אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/מג
יום רביעי ט' תמוז תשפ"ג - מסכת גיטין דף מג
פריה ורביה בחציה שפחה
בגמרא בגיטין (מג:) אמר רב הונא בר קטינא א"ר יצחק, מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין, וכפו את רבה ועשאה בת חורין. ומבררת הגמרא: כמאן כרבי יוחנן בן ברוקה, דאמר, על שניהם הוא אומר "ויברך אותם אלקים ויאמר וגו' פרו ורבו ומלאו" וגו' [- דהיינו שאשה מצווה אף היא על פריה ורביה, ולכן כפו את רבה לשחררה כדרך שכופין את רבו של חציו עבד וחציו בן חורין, כדי שתוכל לקיים מצות פו"ר]. ודוחה הגמרא: אמר רב נחמן בר יצחק, לא, מנהג הפקר נהגו בה. דהיינו שכיון שלא היתה מיוחדת לאיש, שהרי אסורה על בן חורין ועל עבד, נהגו בה מנהג הפקר בזנות, ומשום כך כפו את רבה לשחרר ולא מחמת מצות פריה ורביה.
ועוד אמרו בגמרא (שם מג.) אבעיא להו מי שחציו עבד וחציו בן חורין, שקידש בת חורין, מהו. ושורש הספק הוא בדינו של בן ישראל שאמר לבת ישראל התקדשי לחציי או חצייך מקודשת לי, שהדין הוא שאם אמר 'התקדשי לחציי' מקודשת, כיון שאשה זו ראויה לכולו וכוונתו רק שרוצה לשאת אשה מלבדה, ואם כן בחציו עבד שאינה ראויה אלא לחציו, שמא אינה מקודשת. ומאידך אם אמר 'חצייך מקודשת' אינה מקודשת כיון ששייר בקניינו, אבל כאן שלא שייך בקניינו אלא החיל הקידושין ככל האפשר, בחציו בן חורין, שמא תתקדש.
ומביאה הגמרא ראיה לנידון זה: תא שמע, המית [- שור] מי שחצי עבד וחציו בן חורין, נותן חצי קנס [- שלושים של עבד] לרבו, וחצי כופר ליורשיו. ואי אמרת קידושיו לאו קידושין – יורשין מנא ליה. והתוספות (ד"ה ואי) תמהו: תימה, דמה תולה יורשין בקידושין, והלא בנו מן הפנויה יורשו... ואפילו בנו ממזר מערוה דלא תפסי בה קידושין תנן בפרק שני דיבמות (כב.) דהוי בנו לכל דבר והיינו ליורשו. ואדרבה תוספות מוסיפים שאילו תפסי קידושין על חציו בן חורין יש טעם להחמיר יותר, שהרי צד העבדות משתמש באשת איש.
ויישבו התוספות: ויש לומר דסבר הש"ס דאם איתא דלאו בר קידושין הוא, אין בנו מתייחס אחריו. ולא דמי לעריות דתפסי בה קידושין לעלמא, אבל האי דלאו בר קידושין הוא בשום מקום, אין הבן מתייחס אחריו, עכ"ד.
ובגמרא שם אמרו עוד: אמר רבא, כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה, אין קידושיה קידושין. ודן הטורי אבן (חגיגה ג:) שלפי המבואר בדברי התוספות שחציו עבד וחציו בן חורין, כל כמה שאין בו תפיסת קידושין בשום אופן, אין בנו מתייחס אחריו. והרי הוא כעבד גמור. אם כן הוא הדין בחציה שפחה וחציה בת חורין, לדעת הסובר שאם נתקדשה אין קידושיה קידושין, אם כן וולדה כשפחה גמורה, ואף אם נשאת לממזר יהיה הולד עבד, וכדעת רבי טרפון שיכולים ממזרים להיטהר על ידי שנושא ממזר שפחה וולדה עבד. והוא הדין חציה שפחה לדעת התוספות שכיון שלא תפסי בה קידושין אין הולד מתייחס אחרי צד הבן חורין שבה והרי הוא עבד גמור כמי שנולד משפחה גמורה.
מעתה תמה הטורי אבן, מדוע כפאו את רבה של אותה חציה שפחה וחציה בת חורין לעשותה בת חורין, בין לפי ההוה אמינא בגמרא שעשו זאת משום 'פריה ורביה', ובין למסקנתה שעשו כן משום ש'מנהג הפקר נהגו בה'. הרי לכאורה אפשר לה להינשא לממזר. ואין לחוש למה שמרבה ממזרים בעולם, שהרי אדרבה ממעטת את הממזרים כי שפחה היא מקוה טהרה לממזרים. ואף שרבי אליעזר חולק על רבי טרפון וסובר שוולדה הוא עבד ממזר אפילו בשפחה גמורה וכל שכן בחציה בת חורין, ואם כן יש כאן ריבוי ממזרים, אך הלא ההלכה היא כדעת רבי טרפון, ואם כן אליבא דהלכתא לא היה צריך לכפותה לא משום פריה ורביה ולא משום מנהג הפקר שנהגו בה.