פרישה/אורח חיים/תרמה

פרישה אורח חיים תרמה

א

(א) אפילו לא יאגדנו. פלוגתא דר"י וחכמים פרק לולב הגזול דר"י ס"ל צריך לאגדו וחכמים ס"ל דאפילו לא אגדו כשר משמע דגם חכמים ס"ל דעדיף טפי לאגדו וכ"כ במהרי"ל דלא היה לולבו פתוח אם טפח וכן מוכח לקמן סימן תרס"ה שכתב רבינו בהושענא רבה יש נוהגין לפתחו מדכתיב חסר ו':

ב

(ב) ושיעור היבשות פירשו התוספות שיהא נפרך בציפורן. ר"ל נפרך ונשבר ממש. כן משמע מל' הרא"ש דף ס"ד ע"א וז"ל והראב"ד ז"ל כתב הדבר ידוע דאפילו אחר כמה שנים אינו נפרך ואינו עומד על יבשתו בפריסה ושבירה כו'. משמע בהדיא דנפרך בציפורן פי' נפרך ונשבר ממש כדאמרינן לעיל גבי צואה כנגדו סי' פ"ב. אבל ביורה דעה סי' ל"ו גבי ריאה אין פי' כך ע"ל פ"ד שפירשו רמ"א בי"ד סימן ל"ו ע"ש בריאה שיבשה עד שנפרך בציפורן:

ג

(ג) ונסדקה השדרה עד העלין כו'. לאפוקי בנקטם שאפילו נקטם מעט מהשדרה פסול:

ד

(ד) והגאונים מפרשים עליו העליונים שדרכן כו'. כתב ב"י נראה דמיירי בלולבים שהם כלים באמצע בשני עלים שכל אחד מהם כפול כדרך שאר עלין שבלולב והם נקראים הוצי ולפי מה שמצא ר"י בתשובת הגאונים צריך ששני הוצין כו'. ולכאורה גם לשון רש"י שכתב רבינו הכי משמע שכתב שני עלין העליונים כו' ודו"ק:

ה

(ה) ורי"ף פי' כו' ואם נפרדו פניהם זה מזה. רי"ף ס"ל כפרש"י דנפרצו עליו דקתני היינו שנתלשו מעיקרן מהשדרה ונחלקה התיומת היינו שנפרדה כל עלה ועלה בגבה לשנים והגאונים והתוס' מפרשים דזה היינו נפרצו רוב עליו דקתני שם דפסול וכמ"ש רבינו בריש הסי' בשם התוס' ולכך הם מפרשים עליו העליונים כו':

· הבא >מעבר לתחילת הדף