אבן האזל/מלווה ולווה/כו

אבן האזל ‏ מלווה ולווה כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

ערב שקידם ונתן לבעל חוב את חובו הרי זה חוזר וגובה מן הלוה כל מה שפרע על ידו אע"פ שהיתה מלוה על פה או בלא עדים כלל, בד"א כשאמר לו הלוה בעת שנעשה ערב ערבני ושלם, אבל אם עמד ברשות עצמו ונעשה לו ערב או קבלן או שאמר לו הלוה ערבני ולא הרשהו שיתן ויפרע החוב אין הלוה חייב לשלם כלום.

השגת הראב"ד. בד"א וכו' עד חייב לשלם לו כלום. א"א אלו דברים שאין הדעת מקבלתם ואין השכל סובלם עכ"ל.

המ"מ כתב דדעת הראב"ד דאפי' ערב שאינו קבלן שנכנס בערבות מאליו ופרע מאליו חוזר וגובה מן הלוה, והטור מפרש בדעת הראב"ד שדעתו להשיג כשאמר לו ערבני דסובר דהוי כאלו אמר לו ערבני ושלם, ונראה דהרמב"ם והראב"ד הולכין לשיטתם. ובזה יבואר כדעת המ"מ, דבפ' כ"ה הל' י' בארנו בדעת הראב"ד שחולק על הרמב"ם וסובר דשנים שערבו לאחד אין דין המלוה להפרע מכל ערב שירצה, אא"כ היכי דיש מנהג אבל בלא מנהג דינם כשנים שלוו משום דסובר דחיוב הערב הוי כמו שנטל בעצמו המעות מן המלוה, ודעת הרמב"ם דאינו כמו שנטל המעות. אלא שהוא רק התחייבות מצד הערב ומה דחייב דוקא בשעת מתן מעות זהו משום דכשהוציא המלוה מעות על פיו גמר דעתו להתחייב. ולכן כתבתי דלדעת הראב"ד דהוי כמו שנטל המעות מהמלוה א"כ לא אלים חיובם של שנים שערבו משנים שלוו, אבל להרמב"ם שהוא רק התחייבות בזה נוכל לומר כמו שהסביר הרשב"א שבסתמא התחייב כל אחד בערבות על כל המעות.

ולפי"ז מבואר דלדעת הראב"ד דסובר דחיובו של ערב הוא משום דהוי כמו שנטל בעצמו המעות. א"כ אף דהדין הוא דלא יפרע מן הערב תחלה ודינו של מלוה לתבוע מקודם להלוה מ"מ אם הערב קדם ושילם להמלוה קודם שיתבענו וקודם שתבע להלוה לא נקרא זה פורע חוב של חבירו דבאמת הוא חוב של עצמו דהוי כמו שנטל בעצמו המעות. אלא דלדין לתבעו בב"ד צריך לתבוע להלוה תחלה. וכיון דכששילם הערב שילם בזה חוב של עצמו לכן גם הלוה חייב לשלם לו דעל זה נעשה ערב שכששילם הוא להמלוה ישלם הלוה לו. וא"כ אפי' לא אמר לו הלוה ערבני ונעשה מעצמו ערב כיון דעכ"פ נעשה ערב בשעת מתן מעות, ועל סמך ערבותו הלוה המלוה להלוה. לכן כששילם הערב להמלוה אפי' מעצמו חייב הלוה לשלם לו, אבל הרמב"ם לשיטתו דסובר דלא הוי הערב כמו שנטל המעות אלא שנתחייב בעצמו בדין ערבות. וכיון דדינו של ערב שהוא אם לא ישלם הלוה נמצא דכל זמן שלא תבע המלוה להלוה אין הערב חייב כלל וממילא כששילם הוי כמו פורע חוב של חבירו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.