מהרש"א - חידושי אגדות/עירובין/כא/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מהרש"א - חידושי אגדות 
עירובין כא ב
ע"ב בחורי ישראל וגו' לפי דרש זה יהיה פי' דודאים ממש מין עשב שיש לו ריח טוב כמפורש בפ' חלק ודימה שלא טעמו טעם חטא לריח הטוב דבהיפך לגבי יש חטא נאמר נרדי נתן ריחו:
ועל פתחינו וגו' שמגידות פתחיהן כו' כפרש"י לענין דם נדה וגזרתי על עצמי ביותר כו' כמפורש במסכת נדה שגזרו בכמה ספקות וכחומרא דרבי זירא שאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקיים והיינו חדשים דברים שנתחדשו בדורות האחרונים להחמיר בהם ולכאורה הוה ליה למכתב ישנים גם חדשים שהחדשים נתוספו ונתרבו על הישנים ולפי מה שאמרו לקמן שיש להזהר יותר בד"ס מבד"ת ניחא קצת דהניח הישנים בריבוי דגם לגבי החדשים לענין זהירות וק"ל:
אלו מצות קלות כו'. לפום מאי דס"ד השתא נראה לפרש קלות וחמורות כמו ומודיעין לו קלות וחמורות כו' דפ' החולץ דהיינו קלות שבחמורות כמו איסור תחום בשבת ואיסור ייחוד בעריות כמפורש בחידושינו שם והיינו חדשים הם הקלות והישנים הם החמורות דודאי איסורי דשבת ועריות גופייהו נתנו מקודם ואחר כך נתנו איסור תחום ואיסור יחוד וה"ל החמורות ישנים לגבי הקלות החדשים והכא פריך ליה כיון דכולם מן התורה מסיני נתנו לא שייך בהו שפיר חדשות וישנות:
וכי תורה פעמים כו' אלא הללו מד"ס והללו מד"ת דשייך בהו שפיר חדשות וישנות וק"ל:
שד"ת יש בהן כו' כפרש"י שאין בהן מיתה וכדאמרי' פ' י"ה כל העובר על מצות עשה ולא תעשה ועשה תשובה מוחלין לו אבל העובר על ד"ס חייב מיתה ונראה דהיינו בדבר שגזרו לעשות גדר על דבר עבירה שיש בגופה חיוב מיתה אבל גזרו בדבר שיש בו עשה ול"ת אינו דומה כעובר על גדרם שיהא חייב מיתה דלא יהא טפל חמור מן העיקר ולכך נקט הזהר בהן טפי מעשה ול"ת אבל ליזהר בהן טפי מדבר שיש בגוף העבירה מן התורה חייב מיתה לא קאמר והך דר"ע דמייתי בסמוך משום סרך תרומה נגעו בה שיש בה חיוב מיתה וק"ל והוא מבואר שגם תורה שבע"פ מסיני ניתנה אלא שתורה שבכתב לפי הדמיון יש לה קצבה תרי"ג ואינו כן שלא נתנה בכתב רק לפי המקבל לפי שעה שנתחדש ממנו בכל דור אבל לפי הנותן יתברך ב"ה שהוא בב"ת גם תורתו שנתן לנו בב"ה כמ"ש ארוכה מארץ מדה גו' והיא תוכה שבעל פה וזה אמר לכך לא נכתבה כולה שא"א שאין לה קץ ותכלית מהנותן יתברך ב"ה ולא נתנה כך בכתב אלא משום להג ויגיעת בשר דהיינו האדם המקבל שאינו בב"ת:
מי כתיב לעג להג כתיב כו' בפרק הנזקין לא פריך ליה ושם מפורש ע"ש:
כל ההוגה כו' טעם בשר כו' המדקדק היטיב בטעם של דבר מקרי אכילת בשר וכפרש"י בפרק מרובה אהא דאמר התם לא אכלי בשרי דתורא לא דקדקתי כו' ע"ש:
מימיך מרובין כו' צ"ל דע"כ הא דהיו מכניסין לו בכל יום מים במדה היינו כדי ליטול ידים וכדי לשתות דאל"כ למה לא הרגיש רע"ק בדבר עד אותו יום ששפך השומר חציין וא"כ הוא צ"ל דבעלילה בא השומר לומר היום מימיך מרובין דהיינו מרובין אפי' מלשתות כדמסיק לשתות אין מגיעין כו' וק"ל:
בבית האסורין כך כו' אפשר דבבית האסורים היה פטור מנטילת ידים דלא גרע מיוצא למלחמה במחנה דפטור מנט"י כמו ששנינו ספ"ק אלא שרבי עקיבא החמיר על עצמו וק"ל:
בשעה שתקן שלמה ערובין כו' יצתה בת קול ואמרה בני כו' מפורש בפ"ק דשבת:
נצא השדה כו' שייך לדרשה אחרת דלעיל הדודאים נתנו ריח אלו בחורי כו' דהאי קרא דסמך ליה מענינו משתעי כדמסיים הכא שם אראך כו' שבח בני ובנותי דהיינו בחורי ישראל ובנות ישראל שהוזכרו לעיל שלא באו לידי דבר עבירה. ועיין פי' דברי המאמר הזה בפרש"י בספר שיר השירים:
נצא השדה אמרה כ"י כו' אל תדינני כו' נצא השדה בא ואראך ת"ח כו' והוא כמו דרשה אחרת וכפרש"י שם חשיב להו דרשה אחת וע"ש:
אלו בתי כנסיות ובתי כו' שהיו יושבים בו שורות ככרם הזה וכמ"ש בכרם ביבנה:
על כל דבר ודבר של תורה ג' אלפים משל כו'. הכא משמע ליה דבמילי דאורייתא קאמר דהיה לו כ"כ משל וכן שירו דאל"כ מאי רבותיה ורש"י פי' משל טעם עכ"ל ולא משמע כן דלא נקט טעמים אלא גבי שירו חמשה ואלף אבל גבי שלשת אלפים משל ממש קאמר וכה"ג אמרינן פ' אד"מ דג' מאות משלי שועלים היו לו לר"מ ואנו אין לנו רק ג' כו' ונראה נמי דפי' מלת טעמיה לאו היינו טעם הענין אלא פיסוק טעמים כגון זרקא וסגול כו' שיש לנו היה לו לשלמה ה' ואלף פיסוק טעמים והיינו דכינה אותן שירו דפיסוק טעמים לפי התנועות של הפיסוק הוא ממש שיר ובנדרים מוכח שהן מן התורה מדכתיב ויבינו במקרא וגו' ודקאמר נמי בסמוך דאגמריה בסימני טעמים היינו נמי ע"י פיסוק טעמים ונקט ליה הכא גבי דברי סופרים לרבותא דאפילו בד"ס היה לו פיסוק טעמים וכ"ש בד"ת ודו"ק:
לימד דעת גו' דאגמריה כו'. מלת דעת מפורש במקום אחר ע"ש רה"ק והיינו היכא דכתיב גבי חכמה ובינה כפרש"י בחומש אבל הכא לא כתיב גבי חכמה ובינה גם דעת את העם דהיינו כלל ישראל לא שייך בהו שיבואו לידי רה"ק וע"כ אמרו דהיינו לימד דעת כלל העם דאגמריה בסימני טעמים שע"י פיסוק טעמים שלימד אותם ידעו ויבינו טפי לאסברה בדדמי ליה וק"ל:
דומה לכפיפה כו' עשה לה אזנים כו' פ"ב דיבמות מפורש מאין יוצא להם לדרוש כן:
על כל קוץ כו' תילי תילים של הלכות כו' ר"ל מלבד סודות נסתרים של התורה שנרמז בהם יש לדרוש בהן תילי תילים של הלכות הנוגע בנגלה וההלכות שנתחדשו בכל דור ודור כבר נאמרו מסיני ברמיזה בקוצות של האותיות אלא שאין כל האדם יוכל לעמוד עליהן אלא במי אתה מוצאן כו' וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |