שאגת אריה/א
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
הבהרה: דף זה הוקלד במהירות ויתכן שיהיו בו טעויות הקלדה.
שאלה אי הלכה כמאן קריאת שמע דאורייתא או לא. אם תמצא לומר ק"ש דאורייתא אכתי צריך לברורי עד כמה הוא חייב לקרות מה"ת. אי פרשת שמע והיה אם שמוע תרוויהו דאורייתא או דילמא מדאורייתא בפרשת שמע לחוד סגי. או אפילו בפסוק ראשון של שמע ישראל נמי סגי מדאורייתא:
תשובה בפרק מי שמתו (דף כ"א) אר"י (אמר שמואל) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר. מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא. ור"א אמר ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל. וכתב הרי"ף ולית הלכתא כשמואל דאמר ק"ש דרבנן דקיימא לן ק"ש דאורייתא ע"כ. וכן פסקו רוב הפוסקים ז"ל ולא ביארו דבריהם אמאי לא קי"ל כשמואל דאמר ק"ש דרבנן ואדרבה מצד הסברא היה נראה דקיימא לן כשמואל לגבי ר"א דהוי כתלמיד לגבי שמואל כדמוכח בש"ס בכמה דוכתי ור' יוחנן דפליג עליה דר"א התם ואמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו מכל מקום בק"ש לא גלי דעתיה כמאן ס"ל. והכ"מ כתב בפרק ב' מהלכות ק"ש ונ"ל דנפק' להו מדאשכחן כמה ברייתות דדיינו דיני ק"ש מקראי ומשמע דראיות גמרות נינהו ולשמואל נצטרך לומר דאסמכתות הם ע"כ. ואין בדבריו טעם וכי נתחכם יותר משמואל דוודאי ידע כל הני ברייתות ובמתניתין נמי תנן בפרק קמא דברכות (דף יא) בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבוקר יעמוד שנאמר ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורין כדרכן שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין. וכי לא ידע שמואל ממתניתין ואפילו הכי סבירא ליה דקריאת שמע דרבנן. אבל נ"ל דראיית הפוסקים דקריאת שמע דאורייתא מהא דאמרינן באותה סוגיא מתיב רב יוסף ובשכבך ובקומך א"ל אביי ההוא בדברי תורה כתיב. ובפרק קמא דנדרים (דף ח) אמרינן אמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל ופריך והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חל על שבועה מאי קמ"ל דאפילו זרוזי בעלמא היינו דרב גידל קמייתא ומשני הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית משום הכי חל שבועה עליה ומדקאמר כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ש"מ דובשכבך ובקומך לאו בד"ת כתיב אלא בק"ש איירי וק"ש דאורייתא וכיון דרב ס"ל כר"א דק"ש דאורייתא ה"ל שמואל יחידאה לגבי'.
ועוד דקי"ל הלכתא כרב לגבי שמואל באיסורי. והתוס' במנחות בפרק התכלת (דף מג) גבי הא דתניא התם וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו ק"ש דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן כתבו בפשיטות ואיזו זו ק"ש אסמכתא בעלמא דק"ש דרבנן ע"כ. ולדבריהם ז"ל נראה לי לפרש דהא דקאמר אביי דקרא דובשכבך ובקומך בד"ת כתיב לאו למימרא דפירושא דקרא לשמואל דמיירי בד"ת דצריך ללמוד יומם ולילה דאם כן על כרחך הא דרב דמסכת נדרים דאמר האומר אשכים ואשנה פרק זה ואשנה מסכת זו נדר גדול נדר לאלהי יעקב פליג עליה דשמואל דלשמואל מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה והלכה כרב וכמ"ש. אלא ה"פ דלשמואל ובשכבך ובקומך בד"ת כתיב וכמו שלמ"ד ק"ש דאורייתא אין צריך לקרות ק"ש רק פעם אחת בזמן שכיבה ופעם אחת בזמן קימה ובהכי סגי ואין צריך לקרות כל זמן שכיבה וכל זמן קימה אלא בפעם אחת לחוד סגי. הוא הדין נמי לשמואל דסבירא ליה בד"ת כתיב ההוא קרא דובשכבך ובקומך היינו שחייב לקרות בזמן שכיבה וקימה ד"ת איזה דבר מה"ת שירצה ובפעם אחת סגי רק שיקרא בזמן שכיבה וקימה בשעה שדרך בני אדם שוכבין ובשעה שדרך בני אדם עומדין כדברי בית הלל אלא שלמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא צריך לקרות דווקא פרשת קריאת שמע מה"ת בזמן שכיבה וקימה ולא סגי בשאר דברי תורה ולשמואל לא ייחד הכתוב דובשכבך ובקומך לקרות פרשת קריאת שמע דוקא אלא בשאר דברי תורה נמי סגי דוהיו הדברים האלה כו' ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך דכתיב בקרא לאו אפרשת שמע דוקא קיימ' אלא אדברי תורה קאי והרי בפרשה שנה דוהיה אם שמוע נמי כתיב לדברבם ולאו אההיא פרשה לחוד קאי דפרשה שניה לכולי עלמא לאו דאורייתא כמ"ש לקמן בס"ד. והאי לדבר בם דפרשה שניה מפרש בגמרא ריש פרק היה קורא (די"ג) דבדברי תורה כתיב והכי קאמר רחמנא אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו והכי נמי סבירא ליה לשמואל דודברת בם בשכבך ובקומך דפרשה ראשונה אדברי תורה קאי שמחויב לקרות בזמן שכיבה וקימה איזה דבר מה"ת ובפעם אחת שקרא סגי כמו בקריאת שמע לר"א אלא שתקנת חכמים שייחדו דווקא פרשת קריאת שמע לקרותה בזמן שכיבה וקימה. נמצא דלשמואל נמי בקריאת פרשת קריאת שמע מקיים מצות עשה של תורה כמו לר"א אלא דלדידיה בשאר פרשיות של תורה נמי מקיים מצות עשה זו מה"ת וחייב לקרותה בזמן שכיבה וקימה דווקא בזמנים שקבעה תורה. ולפי זה הא דרב בנדרים לא פליג אהא דשמואל דוודאי לשמואל נמי הוה מצי לפטורי נפשיה מחיובי דובשכבך ובקומך בקריאת איזה פרשה שחרית וערבית בזמן שכיבה וקימה. ולא נקט הש"ס שם בנדרים כיון דאי בעי פטר נפשיה בריאת שמע שחרית וערבית אלא לבתר דתקינו רבנן לקרות דוקא פרשת שמע לצאת ידי חובת בשכבך ובקומך ואורחא דמילתא נקט דכל אדם מוציא את עצמו ידי חובתו ממצות בשכבך ובקומך כפי תיקון חכמים שתקנו לצאת ידי חיוב מצוה באמירת קריאת שמע דווקא: