עמר נקא/במדבר/טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עמר נקא במדבר טז

א

ויקח קרח פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא פי' דקשה לו לשון ויקח לכך כתב שלשון זה נדרש במדרש תנחומא ונ"ל דדרשו בו מחלוקת לקח לעצמו והחכם א"ע פי' ויקח קרח אנשים:

בן יצהר בן קהת יעקב בקש רחמים וכו' והיכן נזכר שמו של יעקב בהתיחסם על הדוכן. קשה מה לו לרש"י לחפש ולבקש היכן נזכר שמו של יעקב י"ל משום דפירש לעיל בפרשת ויחי בפסוק בקהלם אל תחד כבודי כשנקהלו שבטו של לוי וכו' הייתי יכול לומר שבכל מקום שנזכר שמו של קרח לא נזכר יעקב עמו לכך נאמר בכאן והיכן נזכר שמו של יעקב וכו' להודיענו שלא התפלל על זה אלא כשנקהלו לרעה והוקשה לו בכאן למה לא נזכר שמו של יעקב דהואיל ויחסו עד לוי היה לו ליחסו עד יעקב ג"כ. אמנם בגמרא דרשו שמות הללו לגנאי ואמר בן יצהר בן שהרתיח את העולם כולו כצהרים בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו בן לוי בן שנעשה לוייה לגהינם:

ודתן ואבירם בשביל שהיה שבט ראובן וכו' עד מה ראה קרח לחלוק נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל וכו'. קשה שהרי לא מצינו במקרא שנתרעם קרח על הנשיאות הזה כלל ועיקר ולא היה מערער אלא על הכהונה וכן אמר לי משה ובקשתם גם כהונה. וי"ל דודאי על הכהונה היה מערער כפשטי המקראות אבל רש"י הכי קאמר מה ראה קרח לחלוק כלומר מה פתח היה לו לומר שזה שעשה משה לתת כהונה לאהרן היה מדעתו ולא מפי הגבורה נתקנא על נשיאותו של אליצפן ואמר מסתמא שמן השמים לא יסכימו לתת הגדולה זו לבן אחיו הקטן אחרי שאני ראוי ליטול אותה שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם ואם יראו ישראל ויכירו חמס זה העשוי לי ודאי יתפתו אחרי ויאמרו כשם שאין נשיאותו של זה מפי הגבורה כך אין כהונתו של אהרן מפי הגבורה והיינו דאמר רש"י נתקנא על נשיאותו ולא אמר היה מבקש נשיאותו שלא היה קרח מבקש הנשיאות אבל היה מבקש הכהונה ומצא פתח לחלוק מפני הנשיאות ומה שכתב רש"י כנס ר"נ וכו' והלבישן טליתות שכולן תכלת ראה דבר זה מסמיכת פרשה זו לפרשת ציצית דלעיל:

ג

עוד יש לדקדק לשון המקרא שכתב כל העדה כלם קדושים שנראה שקרח היה מגלגל על משה שאמר לעיל בפרשת ציצית והייתם קדושים דנראה שבשביל חוט אחד של תכלת היו קדושים ועכשיו שהלבישן טליתות שכולן תכלת אמר לו כולן קדושים כלומ' כולם לבושי תכלת דהל"ל כל העדה קדושים ומייתורא דכולם דרש רש"י הכי:

ד

ויפול על פניו מפני המחלוקת שכבר זה בידם סרחון רביעי. קשה למה תפש רש"י בזה ב' טעמים האחד מפני המחלוקת והשני שכבר זה בידם סרחון רביעי היה די לו באחד מהם. ועוד קשה איך אמר שכבר זה בידם סרחון רביעי הא בפ' לעיל כתיש וינסו אותי זה עשר פעמים והרי זה סרחון י"א. וי"ל דהכי קאמר רש"י מפני שבמחלוקת זה בידם סרחון רביעי כלומ' בעסקי המחלוקת זה היה הרביעי שאלו היה מחטא המחלוקת ולא הי' רביעי. או שהיה רביעי ולא היה בו מחלוקת לא היה נופל על פניו אבל הכא שניהן בו וזהו שאמר אח"כ חטאו בעגל שהיה בו מחלוקת שנהרג בו חור. ויחל משה מפני שלא היה אלא חטא ראשון של מחלוקת חטאו במתאוננים שהיה שם מחלוקת על השכינה ויתפלל משה שלא היה רק חטא שני של מחלוקת חטאו במרגלים שהיה שם מחלוקת שבקש לרגום יהושע וכלב ויאמר משה ושמעו מצרים שלא היה אלא חטא שלישי של מחלוקת אבל מחלוקתו של קרח שהיה חטא רביעי של מחלוקת נתרשלו ידיו וכו'. משום דכתיב בהו בלבור על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו לכך נתרשלו ידיו בסרחון רביעי וגם שהיה של מחלוקת שהוא דבר גדול כדפי' רש"י בסמוך נוטריקון מכה חרון לקוי קללה וכו' ולא אמר שזה בידם סרחון רביעי אלא לענין המחלוקת בלבד וכדפרישנא אמנם לפי מה שאמר רש"י ד"א בסדר אלה הדברים וחצרות מחלוקתו אין לפרש כן שהרי כתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן שמשם נשתלחו מרגלים ואם כן מחלוקתו של קרח קודם למרגלים:

ה

בקר ויודע עתה עת שכרות וכו' ומדרשו בקר אמר להן יכולים אתם להפוך בקר לערב וכו' פי' דהל"ל בבקר ויודע ה' ועכשיו שכתב בקר משמעו הדבר הזה הוא כמו הבקר וכו':

ו

זאת עשו וכו' עד הא לכם תשמיש חביב מכל והוא הקטרת וסם המות נתון בהם וכו' פי' חלילה שמשה זייף הקטרת לשים בתוכו סם המות להמיתם כמו שחשבו רבים אלא הכי פי' כשנתן להם עבודה זו של קטרת הרי היא כאילו נתן להם סם המות שכך מדתו של קטרת להמית את מי שאינו ראוי לו שהרי מצינו שבו נשרף נדב ואביהוא לפיכך התרה בהן:

מחתות כלים שחותין בהם גחלים ויש להם בית יד. רב לכם דבר גדול נטלתם לחלוק על המקום קשה למה פי' בכאן מלת מחתות שהרי פי' בפר' תרומה וכבר ידענו פירושה וקשה עוד למה סרס המקרא שפי' כל הפסוקים ואח"כ חזר לפרש מחתות ואח"כ חזר לפרש פעם אחרת רב לכם. וי"ל שזה שפי' כאן מחתות הוא מוסב לשל מעלה הימנו שקרח טעה ותלה בעצמו להיות נצול ולא פחד מהקטרת אעפ"י שסם המות הוא כדפי' לעיל שבו נשרף נדב ואביהוא כי בטח על המחתות שהם כלים שיש להן בית יד ולא ידלג הקטרת על פניו לשרוף אותו כי היו פניו רחוקים מן האש ולא יכוה ואעפ"י שנדב ואביהוא גם הם לקחו מחתות אולי חשב קרח שנשרפו בעונם שהורו הלכה בפני רבן או שנכנסו שתויי יין ולא מחמת הקטרת אבל הוא חשב להיות ראוי לעבודה זו של קטרת וכהונה מפני השלשלת הגדולה העתידה לצאת ממנו כדפי' לעיל ולכך פי' רש"י בכאן מחתות וכו' ואח"כ חזר לפרש רב לכם דבר גדול נטלתם לחלוק על המקום כלומ' לא היה לו לבטוח על המחתות שיש להן בית יד שהרי דבר גדול נטל לעצמו לחלוק על המקום והיה ראוי לדאג שמא יענש:

ז

רב לכם הרבה אמרתי לכם דברים המתקבלים על הלב ד"א דבר גדול אמרתי לכם וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' ראשון הל"ל הרבה אמרתי לכם לכך פי' ד"א שמתישב יותר:

טו

ויחר למשה נצטער הרבה משל לאדם שדן עם חברו וכו' פי' דקשה לו לרש"י למה לא חרה למשה עד עכשיו שמן הדין היה לו לכעוס עליהם בתחלה כשאמ' לו ומדוע תתנשאו על קהל ה' לכך פי' שחרה לו מפני שלא השיבוהו דבר. ואעפ"י שדתן ואבירם השיבוהו לא נעלה המעט כי העליתנו אין אלו אלא דברי קנטורין ואינן תוכחת כדרך אדם המתוכח עם חברו:

לב

ותבלע אותם לקו בגופם לקו בממונם וכו' קשה מאי קאמ' רש"י הרי רואין אנו פשט הכתוב שלקי בגופן ובממונן. וי"ל דהכי קאמ' לקו בגופן ובממונן והרי אינו מן הדין שאין אדם נדון בשתי דינין אלא מפני המחלוקת שהוא דבר גדול שמחלקת נוטריקון מכה וחרון כדמפרש ואזיל:

לג

וכל כו' נסו לקולם בשביל קול בליעתן והיו צווחין משה רבינו הצילנו ולמה נסו שהיו אומ' משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאים פי' ישראל היו צווחין למשה משה רבינו הצילנו שאין לפרש כן על עדת קרח שהרי פי' אח"כ שהיו אומ' משה אמת וכו' והכי איתמ' בגמ'. אבל קשה מאד מנא לו שישראל היו צווחין ומה זה שכתב בשביל קול היוצא על בליעתן כי לשון רש"י מבולבל מאד כאשר יראה המבין וצריך עיון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.