טורי אבן/ראש השנה/יח/ב

טורי אבן ראש השנה יח ב

דף י"ח ע"ב

בזמן שבית המקדש קיים יהיה לששון ולשמחה. פי' אסור בהספד ותענית כדאמרינן בפרק קמא דמגילה (דף ה) שמחה מלמד שאסור בהספד וה"נ אמ' לקמן בזמן שבהמ"ק קיי' ת"ל דה"ל יום שנהרג בו גדליה פי' ובלא"ה אסור בהספד ותענית וק"ל א"כ בזמן הבית ליפקו נמי אתמוז וטבת דימי צום דבהו הי' אסור בתענית וכ"ש למאי דפי' במשנתינו דבזמן הבית לא נפקא אאב ואמאי ליפק משום איסור תענית שבט"ב דהוי דברי קבלה בזמן הבית כמו חיו' תענית בזה"ז ודוחק לומר דלא נפקי אלא מפני תקלת איסור דקום ועשה כמו איסור מלאכה די"ט ואיסור אכילת דתענית ט"ב בזה"ז אבל משום תקלת איסור דשב ואל תעשה כמו איסור תענית דימי שמחה אלו בזמן הבית לא נפקי והא דנפקי אכסליו ואדר מפני חנוכה ופורים אע"ג דליכא למיחש לתקלת איסור בקום ועשה דהא לא אסירי בעשיית מלאכה י"ל דפרסומי ניסא חשיב טפי כדא' לקמן מהא דנפקי אאייר בזמן הבית מפני פסח קטן אע"ג דליכא תקלת איסור בקום ועשה שאנו פסח דאית בי' צד כרת א"נ מפני שהוא מה"ת חמיר טפי ואפי' לתקלת שב ואל תעשה חשו זה דוחק. ועוד אפ"ת לתקל' שב ואל תעשה לאיסור דברי קבלה שהוא קל כד"ס ל"ח מ"מ ליפקו בזמן הבית מפני איסור הספד שבהם דה"ל חשש תקלת קום ועשה כמו תענית דזה"ז ושמא י"ל דמן הסתם ל"ח לתקלה דודאי מספק כל אדם יחמיר על עצמו בשל תורה לעשות ב' ימים מספק דכ"ע ידעי דספיקא דאורייתא לחומרא. ואפי' חנוכה ופורים דד"ס נמי יחמירו לעשות ט' ימי חנוכה וב' ימי פורים מספק שמא עיברו או חיסרו ול"ש כאן לומר ספיקא דרבנן להקל דאמאי נקיל בההוא יומא יותר מאידך יומי ואי אזלת בתרווייהו להקל הא עקרת מצות פורי' ויו' אחד של חנוכה בודאי וכיון דלא אפשר בע"כ ניזל בתרווייהו להחמיר וכה"ג אמ' בפ"י דפסחי' (ד' ק') דא"ל תרי כסא קמאי בעי הסיבה וא"ל איפכא ומסיק אידי ואידי בעי הסיבה ופי' הר"ן אע"ג דה"ל ספיקא דרבנן ולקולא דאי ניזל לקול' אמאי נקיל בהני טפי מהני ואי ניזל בתרווייהו לקולא הא מעקר מצות הסיבה מכסי לגמרי וה"נ דכוותא וכיון שכן דכ"ע ידעו שיש להחמיר מספק ואין לחוש לתקלה אטרוחי שלוחי' ל"ל אלא דחיישי רבנן לבררו לבטלה של י"ט שני בתפילה וקידוש וקריאת התורה ואפטרתא והלילא ודחנוכה ופורים ברכת הנרות ומגילה וקריא' התורה והלילא והא דנפקו אאייר בזמן הבית ול"א מפני הספק כל א' יזרז את עצמו להקדים ולבא ביום י"ד מל' דניסן שאני פסח שיש בו צד כרת החמירו בו יותר למיחש לתקלה. ומהשתא בזמן הבית א"ל לשלוחים מפני הני י"ט דלששון ולשמחה דודאי כל א' יעשה ב' ימים מספק וליכא למיחש לתקלה אבל בזה"ז מפני חיוב תענית דט' באב בע"כ צריכן לצאת מפני התקלה דהא ט"ב ספיקא דקביעא דירחא שרי וא"ל להתענות אלא יום א' כדפי' במשנתינו מפ"ד דפסחים עי"ל כל בדאורייתא חיישינן לתקלה ולא סמכינן אהאי טעמא דמספק יעשו ב' ימים ובדרבנן סמכינן אהא. וכה"ג אמר רב ששת בפ"ג דעירובין (דף לב) דבשל תורה ל"ס אחזקה שליח עושה שליחתו ובדרבנן סמכינן. ובחנוכה ופורים מפני פרסומא א ניסא החמירו כשל תורה הלכך הני מועדים דדברי קבלה לדרבנן דמו מ"מ תענית דאב בזה"ז דא"א מפני התקלה כדפ' בע"כ נפקו שלוחים:

ותדע דכל בדבריהם לא נפקו דהא בגמ' אמ' דעל אדר ב' לא נפקו למאן דא' מצות הנוהגת באדר ב' נוהגת בא' ואמאי ליפק משום הספד ותענית האסור בי"ד ובט"ו שבזה ובזה כדתנן בפ"ק דמגילה (ד"ה) מיהו למאי דפי' הרא"ש דאין אסור בהספד ותענית אא"כ עיברו השנה לאחר שקרא המגילה באדר א' הא לא"ה לא והא ל"ש אלא למ"ד אין נוהגת בא' דאלו למ"ד נוהגת למ"ל לעולם איסור הספד ותענית בי"ד וט"ו דאדר ב' וא"כ אין מזה ראיי'. מ"מ יש להביא ראיה מדלא נפקי אכל חדשים הכתובין במגילה תענית שיש בהם ימים האסורין בהספד ותענית בזמן הבית ואפי' למ"ד לקמן בטלה מגילת תענית. אלא ש"מ כדפי':

הואיל והכפלו בו צרות. פירוש התוס' בתמוז נמי אירע חמשה דברים כדתנן בפ"ד דתענית [דף כ"ו] אבל חורבן בה"מ תקיפי טובא ועוד לא דמי לט"ב דצרה א' הוכפלה בו ולישנא דהוכפלה בו צרות לא משמע על צרה א' דתקיפי טובא א"ו פי' ב' עיקר:

זה ט' בתמוז שבו הובקעה העיר. פי' התוס' היינו בראשונה אבל בשני הובקעה בי"ז בתמוז מש"ה עבדינן י"ז תענית והא ברייתא מיתני בירושלמי וגרס בה י"ז ואע"ג דכתיב בקרא בט' לחודש קלקול חשבונות היו שם ופליג אש"ס דידן ור"ל דמתוך טרדת' טעו בתשבונם ולא רצה הכתוב לשנות ממה שהי' סבורים ולא פי' במה פליג אש"ס דידן ונ"ל שכוונו משום דאר"פ שאני ט"ב הואיל והוכפלו בו צרות דהיינו צרה א' הוכפלה בו שהוא חורבן הבית דפי' זה עיקר כמ"ש בסמוך ואי בא' הובקע' העיר נמי בי"ז כבשני' א"כ גם בי"ז הוכפלה בו צרה א' כמו בט"ב ואמאי רצו אין מתעני' ונ"ל דאפי' לגמ' דידן בא' נמי הובקעה בי"ז בע"כ דאי בט' כדכתיב הוי לן להתענות עכשיו אחר חורבן ב' בט' אע"ג דבשני לא אירע בו דבר דומיא דג' בתשרי דלא אירע בו שום דבר בשני אפ"ה הדרא למילתא קמייתא בחורבן ב' להתענות על מה שאירע בראשונה ה"נ ה"ל להתענות בט' על הבקיעה דא'. א"ו בא' הי' מן הדין לקבוע תענית של הבקיעה בי"ז שבו היתה אלא שהי' להם קלקול חשבונות וכד' הירושלמי ומ"מ רצו אין מתענין בו אע"ג דהוכפלה בו ההבקעה כיון דבא' מפני קלקול החשבונות לא הי' מתענין בו אלא בט' וגם הכתוב לא רצה לשנות ממה שהי' סבורים לא חיישינן לשהוכפלו הצרות דאין לנו להחמיר יותר מהם כיון דמ"מ הן לא הי' מתענין בי"ז:

מ"מ ק"ל על הירושלמי מהא דתנן בפ"ד דתענית [דף כו] ה' דברים אירע את אבותינו בי"ז בתמוז וה' בט"ב וקחשיב להא דנחרב הבית בא' וב' לשנים דט"ב ודהבקעת העיר לחדא די"ז בתמוז ואי בא' היתה הבקעה בי"ז נמי כמו בב' ה"ל למיחשבה לב' כמו שמחשב חרבן א' וב' דט"ב לשני' והל"ל ו' דברים אירע בי"ז בתמוז. וי"ל כיון דהי' קלקול חשבו נות והכתוב לא רצה לשנות ממה שהיו סבורי' גם התנא לא רצה למחשב הבקיעה של הא' בהדי המאורעות מה שאירע בי"ז בתמוז:

ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו. איני יודע מאי קא משמע לן הא מקרא מלא הוא בירמיה (מא ב) שהוא הרגו:

אלא צום הרביעי זה ה' בטבת שבו באה שמועה לגולה. ונ"ל דלר"ש גם בזה"ז צריך להתענות בה' בטבת אע"ג דבשני' לא אירע בו דבר דומיא דצום גדליה וכדפי' בסמוך:

אלא שאני אמר על ראשון ראשון. פי' שבתחילה הובקעה העיר ואח"כ נשרף הבית ובתשרי שאחריו נהרג גדליה ובטבת שאחריו באת שמועה כפי' רש"י. ובודאי הכי הוא שבטבת הראשון שאחר ט"ב של שריפת הבית מיד באת השמועה שנאמר בשתי עשר שנה לגלותינו בא אלי הפליט לאמר הוכתה העיר. והרי גלות יחזקאל שגלה עם יכני' הי' י"א שנה קודם גלות צדקי' שהי' בחורבן הבית דאמ' מר גלו בז' כו' כדא' בפ"ב דערכין (דף יח) ובפ"ק דמגילה. ולפי"ז צ"ל דג' בתשרי שבו נהרג גדליה הי' מיד אחר ט"ב של שריפת הבית וקודם של ה' בטבת של שמועה שהרי רש"א על ראשון ראשון ואי טבת של שמועה קדמה לתשרי של גדליה א"כ לדידי' נמי נאמר על ראשון דשמועה אחרון ועל אחרון דגדליה ראשון א"ו כדפי' וק"ל למאי דפי' מקצת מפרשים בשם הירושלמי דגדליה נהרג בב' בתשרי אלא שאותו ב' בתשרי חל בשבת לפיכך נדחה צום גדליה לג' בתשרי והשתא כיון דגדליה נהרג בתשרי שלאחר ט"ב של שריפת הבית מיד. והרי הבית נשרף בא' בשבת כדתנא התם בפ"ב דערכין רי"א מגלגלין חובה ליום חייב אמרו כשחרב הבית בא' ובב' מ"ש הי'. וכיון דט"ב בא' בשבת ר"ח אב הי' בשבת ור"ח אלול אפי' אי עיברו לאב הי' לא יאוחר מב' בשבת ור"ח תשרי שאחריו אפי' דעיברו נמי לאלול הי' לא יאוחר מד' בשבת וא"כ הי' ב' בתשרי בה' בשבת. וכ"ש אם חיסרו לאב ואלול דהאי שתא או אפי' א' מלא וא' חסר דלא אירע ב' בתשרי בשבת ואיך קא' יום שנהרג גדליה הי' בב' בתשרי בשבת כיון דע"כ נהרג בתשרי ראשון שלאחר אב של חורבן הבית שהיה באח' בשבת כדאמר ר"י וליכא מאן דפליג עלי' ושמא י"ל לפ"ד הירו' אה"נ דהריגת גדליה הי' אחר שנת השמועה ולק"מ הא דלא חשיב על ראשון ראשון של שמועה קודם לשל גדליה י"ל כיון דבע"כ הא דד' שהוכתה העיר ודה' של שריפה צריך למכתוב קודם לשל ז' ועשרה של גדליה ושל שמועה. דהא בין לסדר חדשי' בין לסדר פורעניו' קדמי הני להני. וכיון דבב' קמאי התחיל כבר לחשוב לפי סדר החדשי' גמור נמי בב' בתראי למחשבינהו לסדר חדשי' ולא לסדר פורעניו'. אבל אליבא דר"ע קשיא לי' לר"ש כיון דלדידן עשרה בטבת שבו סמך קדים לכולן ה"ל להתחיל בו תחילה על ראשון ראשון קודם הני ב' המאוחרי' לו כיון דעדיין לא התחיל קרא לחשוב כלל מהני דעל סדר חדשים משא"כ אדר"ש כיון דבע"כ צריך להקדים סדרן דשל ב' קמאי לב' בתראי דהא קדמי לכל בין לסדר חדשים בין לסדר פורעניו' נקיט נמי להני בתראי לסדר חדשי' ומונה והולך בסופן ואמצען כתחילתן:

ור"י וסיפר. איני יודע מה ענין סיפר לתענית וכי תענית ציבור אסור בתספורת. בשלמא רחץ דר"א ניחא דת"ב אסור ברחיצה כדתנן בפ"ק דתענית גבי ת"צ של גשמים אבל סיפר דר"י קשיא:

קמייתא בטול אחרייתא מוסיפין. אע"ג דהא בזמן הבית תקנו בעוד שהי' כהן גדול. מ"מ משמע לר"א דע"כ לא הוצרכו לתקן אלא משו' לאחר החורבן דאלו בזמן הבית ת"ל דה"ל יו' שנהרג גדליה כדפריך בסמוך ואל תתמה על זה דידעו שיחרב הבית. כדפי' התוס' גבי הלל שהתקין פרוזבול לאחר שיחרב הבית וה"נ אמר בפ' ה' דנזיר [דף לב] דידעין להון דיחריב כו' ולא' ידעין לאימת כו' ואכתי מי ידעי בהי יומא וכ"ת לאחר החורבן הא ג' בתשרי ה"ל צום הז' ואיך תקנו לי"ט י"ל שתקנו בזמן שאין גזי' מלכות ואין שלום דרצו א"מ:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף