טורי אבן/ראש השנה/יט/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד רשב"א ריטב"א חידושי הר"ן חי' הלכות מהרש"א פני יהושע טורי אבן ערוך לנר רש"ש |
שלפניו נמי ת"ל דה"ל יום שלאחר ר"ח. ק"ל מאי פריך הא תנן בפ"ג דתענית (ד' טו) כל הכתוב במגילת־תענית דלא למיספד לפניו אסור ולאחריו מותר רי"א לפניו ולאחריו אסור והשתא דילמא הא אתיא כרבנן וי"ל דסתמא דמגילת־תענית כר"י אתיא דתני' התם ומבי' הגמ' שם מתמניא בניסן עד סוף מועדא איתות' חגא דשבועיא דלא למספד בהון ופריך ל"ל עד סוף המועד לימא עד המועד ומועד גופי' י"ט הוא ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלאחריו וכר"י דאמר לאחריו אסור מ"מ אכתי ק"ל אי המקשה ידע לברייתא זו הא מוכח מינה דר"ח לא בעי חיזוק דקתני רישא דההיא מריש ירחא דניסן עד תמניא בי' איתוקם תמידא דלא להתענות בהון ופריך ל"ל מריש ירחא לימא מתרי בניסן ור"ח גופי' י"ט הוא ואסור ומשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו דאלו משום ר"ח שרי דלא בעי חיזוק וי"ל דאע"ג דידע המקשה מהא אפ"ה ס"ד דר"ח בעי חיזוק והא דלא קאמר מתרי בירחא הא קאמר התם אהא דפריך אתמניא בי' ל"ל מתמניא לימא מתשעה ותמניא גופי' אסור דה"ל יומא דאיתוקם תמידא ומשני כיון דאלו מיקלע בי' מילתא ובטלינהו [צ"ל לשביעי] (ל"ד) תמניא גופ' אסור דה"ל יומא קמא דאיתותב בי' חגא דשבועיא ופירש"י שאם נגזר גזי' וצריכין להתענות תוך אלו ימי' דתמיד ובטלו אותן להתענות בכולן שאין לבטל לחצאין אכתי יום ח' אסור משום חגא דשבועיא. וכיון שכן ח' סנפו אותו לחגא דשבועיא דאי בטל מקצת ימי תמיד בטילין כולן אבל כיון שהוא סניף לחגא אכתי בקדושתו עומד משום חגא. ה"נ א"ל איפכ' ולהקל דמה"ט סנפו ר"ח ניסן לנס דתמידא דאם נגזרה גזי' להתענו' בר"ח ניסן כדתנן התם אין גוזרין תענית על צבור בר"ח ואם התחילו פי' (שיתחילו) [צ"ל שהתחילו] להתענות קודם לכן אין מפסיקין וכיון שהתענו יום אחד מן נס דתמידא בטלו ימי התמידא דשנה זו כולם מי"ט שלהם. ואי הוי נקט מתרי בירחא ואין יום ר"ח סניף לתמידא אכתי ימי תמידא בקדושתן קאי דלא נתבטל מי"ט שלהם כלום:
ולמאי דפי' הה"נ דהמ"ל אהא דפריך לימא מט' בו דמה"ט סנפו את הח' ליו' דחגא דאי מיקלעי דבטל לח' כגון שגזרו להתענות בח' בחודש יחי חגא דלאחריו בטילין מי"ט שלהם. אלא דבר הרגיל ושכיח יותר דליבטול חג מז' שלפניו מחד יומא דתמניא יומא לחוד דלא שכיח כ"כ וכ"ת א"כ מה פריך הכא שלפניו נמי תפוק ליה דה"ל יום שלא' ר"ח דנ"מ דאי בטלו לההוא ר"ח תשרי וגזרו להתענות בו בטל יום הטפל לפניו ולאחריו מכ"ש שאם בטל מקצת הימי' בטילי כולם אע"ג דשקולים הן ק"ו שאם עיקר הי"ט בטל שבטל הטפל לו משלפניו ולאחריו ומ"מ משום יום דלפניו דביטל אדכרתא אסור כיון די"ט דביטל אדכרתא במ"ע ולא נתבטל וכה"ג אמר' התם כ"ט נמי כיון דאלו מיקלעי מילת' ובטלינהו כ"ח כ"ט גופי' אסו' משום קמא יומא דתמיד'. די"ל דלמאי דאפרש בסמוך דבר"ח תשרי שהוא י"ט של ר"ה אסור בלא"ה בהספד ותענית משום לתא די"ט ניחא דהשתא ל"ל דאי בטלינהו בר"ח זה דאי אפשר לבטלו וליגזור בו תענית לעולם דע"כ לא תנן אם התחילו אין מפסיקין אלא בר"ח חנוכה ופורי' דקילי אבל בי"ט דחמירי לא:
ומדפריך ת"ל דה"ל יום דלאחר ר"ח נ"ל להוכיח דאסור להתענות בר"ח זה שהיא ר"ה ולאפוקי ממקצת מפרשי' שאמרו שמותר להתענו' בו ומקצת מן המפרשי' שהפריזו על המדה ואמרו שמצוה להתענו' בו ובתשובה הבאתי ראיו' רבות דמשום די"ט אסור להתענות בו כשאר י"ט והא דפריך ת"ל דה"ל יום דלאחר ר"ח ול"ק דה"ל יום דלאחר ר"ה משום דהא ידע המקשה די"ט דאורייתא ודברי תורה א"צ חיזוק אבל ס"ד דר"ח דרבנן הוא ומשום דר"ח בעי חזוק ומשני ר"ח נמי דאוריית' ולא בעי חיזוק ולפ"ז הא דמסיי' לכדתני הימי' האלו הכתובין במגלת תענית לאו מדברי התרצן הוא הוא דהמקש' נמי ידע דד"ת א"ל חיזו' אלא סתמא דגמ' מ"ל לפר' דברי המקש' והמתרץ וכהנ' רבו' גמ' וגם מהא דפי' בסמוך נמי יש ראיי' דר"ה אסו' בתעני' משום לתא די"ט:
ותיפוק ליה דהוה ליה יום שלפני יום שנהרג בו גדליה. ק"ל דהא ה"ל להקשו' ברישא מיד כשמשני לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו ת"ל משום הא גופ' דיום שנהרג בו גדלי' נמי נאסור יום שלפניו וא"כ אכתי לא משני מידי אהאי קושי' דתיפוק ליה דה"ל יום שנהרג בו גדלי' ומאי קאמ' לא נצרכא לאסור יום שלפניו הא משום הא דגדלי' גופי' נמי נאסר יום שלפניו ואכתי אותה קו' קמייתא עצמו ת"ל משום יום גדליה במקומה עומדת דמשום הא דגדלי' ראוי לאסור יום שלפניו כהוא עצמו ואמאי שביק להאי קו' דמיני' ובי' ולא עלת' אכתי ארוכ' לקו' קמיית' ופרי' לה בריש' ממנין חד'[1]. ועו' דהא ל"ק אלא אדר"י וכדפ' ואלו קו' דלפני גדלי' הוי לכ"ע אפי' לרבנן דר"י:
- ↑ נ"ל ליישב דהמקשן לא ידע מהברייתא שמביא הש"ס אח"כ דמג"ת אסורים לפניהם ולאחריהם בהספד ותענית. וכששני לו לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו הבין דיו"ט של תורה ממש ודאי דאסור בהספד ותעני' לפניהם ולאחריהם ולפיכך תקנו כעין דאוריי' ליו"ט של דבריהם שבג' בתשרי לאסור ג"כ שלפניו מטעם דהוכפל בו הי"ט עשאוהו כיו"ט של תורה אבל סתם יו"ט של מגלת תענית אפשר דמותר בהספד ותענית לכך לא הקשה לו מיום שלפני צום גדלי' גופא דמסתבר דיו"ט מדברי קבלה מותר לפניו ולאחריו לכך פריך לו מר"ח שהוא מה"ת כיון דעשאו ביו"ט זה של ג' בתשרי כעין של תורה וודאי דה"ל לאסור יו' שלאחר ר"ה וכיון דשני לי' דמה שאסור בהו"ת ביו"ט של דבריהם לפניהם ולאחריהם הוא מטעם חיזוק. ויו"ט של ג' בתשרי שוה לשאר יו"ט של מג"ת. א"כ הקשה דת"ל מטעם דה"ל יום שלפני גדלי' שצריך חיזוק ע"ז שני לי' דדברי קבלה כד"ת דמי וא"צ חיזוק. ולפ"ז המקשה שהקשה ות"ל דה"ל יום שלאחר ר"ח י"ל דס"ל דבר"ה אין בו צד איסור תענית. אך רבינו לשיטתו שסובר דהמקשן ידע מהא דד"ת א"צ חיזוק ופסק דר"ה אסור בתענית. כנ"ל ליישב קושיות רבינו שהניח בצ"ע. אח"ז ראיתי להפ"י שהקשה כקושיות רבינו ותי' כמ"ש בע"ה. אבל מ"מ אין התירוץ מספיק דזה אין סברא לומר דהמקשן לא ידע דמגלת תענית אסור בהו"ת לפניהם ולאחריהם כדתני בברייתא שהרי משנה מפורשת היא בתענית שמג"ת אסור בהו"ת לפניהם ולאחריהם כמו שמביא רבינו בסמוך. כמו שהקשה בדבור הקודם על המקשן מהמשנה הנ"ל דאימא דס"ל כת"ק דלאחריהם מותר. וכבר כתבו התוס' מגילה י' וב"מ קי"א ובחולין דהאמור' צריך לידע המשנה שהיא שגורה בפי כל וה"נ סתמא דתלמודא. ועיין מ"ש בקו"א למגילה ד"ה ומ"ט. אך לפעמים מצינו שהמקשה לא אסיק אדעתי' אפי' למאי דאיתא במשנה להדיא והמופלג וחריף מו"ה גרשון כהנא אמר ליישב דמש"ה פריך המקשה מיד מר"ח כיון דבאמת איסו' תענית דר"ח קדים לגדליה הרבה. ל"ש למיפר' מטעם דאסור מיום שלפני גדליה כיון דבאמת היה אסור מטעם ר"ח: קונטרס אחרון
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |