות ועשה טוב רק תיקון עבירות והוא כעין מצות השבת גזילה דאינו בחי' עשה טוב כי אדרבה הי' טוב יותר אם לא גזל רק תיקון העבירה כן הם המצוות בחו"ל היינו כ"ז שלא נתקן הרע ע"י תשובה שלמה שאין המצוות בשלימות רק כרפואה וסגולה להתקרב אל הקדושה ולזכות לתשובה שלמה ואח"כ יהי' קיום המצוות בחי' עשה טוב נמצא דכל המצוות שבחו"ל הם בבחי' סור מרע והמצוות ומע"ט שבא"י הם בחי' עשה טוב:

וזה הי' הסכסוך בין יעקב ויוסף דיעקב הקדים את אפרים למנשה שלא ימתין מלעשות מצוות ומעשים טובים בחי' אפרים עד שיתקן מקודם לגמרי את העבירות בתשובה שלמה בסור מרע בחי' מנשה רק מיד בעזיבת החטא אף שלא תיקן עדיין העבירות יסגל מצוות ומע"ט ויתקרב להקדושה ועי"ז יבא אח"כ לבחי' סור מרע בתשובה שלמה ויוסף שהוא בחי' צדיק יסוד עולם תמה ע"ז ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו דהדרך הנכון להיות מקודם סור מרע לתקן העבירות לגמרי להיות נקי מכל שמצה והוא בחי' מנשה ואח"כ להיות עשה טוב במצוות ומע"ט וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי דבודאי הדרך הנכון הוא בך גם הוא יהי' לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו כי לא רבים יחכמו לילך בזה הדרך לתקן מקודם החטאים ואח"כ לאחוז בטוב ובהכרח תיכף אחר עזיבת החטא לסגל מצוות ומע"ט ולהתגדל בדרך זה להתקרב אל הקדושה ואח"כ יוכל לבא לתשובה שלמה וזרעו יהי' מלא הגוים דזה הדרך שוה לכל נפש שלא ידח ממנו נדח ויעקב מובחר האבות נכנס בעובי הקורה לתקן את כל הפושעים להורות להם דרך תשובה ואחכימינון לידוהי להקדים בחי' אפרים לבחי' מנשה וכמ"ש המדרש על פסוק כי בתחבולות תעשה לך מלחמה שיעשה חבילות מצוות וכנ"ל וזה תחבולה וחכמה להתקרב אל הקדושה:

ב

(ב) ובאמת נו"ל הטעם שנתן יעקב יד ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה עפמ"ש דמנשה הוא סור מרע ואפרים עשה טוב דידוע דלענין סור מרע טוב לענות הגוף ולהחליש כוחות הגוף וכמ"ש בירושלמי סוטה (פ"ה ה"ה) אברהם עשה יצה"ר טוב כו' אבל דוד ל"ה יכול בו והרגו בלבבו מ"ט ולבי חלל בקרבי ופי' הק"ע כלומר הרחיק עצמו מתאוות גופניות ע"י תעניות וסיגופים עיי"ש וזה מביא הכנעה ושבירת לב אבל לענין עשה טוב יותר טוב כשהגוף בשלימות ובהרחבת הדעת וכמ"ש הרמב"ם (פ"ט מהל' תשובה ה"א) שכל יעודי ושכר מצוות בעוה"ז הכתובים בתורה הוא רק כדי שיוכל לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לב מרוב כל וזהו מ"ש בקהלת (יב א) על ימי זקנה ימי הרעה דבימי הזקנה שהגוף חלוש ובטלו כוחות הגוף הם טוב לענין סור מרע שאינו חוטא כמ"ש אשר תאמר אין לי בהם חפץ שבטלו ממנו התאוות אבל ימי הבחרות הם טובים לענין עשה טוב שהגוף בשלימות ויכול לעסוק במצוות ומע"ט בחמימות ובכח ולעבוד את ה' בשמחה ביתר שאת ויתר עז:

ובילדותי אמרתי בזה לפרש מ"ש בתענית (דף י"א) א"ר ששת האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא שירותי' והכוונה בזה כי התענית מסוגל רק לענין סור מרע שלא יחטא אבל לענין עשה טוב מגרע גרע דכשאין הגוף חזק אינו יכול לחזק ולעבוד בשלימות והנה בכל התורה לא מצינו שכר לשמירת ל"ת רק על קיום מ"ע אמנם מצינו בפעם אחד דכתיב (פ' משפטים) לכלב תשליכון אותו ופירש"י שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ובשביל דבמצרים לא יחרץ כלב לשונו נתן להם הקב"ה שכר להשליך להם הטריפות עיי"ש הרי דניתן לכלב שכר עבור העדר הרע אולם זה רק לכלב שסורו רע וע"כ בהמנע להרע מגיע לו שכר אבל אדם דכתיב בקהלת (ז כט) אשר עשה האלקים את האדם ישר ובטבעו שלא להרע אין לו יתרון בסור מרע לקבל שכר ע"ז רק על עשיית טוב וזהו שאמר בב"ר דיתיב בתעניתא שהוא סגולה לסור מרע אין לו יתרון לבקש שכר רק ליכול כלבא שירותי' דשכר בעד סור מרע הוא שייך רק לכלב שסורו רע אבל לא לאדם שיש בו חלק אלוה ממעל בטבעו צריך להיות סור מרע ועיקר העבודה בעשה טוב:

והנה בכלי יקר (פ' בא) בפסוק והי' לאות על ידכה כ' ארז"ל יד כהה והיא יד שמאל כי השכל והחומר כצרות זל"ז ויעידו ע"ז זקנים עם נערים כי בהיות האדם נער כח חומרו בתקפו וכח שכלו חלש ובימי זקנה כח חומרו הלוך וחסור ויתגבר שכלו וכן הוא בידות האדם יד השמאל חלושה וכחה בתשמישי החומר והיא כנגד הלב משכן החכמה ויד ימין חזק והיא במקום הכבד משכן כח המתאוה עיי"ש וע"כ מטעם זה נתן יעקב יד שמאלו על מנשה בחי' סור מרע דלזה צריך להחליש כח החומר והתאוה שלא יחטא ולהגביר כח השכל שלא ימשך אחד התאוות ויד ימינו שהוא חזק בכח הגוף נתן על ראש אפרים בחי' עשה טוב דיותר שהגוף בשלימות ובתוקף הכח יכול לעבוד את ה' ביתרון הכשר ודעת:

וזהו שאמר יעקב ידעתי בני ידעתי פירש"י שהוא הבכור וגם הוא יהי' לעם ויגדל שעתיד גדעון לצאת ממנו ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל דהנה כתיב בשופטים (פרק ו) דגדעון נתץ את מזבח הבעל וכרת האשרה ומסר נפשו כי רצו להמיתו וקראו אותו ירובעל עיי"ש מבואר דהי' בחי' סור מרע כמ"ש הראשונים דכל רמ"ח מ"ע תלוים באנכי ה' אלקיך וכל שס"ה ל"ת בלא יהי' לך וגו' ובזה הי' גדול מיהושע כמ"ש בערכין (דף ל"ב) דקפיד קרא על יהושע אמאי לא בעי רחמי לבטל יצה"ר של ע"ז עיי"ש ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו שעתיד יהושע לצאת ממנו שיהי' בחי' עשה טוב שינחיל את הארץ וילמד תורה דהוא תורה ומצוות במקום השראת השכינה שער המלך דהוא עיקר קיום המצות כנ"ל וזה עיקר בריאת האדם במ"ש בקהלת (יב יג) את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם וכמ"ש בעירובין (דף י"ג) עכשיו שנברא יפשפש במעשיו וא"ל ימשמש במעשיו ופי' המפ' דמפשפש במעשיו הוא לתקן החטאים ואמרי לה ימשמש במעשיו היינו במעשים טובים שיהיו בשלימות כי בזה שלא יחטא עדיין אין תכלית הבריאה דהוי כמו שלא נברא ועיקר התכלית של הבריאה שירבה במעשים טובים וע"כ נתן יד השמאל על מנשה ויד ימין על אפרים כ"א כפי בחינתו והשי"ת יזכינו לשוב בתשובה שלימה ויקרבינו לעבודתו:

ג

(ג) אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו. נ"ל דנתקיימה נבואתו של יעקב אבינו גבי מרגלים דכ' (פ' שלח) ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים:

דהנה בפשוט הפי' דשני אנשים נשאו הזמורה וכ"מ בתנד"א (פכ"ט) נטלו משם ה' תאנים וה' רמונים ואשכול ענבים אחד ובזוה"ק (שלח) כלב ויהושע נטלו לי' והנה בב"מ (דף פ') ת"ר קב לכתף ופירש"י קב הוי תוספת לאדם הנושא בכתף כו' ומכאן אתה למד שמשא אדם בינוני שלשים קב שהן חמש סאים דתוספת אחד משלשים במשא הוא עיי"ש וא"כ משא של שני אנשים הוא עשר סאים אמנם זה כשכל אחד נושא לבדו אבל אם נושאים יחד אי' במד"ר (פ' שלח) אדם נושא משוי לעצמו מגבי' סאה מגבי' עליו חבירו נושא סאתים ואם מגבי' סאתים נושא עם חבירו נושא שלש מבואר דכשאחד מגבי' לחבירו ונושאים יחד יכולים לישא שליש יותר (ובמת"כ דחק להשוות המד"ר עם הש"ס אבל מפ' אחרים פי' דהמד"ר חולק עם הש"ס עיי"ש) ממי' שני אנשים המרגלים שנשאו הזמורה יחד היו נושאים חמש עשרה סאים ומבואר בב"מ (דף פ') דמשא חמור לתך ט"ו סאים עיי"ש א"כ נתקיימה נבואת יעקב אבינו דלשריקה שהוא זמורה יהי' צריך בני אתונו דהיינו חמור שיהי' משא ט"ו סאים וזה פלא:

ולפמ"ש בילקוט ולשרקה בני אתונו שני אתונות עיי"ש הדבר פשוט עפמ"ש בסוטה (דף ל"ד) מובא ברש"י (פ' שלח) גמירי טונא דמידלי אינש על כתפי' אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים עיי"ש נמצא דלפמ"ש בב"מ (דף פ') דמשא אדם חמשה סאים וממי' משא של שני אנשים כשנושא כ"א לבדו הוי עשר סאים אם נושאים יחד בסיוע של חבירו יכולים לישא שלשה פעמים עשר דהיינו שלשים סאה א"כ במכוון משא שתי אתונות ונתקיימה נבואת יעקב אבינו וז"פ וברוך ה' אשר האיר עיני:

ד

(ד) בנימין זאב יטרף בבוקר יאכל עד. פירש"י ניבא על שיהיו עתידיך להיות חטפנין וחטפתם לכם איש אשתו בפלגש בגבעה ונבא על שאול וכו' שעמד בתחילת בוקרן וזריחתן של ישראל:

ונ"ל דבזה י"ל מ"ש (פ' וישלח) ויזרח לו השמש עפמ"ש (שם ז) דמ"ש ויגע בכף ירכו הזיקו בבנימין שהי' עתיד לצאת ממנו ואי' בסה"ק דכף ירכו מרמז על אות ברית קודש וע"כ נכשל בנימין בפלגש בגבעה ומשו"ה הי' ירא יעקב לשלוח את בנימין למצרים מפני שהם שטופי זמה וזהו מ"ש בזוה"ק את גיד הנשה דא תשעה באב דמבואר ביומא (דף י"ב) דבית המקדש הי' בחלקו של בנימין וכ"א במד"ר (פצ"ט) עיי"ש ויען כי השר של עשו פגם קצת בשבט בנימין ע"כ הי' ביכלתו להחריב את בהמ"ק שהי' בחלקו של בנימין וגרם תשעה באב ואי' ויאבק איש עמו שהעלו אבק עד כסא הכבוד ופי' הרשב"א שלחם עמו על יוצאי ירכו עד ביאת המשיח שיתוקן הכסא שיהי' הכסא שלם ונראה שהי' קליפת עמלק דכ' (פ' בשלח) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור ופירש"י שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק וע"כ כתיב ויזרח לו השמש היינו שצפה יעקב ברוה"ק את שאול שעתיד לצאת מבנימין שעמד בתחילת בוקרן וזריחתן של ישראל והי' תיקון לשבט בנימין ולחם בעמלק וכמעט קט הי' נמחה שמו כולו וגם העצה שלא ימחה שבט בנימין ע"י שיחטפו איש אשתו כתיב בשופטים (כא יט) ויאמרו הנה חג ה' בשלו וגו' מזרחה השמש למסלה העולה מבית אל שכמה וביניהם הי' גם שאול כמ"ש רש"י בשמואל (כ ל) עיי"ש וע"ז מרמז ויזרח לו השמש שהי' שם תיקון לשבט בנימין כמובן:

ה

(ה) אבי השביעני לאמור וגו'. בסוטה (דף ל"ו) א"ל זיל איתשיל אשבועתך א"ל ואיתשלי נמי אדידך שנשבעתי לך שלא אגלה על לה"ק שאני מכיר עודף על שבעים לשון ואתה אינך מכיר בו עיי"ש ולכאורה תמוה דמה תלוי שבועה זו בשבועה זו הלא יכול לשאול על שבועת אביו ועל שבועת פרעה לא ישאול וגם ק' דבמה הי' פרעה בטוח שלא ישאל על שבועה שלו ונראה דמשו"ה כ' רש"י שא"ל עבור על השבועה עיי"ש אבל בש"ס אי' איתשל אשבועתך ונ"ל דהנה באמת שפיר הי' פרעה בטוח שלא ישאל על שבועה שלו דקיי"ל כר"פ דאמר בגיטין (דף ל"ה) דצריך לפרט את הנדר ממילא שבועה כזו שלא יגלה שמכיר לה"ק יותר מפרעה אי אפשר להתיר דהא צריך לפרט השבועה קודם ההיתר והאיך יפרט שנשבע שלא יגלה הא תיכף עובר בזה השבועה שהרי מגלה באמירתו שנשבע שלא יגלה זאת ועדיין לא התירה החכם וע"כ הי' שפיר פרעה בטוח שא"א שיתשל על שבועה זו אמנם הנה הטעם דצריך לפרט את הנדר מבואר בתוס' בשם הירושלמי דשמא נדר לדבר מצוה שאין להתיר לו עיי"ש וא"כ כאן שנשבע יוסף לאביו דהוי לדבר מצוה של כיבוד אב ומ"מ א"ל פרעה איתשיל אשבועתך בע"כ רצה פרעה לומר דגם שבועה לדבר מצוה יכולים להתיר ממילא שפיר א"ל יוסף דא"כ דשבועה לדבר מצוה יכולים להתיר שוב א"צ לפרט הנדר דאין לחוש שמא נדר לדבר מצוה דהא גם זה יכולים להתיר ממילא שוב אוכל להתיר גם שבועה דידך וא"כ מיושב שפיר דתלוי זב"ז דבע"כ שמע פרעה ליוסף דשבועה לדבר מצוה אין יכולים להתיר דעי"ז הוא בטוח שלא יוכל להתיר שבועה דידי' כיון דצריך לפרט הנדר ושבועה זו א"י לפרט משא"כ אם יסכסך עמו ויאמר דגם שבועה לדבר מצוה יכולים להתיר שוב לא יהי' בטוח על שבועה שלו ודוק:

ו

(ו) בקברי אשר כריתי לי. פירש"י כמו אשר קניתי כו' שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה:

ונ"ל הטעם והחשבון שנתן לעשו בעד חלקו במערת המכפלה כ"מ שהרויח בבית לבן דהנה מפורש בתורה (פ' חיי) דאברהם אבינו קנה מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ואי' בב"מ (דף פ"ז) דלא שקל עפרון מיני' אלא קנטרי ופירש"י מאה מנה וכ' המהרש"א בבכורות (דף נ') דהוא ככר של קודש שהי' כפול וקודם שהוסיפו שתות הי' מאה מנה עיי"ש וזה לפי המבואר בבכורות (שם) דסלע דאורייתא תלתא דינרי ותלתא הוי וא"כ הוי מנה שלשים סלעים ומאה מנה שלשה אלפים סלעים וכיון דכל שקל הי' מאה מנה דהוא שלשה אלפים סלעים נמצא דארבע מאות שקל כסף הוא שנים עשר מאות אלפים סלעים מעתה כיון שנשאר המערה לירושה ליעקב ועשו הי' לעשו חצי המערה ועולה שיווי חלקו ששה מאות אלפים סלעים:

והנה הכסף וזהב שהרויח יעקב אצל לבן מפורש בתורה (פ' ויצא) שלא לקח יעקב אצל לבן מעות רק כבשים ובפסוק ויעקב רעה את צאן לבן הנותרות פירש"י הרעועות שבהן עיי"ש ובמד"ר (פע"ג) גרס רש"י מאה ועשרים ריבא צאן הי' לו ליעקב אבינו וכ' ומפרש בתנחומא נאמר במצרים וירב העם ויעצמו מאוד והיו ששים ריבא וכאן כ' ויפרוץ האיש מאוד מאוד לומר שהיו ק"כ ריבא עיי"ש ובבכורות (דף י"א) מבואר דשה של פדיון פטר חמור עין יפה בסלע עין רעה בשקל היינו חצי סלע עיי"ש וא"כ הצאן שלקח יעקב אצל לבן מהרעועות הי' שיים חצי סלע נמצא דמאה ועשרים ריבא צאן הי' שוים ששים ריבא סלעים דהיינו ששה מאות אלפים סלעים א"כ מכוון ממש דכל המעות שהביא יעקב מבית לבן דהיינו דמי ק"כ ריבא צאן העולה ששה מאות אלפים סלעים הי' במכוון כפי חלקו של עשו במערה דהיינו חצי המערה וזה פלא:

ז

(ז) ובדרך זה י"ל בפשוט דלפי גי' רש"י במד"ר (פע"ג) משמע דר' לוי סובר דהי' ליעקב אבינר ששים ריבא צאן דיליף ממ"ש במצרים וירבו ויעצמו במאוד מאוד והיו ששים ריבא כמ"ש המ"כ עיי"ש וא"כ י"ל דשוי' של שה סלע כמ"ש בכריתות (דף י') מדאמר רחמנא איל אשם בכסף שקלים מכלל דכבש בסלע עיי"ש נמצא דהי' המעות שהביא יעקב מבית לבן דהיינו דמי הצאן במכוון ששה מאות אלפים סלעים וז"פ:

ח

(ח) ונו"ל ג"כ למ"ד במד"ר (פע"ג) דהי' ליעקב ק"כ ריבא צאן ולפמ"ש בכריתות (דף י') דכבש בסלע עולה השוי' שנים עשר מאות אלפים סלעים ולפמש"ל הארבע מאות שקל כסף שנתן א"א לעפרון הי' שנים עשר מאות אלפים סלעים והנה במד"ר (פנ"ח) שדה עפרון אשר במכפלה מלמד שנכפלה בעיני כאו"א ופי' המ"כ היתה נראית כפולה בשוי' ממה שקנאה אברהם עיי"ש ממילא הי' שוה כ"ד מאות אלפים סלעים נמצא דחלקו של עשו חצי המערה הי' שוה במכוון שנים עשר מאות אלפים סלעים וז"פ:

ט

(ט) ואפשר לומר ג"כ אם נפרש מ"ש רש"י בב"מ (דף פ"ז) קנטר מאה מנה הוי כל מנה כ"ה סלעים דסלע ארבעה דנרים רהשתא הוי מאה מנה שני אלפים וחמשה מאות סלעים וארבע מאות שקל כסף עולה מאה ריבא סלעים ולפ"ז עולה חלקו של עשו חצי המערה חמשים ריבא סלעים ונו"ל דלפמ"ש במד"ר (פע"ג) דהי' ליעקב ששים ריבא צאן והוא משום דיליף מאוד מאוד ממצרים דהיו ששים ריבא כנ"ל והנה בזרע אברהם במד"ר (פצ"ד) פי' מ"ש המ"י בשם הפסיקתא דישראל היו ששים ריבא חסר חד והקב"ה השלים המנין היינו שהיו רק חמשים ריבא כמ"ש וחמשים עלו בנ"י מארץ מצרים והקב"ה השלים שיחשב ששים ריבא עיי"ש וא"כ לפ"ז גם צאן של יעקב הי' רק חמשים ריבא ולפמ"ש בכריתות (דף י') דכבש בסלע עולה השוי' חמשים ריבא סלעים כחלקו של עשו במערה ולמ"ד במד"ר (פע"ג) דצאן של יעקב הי' ק"כ ריבוא כפלים כיוצאי מצרים לפמ"ש הז"א היה רק מאה ריבא צאן:

ונו"ל עפמ"ש בבכורות (דף י"א) דיש שה בחצי סלע ממילא עולה השוי' חמשים ריבא סלעים וגם לפמ"ש בכריתות (דף י') דכבש בסלע ועולה השוי' מאה ריבא סלעים נו"ל לפמ"ש במד"ר (פנ"ח) דהמערה הי' שוה בכפל ממה שנתן אברהם ממילא הי' שוה שני מאות ריבא סלעים וחלקו של עשו חצי המערה הי' מאה ריבא סלעים מכוון ממש כמו המעות שהי' ליעקב מבית לבן ודוק היטב:

י

(י) עוי"ל החשבון עפמ"ש רש"י בב"מ (דף פ"ז) דקנטר מאה מנה ובפשוט מנה כ"ה סלעים ומאה מנה שני אלפים וחמשה מאות סלעים ועולה ארבע מאות שקל כסף מאה ריבא סלעים ולפמ"ש במד"ר (פנ"ח) שהמערה הי' שוה בכפל ממה שנתן א"א נמצא דהי' שוה שני מאות ריבא סלעים והנה יעקב קנה הבכורה מעשו נמצא דהי' ליעקב פי שנים ולעשו חלק שליש דהיינו ששה וששים ריבא ושני שלישי ריבא סלעים אמנם מבואר בסוטה (דף י"ג) דגם ראשו של עשו נקבר במערה וכ"א בפדר"א (פל"ט) עיי"ש וכ"ז צפה יעקב ברוה"ק וא"כ יש לנכות מחלקו של עשו כפי השוי' של מערה לצורך קבורת ראשו וכיון דעשו רצה לעכב על יעקב ורצה שהוא יקבר במערה נמצא דהי' שוה לעשו אם יקבר במערה כפי השוי' העולה לחלקו והנה בס' מים יחזקאל כ' שיש לו בקבלה דהראש הוא חלק עשירית מגובה האדם א"כ יש לנכות חלק עשירית מן הששה וששים ריבא ושני שלישי ריבא סלעים שמגיע לעשו עבור חלקו וזה ששה ריבא ושני שלישי ריבא נמצא דאחר נכיון קבורת ראשו הי' מגיע לעשו ששים ריבא סלעים:

מעתה נו"ל לפמ"ש במד"ר (פע"ג) דהי' ליעקב אבינו מאה ועשרים ריבא צאן יש לחשוב שוי' של שה חצי סלע כמ"ש בבכורות (דף י"א) דעין רעה בשקל שהוא חצי סלע עיי"ש וממילא הי' מעות של יעקב שהביא מבית לבן ששים ריבא סלעים ולמ"ד במד"ר שם דהי' ליעקב ששים ריבא צאן יש לחשוב שוי' של שה סלע כמ"ש בכריתות (דף י') כבש בסלע ועולה ג"כ ששים ריבא סלעים והי' במכוון ממש כפי מה שהי' מגיע לעשו עבור חלקו במערה וזה פלא:

יא

(יא) עוי"ל החשבון דהנה א"א קנה מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף ואי' בבכורות (דף נ') שהי' קנטרין וכ' המהרש"א שהוא ככר כמ"ש בתרגום ירושלמי (פ' תרומה) ככר זהב טהור קינטר זהב דכי עיי"ש וברש"י שם מבואר דככר ששים מנה ומנה כ"ה סלעים נמצא ככר ט"ו מאות סלעים וא"כ ארבע מאות שקל כסף עולה ששה מאות אלפים סלעים והנה במערת המכפלה נקברו ארבע זוגות וכשקנה א"א כבר הי' נקבר שם אדם וחוה נמצא שקנה א"א רק מקום שלש זוגות דהיינו מקום ששה אנשים בעד ששה מאות אלפים סלעים אמנם לפמ"ש בסוטה (דף י"ג) ובפדר"א (פל"ט) דגם ראשו של עשו נקבר במערה עיי"ש בע"כ דכשקנה א"א את המערה הי' מקום עבור ששה אנשים וראש אחד ובב"ב (דף ק') משמע דגובה אדם ארבע אמות והתוס' כ' (שם) דהגוף בלא הראש מחזיק שלש אמות עייש"ה ממילא נו"ל דהראש מחזיק אמה והוא חלק רביע מן כל הגובה של האדם וא"כ ששה אנשים וראש אחד נחשב הראש חלק כ"ה והנה בבכורות (דף נ') כ' התוס' דמטבע שוה יותר מכסף משקלו חלק כ"ה בשביל שכר המטבע עיי"ש וא"כ א"א שנתן ששה מאות אלפים סלעים מטבע הי' שוה ששה מאות וחמשה ועשרים אלפים סלעים כסף בלא מטבע נמצא דעולה מקום איש אחד מאה אלף סלעים כסף בלא מטבע:

והנה אחר שנקברו אברהם ושרה יצחק ורבקה ונשאר מקום לשני אנשים וראש אחד הי' השוי' שני מאות וחמשה ועשרים אלף סלעים כסף בלא מטבע והנה יעקב אבינו קנה הבכורה מעשו ומגיע לו פי שנים ולעשו חלק שליש ממילא הי' השווי של חלק המגיע לעשו חמשה ושבעים אלף סלעים וכיון שראשו נקבר במערה ומקום הראש שוה חלק כ"ה ממה שנתן א"א דהיינו חמשה ועשרים אלף סלעים כסף בלא מטבע נמצא שהי' מגיע עוד לעשו עבור חלקו חמשים אלף סלעים כסף בלא מטבע:

והנה במד"ר (פע"ג) דיעקב אבינו הי' לו מאה ועשרים ריבא צאן ויש לחשוב שוי' של שה מעה כמ"ש בזבחים (דף מ"ח) חטאת בת דנקא עיי"ש וכ"כ המפ' עמ"ש התרגום (פ' וישלח) במאה קשיטה במאה חורפן פי' כבשים כמ"ש התרגום (פ' וירא]]) שבע כבשות שבע חורפן ובר"ה (דף כ"ו) מפרש הש"ס מאה קשיטה מאה דנקי ותי' דמאה כבשים שוים מאה מעה עיי"ש וא"כ מאה ועשרים ריבא צאן עולה השוי' שנים עשר מאות אלפים מעה ומבואר בקידושין (דף י"ב) דסלע כ"ד מעה נמצא דשנים עשר מאות אלפים מעה הוי חמשים אלף סלעים והנה בקידושין (דף י"א) כתבו התוס' דבימי משה ל"ה מעה והק' ממ"ש עשרים גרה השקל ואומר ר"ת דגרה ל"ה מעה אלא משקל הי' בימי משה שהי' שוה מעה ושוב עשו ממנו מטבע וקראוהו מעה עיי"ש מבואר דבימי יעקב השווי של שה מעה היינו משקל מעה ולא מטבע וא"כ מאה ועשרים ריבא צאן ששוים שנים עשר מאות אלפים מעה בלא מטבע הוי חמשים אלף סלעים כסף בלא מטבע א"כ מכוון ממש שהמעות שהי' ליעקב מצאן שהרויח אצל לבן הי' שוים כפי המגיע לעשו עבור חלקו במערה וזה פלא:

יב

(יב) עוי"ל בפשוט עפמ"ש המהרש"א בכורות (דף נ') בשם התרגום ירושלמי דקנטר ככד דהיינו ט"ו מאה סלעים ועולה ארבע מאות שקל כסף ששה מאות אלפים סלעים דהנה מבואר בב"ב (דף נ"ח) דמערת המכפלה מערה לפנים ממערה וכמדת החיצונה כך מדת הפנימית שנקבר בה אדם וחוה עיי"ש א"כ א"א שנתן עבור שתי המערות ששה מאות אלפים סלעים הי' בעד החיצונה שלשה מאות אלפים סלעים ובמערה החיצונה נקברו שלש זוגות דהיינו ששה אנשים נמצא עולה מקום איש אחד חמשים אלף סלעים ומבואר בסוטה (דף י"ג) דטענת עשו הי' איהו קברה ללאה בדידי' והאי דפייש דידי הוא נמצא דטענת עשו הי' רק על מקום איש אחד השוה חמשים אלף סלעים:

והנה כ"כ לעיל דלפמ"ש במד"ר (פע"ג) דיעקב הי' לו מאה ועשרים ריבא צאן יש לחשוב השוי' של שה מעה כמ"ש בזבחים (דף מ"ח) חטאת בת דנקא וא"כ עולה השוי' שנים עשר מאות אלפים מעה ומבואר בקידושין (דף י"ב) דסלע כ"ד מעה נמצא דהוי חמשים אלף סלעים א"כ מכוון ממש דהכסף שהי' ליעקב בשביל הצאן שהביא מבית לבן הי' כפי המגיע לעשו עבור חלקו במערה והוא פלא גדול:

יג

(יג) ובדרך זה י"ל ג"כ לפמ"ש בהג"ה במד"ר (פע"ג) בשם ס' הישר דיעקב הי' לו שני מאות עדרי צאן (ובסה"י שלפנינו אי' (פ' ויצא) ותהיינה ליעקב מאתים אלף עדרי צאן ונ"ל דמצאן לבן ל"ה לו רק שני מאות עדרים ורק ע"י הברכה הי' לו מאתים אלף דברכה של הקב"ה לא פחות מאלף כמ"ש הידי משה שם בשם הזוה"ק עיי"ש):

והנה מספר עדר יש ללמוד ממ"ש (פ' וישלח) עדר עדר לבדו וכתב הראב"ע והרמב"ן דכל מין ומין הי' עדר בפני עצמו ושם נאמר רחלים מאתים ואילים עשרים א"כ זהו מספר עדר ובכריתות (דף י') מדאמר רחמנא איל אשם בכסף שקלים מכלל דכבש בסלע עיי"ש א"כ רחלים מאתים הוא שני מאות סלעים ואילים עשרים הוא ארבעים סלעים הרי שוי' של עדר שני מאות וארבעים סלעים נמצא שני מאות עדרים עולה השוי' שמונה וארבעים אלף סלעים והנה בבכורות (דף נ') כ' התוס' דמטבע שוה יותר מכסף משקלו חלק כ"ה בשביל שכר מטבע עיי"ש וא"כ שמונה וארבעים אלף סלעים מטבע הם כמו חמשים אלף סלעים בלא מטבע:

והנה כ"כ דלפמ"ש המהרש"א בכורות שם דקנטר ככר עולה ארבע מאות שקל כסף ששה מאות אלפים סלעים ולפמ"ש בב"ב (דף נ"ח) כמדת החיצונה כך מדת הפנימית עולה שוי' של החיצונה שלשה מאות אלפים סלעים ונקברו שלש זוגות עולה מקום איש אחד חמשים אלף סלעים וזה חלקו של עשו אמנם כ' (פ' חיי שרה) וישקל אברהם לעפרון את הכסף וגו' נראה דל"ה מטבע רק משקל ארבע מאות שקל כסף נמצא מה שעולה מקום איש אחד חמישים אלף סלעים היינו משקל כסף בלא מטבע וכאשר ינוכה שכר מטבע חלק כ"ה הוי מ"ח אלף סלעים א"כ מכוון ממש דהמעות שהי' ליעקב בשביל צאן שהביא מלבן הי' כפי המגיע לעשו עבור חלקו במערה וזה פלא:

יד

(יד) עוי"ל החשבון דהנה א"א קנה מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף ומבואר בבכורות (דף נ') שהיו קנטרין ופירש'י קנטר מאה סלעים עיי"ש א"כ ארבע מאות שקל כסף הוא ארבעים אלף סלעים ולפמ"ש בב"ב (דף נ"ח) כמדת החיצונה כך מדת הפנימית עולה שוי' של מערה החיצונה עשרים אלף סלעים ובמערה החיצונה נקברו שלש זוגות וכשנחלקו יעקב ועשו כבר היה נקבר שם שתי זוגות ונשאר מקום עבור זוג אחד ומבואר בסוטה (דף י"ג) דטען עשו איהו קברה ללאה בדידי' והאי דפייש דידי הוא א"ל זבינתה א"ל נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני א"ל אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי עיי"ש נמצא דמאז שקנה יעקב את הבכורה הי' לו בזה המקום שהי' עבור זוג א' פי שנים ולעשו חלק שליש כמ"ש המהרש"א עיי"ש וכיון דבהמערה חיצונה הי' מקום עבור שלש זוגות ועשו הי' לו חלק שליש ממקום זוג אחד הרי חלק תשיעית מכל מערה החיצונה אמנם מבואר שם ובפדר"א (פל"ט) דהסוף הי' שראשו של עשו נקבר במערה עיי"ש ויעקב צפה זה ברוה"ק ובס' מים יחזקאל כ' שיש לו בקבלה דהראש הוא חלק עשירית מגובה האדם עיי"ש וידוע בחשבון דכאשר ילקח מחלק תשיעית מעשר אזי יהי' חלק עשירית למשל עשרה הוא תשיעית מתשעים וכאשר ילקח אחד מעשרה וישאר תשעה הוא עשירית מתשעים א"כ מאחר שהי' לעשו חלק תשיעית בהמערה החיצונה לאחר שנקבר ראשו שהוא חלק עשירית מגופו הי' לעשו תביעה על חלק עשירית במערה החיצונה וכיון דהי' שוי' עשרים אלף סלעים נמצא דחלק עשירית המגיע עוד לעשו לחלקו הי' שוה שני אלפים סלעים:

והנה בהג"ה במד"ר (פע"ג) מביא בשם ס' הישר דיעקב הי' לו שני מאות עדרי צאן וכ"כ דעדר הוא כמ"ש (פ' וישלח) רחלים מאתים ואילים עשרים ולעיל חשבתי שוויו של עדר שני מאות וארבעים סלעים עפמ"ש בכריתות (דף י') דאיל בשתי סלעים וכבש בסלע אמנם התוס' הק' שם}} ממ"ש בזבחים (דף מ"ח) חטאת בת דנקא ותי' דלפעמים הוזלו ובאשם גזה"כ דצריך כסף שקלים עייש"ה ממילא נוכל לחשוב צאן של יעקב במחיר הזול בפרט לפמ"ש רש"י (פ' ויצא) הנותרות הרעועות עיי"ש ממילא הוי מחיר כבש במעה ואיל בשתי מעה ומבואר בקידושין (דף י"ב) דסלע כ"ד מעה א"כ שוויו של עדר חלק כ"ד מן שני מאות וארבעים סלעים וזה עשרה סלעים וא"כ שני מאות עדרי צאן עולה השוי' שני אלפים סלעים א"כ מכוון ממש דהמעות שהי' ליעקב בשביל הצאן שהביא מבית לבן הי' כפי המגיע לעשו עבור חלקו במערה והוא פלא:

טו

(טו) עוי"ל בפשוט לפמ"ש בבכורות (דף נ') דארבע מאות שקל כסף שנתן א"א לעפרן עבור מערת המכפלה היו קנטרין ופירש"י מאה סלעים א"כ הוי ארבעים אלף סלעים ועשו הי' לו חלק חצי המערה ושוה עשרים אלף סלעים והנה במד"ר (פע"ג) יש מ"ד שהי' ליעקב ששים ריבא צאן עיי"ש וזה ששה מאות אלפים צאן ובזבחים (דף מ"ח) דחטאת בת דנקא דשוי' של שה מעה א"כ הי' ליעקב בשביל צאנו ששה מאות אלפים מעה ובקידושין (דף י"ב) דסלע כ"ד מעה הרי דששה מאות אלפים מעה הוא חמשה ועשרים אלף סלעים ובכתובות (דף נ') דיעקב הפריש חומש דכתיב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עיי"ש א"כ נשאר לו עשרים אלף סלעים נמצא מכוון ממש שהמעות שהי' לו בשביל הצאן שהביא מבית לבן הוא כפי חלקו של עשו במערה וזה פלא גדול:

טז

(טז) ולהמ"ד במד"ר (פע"ג) שהי' ליעקב מאה ועשרים ריבא צאן עיי"ש וזה שנים עשר מאות אלפים צאן וממילא הי' השוי' שנים עשר מאות אלפים מעה וזה חמשים אלף סלעים ולאחר שהפריש חומש נשאר לו ארבעים אלף סלעים נו"ל לפמ"ש במד"ר (פנ"ח) שדה עפרון אשר במכפלה מלמד שנכפלה בעיני כאו"א ופי' המ"כ היתה נראית כפולה בשוי' ממה שקנאה אברהם עיי"ש א"כ כיון שנתן א"א בעד המערה ארבעים אלף סלעים הי' שוה שמונים אלף סלעים וא"כ הי' חלקו של עשו חצי המערה שוה ארבעים אלף סלעים וא"כ מכוון ממש כמו המעות שהי' ליעקב עבור הצאן שהביא מבית לבן ונתן לו זה עבור חלקו במערה וזה פלא:

יז

(יז) ובדרך זה נו"ל ג"כ דהכסף שהי' ליעקב מצאן שהביא מבית לבן דעולה למ"ד ששים ריבא צאן עשרים אלף סלעים הי' במכוון כמו השיעור מקום שצריך לקבר אדם דמבואר בב"ב (דף ק') גבי כוכין דהשיעור ארבע אמות אורך ברוחב ועומק אמה:

דהנה כתיב (פ' פקודי) ויהי מאת בכר הכסף לצקת את אדני הקודש וגו' ככר לאדן ומבואר שם ברש"י דככר של קודש כפול הי' וכל ככר שלשת אלפים שקלים וכתיב (פ' תרומה) שני אדנים תחת הקרש האחד ופירש"י דשני אדנים הי' אורכן אמה וחצי ברוחב אמה וגובה אמה וחלולים היו כשיעור ידות הקרש וכל יד החזיק חצי אמה על רבע אמה נמצא דשתי ידות מעטו בשני אדנים אמה על רבע שהיו חלולים ונשאר גוש שני אדנים אמה ורבע ברוחב אמה וגובה אמה והי' בהם שני ככרים של קודש שהוא ששה אלפים שקלים ובאמה יש ד' רבעים וא"כ אמה על אמה ברום אמה ינוכה חלק חמשית מן ששה אלפים ויחזיק ארבע אלפים ושמנה מאות שקלים אמנם מבואר בשקלים (פ"א מ"ז) דהכרעה היא אחד מכ"ד ויש להוסיף לזה א' מכ"ד שהוא שני מאות ועולה חמשה אלפים סלעים נמצא דשיעור קבר שהוא ארבע אמות על אמה ברום אמה עולה עשרים אלף סלעים א"כ מכוון ממש כפי הכסף שהי' ליעקב מצאן שהביא מלבן וזה פלא:

יח

(יח) ועפ"ז י"ל מ"ש (פ' בלק) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה דאינו מובן מהו מלא ביתו ולמה נקט כסף וזהב הו"ל לומר זהב לבד וגם מהו קטנה וגדולה ונ"ל עפמ"ש במדרש דבא לעקור אומה שלמה וגם איתא במדרש מ"ש בלק אולי אוכל נכה בו רמז על כ"ד אלף מישראל שנפלו בסוף במגפה שהוא חלק כ"ה מכלל ישראל ששים ריבא וזהו הפי' גדולה לעקור כל ישראל ויהי' השכר מלא בית זהב, וקטנה הוא כ"ד אלף והשכר מלא בית כסף:

דהנה כתיב (אסתר ג) אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול ע"י עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך מבואר דהמן נתן עבור כלל ישראל שהוא ששים ריבא עשרת אלפים ככר כסף וככר הוא ששים מנה דהוא חמשה עשר מאות סלעים א"כ עשרת אלפים ככר עולה חמשה עשר פעמים מאה ריבא סלעים כסף ובבבא בתרא (דף צ"ח) המקבל עליו לעשות בית לחבירו עושה לו בית ארבע אמות על שש אמות וגבהו כחצי ארכו ורחבו חמש אמות וארבע פעמים שש הוא כ"ד וחמש פעמים כ"ד הוא ק"כ נמצא דשיעור בית מחזיק מאה ועשרים אמות אמה על אמה ולפמ"ש נלמד מהאדנים דאמה על אמה ברום אמה מחזיק חמשה אלפים סלעים נמצא ק"כ אמות אמה על אמה מחזיק ששה מאות אלפים סלעים וזהו חלק כ"ה מן ט"ו פעמים מאה ריבא וידוע דדינר זהב הוא כ"ה דנרי כסף ובפשוט זהב שוה כ"ה של כסף א"כ מכוון מ"ש בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף שהוא ששה מאות אלפים סלעים חלק כ"ה מעשרת אלפים ככר כסף לא אוכל לעשות קטנה לאבד כ"ד אלף מישראל שהוא חלק כ"ה מששים ריבא ואם יתן לי מלא בית זהב ששוה כ"ה פעמים ת"ר אלף סלעים של כסף ועולה עשרת אלפים ככר כסף לא אוכל לעשות גדולה לעקור כל ישראל לעבור פי ה' אלקי והוא פלא:

יט

(יט) ובאופן זה י"ל מ"ש במדרש שצבר יעקב כל כספו ועשה ממנו כרי ונתן לעשו בעד חלקו במערה דהפי' שהי' כשיעור כור שלשים סאה כסף וזה עולה כפי השווי של הקבר במערה:

דהנה כ"כ דלמ"ש בבכורות (דף נ') דאברהם נתן לעפרון קנטרין עולה ארבעים אלף סלעים ולפמ"ש במד"ר (פנ"ח) שהיה שוה בכפל היה השווי שמונים אלף סלעים ובמערה נקברו ארבע זוגות עולה שוי' של קבר אחד עשרה אלפים סלעים ובסוטה (דף י"ג) ובפדר"א (פל"ט) דראשו של עשו נקבר במערה ובעירובין (דף מ"ח) דגובה אדם שלש אמות וכ' התוס' שהוא לבד מהראש וכתב המים יחזקאל בקבלה שהראש שליש אמה חלק עשירי א"כ כיון שנקבר ראשו של עשו שהוא חלק עשירי לא הי' לו טענה רק על תשעה אלפים סלעים:

והנה כ"כ דלפי חשבון האדנים דכתיב (פ' פקודי) ככר לאדן ופירש"י ככר של קודש כפול שלשה אלפים שקלים והחזיקו שני אדנים שני ככרים שהוא ששה אלפים שקלים והאדנים היו חלולים אמה על רבע ונשאר גוש שלהם אמה ורבע על אמה ברום אמה עולה דאמה על אמה ברום אמה מחזיק ארבע אלפים ושמנה מאות אמנם לפמ"ש בבכורות (דף נ') דבימי יחזקאל הוסיפו שתות נמצא דככר שנעשה משקלים של תורה הי' פחות שתות כמ"ש המהרש"א ולא הי' בשני ככרים רק חמשה אלפים שקלים דידן ואמה על אמה ברום אמה מחזיק רק ארבעה אלפים סלעים דידן ובעירובין (דף ד') דשיעור מקוה ארבעים סאה אמה על אמה ברום שלש אמות א"כ ארבעים סאה מחזיק שלש פעמים ארבעה אלפים סלעים דהיינו שנים עשר אלף סלעים א"כ כור שהוא שלשים סאה מחזיק פחות רביע והוא תשעה אלפים סלעים א"כ מכוון ממש שנתן יעקב לעשו בעד טענתו חלק קבר כפי שצפה ברוה"ק שהסוף יהי' שראשו של עשו יקבר במערה ויהי' טענתו רק על תשעה אלפים סלעים וזה פלא גדול:

כ

(כ) ובדרך זה י"ל מ"ש ברש"י שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי דהפי' כור שלשים סאה והי' מחצה כסף ומחצה זהב כמ"ש ביומא (דף י"ז) והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו וזה הי' כפי השוי' של הקבר במערה כפי שצפה ברוה"ק שעתיד ראשו של עשו להקבר שם:

דהנה בב"מ (דף פ"ז) דארבע מאות שקל כסף קנטרי פירש"י מאה מנה ומנה כ"ה סלעים הוי קנטר שני אלפים וחמש מאות סלעים עולה ארבע מאות שקל מאה ריבא סלעים ובמערת המכפלה נקברו ד' זוגות עולה מקום קבר אחד חלק שמינית והוא שנים עשר ריבא וחצי דהיינו קכ"ה אלף סלעים וכאשר ינוכה מזה חלק עשירי עבור הראש של עשו שהוא י"ב אלף ת"ק סלעים נשאר קי"ב אלף ת"ק סלעים:

והנה כבר כתבנו דכור שלשים סאה של כסף עולה תשעה אלפים סלעים ולפמ"ש רש"י כסף וזהב עולה החצי כור של כסף ארבעה אלפים ת"ק סלעים והחצי כור של זהב לפמ"ש בבכורות (דף נ') בתוד"ה דמזדבנא דזהב שוה כמו כ"ד של כסף יש לחשוב כ"ד פעמים ד' אלפים ת"ק ועולה מאה ושמנה אלף סלעים ובצירוף חצי כור של כסף שהוא ד' אלפים ת"ק עולה ביחד קי"ב אלף ת"ק סלעים א"כ מכוון ממש שנתן יעקב לעשו כפי טענתו חלק קבר לבד הראש וזה פלא גדול:

כא

(כא) ובדרך זה י"ל מ"ש בקידושין (דף י"א) בנתיה דר' ינאי קפדי אנפשייהו ולא מקדשי פחות מתרקבא דדנרי דהטעם בזה משום דכך הי' הקידושין של רבקה שנתן לה אליעזר עבד אברהם דכ' (פ' חיי שרה) ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידי' עשרה זהב משקלם ובקע חצי שקל שני דנרים וזהב הוא כ"ה של כסף הרי חמשים דנרי כסף ועשרה זהב הוא עשרה דנרי זהב עולה שני מאות וחמשים דנרי כסף הרי ביחד שלשה מאות דנרים של כסף:

ולפמש"ל מחשבון אדנים אמה על אמה ברום אמה מחזיק ארבעה אלפים סלעים ושיעור מקוה ארבעים סאה שהוא אמה על אמה ברום שלש אמות מחזיק שנים עשר אלף סלעים והנה סאה ששה קבים ותרקבי פירש"י תרי וקב שלשה קבים הוא חצי סאה א"כ תרקבי דדנרי הוא חלק שמונים משיעור מקוה וחלק שמונים משנים עשר אלף הוא מאה וחמשים סלעים ומ"ש בנתי' דר' ינאי נו"ל שתי בנות דמיעוט רבים שנים דשתי בנות יתקדשו במאה וחמשים סלעים עולה לכל אחת ע"ה סלעים וסלע ד' דנרים הרי במכוון שלשה מאות דנרים ודוק כי נכון:

כב

(כב) עוי"ל דבל אחת לא מקדשא פחות מתרקבא דדנרי העולה לפי חשבון מאה וחמשים סלעים שהוא ששה מאות דנרים עפמ"ש בכתובות (דף י"ב) דב"ד של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז וכן כל משפחות מיוחסות שבישראל וכתובה הוא מהר הבתולות ובאהע"ז (סי' ס"ו) דהמנהג להוסיף שליש מלבר שהוא חצי מלגאו א"כ עולה במכוון ששה מאות דנרים וזה פשוט:

כג

(כג) ולפמ"ש רש"י תרקבא דדנרי זהובים נראה דהפי' דנרים של זהב נו"ל עפמ"ש בילקוט (פ' תשא) דשוי' של אדם ככר כמ"ש (מלכים א, כ לט) והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול וע"כ לא רצו להתקדש פחות מככר כסף שהוא ששים מנה דהיינו ט"ו מאות סלעים ולפמש"ל תרקבא חצי סאה הוא ששה מאות דברים ובבכורות (דף נ') כ' התוס' דזהב שוה עשר פעמים כשל כסף א"כ הוא ששה אלפים דנרי כסף וזהו ט"ו מאות סלעים מכוון ממש כשוי' של אדם ככר ודוק היטב:

כד

(כד) ובאופן אחר י"ל לפמש"ל דמחשבון אדנים מבואר דבאמה על אמה ברום אמה מחזיק ארבעה אלפים סלעים ובס' מקדש מלך כתב בראיות דמ"ש שיעור מקוה ארבעים סאה אמה על אמה ברום שלש אמות הך ארבעים סאה הם חוץ מהגודש אבל עם הגודש הם ששים סאה כמ"ש בעירובין (דף י"ד) האי גודשא תלתא הוי ולפ"ז אמה על אמה ברום אמה מחזיק עשרים סאה והוא ארבעים חצאי סאה א"כ תרקבא שהוא חצי סאה מחזיק חלק ארבעים מן ארבעה אלפים סלעים והוא מאה סלעים דהיינו ארבע מאות זוז א"כ הוא בפשוט דבנתי' דרב ינאי הקפידו שיהי' כסף הקידושין כשיעור כתובה של משפחות מיוחסות וזהו מהר הבתולות וזה פשוט:

כה

(כה) ולפמ"ש רש"י דנרי זהובים אם הפי' דנרי זהב נו"ל לפמ"ש הילקוט דשוי' של אדם ככר כסף כמ"ש (מלכים א, כ לט) או ככר כסף תשקול וככר הוא ששים מנה שהוא ט"ו מאות סלעים אמנם מבואר בבכורות (דף נ') דהוסיפו בימי יחזקאל שתות א"כ ככר הנאמר במלכים קודם שהוסיפו ינוכה חלק שתות מט"ו מאות ואינו רק י"ב מאות וחמשים סלעים וכ"כ דתרקבא דנרי הוא ארבע מאות דנרים דהוא מאה סלעים ואם הפי' דנרי זהב מבואר בתוס' בכורות (שם) דמה שדינר זהב הוא כ"ה של כסף הוא משום שעב בכפל אבל אבל השוי' של זהב אינו רק י"ב וחצי א"כ תרקבא דנרי זהב שוה שנים עשר מאות וחמשים סלעים מכוון ממש לשוי' של אדם ככר כסף הנאמר במלכים ודוק היטב:

כו

(כו) אמנם לבי מהסס ביסוד אלו החשבונות מככר לאדן דעולה ששיעור תרקבא דדנרי הוא משקל מאה סלעים או מאה וחמשים סלעים דלא יתכן לומר כן דמבואר בירושלמי תרומות (פ"י ה"ה) דלוג ציר עביד תרתין לטרין ולטרא מאה זוזין וכ"כ רש"י בבכורות (דף נ') לטרין מנין דהוא כ"ה סלעים וא"כ לוג ציר משקל חמשים סלעים ותרקבא שהוא שלש קבים י"ב לוגין משקל ששה מאות סלעים והאיך נאמר דתרקבא דדנרי שהוא כבד מן הציר יהי' משקלו רק מאה או מאה וחמשים סלעים וע"כ נפלאתי עמ"ש בתורה ככר לאדן שהי' משקלו יותר מכפל ולגודל הפלא צ"ל דמ"ש בשבת (דף צ"ח) וחלולים היו אדנים לא על מקום ידות הקרשים לבד נאמר כמ"ש רש"י רק גם על גוף האדנים שלא היו עשת כסף גוש ממולא אלא עשוים חלולים מבפנים כנאד נפוח אויר מבפנים וממילא נתרועע היסוד ויפלו כל החשבונות שנבנו עליו וברמב"ם הל' עירובין (פ"א הי"ב) כתב לטרא שתי רביעיות וכו' נמצא הלטרא משקל ל"ה דינר ובה' בכורים (פ"ו הט"ו) כתב שיעור חלה שני קבין פחות חומש והם משקל פ"ו סלעים ושני שלישים שהם תק"כ זוזי מצרים וכתב הכ"מ דהוא דראהם וכל סלע ששה דראהם ובמס' עדיות (פ"א מ"ב) כתב בפה"מ דרביעית יין כ"ו דראהם ומים כ"ז וחטה כ"א וקמח י"ח לפ"ז רביעית מים ד' סלעים וחצי ולוג י"ח סלעים ובמס' תרומות (פ"י מ"ח) כתב בפה"מ דברי הירושלמי דלוג ציר שני לטרין שהם חמשים סלעים וצע"ג:

כז

(כז) ונו"ל קצת לפמש"ל די"ל הפי' בנתי' דרב ינאי היינו שתי בנות מקדשי בתרקבא דדנרי ויתכן לפמ"ש בשו"ת חוט השני בשם רש"י דלוג הוא למרא שהוא כ"ה סלעים לפ"ז תרקבא שהוא י"ב לוגין מחזיק שלשה מאות סלעים ועולה לכל אחת ק"נ סלעים שהם ששה מאות דנרים והוא בשיעור כתובה של משפחות מיוחסות ארבע מאות זוז ועם התוספת שליש הוא ששה מאות זוז כנ"ל ולפמ"ש רש"י דנרי זהובים והפי' דנרי זהב נו"ל לפמ"ש התוס' בבכורות (דף נ') דזקוק זהב שוה עשרה זקוקים כסף א"כ תרקבא דנרי זהב שוה שלשה אלפים סלעים עולה לכל אחת ט"ו מאות סלעים כשוי' של אדם ככר כסף ט"ו מאות סלעים אבל כל זה אינו שוה לי דאין לדמות משקל כסף וזהב למשקל חציר ותבואה כידוע:

כח

(כח) ומה שנ"ל חשבון נכון בהא דתרקבא דדנרי שהוא כשוי' של אדם ככר כסף עפמ"ש (דברי הימים ב, ג ח) ויעש את בית קה"ק ארכו ע"פ רחב הבית אמות עשרים ורחבו אמות עשרים ויחפהו זהב טהור לככרים שש מאות וכיון שהי' עשרים על עשרים החזיק כל כותל ארבע מאות אמות על אמה והציפוי זהב הי' לארבע קירות הבית ולהתקרה והרצפה כמ"ש (מ"א ו) א"כ הי' שש פעמים ארבע מאות והוא שני אלפים וארבע מאות אמות והחזיק הציפוי שש מאות ככרים עולה לארבע מאות אמה מאה ככר והיינו לכל ארבע אמות על אמה ככר אחד והנה עיבוי הציפוי יש ללמוד ממ"ש בפסחים (דף נ"ז) שחיפו את ההיכל בטבלאות של זהב כעובי דינר זהב ובכו"פ (סי' מ"ג) כתב דכל הציפוים הם שוים בעיבוי דינר זהב ולפמ"ש בב"ב (דף י"ד) מבואר ברש"י דלר"י הי' דפנו של ארון כעיבוי אצבע גודל ושלש ארונות היו א"כ ארון של זהב שהיה לצפות הארון של עץ היה שליש אצבע גודל שמעינן לכל הציפוים שהיו כעיבוי דינר זהב שהוא שליש אצבע גודל עיי"ש ואמה הוא ששה טפחים וכל טפח ד' גודלין הרי כ"ד גודלין באמה ובעירובין (דף ג') דיש אמות עוצבות ואמות שוחקות וכתב האבן העוזר דשוחקות יתרות על עוצבות חלק כ"ד א"כ אמה שוחקות הוא כ"ה גודלין שהוא ע"ה שלישי גודל נמצא דארבע אמות על אמה בעיבוי אמה הוא ע"ה ככרים:

מעתה נמצא חשבון דבאמה על אמה ברום ד' אמות יש ע"ה תרקבא ממילא תרקבא מחזיק ככר דהנה בעירובין (דף ד') דשיעור מקוה ארבעים סאה אמה על אמה ברום שלש אמות וזהו שמנים חצאי סאה שהוא תרקבא ובעירובין (דף פ"ג) שיער רבי ב' בצים ועוד פירש"י דיש גי' כמה ועוד א' מארבעים בביצה לשתי בצים דהיינו אחד משמנים עיי"ש א"כ עם תוספת ועוד יש פ"א תרקב באמה על אמה ברום שלש וממי' אמה על אמה ברום ארבע יתוסף שליש דהוא כ"ז ויחזיק ק"ח תרקב ובנוב"י (או"ח סי' ל"ח) כתב דשיעור מקוה ארבעים סאה הוא בסאה מדברית ומבואר בעירובין (שם) דסאה ירושלמית יתירה שתות א"כ אמה על אמה ברום ארבע שמחזיק ק"ח תרקב מדברית כשנשער במדת ירושלמית ינוכה שתות שהוא י"ח ואינו מחזיק תרקב ירושלמית אלא תשעים וסאה ציפורית יתירה על ירושלמית שתות וא"כ כשנשער בציפורית ינוכה שתות מתשעים שהוא ט"ו נמצא דאמה על אמה ברום ד' אמות מחזיק חמשה ושבעים תרקב של ציפורי א"כ מובן דברי חכמים וחדותם דבנתי' דרב ינאי לא מקדשי בפחות מתרקבא דדנרי היינו תרקבא דציפורי כמ"ש בשבת (דף ט"ו) שיעור חלה ה' רבעים של ציפורי דמבואר דתרקבא הוא חלק ע"ה מאמה על אמה ברום ארבע דשמעינן מציפוי הקה"ק שהוא ע"ה ככר וממילא תרקבא דדנרי הוא ככר כשוי' של אדם וזה פלא גדול:

כט

(כט) עוי"ל הפי' בקברי אשר כריתי לי הוא הדורון ששלח יעקב לעשו שעולה במכוון כפי חלקו שתבע במערת המכפלה:

דהנה א"א קנה מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף ובבכורות (דף נ') שלקח ממנו קנטרין ופירש"י מאה סלעים הרי ארבעים אלף סלעים אמנם כ' וישקול אברהם לעפרן שלא נתן לו מטבעות רק כסף במשקל ויש לנכות הכרעה ובב"ב (דף פ"ח) דהכרעה אחד ממאה א"כ ל"ה אלא תשע ושלשים אלף וששה מאות סלעים וכשקנה א"א כבר הי' קבור אדם וחוה א"כ קנה רק מקום שלש זוגות דהיינו ששה חלקים ועולה לכל חלק סך ששה אלפים ושש מאות סלעים ועשו טען שהוא הבכור ולו פי שנים מגיע לחלקו סך ארבע אלפים וארבע מאות ובסוטה (דף י"ג) דראשו של עשו נקבר במערה ובמים יחזקאל שהראש חלק עשירית מהגוף ינוכה מסך ארבע אלפים וארבע מאות חלק עשירי שהוא ארבע מאות וארבעים ישאר תביעתו סך שלשה אלפים תשע מאות וששים סלעים ומבואר לעיל (וישלח אות ה') דהדורון ששלח יעקב לעשו הי' השוי' שלש אלפים תשע מאות וששים סלעים עיי"ש א"כ הי' במכוון כפי תביעתו במערה וזה פלא:

ל

(ל) פקוד יפקוד אלקים אתכם. במד"ר שמסר להם סימן שהגואל יאמר פקוד פקדתי וכ' המפ' שיחסר מזמן הגזירה ת' שנה כמנין פקוד שהוא ק"צ וישאר רד"ו ופקדתי מלשון (פ' מטות) ולא נפקד ממנו איש ונ"ל עפמ"ש בפסיקתא (פמ"ד) הקב"ה בעל פקדונות אברהם ושרה הפקידו אצלו נפשות דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן החזיר להם נפשות דכתיב וה' פקד את שרה וגו' עמלק הפקיד אצלו קוצים דכתיב ויבא עמלק וילחם עם ישראל ופרע לו קוצים דכתיב פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו' וביאור הדבר עפ"מ ששמעתי בשם צדיק אחד מ"ש בחולין (דף קמ"ב) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא הפי' דשכר מצוה רק כאשר בהאי עלמא ליכא שנעשה בדחילו ודחימא דפרחת לעילא ונ"ל ע"פ דרכו לפרש שכר של מצוה בהאי עלמא שלא נעשה בדו"ר דלא פרחת לעילא ליכא שכר בעוה"ז והטעם עפמ"ש בסוטה (דף כ"א) עבירה מכבה מצוה ועכ"פ ברשע התוהא על הראשונות מקלקל הכל וע"כ ליכא שכר בעוה"ז שמא יקלקל וכ"ז במצוה בלי דו"ר אבל כשעשה בדו"ר בטוח שלא יקלקל וטבא לא הוי בישא כמ"ש (תהלים יט) יראת ה' טהורה עומדת לעד וזהו ענין פקדון של אברהם ושרה שעשו בדו"ר בלתי לה' לבדו דפרחא לעילא אצל הקב"ה ונעשה שומר שלא יתקלקל וע"כ מתן שכרם בעוה"ז לפקדם בבנים וכן לענין עבירה הקב"ה אינו מעניש בעוה"ז ומאריך אף עד שישוב ויתקן אבל עמלק הפקיד עונותיו אצל הקב"ה כמ"ש (פ' וישלח) ויאבק איש עמו שהעלה אבק עד כסא הכבוד ופי' ששרו של עשו קלי' עמלק פגם עד כה"כ כמ"ש שאין השם שלם ואין הכסא שלם וזהו מלחמה לה' בעמלק ובמכילתא שנשבע הקב"ה שלא יקבל גר מזרעו ואין לו תקנה וזהו פקדון שלא ישונה וע"כ פקד ה' לענשו בעוה"ז ובגלות מצרים כתיב (פ' שמות) ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס ובמד"ר ראשון ראשון פי תהום בלעו ראשון ראשון מתרוסס והכוונה דקליפת מצרים גברה עליהם שלא יהיה קיום למצות ומע"ט ומיד נתקלקלו ונפלו ולא הי' להם שום עצה רק לעשות בדו"ר בלתי לה' לבדו ולהפקיד אצל הקב"ה אמנם אם יעלה על לב אדם שיש לו פקדון אצל הקב"ה יתגאה לבו אפס מה ויקלקל הכל רק העובד השם לבו נשבר דלית לי' מגרמי' כלום ולא פעל מאומה לכך פקדונו מתקיים וזהו שמסר להם יוסף פקוד יפקוד שהפקדונות של מעשים טובים יפקוד ויחסר בעיניהם וכן אמר להם הגואל פקד פקדתי שישראל חשבו שחסרו הפקדון ולא נשאר להם שום זכות וכמ"ש אין ישראל נגאלין עד שיתייאשו מן הגאולה שיהי' בעיניהם שאין להם שום זכות להגאל אז יפקדם השי"ת בגאולה שלמה בקרוב:

לא

(לא) ובדרך דרוש נ"ל השייכות פקידת עמלק לפקידת שרה עפמ"ש המפרשים דעמלק בא בטענה שיצאו ממצרים קודם הזמן ויהי' מוטל על עשו להשלים (ונוכל לבאר בזה מ"ש בב"ב (דף מ"ז) עמלק סימן דבאמת פירש"י (פ' וישלח) דיעקב קבל ע"ע החוב של גר יהי' זרעך ונפטר עשו מפרעון השטר אך חשב דמ"מ הוא ערב ע"ז ולבך רמזו אצל ערב עמלק סימן) ובאמת כתבו המפרשים דיתר השעבוד מוטל על ישמעאל שהוא זרע אברהם אבל עשו ל"ה זרע אברהם כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק אך אם נאמר דישמעאל ל"ה זרע אברהם שהי' בן השפחה נתחזקה טענת עמלק דבע"כ החוב מוטל עליו אמנם יש להוכיח דישמעאל הוי זרע אברהם מדכתיב וה' פקד את שרה שפרע לה הפקדון של מצות ומע"ט וקשה הא בל"ז צריך לקיים הבטחתו שהבטיח לאברהם כה יהי' זרעך ובעכצ"ל דהי' יכול להתקיים בישמעאל א"כ מוכח דישמעאל הוי זרע אברהם ובטלה טענת עמלק א"כ א"ש דבשביל וה' פקד את שרה משו"ה פקדתי את אשר עשה עמלק ודוק:

לב

(לב) ויישם בארון במצרים. במד"ר (פ' וזאת הברכה) עשו ארון של ת"ק ככרים ונ"ל שהי' בהשגחה נפלאה שיעור משאוי של משה רבינו שעסק לבדו בארונו של יוסף כמ"ש במד"ר (שם) ובסוטה (דף י"ג) עיי"ש:

דהנה מבואר בסוטה (דף ל"ד) דאבני הירדן דכתיב הרימו לכם איש אבן אחת הי' של ארבעים סאה וזה בסתם אדם דמשמע בב"ב (דף ק') דגבהו ארבע אמות וא"כ משה רבינו שהי' גבוה עשר אמות כמ"ש בשבת (דף צ"ב) הי' יכול לישא שתי פעמים וחצי כזאת דהיינו מאה סאה אמנם זה אם הי' מעולה רק בגובה אבל נראה דכמו שהי' מעולה בגובה כן הי' מעולה בעיבוי ורוחב וכיון דבשביל הגובה הי' משאו מאה סאה יש לחשוב בשביל העיבוי שתי פעמים וחצי והוא שני מאות וחמשים סאה ובשביל הרוחב שתי פעמים וחצי הרי ששה מאות וחמשה ועשרים סאה ומבואר בירושלמי תרומות (פ"י ה"ה) כמה סאה כ"ד לוגין וכמה לוג תרתי לטרין וכמה לטרא מאה זוז הרי דסאה הוא מ"ח מנה וככר הוא ששים מנה א"כ ככר הוא סאה ורביע נמצא מכוון דת"ק ככרים הוא תרכ"ה סאה כשיעור משא של משה רבינו והכל בהשגחה נפלאה והוא פלא גדול:

לג

(לג) וע"פ דרך זה י"ל מ"ש (פ' בחקתי) ואכלתם לחמכם לשובע ופירש"י אוכל קמעא והוא מתברך במעיו ואינו מובן למה הוצרכו לברכה זו וגם כיון שיהי' ברכה בשדה כמ"ש והשיג לכם דיש את בציר למ"ל ברכה כפולה ברכה בשדה וברכה במעים:

ונ"ל דהנה כתיב (שם) ואולך אתכם קוממיות ובב"ר (פי"ב) ראבר"ש אומר שלש מאות אמה קום מאה מיות מאתים ובעירובין (דף מ"ח) דגובה אדם שלש אמות נמצא דלעתיד יהי' כל אחד בגובה כמו מאה אנשים אמנם נראה דכמו שיהי' מעולה בגובה כן יהי' מעולה גם בעיבוי כמאה אנשים וברוחב כמאה אנשים וכיון דבגובה כמאה אנשים כאשר יחשב העיבוי כמאה אנשים הרי מאה פעמים מאה והוא עשרת אלפים דהיינו ריבא וכאשר יחשב הרוחב כמאה אנשים הרי מאה ריבא וכיון דכ"א יהי' כמאה ריבא אנשים גם אכילתו כמאה ריבא אנשים ולכך הוצרך לברכה והנה בזוה"ק (פ' ויצא) דברכה של הקב"ה אלף פעמים נמצא מכוון שפיר דמשו"ה יהי' ברכה בשדה שיהי' התבואה אלף פעמים ואח"כ יהי' ברכה במעים ג"כ אלף פעמים הרי אלף פעמים אלף והוא מאה ריבא חה פלא:

לד

(לד) ובדרך זה נ"ל מ"ש בסנהדרין (דף צ"ה) אר"י א"ר בא עליהם סנחריב וכו' וכן באו על אברהם וכן עתידין לבא עם גוג מגוג במתניתא תנא כו' סך מחנהו מאתים וששים ריבא אלפים חסר חד מבואר דבמלחמה שלחם אברהם אבינו עם המלכים הי' ר"ס אלף ריבא חסר חד ונ"ל דהי' במכוון שיהי' לא"א כח של אחד יותר מהם וינצחם:

דהנה כתיב (יהושע יד טו) האדם הגדול בענקים ופירש"י בשם המדרש שהוא אברהם אבינו ונראה שהי' גדול כמו לעתיד דכתיב ואולך אתכם קוממיות ובב"ר (פי"ב) שלש קומות כמו אדה"ר ובילקוט ובאותיות דר"ע (אתבש) דקומה של אדה"ר אלף אמה א"כ הי' א"א גבוה שלש אלף אמות ובעירובין (דף ד') דגובה אדם שלש אמות נמצא דהי' א"א בגבהו כמו אלף איש ונראה דכמו שהי' מעולה בגובה כן הי' מערלה בעיבוי ורוחב וא"כ כיון שבגובה הי' כאלף איש נחשב העיבוי אלף פעמים אלף והוא מאה ריבא והרוחב אלף פעמים מאה ריבא וכ' וירק את חניכיו פירש"י חניכו כתיב זה אליעזר לבדו כמ"ש בנדרים (דף ל"ב) ובמדרש ויאמר אל עבדו זקן ביתו שהי' זיו איקונין שלו דומה לאברהם א"כ גם אליעזר הי' כמו אלף פעמים מאה ריבא וא"א הי' כולל כל ישראל והי' לו הסיוע והכח של כלל ישראל ומספר ישראל ששים ריבא ומשה רבינו בירך אותם (פ' דברים) ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים הרי ששים אלף ריבא נמצא דא"א ואליעזר והכח של ישראל הי' ר"ס אלף ריבא ונצחו המלכים שהיו ר"ס אלף ריבא חסר חד וזה פלא:

לה

(לה) ובזה י"ל מ"ש וכן במלחמת גוג מגוג ועפמ"ש במדרש ששים המה מלכות אלו ישראל ושמנים פלגשים אלו הערב רב ופי' הזית רענן דישראל ששים ריבא והערב רב שמנים ריבא ובמכילתא דגם טף היו ששים ריבא וזקנים ששים ריבא נמצא שהיו ר"ס ריבא וא"כ ע"י ברכת משה רבינו יוסף עליכם ככם אלף פעמים הוי מספר ישראל ר"ס אלף ריבא ובכחם לנצח המלחמה וז"פ.

אמנם יש בזה ענין נפלא דבפסיקתא מובא בזרע אברהם (פ' ויגש) כשעלו ממצרים נתייחסו כל הגברים ששים ריבוא חסר חד מה עשה הקב"ה נכנס במנין עמם עיי"ש א"כ לפי החשבון הנ"ל הוי מספר ישראל מכוון כמחנה של גוג מגוג ר"ס אלף ריבא חסר חד ובש"ס בעי אביי חסר חד ריבא כו' וגם בכאן נבוכו המפ' מה חסר חד וע"כ הדבר שקול ותלוי עד שירחם הקב"ה ויכנס במנין אז יהיו ישראל יתיר חד וינצחו המלחמה ותהא הגאולה ויה"ר שנזכה להגאולה שלמה במהרה בימינו בקרוב:

·

מעבר לתחילת הדף