אוצר:בית המדרש/דף היומי
בדף זה ירוכזו כל הנדונים על הדף היומי. לאחר שיעבור זמן יועתקו הנדונים למקומם המתאים בסמוך לדף הגמרא המתאים.
לדיונים קודמים על דפים הש"ס, נא רשום בחלונית החיפוש (בצד שמאל למעלה) "שיחה:" ואחר כך את שם הדף הרצוי. לדוגמה: שיחה:בבלי/שבת/צ/א כדי לראות את הדיונים שעל דף זה, וכן שיחה:רש"י/שבת/צ/א - כדי לראות את הדיונים המתנהלים על רש"י שבדף זה.
יומא ב.
שבעת ימים קודם יום הכיפורים
המהרש"א ביאר ששבעת ימי ההפרשה ויום הכיפורים הם כנגד שבעת ימי השבוע ושבת. וכבר תמהו על דבריו הרי אינו דומה יום השבת שהוא אחד מתוך שבעת ימי השבוע ליום הכיפורים שהוא מלבד שבעת ימי ההפרשה. ונראה שהמהרש"א כיוון לעיקר דין ההפרשה כדעת ריש לקיש (לקמן ג:) שדין ההפרשה נלמד מהפרשת משה רבינו בסיני. והגמרא שם מקשה שאם זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה, מדוע במשנה מבואר שיש להפריש שבעת ימים, ויישב הגמרא מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו. ונמצא שעיקר דין ההפרשה הוא אכן רק ששה ימים ויום הכיפורים הוא היום השביעי, אלא שהמשנה כללה בדבריה גם את החשש של ריב"ב, אבל עדיין דקדק המהרש"א את הלשון שבעת ימים שהוא נוגע לעיקר דין ההפרשה ויתפרש ששה ימים ויום הכיפורים. ש"ס יידן (שיחה) 00:41, 16 באפריל 2021 (IDT)
כי היכי דלא ליזלזלו בה
מלשון הגמרא "כיון דטבול יום כשר בפרה" משמע שהחשש שמא יזלזלו לא היה בגלל טומאת הכהן השורף את הפרה אלא מחמת עצם הדבר שטבול יום כשר בפרה. כך גם מבואר בדברי רש"י (ד"ה כי) לומר הואיל וטבול יום כשר בפרה אין צריך להיות זריזין בה בשמירת טהרה. ויש להעיר על כך מלשונו של רש"י לקמן (ג: ד"ה מעלה בעלמא): מעלה בעלמא, מפני הקל שהקילו בה לטמא מדעת הכהן השורפה עשו בה מעלות רבות, וצ"ע.
יומא ד:
רד"ה שהוא
שהוא בבל יאמר כו' תלמוד לומר לאמר לא אמור הדברים אלא אם כן נותן לו רשות. צ"ב טובא מדוע לא פירש כפשוטו שאם לא היה אומר ה' למשה "לאמר" לא היה לו לומר זאת ולכן כפל הפסוק ואמר "לאמר" שאמר לו לומר כן לבני ישראל. ויש לומר שעל משה רבינו בודאי לא היה צריך לומר כן כיון שכל תוכן האמירה היה בנוגע לבני ישראל ואין כאן צד שה' אמר למשה דברים אלו כדי שלא יאמר כן לבני ישראל ולכן בודאי לא בא ה' לומר למשה שהוא יכול לומר זאת לבני ישראל, אלא ע"כ שמה שאמר לו "לאמר" בא ללמדנו דין כלשהו, ומהו? לא אמור. ש"ס יידן (שיחה) 00:41, 16 באפריל 2021 (IDT)
יומא ה:
מאי דהוה הוה
קשה למה לא הקשתה הגמרא כן על מה שאמרו מקרא פרשה מעכב ומה שייך לומר עתה שיעכב והרי מאי דהוה הוה וכן שאר בירורים הנוגעים לשעבר כמבואר בגמרא על מה עיכב באותה שעה ומה לא עיכב. וצ"ל שאם יש לנו ידיעה על מה שהיה אין בכך חסרון של מאי דהוה הוה כיון שאדרבה יודעים אנו מה היה והרי זה בכלל דברי תורה. וכל קושיית הגמרא היא על שאלת הגמרא "כיצד מלבישן" שקושיה ושאלה אין כאן כיון דמאי דהווה הוה. ונראה שלזה כיוון רש"י כשדקדק ואמר {{ממ|ד"ה מאי מאי דהוה הוה ומה צריך לנו לשאול, ודוק. ש"ס יידן (שיחה) 00:41, 16 באפריל 2021 (IDT)
יומא ו.
ובבת אחת מי משכחת לה
יש להעיר מדוע שמרה הגמרא את הקושיה המובאת להלן "ובבת אחת מי משכחת לה" לסוף הסוגיה, הלא לכאורה שאלה זו זועקת ועולה מאליה מיד עם הזכרת הצד שאהרן ובניו בבת אחת.
והיה אפשר לומר שאכן אבנט אחד היה בתחלה ארוך מאד ואיתו הקיף משה רבינו את אהרן ובניו כאחד ממש, אולי לא באותו רגע אבל בזה אחר זה באופן שהמעשה לבישה היה מעשה אחד כיון שמדובר באבנט אחד, ואחר כך חתך את האבנט בין כהן לכהן. אבל מאחר שהגמרא ביארה שלמאן דאמר שהלבישם בבת אחת יש ליישב את הפסוק ויחגור אותו באבנט והדר כתיב ויחגור אותם אבנט, שאבנטו של כהן גדול לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט, שזה ארבע מינים וזה פשתן לחוד, אם כן על כרחך לא היה זה אבנט אחד וממילא קשה בבת אחת מי משכחת לה.
אלא שבעיקר הדבר יש לדון האם באמת יוכשר לעשות כן, שהרי בעת הלבישה לא היה האבנט כשיעורו הראוי אלא רק אחרי הלבישה ויש לדון אם אין כאן חסרון של תעשה ולא מן העשוי. וזה תלוי בנדון אם לבישת הבגדים היא חלק מהמצווה או שכל המצווה שיעבדו עם הבגדים, ויש להאריך בזה. ש"ס יידן (שיחה) 00:41, 16 באפריל 2021 (IDT)
שמא יבוא על אשתו ותמצא ספק נדה
לכאורה קשה, מדוע לא קאמר הגמרא "ודאי נדה" ועיין תוספות ישנים כאן ובמסורת הש"ס ציין לתוספות במסכת נדה ע"ש.
ופלא על המהרש"א ז"ל שהעיר כן ולא הביא דברי התוספות.
וע"ע פני יהושע מש"כ בזה. דב״ש (שיחה) 06:26, 19 באפריל 2021 (IDT)
יומא ח.
הזאה כלל למה לי
בפשטות השאלה שאין צריך כלל הזאה, אך לא כן פירש רש"י, שכתב: הזאה כלל למה לי, בתורת שלישי ושביעי. וביאור דבריו שהרי כתב בדיבור המתחיל ור' יוסי סבר היתר היא בציבור, דלא מחמרי בה אלא למעלה בעלמא דילפינן ממלואים. והיינו שרש"י רצה ליישב סוגיין עם הסוגיא לעיל (ד.) שמפרשת ההזאה לדעת רבי יוחנן הלומד ממלואים ולר"ל הלומד מסיני ואם כן כיון שיש טעם להזאה מה מקשה הגמרא הזאה כלל למה לי. ועל זה פירש רש"י שקושיית הגמרא למה לי בתורת שלישי ושביעי.
אלא שיש להעיר על דברי רש"י "למעלה בעלמא דילפינן ממלואים" דלעיל משמע שלרבי יוחנן ילפינן ממלואים ולר"ל הוא מעלה בעלמא. וצ"ל כמו שכתבו תוספות שם דאף לדעת רבי יוחנן לאו לגמרי דרשה גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא ועיקר קרא מורה שיעשה בכל ז' ימי המלואים כמשפט היום הראשון. וכתבו שכן דעת רש"י בפירושו לחומש. ואם כן רש"י לשיטתו. ש"ס יידן (שיחה) 00:37, 23 באפריל 2021 (IDT)
רד"ה כורך עליו גמי
להגין עליו מפני חוזק המים. צ"ב למה פירש כן. ולכאורה בא ליישב קושיית הגמרא בשבת (קכ:) שאם טעם האיסור משום מחיקת השם מה מהני גמי, ממה נפשך, אם מהדקו הוי חציצה, ואם לאו יכנסו המים וימחקו את השם. ולכן פירש רש"י שהשם כתוב באופן כזה שרק שטף וחוזק המים יכול למוחקו או שעכ"פ צריך לחוש שבכך ימחק יותר מהר או שבאופן שיש שטף מים ונכנס עם השם הרי זה מוגדר כמוחק בידיים. ומכל מקום מבואר ברש"י שאף בטבילת מצווה בעינן גמי כדי שלא ימחוק את השם וזה דלא כפירוש הנודע ביהודה (תניינא או"ח סימן יז) שרש"י ס"ל כן רק בסברת לא ירחוץ ורצה לסלק בכך קושיית התוס' ישנים ממסקנת הגמרא בשבת. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
יומא ח:
רד"ה שזה
צ"ב דלעיל על דברי ר' מתיא בן חרש האומר (ד:) לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי שתהא תורה ניתנת באימה כו', פרש"י שלשיטתו פרישה למשה הואי והיינו דוקא במן תורה וכמו שדקדק עוד הגבורת ארי שם ממה שכתב רש"י בדרשה במקום גילה דהיינו מתן תורה של לוחות דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, ולא פירש כתוס' במקום גילה על מחנה שכינה דכתיב עוז והדר במקומו. אך יש להעיר מלשון רש"י שם בהיותו לבדו יבין וישים לבבו ליכנס למחנה שכינה באימה, הרי שאף רש"י תלה הדבר בכניסה למחנה שכינה, וצ"ב. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
יומא ט:
רד"ה ששהו
שהיו מביאות במלאות ימי לידתן ליטהר לאכול בקדשים, ע"כ. אף שהיא חובה גמורה מדין קרבן, כתב רש"י טעם זה שעשו כן אף לאכול בקדשים כדי לפרש טעם הדבר שהוצרכו בשל כך להמתין בירושלים כדי שידעו שיכולים לאכול בקדשים. ואף לענין קופות אמרינן שיכולות לאכול כיון שבי"ד של כהנים אין זזים משם כו' הכא לא שייך זה כיון דחזינן שהיו משהין קיניהן והיו יודעות דבר זה. אלא שיש לדון אם לא בלאו הכי היו צריכות להמתין מדין לינה ואיני זוכר כעת אם בכל קרבן יש דין לינה ואף בקיני יולדות. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
מאן דכתיב ביה כונס כנד מי הים
צ"ב מדוע הזכירו דוקא דבר זה כסימן לבלתי מוגבלות שיש בו. ואולי פירושו שקצר המצע היינו בחינת רוחב וכונס כנד היינו שעכ"פ בחינת גובה יש בו מקום, וצ"ע. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
א"ל בירה תוכיח
בגמרא מבואר שרבי יוחנן הוא שהשיב כן לר"ל וצ"ל דלשיטתו קאמר ליה שהרי לדעת רבי יוחנן לעיל (ב.) בירה לאו היינו בית המקדש. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
רד"ה כי אתא
כך אמרתי לו. צ"ב הלא זעירי אמר כן לר"ל שהיה מבני בבל, וכמו שפירש רש"י סנינא לכו לכל בני בבל, וצ"ע. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
יומא י.
רד"ה מן הארץ ההיא יצא
שלא להיות בעצת דור הפלגה. צ"ב מה השייכות לסוגייתנו. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
רד"ה והלא כמה לשכות היו שם
לשומרי הבית. נראה שביאר כן לפי שיש להקשות מפני מה לשכת פרהדרין טעונה מזוזה והלא בקודש היא ולהלן (יא:-יב.) אמרינן דבית קודש אינו חייב במזוזה. וצ"ל לפירוש רש"י לעיל (ו. ד"ה מביתו) שהרי על כרחך לשכת פרהדרין לא היתה קדושה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, כ"ש שכיבה. ולכן היתה חייבת במזוזה. ויל"ע אם המיעוט הוא מדין קדושה או משום דהוי ממון הקדש ואם משום קדושה אם כן לשכת פרהדרין שפיר חייבת במזוזה שאינה קודש לדעת רש"י ואי משום ממון הקדש לכאורה היתה ממון הקדש, ויעויין גבורת ארי, ותוספות (ח:) שהיה מחוץ לבית המקדש ופתוח למקדש ולפ"ז בעי' למימר שהלשכות מהם מקשה הגמרא היינו נמי לשכות הנמצאות מחוץ לבית המקדש והוקשה לרש"י מה"ת שהיו שם וששימשו לבית דירה ולכן פירש לשומר הבית היינו שהיו דרים שם והיו מחוץ לבית המקדש. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
רד"ה בעירוב
איכא נמי נ"מ לקולא דמצי לשתף המבוי, שהרי צריך שיהיה בו מנין מסויים של חצירות ובתים ואף הוא בכללם. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
וכי תימא מדרבנן
הקשה התוספות ישנים דאכתי קשה מדוע לא תקנו כן אף בשאר לשכות. ויישב, דסוכה לכל מסורה ולכן גזרו משא"כ לשכת פרהדרין מסורה לזריזין ולא יניחו בשביל כך מלהניח מזוזה בבתיהם ואינשי דעלמא לא מסקו אדעתייהו שאין שם. ויש להעיר מהמשך הגמ' גזירה שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים, ומה החשש הלא אינשי דעלמא לא מסקו אדעתייהו כו'. ובעיקר דבריו צ"ב שהעמיד דבריו על לשכת פרהדרין בעוד שעיקר השאלה היא על כל הלשכות מדוע לא תקנו שם, ובהם לכאורה אין סברא שמסורה לזריזין וכו', וצ"ע. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
יומא י:
ור"י סבר לא גזרינן
כתב רש"י: אלא לשכת פרהדרין בשאר ימות השנה היה לה מזוזה כדי שתהא מוחזקת לכל יודעיה כבית דירה גמורה כו'. וצ"ב הלא אסור להסיר המזוזה ואם בז' ימי הפרישה צריך שתהא שם מזוזה מה שייך לגזור בשאר ימות השנה.
אמנם זיל בתר טעמא משום ישוב ארץ ישראל שלא יניח הבית ושיקפצו עליו שוכרים, וזה לא שייך בשלכת פרהדרין שע"כ היו שם וע"כ לא היו שם יותר מז' ימים. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
בשאר ימות השנה כ"ע לא פליגי דפטורה
צ"ב מה טעם הוסיף רבא דין זה, הלא אף אם יחלקו בכל השנה אתי שפיר לפי חילוקו, וצ"ב. ש"ס יידן (שיחה) 00:53, 23 באפריל 2021 (IDT)
יומא יא:
ת"ר בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייבת במזוזה, פשיטא, מהו דתימא ביתך ולא ביתה, ביתך ולא בתיהם, קמ"ל. ואימא הכי נמי, אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם, הני בעו חיי והני לא בעו חיי, אלא "ביתך" למה לי, כדרבא דאמר רבא "דרך ביאתך", וכי עקר איניש כרעיה, דימינא עקר ברישא.
כל המפרשים כולם ראו כן תמהו, שהרי כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה, ועי' בשפ"א שנדחק בזה מאד ורצה לתלות הסלקא-דעתך בסמיכות לפסוק וקשרתם, שאינו נוהג אלא באנשים בלבד. ופירוש זה אינו מתקבל על הדעת שהרי בגמרא דרשוהו מתיבת "ביתך". ויתירא מזו, שהקשו להלן בגמרא "אלא 'ביתך' למה לי", כדרבא דאמר רבא דרך ביאתך, הרי מוכח דדריש מתיבה זו בדוקא.
ועוד צריך ביאור איך משמע "ביתך" דרך ביאתך, אלא מאי הוה ליה למיכתב, אתמהה.
ונראה לענ"ד בס"ד דביאור הדברים הוא שהיה לו למכתב "בָתֶּיךָ" בל' רבים, דומיא ד"בִּשְׁעָרֶיךָ", שהוא בלשון רבים, בשערים שלך, ולא אמר בִּשְׁעָרְךָ, שהייתי מפרשו בשער שלך. ולמה שינה הכתוב לנקוט השערים בלשון רבים והבתים בלשון יחיד.
ומשמע מן הסוגיא דאילו היה כתוב "בָתֶּיךָ" בל' רבים היו באמת כלולים בו כל מיני בתי דירה, ביתו וגם בית אשתו, ועכשיו ששינה לכתבו בלשון יחיד הייתי אומר ביתו ולא ביתה, וקמ"ל בברייתא דלא תימא הכי, וכמו שמפרש בגמרא דאי אפשר לומר כן, מחמת הסמיכות ללמען ירבו ימיכם, דאטו הני בעו חיי והני לא בעו חיי.
ולכן אמר רבא שע"כ דהאי "בֵּיתֶךָ" בל' יחיד במקום רבים בא להשמיענו חידוש אחר, דהיינו שנכתב כן כדי שנוכל לדרשו "דרך ביאתך", ולכן הוצרך לכתבו ביו"ד, ואילו היה כתוב "בָתֶּיךָ" בל' רבים לא היה בו אות יו"ד שיוכל להדרש "דרך ביאתך".
ועוד מצאתי בע"ה בספר "הבנת המקרא" להרב וואלף היידנהיים זצ"ל שהביא מפסיקתא זוטרתא: מזוזות בלשון רבים, מזוזות דעלמא, כלומר של כל בית ובית. ומדוייק היטב דלפי"ז היה לו לומר "בָתֶּיךָ" בל' רבים.
ומה שנמצא בתוס' ישנים (בד"ה ביתך ולא ביתה) דלשון זכר כתיב, אף דלענין למעוטי בית האשה עדיין אפשר להבין דבריהם, אבל מה יענו על מה דקס"ד למעט בית השותפין, וכן בית הכנסת, איך נתמעטו מלשון זכר. ולכן הייתי אומר בדרך אפשר שיתכן שבדברי התו"י היה כתוב דלשון יחיד כתיב, ואולי היה בראש תיבות "דל"י" ואיזה מעתיק טעה וכתב "דל"ז" במקום "דל"י". דבר טוב (שיחה) 16:46, 21 באפריל 2021 (IDT)
יומא יח.
רש"י ד"ה מתני' אישי - אדוני
מדוע פירש כן עוד הפעם בדף יח: אישי - אדוני? דב״ש (שיחה) 06:42, 2 במאי 2021 (IDT)
יומא כא.
רב יהודה אמר רב בשעה שישראל עולין לרגל עומדין צפופין ומשתחוים רווחים נמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת
רש"י ד"ה צפופים - לשון צף מרוב העם היו נדחקים איש באחיו ואין לו מקום לנטות על צדו לכאן ולכאן וזקוף כקורה אף רגליו ניטלים מעל הארץ
צ"ע קצת מדוע לא חששו לסכנה, ועיין פסחים סד: תנו רבנן מעולם לא נתמעך אדם בעזרה חוץ מפסח אחד שהיה בימי הלל שנתמעך בו זקן אחד והיו קוראין אותו פסח מעוכין דב״ש (שיחה) 03:50, 3 במאי 2021 (IDT)
- ידוע מהחתם סופר שביאר שהנס היה במה שהיו עומדין צפופין ואילו מה שהשתחוו רווחים זה היה פשיטא, והעיד שאף בחוצה לארץ ראה כדבר הזה. ותלמידיו העידו שכוונתו היתה לבית המדרש שלו. וממילא אם זה נס פשוט כל כך אולי מותר לסמוך עליו.
- ועוד נמצא בירושלמי שהיו סומכים על הנס בזמן בית ראשון גם בנוגע לשאר הניסים כמו שלא הפילה אשה מריח בשר הקודש וגם שם יש להעיר כדבריך. (עורך תורני).
יומא כד:
למה מפיסין למה מפיסין כדאמרן אלא למה מפיסין וחוזרין ומפיסין כו'
רש"י ד"ה כדאמרן - שהיו באים לידי מחלוקת.
לכאורה הול"ל שבאו לידי סכנה וכמבואר במתני' וצ"ע דב״ש (שיחה) 03:39, 6 במאי 2021 (IDT)
- אולי אין כוונת רש"י לבאר מדוע מפיסין ולא רצים בכבש, אלא עצם הדבר מדוע בכלל היה גורל, וזה היה כיון שבאו לידי מחלוקת היינו שהיה דיון קבוע מי יזכה בעבודה. הן אמת שעל "בעיה" זו יש גם פתרון של ריצה בכבש שאותו בטלו חז"ל כיון שבאו לידי סכנה, אבל כששבה הגמרא לדון למה מפיסין היינו מה הטעם לעיקר הדין.
- אלא שאם כן יהיה מבואר לכאורה שעיקר דין הפיס הוא רק דין דרבנן, ובאמת יעויין שו"ת מהרי"א (ח"א סימן קפא) שהביא מחלוקת באחרונים אם הוא דין דרבנן או דאורייתא, ונקט שם בדעת הרמב"ם שהוא מדאורייתא. ולכאורה יהיה מבואר כאן שדעת רש"י אינה כן.
- אך יש להעיר על כך מדברי רש"י בריש פרקין (כב.) המבאר מה שהיו מקדימים לרוץ, וז"ל: וכל הקודם בהן ליכנס לתוך ד' אמות עליונות של כבש כו' זכה לתרום, וזהו גורלם. וצ"ב מדוע הוסיף לומר שזהו גורלם, ומהיכי תיתי שזה משום ענין גורל אולי כל אחד רץ לעשות והראשון שהגיע נתנו לו לעשות העבודה. והיה נראה שרש"י ס"ל שהוא דין דאורייתא ולכן הוצרך רש"י למצוא היכן בריצת הכבש היה משום גורל. אך להמתבאר דעת רש"י שפיס דרבנן ואם כן אי אפשר לומר כן. מי אדיר (שיחה) 07:54, 6 במאי 2021 (IDT)
יומא כח:
מאן אמר הן כו'
צריך עיון מדוע לא לפרש בפשטות שהממונה הוא שאמר את כל המשפט הראשון, האיר פני כל המזרח עד שבחברון. והרואה רק השיב ואמר הן, וצ"ע. ש"ס יידן (שיחה) 01:04, 14 במאי 2021 (IDT)
יומא ל.
והפליג
רש"י פירש הסיח דעתו, ולפי זה הוא ענין חדש והמשך התנו רבנן וכשהוא נוטל כו' לא שייך אלא לחלק הראשון בעשה צרכיו. אלא אם כן נחדש ונאמר שכיון שיצא מהסעודה אין הסועדים יודעים מה טעם יציאתו וצריך ליטול ידיו באופן זה כיון שיסברו שמא עשה צרכיו. אך אם כן מדוע לא נחשוש תמיד כשיצא מהסעודה אף בלא שידבר עם חברו ויסיח דעתו, שיהיה עליו חובה ליטול ידיו מטעם זה שמא יסברו שעשה צרכיו, וצ"ל שבודאי לא תקנו מחמת זה נטילה אלא שכיון שהסיח דעתו ונגע במקומות המכוסים ממילא צריך ליטול ידיו וממילא תקנו שאופן הנטילה יהיה ע"י מחזר וכו' כדי שלא יחשדוהו שעשה צרכיו.
ולכאורה לולי דברי רש"י היה אפשר לומר שהסיח דעתו הוא המשך המקרה הראשון, והיינו שכשעשה צרכיו ושפשף רק ביד אחת אמרינן בגמרא שיכול ליטול רק את ידו זו וסגי בהכי, אבל אם דיבר עם רעהו והסיח דעתו ממילא יש לחוש שמא בקל נגע בידו האחת הנקיה בידו השניה, ולכן צריך ליטול את שתי ידיו, ואם כן הוא ממש המקרה הראשון ואתי שפיר המשך הברייתא דקאי אתרוויהו. 01:04, 14 במאי 2021 (IDT)
יומא לג:
בבקר בבקר דשני גזירין דלא צריכי
ופרש"י: דלא צריך דהא אמרן מכשיר עדיף. לכאורה צ"ב שהרי לשון הגמרא לעיל היא סידור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי אע"ג דהכא כתיב בבקר בבקר והכא כתיב בבקר בבקר אפילו הכי מכשיר עדיף. הרי שכל סברת מכשיר עדיף היא רק אחרי דכתיב בתרוויהו בבקר בבקר ומהי טענת הגמרא כאן שבבקר בבקר דשני גזירין לא צריכי כיון שמכשיר עדיף. ועיין רש"י ד"ה לדבר ובמהרש"א שם ומוכח שסברת מכפר עדיף היא סברא לא רק אחרי שיש את הפסוק אלא היא גופא סברא באופן דריש ה"בבוקר בבוקר" ואם כן הוא כעין סברא זו אף שיש לחלק. ש"ס יידן (שיחה) 01:11, 14 במאי 2021 (IDT)
יומא לד.
ואמר רבא העולה היא עולה ראשונה
רש"י מפרש שהעולה משמע שהיא תהיה ראשונה, ולפי זה צ"ל שמסברא ידעינן שהעולה שתהיה ראשונה היא תמיד של שחר ואל שאר עולה. אמנם רש"י בפסחים מפרש שהעולה היינו העולה הראשונה שהעולה הראשונה דהיינו תמיד היא תהיה ראשונה, ובתוספות ישנים כאן הזכיר ג' טעמים לבאר מדוע העולה הראשונה היא תמיד, א' ראשון בפרשת הקרבנות שם וכן פירש רש"י בפסחים. ב' חינוך המזבח נעשה בהקרבת תמיד של שחר. ג' עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד היתה, וזה עומד במחלוקת בגמרא בחגיגה (ו.). ש"ס יידן (שיחה) 01:33, 14 במאי 2021 (IDT)
ילמד של שחרית משל ערבית
הנה בפסוק כתוב תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים ואחר כך דין המנחה ודין הנסכים, ונחלקו בגמרא לענין הנסכים אם קאי אמאי דסליק מיניה דהיינו בין הערבים וילמד של שחרית משל ערבית או דקאי א"כבש האחד" דהיינו של שחרית. ויל"ע מדוע לא הזכירה הגמרא דבריה לגבי המנחה המוזכרת בפסוקים, וכן יש לדון אם לדעת רבי דמדקדק לשון "כבש האחד" האם אומר כן רק לגבי נסכים שבפסוק מוזכר כבש אחד רק לגבי נסכים או שהוא הדין לענין מנחה. ואם נאמר שהוא דין בנסכים דוקא אך במנחה אף רבי מודה, ממילא יובן הטעם שהגמרא דיברה על נסכים דווקא כי אכן רק בכך יש מחלוקת רבי ורבנן .ש"ס יידן (שיחה) 01:33, 14 במאי 2021 (IDT)
יומא לד:
עששיות של ברזל היו מחמין כו' ומטילין לתוך צונן
צ"ב מדוע לא מבשלות העששיות את המים על כל פנים בשיעור כדי קליפה. ומדוע לא נבוא לדון כאן מטעם מחלוקת רב ושמואל אי עילאה גבר או תתאה גבר. ש"ס יידן (שיחה) 01:11, 14 במאי 2021 (IDT)
יומא לה.
הא קמ"ל דבציר מהני לא נעביד הא אי בציר מהני וטפי אהני לית לן בה
יש להסתפק האם גם להפך, דהיינו להוסיף על של שחרית ולהפחית עוד משל ערבית גם כן שרי או ששמונה מאות הוא מינימום של שווי ראוי לבגדי הכהן הגדול, ויל"ע. ש"ס יידן (שיחה) 01:33, 14 במאי 2021 (IDT)
בד בד בד בד
יש להעיר הרי לכאורה שלש "בד" אכן מיותרים שהו"מ למיכתב כתונת קודש ילבש ומכנסים יהיו על בשרו ובמצנפת יצנוף, אך ובאבנט בד יחגור על כרחו היה צריך לכתוב זאת כיון שאבנטו של כהן גדול הוא שש משזר וביום כיפור בעינן בד דווקא, ואיך ילפינן אף מהאי "בד". וצ"ע. ש"ס יידן (שיחה) 01:33, 14 במאי 2021 (IDT)
יומא לה:
רש"י ד"ה מיתיבי
בדברי רש"י יש לדקדק בכמה דברים, חדא מה שכתב שיש בהם צמר בתכלת ה"ה שיכל לומר תולעת שני שאף היא צמר צבוע, ובאמת כל המינים היו צמר מלבד הפשתן.
ובמה שכתב ומשום דלא רמזה משה באורייתא והילכתא הוו גמירי לה אתא יחזקאל ואסמכיה אקרא כו', תמוה ביותר הרי כוונת הגמרא היא להקשות ששם מבואר שעשו הפך מה שדרשה הגמרא מהפסוק ומה הצורך לומר את כל זה שמשמע שבא רש"י לבאר מדוע אין כאן חשש של דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. ואם כוונת רש"י לומר הטעם שהוצרך יחזקאל לומר להם אם הוא דין תורה מדוע הזכיר הילכתא גמירי לה ולא את הילפותא שאמרה הגמרא, וע"כ שכוונתו לפי ההו"א שהפירוש ביחזקאל הוא להפך מהדרשה ואם כן זו קושיה ככל הקושיות שקשה גם בלי הסבר זה וכנ"ל, וצ"ע.
וגם צ"ב שאם מדובר על הכהן הגדול בלבד מהו לשון "כהנים" המוזכר בפסוק, וצ"ל דהיינו כהנים דעלמא, וגם זה ק"ק. ש"ס יידן (שיחה) 01:33, 14 במאי 2021 (IDT)
פשיטא מהו דתימא ניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה
צ"ב הלא תחילה כתבה הגמרא שעובד בה רק עבודת יחיד והטעם לכאורה שחוששים שמא לא ימסרנה יפה ולכן עבודת ציבור לא, ואם כן איך יהיה דבר זה פשוט. ואולי היה אפשר לומר שהטעם שלא יעשה בה עבודת ציבור אינו מטעם זה אלא מטעם אחר כמו כבוד הציבור או כיוצא בזה, אך בתוספות ישנים מבואר להדיא שפירש שהוא מאותו הטעם, שהקשה מאי שנא מקטורת שיכולין להקטיר אף עם עשאה יחיד ומסרה לציבור, ושם לכאורה אין סברא של כבוד הציבור אלא רק מטעם שלא ימסרנה יפה. וכמדומני שהגמרא בשקלים מדמה בין דין קטורת לדין בגדי כהונה ואין בידי לעיין כעת. ש"ס יידן (שיחה) 01:33, 14 במאי 2021 (IDT)
רש"י ד"ה לעני אומרים
כלומר אם באו ב"ד שלמעלה לחייב עניים ע"י הלל כו'. בפשטות כוונתו ב"כלומר" להפקיע שלא נפרש שזהו מעשה שארע שעני ועשיר ורשע באין לדין אלא שתאורטית זה תיאור המתרחש בבית דין של מעלה. אך יתכן לומר שכוונת רש"י לומר ענין נוסף, שלכאורה יש לדקדק ברש"י הלשון "אם באו ב"ד שלמעלה" ומה הפירוש אם באו וכי למה שלא יבואו לחייבם אם אכן עשו כך וכך, וצ"ל שכידוע מידת הרחמים מחזרת אחרי כל טצדקי לפטור מן הדין אף שהאומר הקב"ה וותרן יוותרו מעוהי, וממילא יש לומר שעני בעלמא המגיע וטענתו עמו יתכן ואכן ישתמשו בטענה זו כדי להמתיק את דינו, אלא שמכל מקום אם באו ב"ד שלמעלה לחייב עניים - אזי עושים זאת על ידי שמביאים ראיה מהלל. ש"ס יידן (שיחה) 01:04, 14 במאי 2021 (IDT)
יוסף מחייב את הרשעים
צ"ב שנקטה הגמרא לשון רשעים ולא לשון "הנאים" או ה"טרודים ביצרם" כדרך שנקטה רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים והלל מחייב את העניים. ש"ס יידן (שיחה) 01:04, 14 במאי 2021 (IDT)
יומא לו:
רד"ה ואם נפשך לומר
על כרחך מניה וביה כו'. פרש"י שהוא מצד לימוד מיניה וביה ולא מצד גזירה שוה, שאל"כ יקשה על קושיית הגמרא דנילף משעיר, מאי אולמא האי מהאי. אך לכאורה אי"ז קשה כל כך שהרי איירי באותו קרבן ויותר מסתבר ללמוד מקרבן זה גופא. ועוד שהוא בכלל "ובא הכהן" ולא "שב הכהן" כי כאן מדובר באותו הלשון ממש, וצ"ב. ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
יומא לז.
בשלמא חורב מעגלה ערופה לא יליף מאי דהוה הוה
צ"ב ומה בכך נלמד שכך הוה. ולכאורה מבואר כאן שג"ש לא באה אלא ללמדנו דינים, ויל"ע. ולכאורה בלא"ה קשה שאף אם בא לברר מאי דהוה, שמא אכן כך הוא שבאמת אף שם היה בשם ומה הקושיה. ואולי זה כלול ב"מאי דהוה הוה". ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
אלא עגלה ערופה תיליף מחורב
הנה זה ידוע מכ"מ בש"ס שהגז"ש לא התקבלה בפירוש אלא רק התיבה נתקבלה, ולכן מקשינן בכ"ד ונילף מהכא או מהכא. אלא שלכאורה היה אפשר לומר שמכל מקום נתקבל לדרוש מילה זו הכתובה במקום פלוני, אלא שכיון שלא נתקבל הגז"ש כולה ממילא דורשים תיבה זו הכתובה בפרשה פלונית לכל המקומות ומכל המקומות שבהם יש מילה זו, אך ללמוד דרשה זו על תיבה זו הנמצאת בפרשיות אחרות מפרשיות אחרות, זאת מנ"ל. אמנם בסוגייא כאן מוכח שאכן הגז"ש לא כוללת כלל את מיקום המילה אלא אך ורק את המילה עצמה. וצ"ב לפי זה מדוע לא נילף גם עגלה ערופה משעיר להצריך קבלת הדם במזרק וכל כיו"ב. ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
נביא לישראל
עיין מהר"צ חיות שהעיר שאף ששלמה היה נביא, אך משלי אינו אלא כתובים ואין זה דברי נביאות. ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
רד"ה בא לו למזרח
אבל לא לקרבן כ"כ לצד ההיכל, ע"כ. ולא פירש לן למה באמת לא להקריבו. ואולי חשש גללים הוא סיבה לא להכניסו כלל לכל מקום שיש לו יחס עם המזבח והאולם כמו שמצאנו לגבי העמדת הפר, אלא ששם ע"כ בעינן שיעמוד שם ועושים כל טצדקי שבעולם שלא יהיה כנגד המזבח להדיא אך בודאי עדיף שכלל לא יבוא למקום זה. ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
רד"ה שפרשת סוטה
להביא תורה. עיקר הפתרון הוא לכאורה שלא יצטרכו לפתוח ולקרוא אך עצם ההבאה לא היו צריכים להביא מחוץ לעזרה שהרי שנינו לא מזמן בשקלים (ירושלמי, וכ"ה בבבלי במקום אחר) "ספר העזרה", ואולי כוונת רש"י להבאה עד מקום שהוא כותב. ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
תנן הסגן כו'
צ"ב מאי קושיא, שמא כשהם שנים המהלך לימין רבו הרי זה בור אך כשהם ג' דין הוא שיהלך הרב באמצע וע"כ אחד מתלמידיו מהלך לימינו. ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
כדי שיתכסה בו רבו
וברש"י: ושניהם אחורי הרב ממש. צ"ב שאם כך יצטרך הרב להטות ראשו לאחוריו בשעה שמדבר עמם, ומאי שנא מהמבואר בגמרא בברכות לענין צורת הישיבה בסעודה שנמנעים ממצב שכזה אם לא שיש הכרח גדול כגון שישב הפחות חשוב במקום חשוב יותר מהחשוב ממנו. ואולי כאן חשיב לא אפשר. או שנאמר שכשמהלכים הרי הם עומדים וקרובים זה לזה ויכולים לשמוע דבריו גם כשידבר נכחו בלא להטות את ראשו משא"כ כששוכבים ומסבים על השולחן. ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה כו'
רש"י פירש ואיזה שירצה יעשה לשם, והתוספות {{ממ|[[תוספות/דף היומי#יכול|ד"ה יכול}} הקשו שאם כן לא הגורל קובע איזה שעיר לה' ואיזה לעזאזל. ולכן פירוש שקודם קובע זאת בגורל ואחר כך מחליף הגורלות, ועדיין צ"ב מה המכוון בהחלפה זו. ולכאורה היה אפ"ל שהכל היה כחלק מהגורל וכעין מה שמצאנו בפיס שתחילה קבע באיזה כהן יתחיל לספור ואז ספר ממנו סך כך וכך, כמו כן כאן העלאת הגורלות לא היה בה קביעה בהנחתם אלא תחילה הניחו ואחר כך החליפו ומתחילה הקביעה היתה לשעיר שעליו יונח השם אחרי ההחלפה, ובמילים אחרות הגורל לשם היה על השעיר האחר ממי שיונח עליו תחילה הגורל לה'. אך רש"י ותוס' לא פירשו כך וצ"ב. ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
שחרית במילואו כו'
צ"ב אם היו אחד מעל השני אם כן כיצד יכלו הכהנים כולם לקדש יחד מהכיור, ואם היה זה לצד זה זה נכנס וזה יוצא חציים בגובה וחציים למטה, אם כן צ"ב מדוע לא התקינם בשורה אחת בתחתון ויועיל לערבית וכ"ש לשחרית, וצ"ב. ש"ס יידן (שיחה) 01:45, 19 במאי 2021 (IDT)
יומא לז:
תרגומא אביי בקתתא דנרגי וחציני
לפי זה כל הכנים והאוגנים והידות היינו של כלים אלו, ומלבד שהוא צ"ב לשם מה היה כן ואוגן לגרזן, ביותר צ"ב דמשמע שהיה זה ביום כיפור, ומה שימוש היה ביו"כ בגרזן וכן במגל המוזכר שם. אא"כ נפרש שתיבות "של יום הכיפורים" קאי רק אסכנים וזה דוחק. ש"ס יידן (שיחה) 14:02, 19 במאי 2021 (IDT)
רד"ה שהגיע זמן קריאת שמע
כדתניא מצוותה עם הנץ החמה. צ"ב שהרי זמנה מוקדם ובתוספות בברכות (ט:) פירשו שעכ"פ כיון שאין הכל יודעים לכוון שעה זו לפיכך עשתה כן כדי שעכ"פ יקראו אז קריאת שמע, אמנם ברש"י כאן משמע שהוא מעיקר הדין, וצ"ב. ש"ס יידן (שיחה) 14:02, 19 במאי 2021 (IDT)
רד"ה שאנשי משמר
שמא תמשך עליהן העבודה כו'. מבואר ברש"י שיש ענין לקרות ק"ש גם שלא בזמנה שהרי ע"כ היינו קודם עלות השחר שאל"כ למה הקורא עמהן לא יצא אף לא בדיעבד. וצ"ב מה הענין. וידוע שנפסק להלכה שאף אם הפסיד אדם זמן קריאת שמע אעפ"כ יקרא קריאת שמע גם לאחר זמנה. ויש שפירשו שעושים כן כדי לצאת יד הסוברים שקריאת שמע מדאורייתא כל היום [ודורשים ובקומך כמו ובשכבך כל שעה שבני אדם עומדים, אך יש לחלק שבשכבך היינו כל זמן שבני אדם שוכבים משא"כ ובקומך אין בני אדם 'קמים' אלא שעה אחת ולא כל היום שהרי לא נקט הפסוק בשכבך ובעמדך אלא 'ובקומך', ואכ"מ.], אך לפי זה אין טעם לעשות כן גם קודם עלות השחר. אכן במשנה ברורה פירש הטעם שעכ"פ יקבל עליו עול מלכות שמים, ואם כן זה שייך אף קודם עלות השחר. אך צ"ב שלכאורה קודם עלות השחר היינו לילה וכבר קרא בלילה זה קריאת שמע, ומה המשמעות לכך שכבר קם לעבודת היום הבא כיון שאכתי לילה הוא, וצ"ב. ש"ס יידן (שיחה) 14:02, 19 במאי 2021 (IDT)
לשאר עמא דבירושלים
רש"י פירש הבאים בעזרה. ומשמע שלא גרס 'בירושלים' ואולי ס"ל שלא ראו זאת בירושלים בגלל גובה החומות ומדרון ההר. ש"ס יידן (שיחה) 14:02, 19 במאי 2021 (IDT)
אם שכב כו'
אין פסוק כזה בתורה. ועיין רש"י להלן (לח. ד"ה בסירוגין) שחשב פסוקים אחרים. ש"ס יידן (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתם
יומא לט:
בשנה זו הוא מת
יש לדקדק בטעם הדבר שהקפיד לומר "הוא" ולא לפתוח פיו, אף שידע שבאותה שנה ימות כדאמר להו. ש"ס יידן (שיחה) 20:08, 26 במאי 2021 (IDT)
היה מזדמן לי זקן אחד כו' נכנס עמי ויצא עמי
צ"ב הלא "וכל אדם אל יבוא כו'" ודרשו חז"ל ואפילו מלאכים. ושמעתי מבארים דהיינו השכינה עצמה, כדכתיב (יחזקאל א כו) "ועל הכסא דמות כמראה אדם". ש"ס יידן (שיחה) 20:08, 26 במאי 2021 (IDT)
יומא נג.
יכול יהיו שנים אמורין קודם מיתת שני בני אהרן
וברש"י: ונאמר שבעון מעלה עשן שלא נתנו מתו. מכן תימה על פר"ח (או"ח סימן קלג ס"ב) שביאר דברי הבית יוסף שאין מתים על חסרון מעלה עשן בשאר ימות השנה והעמיד סוגיין בקטורת יו"כ, וכאן הו"א שבעון זה מתו בני אהרן ולא חזרה הגמרא מדבריה אלא מכח פסוקים אך לגבי עצם ביאור האיסור לא מצינו שחזרה בה, וצע"ג. ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
עד דמכסי מניה דרבי יוחנן
פירוש ממקום שיכול היה ריו"ח לראותו אם היה רוצה, שהרי לא היה רואהו בגלל גביני עיניו. וע"כ כן הדין שצריך לפסוע לאחוריו אף שאין רבו רואהו בפועל, כדמוכח מרבא שהלך לאחוריו לפני רב יוסף אף שרב יוסף היה סגי נהור כפי שכתב רש"י (לקמן ע"ב) ש"אמרו לו" כיון שהיה מאור עינים ואינו מכיר בדבר. ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
ומתווספן איסקופתא דבי רב יוסף דמא
מעניין שכעין זה במעשה עם הצדוקי מייץ ידיה תותי כרעיה ומבען דמא, ואף שם רבא היה, ודוק בזה. ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
יומא נג:
ועל בית המקדש שלא יחרב
לא מצינו תפילה זו בתפילות המפורטות לעיל בגמרא ואולי הוא האריך והוסיף עוד תוכן בתפילתו, או שכל זה אכניס בתפילת "שלא יעדי שולטן מדבית יהודה". ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
התחילו הן נכנסין
זכורני שמבואר במקום אחר שחבל היה כרוך ברגליו, ולפ"ז צ"ב למה הוצרכו להיכנס אחריו. ואולי לא תקנו החבל אלא כשרבו כהנים המתים בבית שני. ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
משניטל ארון
הלשון ק"ק שהרי העמידה הגמרא גם המשנה הראשונה בבית שני ובמזה במקום ארון וא"כ מהו "משניטל ארון", וצ"ב. ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
רד"ה כמצליף
לא ידעתי לשונו. פירוש מקור ושורש השם בלשון הקודש. אך הביאור בזה נתבאר בגמרא לקמן (נה.). ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
לא יוותר דבר אמר השם
כמדומה שמפרשי הירושלמי שקלים ביארו שדבר לשון דיבור דהיינו הדברות, וכעי"ז יש להוסיף עוד שדורשים "דבר אמר השם" דהיינו דיבור שאמר ה' לעמו דהיינו עשרת הדברות. ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
רש"י ד"ה מתני' נביאים הראשונים
דוד ושמואל מפרש במס' סוטה מח:.
יש לעיין קצת מדוע הקדים דוד לשמואל. ועיין מסכת סוטה שם ובהגהות הגרי"פ שם במסורת הש"ס.
גם יש להעיר מדוע השמיט "שלמה".
ועיין גבורת ארי כאן. דב״ש (שיחה) 06:51, 6 ביוני 2021 (IDT)
יומא נד.
תיובתא
לכאורה היה אפשר לומר שאם הנביא אומר "עד היום הזה" ע"כ שבא לאשמועינן איזה דבר ואם רק עד חורבן הבית היה קיים הארון אם כן מאי קמ"ל. ועוד אפשר לומר שהנביא נכתב אחרי חורבן הבית שהרי עוסק במאורעות החורבן ואם כן מה שייך לפרש עד היום הזה אם גלה, אך הגמרא הניחה בתיובתא, ויל"ע. ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
מאי הוה עביד, מתעסק בקרדומו הוה
צ"ב מה הקושיא ומה התשובה, הלא מפורש במשנה שראה רצפה משונה. ואולי הוקשה לגמרא אם ראה כיצד לא ראו אחרים ולכן פירשה שראה אין פירושו במראה עין אלא שהקיש בקרדומו דרך שחוק בעלמא ומצליל הקול שהמקום חלול שמע והבין. ובהמשך הגמרא ונשמטה של אחד מהם ונפלה שם, צ"ב מאי ונפלה שם וכי נכנסה לאותה חפירה ואולי פירושו שנפלה על אותו הרצפה וע"י הנפילה שמעו צליל קולה משונה והבינו כנ"ל. וצ"ב מדוע נשרף ומה אשם נמצא בו. ואם כדי שלא יספר, והלא משמע במשנתנו שרק כשרצה לספר נשרף ולמה זה נשרף מיד, ועוד שמה שהעמידה הגמרא המאורע שאירע בשני כהנים לכאורה הוא כדי ללמדנו מנין ידעינן, ואם כן מדוע לא מת גם השני מאותו הטעם, וצ"ב. ש"ס יידן (שיחה) 22:48, 5 ביוני 2021 (IDT)
יומא עה:
ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר וגו מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה
לכאורה מכאן סמך למנהגנו בארה"ב לאכול עיקר הסעודה בערב וקצת פירכא על בני ארץ ישראל ואנגליה וצ"ע. דב״ש (שיחה) 01:05, 28 ביוני 2021 (IDT)
יומא עו.
דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש כו'
צ"ע קצת מדוע לא המשיך הגמרא "ומאי נפקא מינה והתנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יד לט) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן" כמו שמצינו בהרבה מקומות בש"ס (למשל לעיל ב:). דב״ש (שיחה) 01:05, 28 ביוני 2021 (IDT)
אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב
עיין מהרש"א מדוע לא חושש לו ולאשתו ע"ש. אולם עדיין ק"ק מדוע נקט הגמרא ארבעה וחמשה בנים וצ"ב (וראיתי בספר הכי איתמר שהעיר דהול"ל ששה בנים כמו שמצינו שילדו ששה בכרס אחד) דב״ש (שיחה) 01:05, 28 ביוני 2021 (IDT)
דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם
לא הבנתי כוונת הגמרא, הרי כל עצמה של המן היה בנס וא"כ אפשר לשמור החום כל השנה וצ"ע. דב״ש (שיחה) 01:05, 28 ביוני 2021 (IDT)