תוספות הרי"ד/כתובות/ג/ז

תוספות הרי"ד כתובות ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א"ר יוחנן אתיא דר"א בשיטת ר"ע רבו. עי' בפנים שביארנו שיטת הירושלמי בטעם דקנס דאונס ומפותה אבל שיטת הבבלי אינו כן ועי"ז יש להבין סוגית הש"ס ושיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' נערה בתולה דכל נערה שאין לה קנס כמו כן אין לה בופ"ג זולת בוגרת וממאנת ותמהו עליו מנין הוציא זאת ואכן יתורץ מאד בהקדם קושית הקצוה"ח ז"ל סי' תכ"ד דמקשה לשיטת הרשב"א ז"ל ודעמי' ז"ל דסוברין דהא דלר"י בדבר של ממון תנאו קיים הוא רק משום מחילה והא דשבור את כדי קרע את כסותי ע"מ לפטור פטור הוא משום מחילה עי' בתוס' ז"ל במס' כתובות דף נ"ו וזה אפילו לר"י א"כ קשה בדף ל"ב דמשני עולא אכילו תימא באחותו נערה ומפותה יקשה כיון דהא דמפותה פטור הוא משום מחילה א"כ אמאי לוקה הא אין לוקה ומשלם דהא הכא חשיב כחו ששילם רק שמחלה לו ואימתי שייך דלוקה במקום דאינו משלם היינו דווקא במקום דליכא חיוב תשלומין כלל ונראה לפענ"ד דניחא ע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' נע"ב ה"י דכל נערה שאין לה קנס כמו כן אין לה בופ"ג [ותמהו עליו ז"ל מנין לו זאת] זולת בוגרת וממאנת משא"כ בגיורת וכו' לאחר ג' שנים עי"ש והנה לכאורה אינו מובן במה דמשני בגמ' באחותו בוגרת אחותו בוגרת נמי הא איכא בופ"ג בשוטה והאיכא צער במפותה ולמה לא משני תומ"י במפותה ול"ל לשנוי בשוטה אך לפי מה שמבואר בדברינו לעיל בה"א דהא דחייב קנס באונס ומפתה לאו משום ביאת עבירה אלא משום האונס שאנס בע"כ בת פלוני וכן שפיתה בת פלוני שלא ברצון האב ונמצא לפ"ז ביתומה ומפותה אין כאן חיוב כלל דהלא מדעתה הוא דהא כל עיקר החיוב הזה הוא רק משום דאנס בתו של פלוני או דפיתה בתו של פלוני דחשוב לגבי האב כמו אנס ג"כ ממילא כשהיא יתומה ומפותה אין כאן חיוב כלל בשלמא בופ"ג שייך למימר דהוא משום מחילה אבל בלא מחילה הוי מתנה עמ"ש בתורה דיהא פטור מדין נזק והוא עשה מעשה ההיזק והוא מתנה שיהא פטור מדין נזק משא"כ בקנס על אונס ופיתוי בתו של פלוני כשפיתה יתומה לא עשה מעשה הפיתוי וליכא דין פיתוי מה"ת רק מעשה ההיזק של בופ"ג אבל מכיון דאין קנס ליכא בושת ופגם ג"כ ממילא ולא משום מחילה נגעו בה וע"כ משני תחלה הגמ' דמיירי בבוגרת דליכא דין קנס ופריך מבופ"ג ומשני בשוטה דליכא בושת ופגם ופריך מצער ומשני במפותה דליכא צער ומיירי בשוטה ומפותה דליכא בושת ופגם ולא צער וליכא דין בושת ופגם וצער ומסיק דאפי' תימא באחותו נערה ביתומה ומפותה דליכא דין קנס וממילא ליכא דין דבושת ופגם וזה ראי' לשיטת הרמב"ם ז"ל דבושת ופגם תלי בקנס דבמקום דליכא דין קנס ליכא דין דבושת ופגם וממילא לא שייך לענין מחילה אלא דליכא דין דקנס ובושת ופגם מה"ת ולכאורה יש להקשות על זה ממתני' דר"פ נערה לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה וקשה במפותה למה לעצמה וכבר הק' ע"ז בר"נ ז"ל ומתרץ דלא מהני מחילתה תחלה דהא הי' שייך לאב מתחלה עי"ש וזה שייך דווקא גבי מחילה משא"כ אם במפותה אין לה דין קנס קשה דלא שייך רק לאב למה פתית את בתי אבל לה לעצמה היכי שייך לשלם עבור פיתוי' מה בינה ליתומה כיון דשייך לעצמה אבל זה לא לדברינו לחוד קשה כי אם גם על הפוסקים ז"ל דסוברין דשבור את כדי קרע את כסותי ע"מ לפטור דלאו מדין מחילה הוא אלא דאין בו דין נזק קשה ג"כ כנ"ל והנראה דע"כ כיון דיש לה אב אין לו רשות לפתותה ושייך דין נזק ומשלם אפילו לעצמה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף