טורי אבן/ראש השנה/לד/א

טורי אבן ראש השנה לד א

דף ל"ד ע"א

הא כיצד ג' שהן תשע. משמע דהאי תנא חשי' תקיעה לחוד ותרועה לחוד מש"ה ה"ל ג' שהן ט' ולעיל קא' ג' של ג' והיינו דלא כר"י בספ"ה דסוכה [דף נג] דתנן התם אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ולא מוסיפין על מ"ח ואמ' בגמ' מתני' דלא כר"י דתני' הפוחת לא יפחות מז' והמוסיף לא יוסיף על י"ו במאי קמיפלגי ר"י סבר תר"ת אחת היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד וק"ל הא אמ' התם מ"ט דר"י דכתי' ותקעתם תרועה וכתיב תרועה יתקעו הא כיצד תר"ת א' היא ורבנן ההיא לפשוטה לפניה ולאחריה הוא דאתי וכיון דהאי תנא נ"ל פשוטה לפניה ולאחרי' מוהעברתם ותעבירו דגבי יובל אייתר לי' ותקעתם תרוע' ותרוע' יתקעו דגבי מדבר ובע"כ לתר"ת א' הוא קאתי ואמאי חשוב לתר"ת בשלש וי"ל אע"ג דהאי תנא נ"ל פשיטה לפני' ולאחרי' מיובל אפ"ה צריכ' קראי דגבי מדבר לפשוטה לפני' ולאחריה דמדבר גופי' דל"ל גז"ש דתרועה תרועה דלקמן למילף ר"ה ויובל ומדבר מהדדי. ובהכי א"ש הא דא' התם ור"י לפני' ולאחרי' נ"ל משנית דגבי מדבר ולא קאמ' נ"ל מיובל כהאי תנא דאפ"ה צריך קרא דשנית דכתב גבי מדבר למדבר גופי':

האי תנא מעיקרא קרא מייתי לה בהקישא וכו'. פירש"י ליתן האמור של זה בזה הא נמי תית' בהיקשא דאי כדכתב שיהא ב' בר"ה וא' ביובל אין תרועת של חדש הזה שוות וק"ל האמור של זה בזה ושל זה בזה א"א למיתי בהקישא דא"א להביא בהקישא אלא שיהא ביובל ב' כמו בר"ה שיהא הרועה של חדש הזה שוות והיינו של של זה בזה לחוד של ר"ה ביובל אבל של זה בזה ושל זה בזה כדי שיהא כאן וכאן שלשה לא ש"מ מש"ה איצטריך גז"ש ליתן של האמור בזה בחבירו שיהא כאן וכאן שלשה. ונ"ל לפ' איפכא דה"פ כיון דאיכא גז"ש הקישא ל"ל תית' הכל בגז"ש והא דמשני אי לאו גז"ש הוי מייתי לה בהקישא לא כדפירש"י הייתי מביא הכל בהקישא דודאי האמור של זה בזה א"א להביא בהקישא אלא אתרי מילי קמאי שבשופר ופשוטה לפני' ולאחרי' לחוד קאי אבל ג' של ג' ג' א"א למיתי בהקישא כי אם בגז"ש. ולמאי דפי' האי תנא דווקנא הוא דתרי מילי קמאי דאפשר למ"ל בהקישא מ"ל בהקישא אבל ג' של ג' ג' דא"א למיתי בהקישא שביק לאורחא קמא ומ"ל בגז"ש אבל לפירש"י קשה כיון דאפשר למיתי הכל בין בהקישא ובין בגז"ש מ"ש בתרי מילי קמאי מ"ל בהקישא והג' של ג' ג' שביק לאורחא קמא ומ"ל בגז"ש:

ועק"ל לפירש"י גז"ש זו שנאמר' בסיני למדר' שביעי שביעי ל"ל כיון דכל הני ג' מילי דאמרן אפשר להו למיתי בהקישא הילכך קרא ומתניתא מסייע למאי דפי' לקמן גבי ב' מד"ס אכתוב עוד בזה להוכיח למאי דפי':

[אבני שהם] השתא דאתי ג"ש הקישא ל"צ. מכאן ק"ל על פירש"י רפי"ט דשבת (ד' קלא) דס"ל לר"א התם (לולב) [צ"ל שופר] וכל מכשירו דוחין את השבת ונ"ל מדכתב יום תרועה יהי' לכם ביום אפי' בשבת ורבנן ההוא מבעיא לי' ביום ולא בלילה ור"א ביום ולא בלילה נ"ל מביוה"כ תעבירו שופר וגמרי מהדדי ופירש"י וגמרי מהדדי מבחודש השביעי שיהא כל תרועות חודש הז' שוות וכ"פ התוס' שם וזה תימא הא לפי מסקנא דהכא בגז"ש מייתא לה ולא בהקישא ומ"מ נ"ל שדקדק הוא יפה דהתם אליב' דר"א קיימינן ור"א ס"ל התם מופנה מצד אחד למידין ומשיבין והא גז"ש דשביעי שביעי אינו מופנה אלא מצ"א דיובל מופנה א"מ והא איכא למיפרך דליכ' למיגמר ר"ה מיובל דאמר מר תקעו ב"ד בשופר לפטרו עבדים לבתיה' ושדות חוזרין לבעליהן דהכי פריך התם דמה"ט א"א למגמר מתקיעות שופר דיובל למצה לולב סוכה לפיכך אליבא דר"א ההיא גמרו מהדדי ר"ה מיובל דאמ' התם בע"כ בהיקישא קא' ולא בגז"ש אבל שמעתין כרבנן אזלי דס"ל מופנה מצ"א למידין וא"מ ונ"ל מגז"ש. וכ"ת כיון דלר"א לא נפקי לי' מגז"ש אלא בהקישא ג' של ג"ג מנ"ל שהרי זה א"א ללמוד מהקישא אלא בגז"ש כדפי' בפני'. י"ל דאה"נ דר"א ל"ל ג' של ג"ג דהא איכא תנא בסמוך דל"ל הא. מיהו לפ"ז לא אתי שפיר לישנא גמרי מהדדי דקא' התם דכיון דל"ל גז"ש וג' של ג"ג הא הני תרי מילי דמייתא תנא מהקישא ר"ה לחוד קא גמר מיובל ולא יובל מר"ה אבל אי גמרי מהדדי בגז"ש קא' ניחא דא"א ללמוד ג' של ג"ג אלא א"כ אתה נותן של זה בזה ושל זב"ז ע"י גז"ש א"כ יובל מר"ה נמי גמר לטעון הב' הנאמר בר"ה ויובל ואין להאריך כאן יותר [ע"כ מאבני שהם]:

א"צ ה"ה או' ותקעתם תרועה שנית. נ"ל דא"יב דלהאי תנא תר"ת חדא היא דכיון דנ"ל פשוטה לפני' ולאחרי' משנית אייתר לי' תרועה יתקעו לחדא היא כר"י ות"ק כרבנן:

ומה ת"ל שנית. תהא תקיעה שניה לה משמע ודאי דלא נ"ל משנית אלא פשוטה דלאחרי' אבל לפני' מתקעת' תרועה נ"ל כת"ק ול"ק א"צ אלא אתרועה יתקעו דמיני' נ"ל לת"ק פשוטה לאחרי' והאי נ"ל משנית וק"ל ההיא דפ"ה דסוכה דר"י יליף דתר"ת א' הן מותקעתם תרועה ומתרועה יתקעו דאלו פשוטה לפני' ולאחרי' משנית נ"ל כהא תנא הא משנית א"א ללמוד אלא פשוטה לאחרי' בלבד ולפני' בע"כ מותקעת' תרועה נ"ל וכיון דלא אייתר אלא תרועה יתקעו א"א ללמוד מכאן אלא דתרוע' ותקיעה דלאחרי' דחדא הן ואין להפסיק ביניהן כדא' התם ואכתי מנ"ל דתקיעה לפני' עם תרועה ותקיע' דלאחריה דחדא הי' ואין להפסיק ביניהן ואלו לר"י תר"ת שלשתן א' הן ונ"ל מותקעת' תרועה ותרועה יתקעו ומשמע דתרתי קראי הללו להא דרשא דתר"ת א' הן אתיין וע"כ צ"ל דר"י מהעברת ותעבירו דיובל מ"ל פשוטה לפני' ולאחרי' וגם גמיר ר"ה מיובל בגז"ש דשביעי שביעי ואית לי' נמי גז"ש דתרועה תרועה כהאי תנא דא"ל הני תרתי גז"ש כדא' לקמן כיון דיובל ור"ה ילפינן מהדדי בגז"ש וגלי קרא גבי יובל מהעברת ותעבירו לפשוטה לפני' ולאחרי' מהשתא הני תרתי קראי דמדבר אייתרו שניהם לר"י להך דרשא דתר"ת א' הן והאיך קא' פ"ה דסוכה דתר"ת א' הן ופשוטה לפני' ולאחרי' תרווייהו נ"ל לר"י ממדבר מיהו הא דל"ק הגמ' דר"י א"ל גז"ש דשביעי שביעי ר"ה מיובל ניחא דלעיל פ"ג (ד' כו) אר"י דבר"ה תוקעין בשל זכרי' וביובל בשל יעלי' ומאן דאית לי' גז"ש ר"ה ויובל שופר א' לשניהן כדמוכח באותו סוגיא אבל הא ודאי קשה מנ"ל לר"י דתר"ת שלשתן א' הן וכמ"ש:

אין לי אלא במדבר בר"ה מניין. נ"ל דה"ה ביובל דהא מסיק ג' תרועות נאמרו בר"ה וחדא מהני גבי יובל כאמר כדמסיק ועוד כיון דיליף תרועה לגז"ש הא גבי יובל נמי תרועה כתיב אלא נקיט ר"ה דתדיר יותר מיובל וגם נוהג בזה"ז והה"נ ליובל וכ"ת תינח ר"ה יליף ממדבר בהאי גז"ש דתרועה משום דבר"ה מופנה יום תרועה אבל ביובל הא ליכא הפנאה. לק"מ דהאי תנא א"ל גז"ש דשביעי דר"ה ויובל כדמסי' ומש"ה נ"ל ר"ה מיובל לביו' ולא בלילה וא"כ לבתר דגמר ר"ה ממדבר בגז"ש דתרוע' לפשוטה לפני' ולאחרי' הדר גמר יובל מר"ה בהאי גז"ש דשביעי לה והשתא כ"ש דניחא דקאמר בר"ה מניין ושביק ליובל ומשום דמאהי גז"ש דמדבר לא אתיא אלא ר"ה לחוד אלא דהדר גמר יובל מר"ה בגז"ש אחרת דשביעית מהדדי:

שתים מד"ת ואחד מד"ס. משום דיום תרועה מיבעי ליה להפנאה ללמוד בגז"ש דתרועה ר"ה ממדבר וזכרון תרועה עם שופר תרועה המה מד"ת משום דא"ל נמי גז"ש דשביעי ר"ה מיובל כדמסיק. וק"ל כיון דב' מד"ת בר"ה וביובל אע"ג דבכל חד לא נאמר אלא חדא ש"מ דס"ל דע"י גז"ש אמר' ליתן את של זה בזה וכתנא דלעיל דמ"ל לג' שהן ט' לר"ה ויובל מה"ט אלא לדידי' שלשתן למניינא ולהאי תנא ב' למניינא וא' להפנאה לגז"ש דתרועה דבעי פשוטה לפני' ולאחרי' משום דוהעברת תעבירו ל"מ לי' כדמסיק וכיון שכן מה בכך שבר"ה ויובל ליכא אלא תרי קראי למניינא הא כיון דחד קרא כתיב גבי מדבר וילפינן ר"ה מיני' בגז"ש דתרועה לית' נמי לתרועת שלישי' לר"ה ממדבר ליתן את האמ' של זה בזה ע"י גז"ש זו כדמייתית לתרועת שני' ע"י גז"ש דשביעי דיובל מר"ה מה"ט דליתן את האמור של זה בזה ואם הי' אפשר לומר דע"י גז"ש לחוד מי לא אמרינן ליתן של זה בזה ולא יליף תנא דלעיל ג' שהן ט' וכן הא תנא ב' אלא משום דאתיא לת"ק ב' ביובל כמו בר"ה וה"נ פשוטה לפני' ולאחרי' בר"ה אתיא מיובל ע"י הקישא ומהשתא בע"כ גז"ש כי אתיא לליתן של זה בזה וכן של זה בזה קא אתיא דאל"כ למה נאמר' גז"ש זו בסיני דהא אין אדם דן גז"ש מעצמו ת"ל מהקישא דאדם דן מעצמו אפשר ללמוד שר"ה בשופר ופשוטה לפני' ולאחרי' מיובל וב' תרועה ביובל מר"ה אלא ע"כ גז"ש כי אתיא לשל זה בזה שיהי' כאן וכאן ג' שהן ט' ובזה א"ש נמי להאי תנא דמדנאמר' גז"ש זו בסיני ולא סמיך אהקישא מה דיליף האי תנא ר"ה מיובל לבימים ולא בלילה ש"מ לכדי ליתן של זה בזה נאמר' אבל גבי מדבר דליתא שם הקישא אלא גז"ש לחוד לא ילפינן לה לשל זה בזה וכי אתיא גז"ש לפשוטה לפני' ולאחרי' בלחוד להאי תנא ושל ושל זה בזה אין לנו:

והשתא כ"ש דניחא הא דתנא דלעיל אייתי תרי מילי קמאי בהקישא אע"ג דלבסו' מייתי לגז"ש משום דאי לאו דאפשר למייתי לתרי מילי קמאי בהקיש' מגז"ש זו לחוד לא היה אפשר למייתי לאת של זה בזה וכדפי':

שבתון זכרון תרועה. יום תרועה לתלמודו בא לביום ולא בלילה והשתא איכא חילוק בין תנא דברייתא לר' יונתן דאלו לתנא תרועה דיום תרועה מופנה לגז"ש דלפשוטה לפניה ולאחריה ואלו לר"י יום תרועה מ"ל לביום ולא בלילה ותרועה דזכרון תרועה מופנה לגז"ש זו וק"ל כיון דר"י ל"ל גז"ש דשביעי של יובל ור"ה דמש"ה מפיק ליום תרועה לביום ולא בלילה אע"ג דביום הכיפורי' גבי יובל כתיב וכדמסיק א"כ פשוט' לפניה ולאחריה גבי יובל מנ"ל בשלמא גבי ר"ה האיכא הפנאה לגז"ש זו אבל ביובל הא ליכא הפנאה וכיון דג"ש דשביעי ר"ה ויובל בהדדי ל"ל פשיטא לפניה ולאחריה ביובל מנ"ל וצ"ל דר"י פליג נמי את"ק דידי' דלת"ק והעברת ותעבירו דגבי יובל לא מ"ל לפשוטה לפניה ולאחריה (גז"ש) [צ"ל וגז"ש] דשביעי מ"ל ולר"י הוו איפכא דגז"ש דשביעי לא משמע לי' והעברת תעבירו מ"ל לפשוטה לפניה ולאחריה והשתא יליף ר"ה ממדבר לפשוטה לפניה ולאחריה בגז"ש דתרועה ויובל נ"ל מהעברת תעבירו דגופיה:

ודילמא ילולי היה וקא מפסיק כו'. ה"ג ספרים דידן ברישא דילמא ילולי ובתר כן גרסי ודילמא גנוחי הוה ורש"י נראה דגרס איפכא ברישא דילמא גנוחי ובתר כן דילמא ילולי אמאי לא ק"ל נמי דילמא גנוחי דמ"ש דקפיד אהפסק דבין תרועה לתקיעה שלפני' ולא קפיד אהפסק דבין שברים לתקיעה שלאחריה מש"ה מהפך רש"י את הגירסא וקמא גנוחי לחוד קא ק"ל אבל דילמא ילולי לחוד לא ק"ל משום דמסיק סתמא דמילתא כי מיתרע באינש מילתא ברישא גנח והדר יליל מש"ה לא מספקא לן ליליל ברישא והדר גנח להקדים תרועה לשברים וה"נ משמע ליה אי לאו גנת ויליל ביחד הויין תרועה בע"כ גנח הוא דהוי תרועה דהא ברישא הוי גנח ולא יליל דהוי בתר גנח וכ"ת הא תנא דידן ס"ל יליל הוא י"ל דתנא דידן ס"ל דבין גנח לחוד בין יליל לחוד כל אחד מהם לחוד הויין תרועה ונקיט יליל דסיפא דהוי תרועה כ"ש גנח דרישא אבל תנא ברא דנקט גנח בע"כ גנח דווקא ולא יליל. דל"ל דאף גנח קאמ' וה"ה ליליל דמתני' ומאי דמשייר במתני' דהא תו ל"ל השתא יליל לחוד דסיפא קמ"ל במתני' תרוע' גנח דברישא מבעיא אלא ודאי תנא ברא דווקא גנח קאמר ולא יליל ופליג אמתני' מש"ה פריך דילמא גנח הוי כתנא ברא וקא מפסק אבל הא לק"ל דילמא יליל לחוד אבל לא גנח דזה לחוד א"א אם לא תרווייהו ביחד ולצאת מהא ספיקא כבר תיקן ר"א בזה תשר"ת:

אבל מאן דפריך ודילמא ילולי משמע ליה דא"ל שמא לתנא דידן ילולי לחוד הוי תרועה אבל גנוחי לחוד לא דוודאי אי גנוחי וילולי ביחד הוויין תרועה אזלינן בתר סתמא דמילתא דברישא גנח ולא איפכא אבל אי לא בעינן תרווייהו אין קפידא בהא דגנח קדים ליליל:

וי"ל דתנא דידן דווקא יליל דבסוף הא דהוי תרועה אבל לא גנח דברישא כי עיקר התרועה קרוי על שם הסוף וה"נ תנא ברא דנקט גנוחי דווקא הא דס"ל דתרועה קרוי על שם גנח דרישא לחוד ויליל דבסוף לאו כלום הוא ומהשתא יש להסתפק ספיקא דילמא גנוחי לחוד ולא יליל כהנא ברא א"נ שמא ילולי לחוד קאמר תנא דידן אבל לא גנוחי מש"ה צריך נמי תר"ת. אבל מאן דפריך ודילמא גנוחי לחוד וילולי לחוד לא מספקא ליה מטעמא דפרי' דסגי ליה בתש"ת בהדי תשר"ת אבל תר"ת לא צרי' ודקא' מספקא ליה דילמא גנח ויליל בע"כ ה"פ מספקא ליה דילמא תרווייהו ביחד קרוי תרועה וזה בלא זה לא סגי ותנא דידן תני לסופה וה"ה דצריך לדרישא ותנא ברא מפ' לרישא ומאי דמשייר במתני' מפ' הברייתא:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף