פני יהושע/סוכה/ל/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פני יהושע סוכה ל ב

בגמרא וקרקע אינה נגזלת ופירש"י כלומר אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם כו' דמקראי נפקא לן בהגוזל בתרא עכ"ל. לכאורה נראה מלשונו דמ"ש דמקראי נפקא לן בהגוזל היינו לענין דלא מהני יאוש בקרקע ולע"ד לא יתכן לפרש כן דהתם בהגוזל לא איירי כלל מענין יאוש אי מהני שיקנה הגזלן הקרקע בע"כ של נגזל דומיא דהאי דשמעתין אלא עיקר הסוגיא דהגוזל היינו לאידך גיסא שאם שטפה נהר וכיוצא בו דפליגי ר"א וחכמים אם יכול לומר הרי שלך לפניך או לא דלר"א דאמר קרקע נגזלת ברשותיה דגזלן איתניס כמו במטלטלין וחייב להעמיד לו שדה אחר ולחכמים אומר לו הרי שלך לפניך דממעטינן קרקעות מדיני גזל ושומרין בכלל ופרט וכלל והיינו מגזירת הכתוב וא"כ אין זה ענין כלל לענין יאוש דלא כתיב בהאי ענינא דכלל ופרט ולא שייך בהך פלוגתא דר"א וחכמים אלא דהנך תנאי ואמוראי דפליגי ביאוש בסברא בעלמא פליגי במרובה אי יאוש קונה כדאשכחן באבידה או דלמא דשאני אבידה דבהתירא אתא לידיה א"כ ממילא דהאי סברא גופא שייך נמי בקרקע כמו במטלטלין דהא באבידה גופא דרשינן לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע. לכך נראה דמ"ש רש"י דמקרא נפקא לן לאו איאוש קאי אלא אעיקר מילתא דקרקע אינה נגזלת דפליגי ר"א וחכמים לקמן בשמעתין משא"כ בהא דלא מהני יאוש בקרקע ממילא ידעינן לה מסברא דהא אפילו במטלטלין למ"ד יאוש קונה היינו לענין גוף הגזילה אם נשתנית ונשפך או פיחתה וכיוצא בו אבל מדמי הגזילה ודאי לא מהני יאוש אפילו שמענא דמיאש כדאמרינן בעלמא נהי דמיאש מגזילה מדמי מי מיאש וכמ"ש מילתא בטעמא בפרק השולח (גיטין דף ל"ח) דהא דמיאש מגופא היינו מפני שהוא דבר שניתנה להוצאה מתחת יד הגזלן וא"כ כיון דקרקע אינה נגזלת והארץ לעולם עומדת א"כ גוף הגזל הוי כמו דמי הגזל ואנן סהדי שלא מחל לו גוף הקרקע דלעולם יוכל להוציאה מידו בכל עת שירצה כן נראה לי בכוונת רש"י:

אלא דלפ"ז יש לדקדק במ"ש רש"י בדיבור הקודם דסתם עכו"ם בארץ ישראל גזלי ארעתא מישראל נינהו ושמא מישראל הוה ולמה הוצרך לפרש מישראל יותר מעכו"ם בארץ ישראל דהא קי"ל גזל עכו"ם אסור ורב הונא גופא דאיהו מריה דשמעתין דאוונכרי ס"ל להדיא בהגוזל בתרא דגזל עכו"ם אסור וכמו שכתבו כל הפוסקים לענין לולב הגזול גופא ובשלמא אי הוי אמרינן דמאי שכתב רש"י דמקראי ילפינן היינו לענין יאוש הוי א"ש דהא האי קרא ודאי בישראל איירי וכיון דאפי' ישראל מישראל אינו קונה קרקע ביאוש א"כ עכו"ם מישראל לא כ"ש דאינו קונה כי האי דשמעתין אבל כשגזל עכו"ם מעכו"ם ודאי לא שמעינן ליה מהאי קרא. משא"כ למאי דפרישית דלענין דלא מהני יאוש בקרקע היינו בשמעתין לאו מקרא ילפינן לה אלא מסברא דלא שייך יאוש בקרקע כלל א"כ הוי מצי לפרש בפשיטות דהא דאמרינן סתם עכו"ם גזלי ארעתא נינהו היינו בין מישראל בין מעכו"ם וצ"ע ליישב. ובאמת ראיתי בתשובת הרשב"א סימן תתנ"ב שמפרש להדיא דהאי אוונכרי דשמעתין היינו משום חשש גזל עכו"ם זה מזה ועיין מה שאכתוב בזה בסמוך:

בתוספות בד"ה וקרקע אינה נגזלת כו' כדפירש בקונטרס והדין עמו דאי יאוש מועיל לקרקע מאי נפקא ליה מיניה כו' עכ"ל. כמ"ש בסמוך בלשון רש"י נראה לי דצריך לפרש ג"כ בלשון התוספת דכל מה שדקדקו בזה שהדין עם רש"י דאלת"ה מאי נפקא ליה מיניה במאי דאינה נגזלת אין כוונתם בזה דא"כ לא איצטריך קרא למעט גזילת קרקע דהא ודאי ליתא דהא בלא"ה האי כלל ופרט וכלל דדרשי רבנן איצטריך למעט קרקע מדין שומרים וכפל ושבועה כדאיתא בריש מרובה ולענין גזל גופא נמי ודאי איצטריך הך דקרקע אינה נגזלת לענין דלא מהני שום שינוי כמו במטלטלין כגון אם שטפה נהר או חפר בה בורות שיחין ומערות וכן בשהכסיפה או השביחה א"כ ע"כ דמ"ש והדין עם רש"י דאל"כ מאי נפקא מיניה היינו במאי דמייתי רב הונא גופא הך מילתא דקרקע אינה נגזלת בעובדא דאוונכרי ולא משמע להו לפרש דהא דאיצטריך להך מילתא דקרקע אינה נגזלת דהיינו לענין דמסתמא לא מיאש שאין דרך לייאש ממנה משום דלישנא לא משמע הכי ועוד דבלא"ה הא אפילו לענין מטלטלין מסיק רבא בפרק האיש מקדש דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הוא כן נראה לי מוכרח בכוונת התוספת אף דלכאורה הלשון לא משמע כן מדכתבו וכן מוכח בשמעתין אלמא דמעיקרא לאו משמעתין דייקא להו:

ובעיקר דבריהם שהאריכו בזה הדיבור אי מהני יאוש בקרקע או לא ולפי מסקנתם דבנשתקע שם בעלים ממנה עיין בחידושינו בפ' השולח (גיטין דף ל"ח) ושם כתבתי מילתא בטעמא לענין יאוש דעבדים דאיתקש לקרקעות ונהי דלא מהני יאוש בקרקע מטעם מחילה כמו במטלטלין משום דאנן סהדי שאינו מוחל לו הקרקע בלב שלם כדפרישית. ועוד דלשון מחילה גופא לא מהני בקרקע כיון דאינה נגזלת ובחזקת בעליה עומדת אפ"ה שייך בה יאוש מטעם הפקר ואף שכתבו התוספת במרובה ובכמה דוכתי דיאוש במטלטלין אינו מטעם הפקר היינו כדפרישית בהשולח משום דקי"ל אין אדם יכול להקדיש ולהפקיר דבר שאינו ברשותו כגון גזל ולא נתייאשו הבעלים משא"כ בקרקעות כיון דלעולם הם ברשותו כדאמרינן מה ביתו ברשותו א"כ לעולם יכול להפקירן והא ודאי דלענין יאוש דהפקר לא שייך למעט קרקעות מכלל ופרט וכלל דהא עיקר הפקר אפילו במטלטלין גופייהו לא ילפינן אלא מקרקעות דכתיב בשמיטה תשמטנה ונטשתה ודרשינן יש לך נטישה אחרת שהיא כזו וזהו הפקר. א"כ לפ"ז מה"ט גופא קאמר בירושלמי דנשתקע שם בעליה ממנה יש יאוש בקרקע והיינו מטעם הפקר שאין לך הפקר גדול מזה שאין לה בעלים והרי הן כמדבר כן נראה לי נכון וע"ש באריכות יותר ואפ"ה א"ש האי דאוונכרא דהכא דחייש רב הונא שמא לא נשתקע דמה שאין לה תובעים השתא היינו מפני אימתן של עכו"ם:

ומתוך מ"ש יש ליישב שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור והב"י שהשמיטו דין זה דאוונכרי לגמרי והיינו משום דמשמע להו דכולא מילתא דר"ה לאו מדינא איירי דהא מסקינן בגיטין דף מ"ה דאמר רב יוסף אין אנפרות בבבל כיון דאיכא בי דואר ולא קביל אחולי אחיל וא"כ הך מילתא דר"ה אינו אלא עצה טובה לאוונכרי כיון דאפשר למיעבד בהיתירא ולמיחש מיהא בעי שמא יבוא שום אדם ויערער שהקרקע שלו הו"ל למפרע כמצוה הבאה בעבירה ולא יצא ידי חובתו ועיין מה שאבאר בזה בק"א:

בגמ' ולקנייה בשינוי מעשה למאי דפירש"י בסמוך דר"ה חייש נמי למצוה הבאה בעבירה צריך לומר דבכה"ג לא חשיב מצוה הבאה בעבירה כמ"ש התוספת לעיל בד"ה הא קנייה דכיון דקנייה בשעת אגודה שאוגדו מעי"ט תו לא הוי מצוה הבאה בעבירה:

אלא דלפ"ז לא א"ש מ"ש רש"י אי נמי דיאוש כדי קונה אפ"ה הוי מצוה הבאה בעבירה. א"כ נראה מזה דרש"י לא נחית להך סברת התוס' וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה ולקנייה בשינוי מעשה:

והנלע"ד בענין זה היינו משום דבלא"ה יש לדקדק בכל השקלא וטריא דשמעתין מאי קשיא להו אליבא דר"ה דהא שפיר קאמר להו דליגזז אינהו כדי שלא יהיו כגוזלים קרקע של ישראל וכמ"ש רש"י להדיא שאם יחתכוה מן המחובר יהא להם כגוזלים ואסור לגזול בקרקע של ישראל אע"כ כדפרישית בסמוך דודאי אין כאן שום איסור גזילה ממש דהא דסתם כו' אינן אלא מיעוטא דמיעוטא ומהיכי תיתי נחוש לה דאפי' את"ל שזה העכו"ם בעל הקרקע ממיעוטא הוא אפ"ה מאן יימר שזו הקרקע וזה האילן גזולה בידו אלא ודאי דעיקר מילתא דר"ה היינו לחומרא בעלמא שאם יבוא אדם ויערער הוי למפרע מצוה הבאה בעבירה והוי נמי ברכה לבטלה ובוצע בירך ניאץ ה'. וא"כ לפ"ז יפה כתב רש"י דאפילו למ"ד יאוש כדי קונה אפ"ה מידי חשש מצוה הבאה בעבירה לא נפיק דשמא יבוא ויערער ולומר שלא נתייאש. וא"כ לפ"ז לענין שינוי מעשה מקשה הש"ס שפיר ולקנייה בשינוי מעשה. וא"כ תו ליכא חשש מצוה הבאה בעבירה כלל כיון דודאי קונה בשינוי מעשה וכן בשינוי השם דבסמוך כן נראה לי נכון ודוק היטב:

שם קא סבר לולב אין צריך אגד ואת"ל כו' ושינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי. ואע"ג דבפ' מרובה אמר רבה שינוי קונה כתיבא ותנינא וכתבו שם בתוס' דהיינו אפי' בשינוי החוזר לברייתו (וע"ש בחידושינו) ומשמע נמי בלשון התוס' שם דאפילו רב יוסף דפליג עליה דרבה ביאוש וקאמר דלא קנה אפ"ה מודה ליה בשינוי החוזר דקונה אפי' מדאורייתא ע"ש בד"ה מי איכא למ"ד מ"מ הא מסקינן בר"פ הגוזל קמא דבין לאביי ובין לרב אשי שינוי החוזר אינו קונה אלא מדרבנן וכוותייהו קי"ל דבתראי נינהו והיינו כמ"ש התוספת כאן. מיהו נראה לי דהא דמקשה הכא סתמא דתלמודא מעיקרא בפשיטות ולקנייה בשינוי מעשה היינו משום דאשכחן לרב דהוא רבו דר"ה דס"ל שינוי קונה והיינו ממאי דשמעינן ליה בפ"ק דב"ק דף י"א דס"ל כשמואל דאין שמין לא לגנב ולא לגזלן וקס"ד דהיינו משום דס"ל דשינוי החוזר קונה כי היכי דאמרי' להדיא בר"פ הגוזל (בבא קמא דף צ"ג) אליבא דשמואל למאי דס"ד מעיקרא ע"ש וא"כ מקשה הכא שפיר עליה דר"ה דמסתמא כרב רבי' ס"ל בכל דוכתי כדאשכחן להדיא בפרק מפנין ע"ש. ומש"ה איצטריך לשנויי מעיקרא דר"ה קסבר דלולב אין צריך אגד ומסיק נמי דאפי' את"ל דצריך אגד אפ"ה לא קנה משום דהוי שינוי החוזר לברייתו והיינו כמסקנא דרבא שם בפ' הגוזל דהאי דאין שמין היינו דוקא בשינוי דלא הדר אבל שינוי דהדר אפשר דרב נמי מודה דאינו קונה מדאורייתא כן נראה לי והוצרכתי לפרש כן כדי ליישב לנכון שיטת התוס' בזה ועיין בסמוך:

בתוס' בד"ה ולקנייה בשינוי השם תימא הא אמרינן דשינוי מעשה כו' עס"ה. ולכאורה כל דברי התוספת בזה הדיבור נראין מעורבבין שאין להם שום חיבור וקישור כלל כמילתא דלית ליה פתרי ובמקצת הקושיות שיש בדברי עצמן כאן כבר הרגיש מהרש"א ז"ל ונדחק מאד לישבן ולע"ד אין עולה לדעת שכן כוונת התוספת:

אלא דמלבד כל זה בעיקר דבריהם בזה הדבור דשקלי וטרי טובא מסוגיא דמרובה ובמימרא דאמוראי דהתם אליבא דרב יוסף לא די שדבריהם כאן סותרין למ"ש שם במקומו בפרק מרובה דלרבה ורב יוסף שינוי מעשה החוזר קונה אפילו בלא יאוש מדאורייתא וא"כ הוי דלא כסוגיא דשמעתין שמבואר להדיא להיפך וא"כ לא היה להם להביא הך שקלא וטריא דהתם דאיירי אליבא דרב יוסף (וע"ש בחידושינו בלשון התוספת בד"ה מי איכא למ"ד ובד"ה הא לאו הכי) וכבר הרגיש בזה ג"כ בס' כפ"ת ע"ש שהקשה כמה קושיות בלשון התוספת והניח כולם בקושיא ובצ"ע:

אלא שגם בעיקר קושיית התוספת דמקשה מהך דעוצבא דמשמע דפשיטא להו דעוצבא הוי שינוי החוזר ומלשון הסוגיא במרובה בשינויא דרבי זירא דמקשה אדרב יוסף מעוצבא אמריש ומשני ע"ז דמריש שינוי החוזר לברייתו א"כ משמע להדיא דעוצבא לאו שינוי החוזר הוא וכן פרש"י שם להדיא ע"ש:

והנלע"ד בכוונת פי' התוספת דודאי לא שייך לאקשויי מהכא אהך סוגיא דמרובה כיון דכולה סוגיא דמרובה אינה אלא אליבא דרבה ורב יוסף דבעו למימר דשינוי מעשה או שינוי השם החוזר קונה אפילו בלא יאוש מדאורייתא (והיינו לפי שיטת התוס' דהתם) ואנן לא קי"ל כהך סוגיא אלא כסוגיא דר"פ הגוזל דאיירי בה אמוראי בתראי אביי ורב אשי דאפילו שינוי מעשה החוזר מדאורייתא אינו קונה בלא יאוש ולרב אשי אפילו מדרבנן נמי לא וא"כ סוגיא דהכא בהך מילתא הוי אליבא דהלכתא כסוגיא דר"פ הגוזל. אלא דעיקר כוונת התוספת בהא דמשמע בשמעתין דמקשה בפשיטות ולקנייה בשינוי השם אף לבתר דאמרן בשינוי מעשה החוזר לא מהני. וא"כ נראה מזה דפשיטא ליה לסתמא דתלמודא דשינוי השם החוזר עדיף משינוי מעשה ואפשר דבשינוי השם לא שייך הך מילתא כל כך לומר דהוי שינוי החוזר וכמו שאבאר וא"כ על זה כתבו שפיר תימא הא אמרינן דשינוי מעשה החוזר כו' וה"ה בשינוי השם ומוכח להך מילתא התם ממתני' דמריש דאע"ג דהוי שינוי החוזר אפ"ה אי לאו משום תקנת השבים ופסידא דמריש לא הוי מהני א"כ לא מקשה הש"ס הכא מידי דהא תיקשי ליה ממתני' דמריש. וע"ז דקדקו וכתבו וי"ל דפריך הכא אליבא דרב יוסף דמסיק התם שינויא אחרינא ואין כוונתן בזה דסתמא דתלמודא מקשה ממימרא דרב יוסף אדר"ה כמו שהביא בעל כפ"ת. אלא דעיקר כוונתם דהאי מקשה דהכא סובר כסברא דרב יוסף במאי דקאמר התם דשאני מריש דשמו עליו ולא מיקרי שינוי השם כלל. ולפ"ז מקשה סתמא דתלמודא שפיר כיון דממתניתין דמריש לא משמע מידי לענין שינוי השם אם כן ממילא מוכח בפשיטות ממתניתין דעוצבא דשינוי השם החוזר קונה מדאורייתא דהא הך מילתא דמחשבה מטמאתן אקרא דמשכבו קאי כמ"ש שם התוספת והיינו עכ"פ עם יאוש כדקתני בהאי דעורות דפליגי ר"ש ורבנן מפני שלא נתייאשו בעליה. ולפ"ז דממתניתין דעוצבא מוכח דשינוי השם החוזר קונה ע"כ צריך לומר בא' משני פנים או שנאמר דשינוי השם החוזר עדיף משינוי מעשה החוזר כדי להעמיד הסוגיא דר"פ הגוזל ולא תיקשי אמתניתין דעוצבא או שנאמר דלפום הך סברא דרב יוסף דמריש לא מיקרי שינוי השם וממילא מוקמינן למתני' דעוצבא כפשטה דמשום שינוי השם מחשבה מטמאתן אע"ג דשינוי החוזר הוא וא"כ אם נאמר דשינוי מעשה עדיף משינוי השם ע"כ אית לן למימר דמה"ט כ"ש דשינוי מעשה החוזר קונה מדאורייתא ודלא כסוגיא דר"פ הגוזל וא"כ שפיר מקשה הכא בשמעתין עליה דר"ה דממ"נ לקנייה בשינוי השם או בשינוי מעשה וכ"ש דאיכא תרתי. נמצא דכל זה לפי תירוץ הראשון שכתבו התוספת כאן לחלק בין מריש ובין עוצבא וממילא רווחי שמעתין דידן והיינו לפי מאי דמשמע להו להתוספת השתא דסתם מריש היינו לאחר יאוש דהכי נמי משמע להו להתוספת שם במרובה בד"ה הא לאו הכי הדרי בעיניה ע"ש ובחידושינו:

אלא משום דלקושטא דמילתא לא פסיקא להו להתוספת הך סברא להעמיד הסוגיא דהכא לא כרבי זירא במרובה ולא ניחא להו נמי לומר דשינוי השם עדיף משינוי מעשה כדי להעמיד הסוגיא דר"פ הגוזל אליבא דהלכתא כסתמא דתלמודא דהכא מש"ה כתבו ועוד י"ל תירוץ אחר דסוגיא דהכא ודר"פ הגוזל כשינוי דר"ז במרובה דשינוי החוזר ושינוי השם לא הוי שינוי כמו בשינוי מעשה החוזר. ואפ"ה מקשה הכא שפיר ולקנייה בשינוי השם כיון דאיכא שינוי השם ושינוי מעשה בהדי הדדי מש"ה הו"ל שינוי חשוב טובא ומש"ה פשיטא ליה לסתמא דתלמודא דהכא דקונה כמו בשינוי השם לחוד או בשינוי מעשה לחוד שאינו חוזר. ומשום דלפום סברא דהשתא משמע להו דדוקא בהנך תרתי שינוי השם ושינוי מעשה דחדא טעמא אית להו משום שינוי חשוב הוא דמהני אפילו בלא יאוש כמו שינוי שאינו חוזר כדפרישית אבל בשינוי השם לחוד לא מהני מדאורייתא אפילו עם יאוש דהא לא עדיף משינוי מעשה דאמרן הכא דלא מהני עם יאוש א"כ ע"ז קשיא להו שפיר וכתבו וא"ת ועוצבא דהתם כו' ואמאי קנה ומשמע להו להתוס' הכא דעוצבא שינוי החוזר הוא דאי ס"ד דשינוי שאינו חוזר הוא א"כ אמאי קתני התם לפי שלא נתייאשו ותיפוק ליה דשינוי גמור שאינו חוזר לכ"ע מהני אפילו בלא יאוש ואף דרש"י במרובה בשינויא דר"ז כתב דעוצבא הוי שינוי שאינו חוזר כבר כתבתי שם בחידושינו דרש"י סובר כפי' השני שכתבו התוספת שם בד"ה הא לאו הכי דאע"ג דשינוי השם קונה אפילו בלא יאוש אפ"ה איצטריך לטעמא דיאוש משום דבלא"ה לא הוי מיקרי שינוי השם לענין טומאה כמו לענין הקדש כמ"ש התוספת שם מילתא בטעמא משא"כ להתוספת דהכא ניחא להו בתירוצם הראשון שכתבו שם דאיצטריך בעוצבא ועורות לטעמא דיאוש משום דבלא"ה לא מהני שינוי החוזר לא בשינוי השם ולא בשינוי מעשה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא כיון דשינוי השם החוזר קונה עם יאוש מהאי דעוצבא א"כ כ"ש בשינוי מעשה החוזר דיש לנו לומר דקונה עם יאוש וקשיא סוגיא דהכא ודר"פ הגוזל דלא מהני מדאורייתא ומחמת קושיא זו הוכרחו התוספת לתרץ אע"ג דבלא יאוש שינוי מעשה שאינו חוזר עדיף משינוי השם היינו משום כיון דלא מתייאש לא מיקרי שינוי השם מעליא משא"כ בשינוי החוזר דלא מהניא מדאורייתא אלא עם יאוש ומכיון שנתייאש הו"ל האי שינוי השם עדיף משינוי מעשה דלא שייך ביה לומר כל כך דחוזר לברייתו כמו בשינוי מעשה וכדפרישית:

ובזה נתיישב היטב מה שהקשה מהרש"א דבהאי סברא גופא הוי מצו התוספת לתרץ עיקר תמיהתם ע"ש. ולמאי דפרישית אין הדבר כן משום דלא פשיטא להו להתוספת הך סברא דעדיף שינוי החוזר עם יאוש בשינוי השם יותר מבשינוי מעשה אלא משום הך קושיא דקשיא להו מעוצבא דמכח האי סברא הוי עיקר קושית המקשה. ועוד דעיקר תמיהת התוספת מעיקרא כאן היינו למאי דהוי משמע להו דמריש היינו לאחר יאוש כמו בעוצבא וא"כ לא מצי לתרץ כן משא"כ השתא לפי תירוצם השני שהוכרחו לסברא זו דשינוי השם החוזר עדיף משינוי מעשה מדאורייתא וא"כ מה"ט משמע להו נמי דהאי דמריש היינו לפני יאוש וכמסקנת התוספת במרובה בד"ה הא לאו הכי ע"ש ובחידושינו וכמ"ש ג"כ להדיא בסוף הדבור דשינוי השם דהדר למילתא בלא יאוש קני אפילו מדאורייתא לבר ממריש אלמא דמריש בלא יאוש איירי:

ולפ"ז א"ש נמי מ"ש כאן והשתא ניחא שכל זה נמשך דוקא לדבריהם הקודמים דעוצבא מיקרי שינוי החוזר ואפ"ה קנה מדאורייתא עם יאוש שהרי עיקר קושית סתמא דתלמודא הכא דמקשה בפשיטות ולקנייה בשינוי השם והיינו בחוזר ע"כ היינו מכח אותה הסברא דפשיטא ליה הכי מהך מתניתין דעוצבא דאיירי נמי מדאורייתא כמו הושענא דהכא וא"כ ע"כ דעוצבא מיקרי שינוי החוזר וממילא א"ש נמי הא דקאמר במרובה דשינוי השם כשינוי מעשה דמי והיינו בעלמא באינו חוזר נמצא דכל זה לפי סוגיא דהכא דמוכח להדיא דשני קנינים גרועים מהני אע"ג דכל חדא באפי נפשה לא מהני מדאורייתא כגון בשינוי השם ושינוי מעשה דהכא בלולב וכה"ג בשינוי השם החוזר עם יאוש כהאי דעוצבא:

משא"כ בסוגיא דמרובה דאיירי אליבא דרבה ורב יוסף משמע להו להתוספת דשני קנינים גרועים דכל חד באפי נפשה לא מהני מדאורייתא ה"ה נמי היכא דאיכא תרתי דמדאורייתא לא שייך לחלק. ולפ"ז ע"כ דהא דמהני בעוצבא שינוי השם החוזר עם יאוש היינו מדרבנן דקרא דמשכבו ולא הגזול לאו אעוצבא קאי וע"כ איתא להך סברא נמי אליבא דרבה דהא מקשה לרב יוסף כ"ב שנין מהאי דעוצבא אלמא דלדידיה גופא ניחא אף למאי דהוי מספקא ליה דאפשר דיאוש אינו קונה אלא מדרבנן וא"כ ע"כ דהא דמחשבה מטמאתן אינו אלא מדרבנן וכדפרישית התם נמי אליבא דאביי ע"ש:

נמצא דלפ"ז לא שייך כל הנך חילוקי דינים שכתבו התוספת כאן לא בסוגיא דמרובה ולא בסוגיא דר"פ הגוזל קמא לחוד דלא קשיא ליה נמי מהאי דעוצבא דאיכא למימר נמי דטומאתו אינו אלא מדרבנן אבל מסוגיא דהכא בלולב דלענין קנין דאורייתא איירי ומדמקשה בפשיטות והיינו ע"כ מהאי דעוצבא כדפרישית אם כן ע"כ דטומאת עוצבא נמי מדאורייתא. ולפ"ז הוצרכו לכתוב כל חילוקי דינים שנתחדשו ע"פ פירושם דהכא דכולה שקלא וטריא דשמעתין משמע דתליא בהנך משניות ערוכות דמריש ועוצבא ובזה נתיישבו כל הקושיות והדקדוקים שכתבו כל מפרשי התוספת ודוק היטב:

והרוצה לעמוד על תוכן הדברים שכתבתי ישים עין עיונו בסוגיא דמרובה בפירש"י והתוס' ובחידושינו שם ואז המבין יבין וישכיל בעין שכלו שכוונתי לדרך האמת בעה"י הן במ"ש בחידושי מרובה והן במ"ש כאן בכוונת התוס'. ויהא רעוא דכד שכיבנא ליפקו בעלי התוספות לאפאי דמתריצנא למילתייהו בקושטא כהוגן וכהלכה בלי גמגום:

בא"ד ושינוי מעשה החוזר קונה אפילו בלא יאוש מדרבנן וטעמא משום תקנת השבים כו' עכ"ל. נראה בכוונתן דדוקא לענין שינוי מעשה החוזר שייך האי טעמא דתקנת השבים כיון דטרח בה ועל ידי כך השביח משא"כ בשינוי השם החוזר דמידי דאתי ממילא לא שייך כל כך תקנת השבים לבר ממריש דאיכא פסידא טובא דמריש תקנו משום תקנת השבים כדאיתא בפרק הגוזל ומש"ה מהני אפילו בשינוי השם החוזר אפילו בלא יאוש כנ"ל:

בא"ד וא"ת הא דפריך הכא כו' תיקשי ליה מתני' דלולב הגזול כו' עס"ה. נראה בכוונתן דלאו אמתניתין דלולב הגזול גופא בעי למימר דתיקשי ליה הכי דהא מתני' איכא לאוקמי לפני יאוש דלא מהני שינוי השם דהא דוקא באוונכרי דאיירי לאחר יאוש מקשה הש"ס ולקנייה אלא דעיקר קושית התוס' היינו אשקלא וטריא דלעיל לבתר דמסקינן דלולב הגזול איירי אפילו לאחר יאוש ואפ"ה לא הוי קשיא להו לתלמודא דלקנייה בשינוי השם וע"ז תירצו דאיכא לאוקמי מתניתין בשגזלו האגודה:

אלא דיש לתמוה טובא דהיאך אפשר לאוקמי כשגזלו אגודה דהא באינך מתני' דלקמן קתני הדס וערבה כל חד באפי נפשה ובהדס גופא שייך הך קושיא גופא דמקשה הש"ס הכא ויש ליישב דבריהם בדוחק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.