אומר מיהודא/ביצה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־12:02, 1 במרץ 2021 מאת תורה לשמה (שיחה | תרומות) (העברתי חלק)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אומר מיהודא TriangleArrow-Left.png ביצה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על מסכת ביצה


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
ריטב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
גבורת ארי
חתם סופר
רש"ש
אומר מיהודא

חומר עזר
שינון הדף בר"ת
שאלות חזרה


דף כ"א ע"א[עריכה]

אמר רב חסדא בהמה חציה של נכרי וכו' עיי"ש עד סוף הסוגי'. ומקשה המהרש"א וז"ל מאי פריך הגמרא והא חזי לכלבים ויל"ד דהאיך קס"ד למימר דליכא מאן דאוסר לכלבים והאיכא משנה שלימה שנויה במסכת חלה דמייתינן בסמוך עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה אופין בי"ט ובסיפא בנוסחאות שלפנינו קתני בה בהדיא אבל אין רועים אוכלים ממנה אין אופין אותה בי"ט והניח בקושיה וע"ש.

ונ"ל דהא עוד יל"ד אמאי צריך הגמ' להאריך ולהביא מה ראית לרבות את הכלבים וכו' הוי לי' להגמ' לתרץ בקוצר תנאי היא וסבר כהך תנא לכם ולא לכלבים. אלא וודאי נ"ל דהמקשן הי' סבר דמלכ' לא נוכל לרבות אלא או לכם ולא לכלבים או לכם ולא לנכרים. ואי ממעטינן מלכם כלבים מותר לבשל בעד נכרים ואי' ממעטינן מלכם נכרים מותר לבשל לפני כלבים. ולפ"ז מקשה ממ"נ והא חזי לכלבים ואין לומר דאסור לכלבים כהך משנה דעיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלי' כקושית מהרש"א קשה להמקשין דאם ממעטינן מלכם ולא לכלבים ממילא מותר לבשל לנכרים וקשה אמאי אמר תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרים הא לנכרי מותר, וקשה ממ"נ כנ"ל. ועל זה משני הגמ' תנאי היא וכו' ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הנכרים מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך ומוציא אני את הכותים שאין מזונותן עליך וא"כ למ"ד דלכם ממעט כלבים אעפ"י שמזונתן עליך מכ"ש שממועט נמי נכרי דאין מזונתן עליך וסבר ריב"ב כהך תנא דלכם ולא לכלבים ומכ"ש לא לנכרים ושפיר קאמר תמה אני וכו' ומתור' קושי' מהרש"א דהמקשן שפיר ידע מהך מתני' דעיסת כלבים וכו' רק דמקשה ממ"נ כנ"ל דהמקשן לא ידע הך סברא מזונתן עליך ולא יכול מלכם למעט אלא או כלבים או נכרים כנ"ל והתרצן השיב לו מכ' מה ראית מוכח הך סברא דמזונתן עליך ואי ממעט כלבים מכ"ש ממועט נכרים כנ"ל, ודו"ק היטב:

אמר רב חסדא עיסה חציה של נכרי אסור לאפותה ביום טוב וכו' עי"ש. והקשה תוס' ד"ה עיסה וכו' הא לעיל אמרינן פת נאפה יפה וכו' עיין מה שתירצו, ותירוצם דחוק כמו שהקשה מהר"ם שיף דלפי תירוצם לא מקשה גמ' מידי מעיסת כלבים דלמא היינו טעמא דמותר לאפות בי"ט משום דהפת נאפה יפה אבל בחציה של נכרי לא שייך האי טעמא כמו שכתב תוס'.

ונ"ל קושי' תוס' דהנה לעיל כתב הרא"ש דמשום הכי אמר רשב"א ממלא אשה ולא קאמר ממלא נחתום דבהאי קמיירי הת"ק אלא דוקא באשה שייך נאפה יפה לפי שהתנור קטן ונתמעט החום אבל בנחתום לא שייך נאפה יפה עיין ברא"ש שכתב באריכות, ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' דרשב"א מיירי באשה שייך נאפה יפה אבל ר' חסדא מיירי בנחתום ובנחתום לא שייך נאפה יפה, וק"ל:

דף כ"א[עריכה]

אך[1] אשר יאכל לכל נפש וכו' ממשמע שנא' לכל נפש וכו' ת"ל לכם ולא לכלבים דברי ר"י הגלילי רע"א אפילו נפש בהמה במשמע ומה ת"ל לכם לכם ולא לנכרים וכו' ע"ש ופסק הרי"ף כריה"ג שאסור לבשל לצורך בהמה בי"ט. ומקשי' עליו הא נקטינין האי כללא הלכה כר"ע מחבירו ולמה פסק כרי"ג.

הגם שתוס' תירצו הואיל ואשכחן סתמא דמתני' כוותיה והיא במסכת חלה ומייתינן לעיל עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלי' ממנה נאפית בי"ט משמע דוקא אם הרועים אוכלין ממנה הא לאו הכי לא והכי איתא בספרי בהדיא ע"ש. מ"מ הקשה הר"ז הלוי מהא דתנן מחתכין את הנבלה לפני הכלבים ואפילו בשבת וצדין חיה ועוף מן הביברין בי"ט ונותנין לפניהם מזונות ומודד אדם קב או קביים ונותנו לפני בהמתו ואינו חושש ומתירין פקיעי עמיר ועוד משניות טובא דלא כריה"ג והאיך אפשר לדחות כל אלו מפני יחידאי דעיסת כלבים שנשנית כריה"ג אגב גררא דעירוב ושיתוף וברכה וזימ' וחלה ומצה, ועיין ברא"ש.

ונ"ל לתרץ דהנה המגיד משנה כתב בהלכות י"ט [פ"א] דלמה לא כתב אך אשר יאכל לכל נפש בשאר י"ט אלא בפסח ותי' משום דבשאר י"ט כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו וא"כ ממילא משמע דוקא מלאכת עבודה אבל אוכל נפש מותר דלאו עבודה היא אבל בפסח כתיב כל מלאכה לא יעשה בה והו"א אפי' אוכל נפש לכך הוצרך לכתוב אך אשר יאכל לכל נפש וכו'. והקשה הלח"מ הוי ליה למימר גם בפסח כל מלאכת עבודה ויהיה נשמע דוקא עבודה אבל אוכל נפש מותר ול"ל אך אשר יאכל לכל נפש.

ונ"ל קוש' הלח"מ דאיתא במסכת כתובות דף ח. לדידך דאמרת מתוך וכו' א"כ מוגמר לישתרי משום מתוך א"ל עליך אמר קרא לכל נפש דבר [השוה] לכל נפש עיין שם, ולפ"ז אי לא הוי כתיב לכל נפש ה"א דמוגמר מותר, ואיתא בפסחים ש"מ מדר"ע תלת וכו' ש"מ דלא אמרינין מתוך, א"כ לר"ע ממילא מוגמר אסור וקשה למה לי לכל נפש, וצריך לומר דכל נפש אתי להורות דאפי' נפש בהמה במשמע. אבל אליבא דב"ה דסברי דאמרינן מתוך צריך לכל נפש להורות דמוגמר אסור דלאו דבר השוה לכל נפש הוא ולא אתי להורות דאפילו נפש בהמה במשמע וממילא אמרינין לכם ולא לכלבים.

ולפי זה ריה"ג סבר כב"ה דאמרינן מתוך ואתי נפש להורות דמוגמר אסור ומשום כך סבר לכם ולא לכלבים. אבל ר"ע סבר לא אמרינין מתוך כנ"ל ולא צריך נפש למיגמר וצריך נפש דאפילו נפש בהמה במשמע ומשום כך סבר ר"ע אפילו נפש בהמה במשמע ולפי זה מוכח דגם ב"ה סבר כריה"ג וכן איתא בהדיא לעיל דב"ה סבר לכם ולא לכלבים והלכה כב"ה. ושפיר פסק הרי"ף כהילכתא ודו"ק:

[מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך][עריכה]

הרמב"ם[2] פסק דלא אמרינן מתוך אלא בהוצאה והבערה ולא בשאר מלאכות, וראייתו הוא דאל"כ קשה קושית תוס' דף י"ב (ע"א) ד"ה ה"ג רש"י וכו' דאמרינן בפסחים (דף מו:) האופה מי"ט לחול לוקה ולא אמרינן מתוך במלאכת אפייה, ותי' של תוס' לא נהירא ליה להרמב"ם[3].

ומקש' עליו מהא דתניא השוחט עולת נדבה בי"ט לוקה ומוקי לה כב"ש דס"ל דלא אמרינן מתוך ואי כדעת הרמב"ם קשה הא כב"ה נמי אתיא. וכן קשה מהא דאמרינן בדף י"ב (ע"א) אהא דמבשל גיד חנשה בחלב ביו"ט וכו' ע"ש, ולפי דעת הרמב"ם דבבישול ב"ה מודו דלא אמרינן מתוך קשה הא כב"ה נמי מצי אתיא הך ברייתא דהמבשל גיד הנשה וכו'.

ונראה לי דוודאי פלוגת' דב"ש וב"ה הוא בכל המלאכות דב"ה ס"ל דבכל המלאכות אמרינן מתוך. רק דס"ל להרמב"ם דהנהו שני ברייתות דסתמו בהשוחט עולת נדבה דהמבשל גיד הנשה בי"ט דלא אמרינן מתוך בכל המלאכות, הילכתא נינהו וקיימ"ל כוותיהו ומשום כך פסק בשאר מלאכות כב"ש דלא אמרינן מתוך אבל גבי הוצאה והבערה דמלאכות גרועות הן[4] דגבי הוצאה כתיב לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת משמע דווקא בשבת אסור הוצאה ולא ביו"ט, וגבי הבערה נמי כתיב לא תבערו אש ביום השבת משמע דוקא בשבת אסור אבל לא ביו"ט, ואם כן משמע בהדיא דאמרינן גבי הוצאה והבערה מתוך ולא מצינו דסתמו כב"ש, משום הכי פסק בהוצאה והבערה מתוך.

וא"ק א"ה מנא ליה להש"ס למימר דהשוחט עולת נדבה והמבשל גיד הנשה כב"ש דלמא ב"ה נמי מודה בשאר מלאכות דל"א מתוך כיון דאנו קיי"ל הכי וגם לא מצינן דפליגי ב"ה בשאר מלאכות רק בהוצאה י"ל דבשלמא השתא אליבא דאמת אמרינן דב"ה אית להו מתוך אפילו בשאר מלאכ' שפיר הא דלא נקיט מתניתין רק חדא מינייהו דהיינו הוצאה אין מוציאין את הקטן וכו' דאטו תנא כי רוכלא ליחשוב כל המלאכות שנחלקו ב"ש וב"ה משא"כ אי לא הוי פליגי רק בהוצאה והבערה קשה הוי לתנא למנקט נמי הבערה בהדי הוצאה כיון דלא נחלקו אלא בהנך שתים אלא ודאי דהאמת כן הוא דפליגי בכל המלאכות ומתני' חדא מינהו נקט וא"כ שפיר קאמר הגמ' דהנהו ברייתות כב"ש דאי ב"ה הא סברי מתוך בכל המלאכות.

אך על זה קשה כיון דהכרעת הנהו ברייתות הילכתא נינהו אמאי פסק הרמב"ם גבי הבערה מתוך והא בהך ברייתא דהמבשל גיד קתני נמי הבערה דחייב עליהו ולא אמרינן מתוך. ונ"ל דהא איתא בהדיא בפסחים על הך ברייתא אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ושפיר פסק הרמב"ם, ודוק:



שולי הגליון


  1. נדפס אחרי חידושי בבא מציעא.
  2. הלכות יו"ט (פ"א).
  3. התוס' שם נקטו דלא אמרינן מתוך שלא לצורך כלל, אלא בעינן צורך קצת, אולם הרמב"ם ג"כ ס"ל כרש"י דמתוך מותר גם שלא לצורך כלל.
  4. עיין תוס' שבת (ב. ד"ה פשט) לגבי הוצאה, וע"ע בספר המפתח שם.
מעבר לתחילת הדף