שו"ת דברי חיים/א/אורח חיים/ח
< הקודם · הבא > |
שו"ת דברי חיים א אורח חיים ח
בדין בדיקת חמץ אי בעי מדאורייתא היכי דלא ביטלו או לא:
הנה כבר העיר בזה הפר"ח בפלפולו ומסיק דבעי מדאורייתא בדיקה אם לא ביטל. ואולם הפ"י ז"ל כתב להדי' בר"פ דמשמעות כל הפוסקים דלא בעי בדיקה אף אם לא ביטל. ובאמת לא ידעתי מאן נינהו הני פוסקים הלא ברמב"ם ז"ל משמע להדי' דווקא אם ביטל הוא דבדיקת חמץ מדברי סופרים אבל אם לא ביטל הבדיקה הוא מן התורה דהכי כתב ברפ"ב ומה הוא השבתה האמורה בתורה שיבטלו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל ומדברי סופרים לחפש אתר החמץ במחבואות וכו' משמע להדי' דהא דכתוב דהוא מד"ס הוא מחמת שמדאורייתא סגי' לי' בביטל אבל אם לא ביטלו צריך מדאורייתא בדיקה דאי תימא דאף בלי ביטל א"צ בדיקה מה"ת א"כ מאי האי דכתב ומד"ס לחפש אחר זה שכתוב דמה"ת סגי' בביטל הא בלא"ה אפי' אם מן התורה לא סגי' בביטל נמי א"צ לחפש רק מד"ס א"ו דאי לאו דמדאורייתא סגי' בביטל הוי צריך מדאורייתא לחפש וכן נמי כתב הטור ז"ל כדברי הרמב"ם ז"ל ויעוין בב"י שכתב בהדי' דדעת הטור כדעת הרמב"ם ז"ל דמדאורייתא אין לביעור מקום כלל היינו משום שצריך דווקא ביטול מה"ת וכיון שביטל שוב א"צ בדיקה מה"ת אבל בלי הביטול וודאי דצריך מדאורייתא בדיקה וגם לא ידעתי היאך יעלה על הדעת דא"צ מה"ת בדיקה הא ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא לשיטת רוב הפוסקים ואף לדעת הר"מ ז"ל דספיקא מה"ת לקולא מ"מ הא חמץ הוי איתחזק איסורא כמבואר בריב"ש ומביאו המג"א [בסי' תל"ז ס"ק ח'] וגם אפי' נימא דלא הוי איתחזק נמי בכה"ג לכ"ע ספיקא להחמיר דהיכא דיכולין לברר וודאי צריכין לברר מה"ת וכמו שהביא זה הפר"ח ז"ל ביו"ד סי' ק"י מהא דפ"א דאף לשיטת הר"מ ז"ל היכי דיכולין לברר צריכין מה"ת לברר ואף דאיכא טרחא כמו לברר הח"י טריפות וא"כ ה"נ אף דאיכא טרחא צריך מה"ת לבדוק ותו נ"ל לומר דע"כ לא אמרינן ספ"ד לקולא מה"ת היינו דווקא דהדבר היא לפנינו אמרינן שפיר דהתורה לא אסרה הספק וא"כ מותר לאכול את הספק והוא היתר גמיר אבל הכא דהאיסור הוא בשו"ת שלא יראה חמץ ואם יש אצלו חמץ עובר ממילא ואם הוא א"י עובר בשוגג אבל מה שייך לומר כאן ספיקא לקולא הא אם יש בכאן חמץ הוא וודאי ולא שייך כאן לומר ספיקא לקולא רק בוודאי צריך מה"ת [לבדוק] כדי שלא יכשול באיסור ב"י בשוגג ובשלמא בחתיכה ספק חלב כיון דהתורה לא אסרה הספק א"כ אף אם הוא באמת חלב הותרה לו כיון דהתורה לא אסרה אבל הכא מה הותר לו הא החמץ הוא וודאי ורק שהוא א"י אם עושה עבירה בוודאי צריך לעשות כל טצדקאות שלא יעבור על שום איסור אפי' בשוגג וזה ברור וגם מדברי התוס' בסוגי' דאין חוששין כתבו להדי' דבלי ביטול הבדיקה הוא מה"ת יעו"ש וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסחים ברפ"ק גבי המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק דצריך לבטל דאל"ה הוי מה"ת לבדוק וא"כ כיון דהר"ן כתב להדי' בריש פסחים דהבדיקה הוי מה"ת וגם מדברי הרמב"ם והטור ז"ל משמע כן והרא"ש ז"ל כתב להדי' כן וכן התוס' בוודאי הלכתא כוותי' ולא מצאתי בשום ראשון חולק עליהם והנה הב"ח ז"ל כתב דברי התום' דריש פרק כל שעה שכתבו דאם א"י היכן החמץ אינו עובר ולפעד"נ כ"ז לא יועיל דאכתי אף אי נימא כן מ"מ הבדיקה מה"ת חייבות דדילמא משכח לי' ויעבור עליו וע"כ צ"ל כן כדי שלא יסתרו דבריהם בסוגי' דאין חוששין. והנה ראיתי להב"ח ומביאו הפר"ח ז"ל הקשו על דברי הטור ז"ל שכתב בסי' תמ"ו דאם שכח חמץ ולא בטלו עובר עליו בשוגג והקשו דא"כ מאי פריך הגמ' וכי משכח לי' ליבטלו הלא עבר עליו ע"ע ומש"ה אמר ר"י הבודק צריך שיבטל כדי שלא יעבור אף בשוגג ולפעד"נ דלק"מ והוא בשום לב לתרץ מאי דקשה לי טובא על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בה' ברכות דמתחילת הבדיקה הוי גמר הביעור והיינו דכיון דביטל סגי בלב וא"כ אם בודק כדי להשבית א"כ אינו חפץ בחמץ ומהני מדין ביטול וא"כ קשה לפי"ז למה לי' לר"י כלל לתקן דהבודק צריך שיבטל הא הבדיקה גופא הוא ביטול ויעוין בכ"מ בפ"ש מחו"מ כתב להדי' כן וא"כ קשה למה לי' כלל הביטול אך די"ל דהביטול הוא מטעם זה דהנה רש"י כתב דמשכח גלוסקא יפה ודעתי' עלי' היינו שחס עלה והקשו בתוס' דא"כ לא יבטלה נמי ותירץ הט"ז דלבטל לא אכפת לי' אף שחס עלה כיון דאינו מבערו מן העולם ולכאורה קשה א"כ הביטול אינו בלב שלם כיון שבאמת חשוב היא אצלו ומאי מהני הביטול הא הביטולה וא שיהי' בעיניו כעפר ובאמת בדעתו חשוב אצלו אך בנ"ב מבואר דדברים שבלב לאו כלום והואיל דמבטלו בפה סגי וא"כ לפי"ז לא קשה על הר"מ ז"ל דהביטול דבלב לא יועיל כלל דאתי מחשבה ומוציא מידי מחשבה כיון דניחא לי' עתה ומש"ה צריך דווקא ביטול בפה אמנם על למפרע סגי באמת בביטול בלב שהי' בשעת הבדיקה ושפיר פריך וכי משכח לי' ליבטלו והטור ז"ל מיירי בלא בדק כלל או די"ל עתה אחר תקנות חז"ל שיבטל אם לא ביטל בפירוש:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |