שו"ת דברי חיים/א/אורח חיים/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אורח חיים ט

סימן ט

בדין ביטול אי מהני בחמץ ידוע הנה לפי נוסחא ישינה שברמב"ם ז"ל [פ"ב ה' ד'] משמע דלא מהני ביטול לחמץ ידוע. וכן כתב בהדי' הכלבו בשם גאון ז"ל. והנה כל האחרונים הקשו על זה חדא מהא [דפסחים דף ו' ע"א] דכי משכח לי' לבטלי' אלמא מהני ביטול לחמץ ידוע וכן נמי אמרינן בתלמיד היושב לפני רבו דמבטלו בלבו וכן בהולך לשחוט את פסחו אמרינן דמבטלו ותו אמרינן בירושלמי [פ' אלו עוברין הל' ח'] מה בין זה לבשר קודש התם לא מהני ביטול אבל בחמץ מהני ביטול והרי להדי' דמהני ביטול לחמץ ידוע. והנה הפ"י כתב לתרץ דמ"מ עשה דתשביתו לא מקיים בביטול מש"ה לא מהני ביטול לענין העשה ובזה עדיין אינו מתורץ הקושי' מהירושלמי דבחמץ מהני ביטול הא מ"מ מה בין זה לבשר קודש דהא בשר קודש נמי ליכא רק עשה ובחמץ נמי אף לאחר הביטול עובר בעשה ותו קשה הא ילפינן גז"ש (גז"ש) שאור דהשבתה משאור דראי' כמו שהאריך בזה הש"א והנ"ב ז"ל גם מה שרצה הפ"י לומר דבהפקיר חמצו עובר אף בב"י והביא כן בשם הת"ח דבר זה לא מסתבר כלל דא"כ אמאי אמרינן שם [פסחים ו' ב'] ב' דברים אינם ברשותו ועשאן הכתוב כאילו הם ברשותו היינו לעבור עליו וא"א דעבר אף בחמץ שא"ש א"כ למאי אוקמי ברשותו הא אפי' אי אינו ברשותו נמי עובר א"ו דבחמץ של הפקר נמי. אינו עובר בב"י וילפינן נמי גז"ש דאף בעשה דתשביתו אינו מוזהר וא"כ הדרא קושי' לדוכתא אמאי לא מהני ביטול לחמץ ידוע. והנה המק"ח כתב דטעמא היא דמחויב הוא שלא להפקירו כדי שיקיים המצוה דתשביתו כמו שמחויב ליקח טלית בת ד' כנפות וקשה א"כ לפ"ז נימא דאסור למכור החמץ כדי שיקיים בו מצות השבתה וזה וודאי ליתא דלא חייבי' התורה להשבית החמץ דווקא רק הוא לנתק הלאו דב"י דמחויב להשבית חמץ שלא ימצא בביתו וכמו בגט דהמצוה היא אם ירצה לגרש אשתו יפטרנה בזה הספר כמו שמבואר בספר המצות כן נמי הכא המצוה הוא אם יש לו חמץ שישביתנו אבל אם מוכרו או מפקירו דאין לו חמץ לא מוטל עליו כלל שום מצוה א"כ הדרא קושי' לדוכתא אמאי לא יהני ביטול בחמץ ידוע לכן נראת לומר דלפמש"כ הר"ן ז"ל בר"פ דהא דמהני ביטול מטעם הפקר אף דבהפקר כה"ג לא מהני מ"מ חמץ בלא"ה אינו ברשותו של אדם מהני ביטול בעלמא וא"כ לפי"ז אימת הוי השבתה בביטול זה בבא זמן איסור אבל קודם שש לא הוי זה השבתה כלל וא"כ א"ש דברי הרמב"ם ז"ל דמחלק בין חמץ ידוע. דהנה הרמב"ם ז"ל כתב מצות עשה להשבית קודם זמן איסורו והרי קודם זמן איסורו עדיין לא נשבת בביטול זה וא"כ החיוב עליו לקיים דווקא מצות ביעור ממש דבזה יקיים המצוה דאך ביום הראשון תשביתו היינו קודם זמן איסורו אבל בביטיל נהי דלאחר שש יהי' מושבת ממילא מ"מ עדיין לא קיים המ"ע שמוטל עליו להשביתו עתה ובביטול עדיין הוא שלו ולא קיים המצוה כלל. אמנם בחמץ שא"י דאינו מחויב כלל להשביתו מה"ת וכמו שכתב הפ"י ז"ל ר"פ ורק משום ב"י מוטל עליו לבדוק דלא יראה משמע שלא לבא לידי ראי' או נמי צריך בדיקה כדי שלא יבא לידי ראי' ממש וכמו שכתבתי בסי' הקודם וא"כ כיון שאין מצוה עתה בתשביתו רק בב"י דמתחיל הלאו של ב"י לאחר זמן איסורו מש"ה מהני ביטול דלאח"ז יהי' ממילא הפקר (הג"ש) וכמו שכתב הר"ן ז"ל ולפ"ד זה ברור וא"כ לפי"ז לק"מ מתלמיד היושב לפני רבו דהתם איירי בעיסה שירא שלא תחמיץ אבל לעולם איירי בתר זמן איסורו וא"כ שפיר מהני ביטול דקודם שתחמיץ אינו מחויב כלל להשבית ולאחר שתחמיץ מהני הביטול דבלא"ה אינו שלו וכן נמי לא קשה מהא דכי משכח לי' ליבטלי' דהתם כבר בדק ועשה כל מה שמוטל עליו ועיקר חששא דרבנן שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלה ויעבור עב"י היינו לבתר זמן איסורו ואז ממילא אינו שלו (ואין להקשות לפי הס"ד דהקשה וכי משכח לי' ליבטלו היינו קודם זמן איסורו והא אז ל"מ ביטול דז"א דהא המקשן עדיין לא ידע מהא דחמץ אינו ברשותו וס"ד דביטול מהני מאיזה טעם אחר ושפיר הקשה ובלא"ה אין להקשות מדברי המקשן דבאמת אף בביטלו קודם נמי הוי ביטול בחמץ ידוע והבן). וכן נמי לא קשה מהולך לשחוט את פסחו דהתם הא קי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה ואינו מוטל עליו רק הלאו לזה מהני ביטול כנ"ל. וכן נמי דברי הירושלמי א"ש דבאמת עכ"פ בחמץ מהני ביטול דלאחר שש שאינו ברשותו מהני הביטול נהי דעתה אינו מקיים המצוה דתשביתו מ"מ יקיימנה בזה הביטול לאחר שש אבל בבשר קודש הביטול לאו כלום ומש"ה שני ושני בשר קודש מחמץ:

היוצא לנו מזה דבאמת אם ביטל חמץ ידוע מהני הביטול [על] לאחר שש דאסור בהנאה ורק קודם שש אינו יוצא בזה דעדיין הוא שלו ובמה [מקיים] תשביתו ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף