שיירי קרבן/מכות/א/ה

שיירי קרבן מכות א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אף שנים כו'. כתב תוס' תימא אימא עדים אתיא לרבות ארבעה אבל טפי לא וי"ל כיון שכת אחת מזימים שתי כתות ה"ה מאה ע"כ לא ידעתי מעליותא דארבעה דנחלקין לשתי כיתות משלשה דהא עכשיו מ"מ נכללין בכת אחת. וקושייתם נראה לתרץ אי ס"ד דאתי לרבויי ארבעה דוקא ה"ל למכתב או על פי ארבעה וממילא נדע שלשה עדים ל"ל אלא ודאי קרא אתי לרבות אפילו הרבה עדים בלי מספר ואי לאו דגלי לן קרא שלשה לא הוינא ידעין היקישא ונכון הוא:

רש"א מה שנים כו'. נראה לכך הקדים התנא דברי ר"ש לר"ע אף שהיה תלמידו דר"ש בא לפרש דברי הת"ק דקאמר להקיש שלשה לשנים ולא פירש אלא במה הוקשו שנים לשלשה בא ר"ש ואמר שלשה הוקשו לשנים לכך בזה מה שנים אינן נהרגין כו'. ומעתה אין צורך למה שדחקתי בקונטרס בד"ה להקיש כו':

עד שיהיו כו'. עיין בקונטרס. כתב הרמב"ם פ' כ' היו עדים רבים והעידו תכ"ד אינן נענשין עד שיוזמו כולן אבל אם היה הפסק ביניהן יתר מכדי דיבור נחלקה העדות והשנים שהוזמו נענשין והשנים האחרים אין נענשין אע"פ שבטלה העדות כולה מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה. וכתב הראב"ד איני יודע מהו כי מאחר שלא באו תכ"ד ונחשבו שני כיתות לענין הזמה למה תיבטל עדות הכת האחרונה כו' ע"כ. ונראה כיון שבא בבת אחת לב"ד אף שלא העידו תכ"ד נחשבין לכת אחת לענין זה שבטלה עדותן. ודייק ליה מדתנן מה יעשו שני אחין כו' וקשה הא גם ת"ק לא קאמר נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטלה אלא דוקא כשהעידו תוך כ"ד הוא דאחד פוסל את כולן וכדאמר רבא והוא שהעידו כולם כ"ד וקאי נמי אקרוב או פסול אבל לא העידו תכ"ד עדותן קיימת א"כ שני אחין לא יעידו תכ"ד אלא ודאי כשבאו בבת אחת וראו המעשה מתתלה לאסהודי ונמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אפילו העידו אחר כ"ד של חבירו אלא שאינן נקראים כת אחת לענין הזמה ולא בעינן שיזומו כולן וכ"ת הא מיהת בעינן שיבואו יחד בב"ד תיקשי נמי לא יבואו שני אחין יחד בב"ד ואם יבואו לא יקבלו ב"ד עדותן ויחקרו קודם הקבלה אם יש בהן קרוב או פסול וי"ל כל שבאו לב"ד יחד להעיד עדותן בטלה אע"ג שלא נחקרה עדותן בב"ד וזו דעת תוס' בד"ה שמואל כי' ע"ש (ודלא כמהרש"א) וכ"כ הרמב"ם פ"ה מה"ע נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה בד"א שנתכוונו להעיד אבל לא נתכוונו להעיד מה יעשו שני אחים כו' וכיצד בודקין את הדבר כשיבוא לב"ד עדים מרובים בבת אחת אומר כשראיתם זה שהרג לראות או להעיד באתם כו' אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול עדותן בטלה ע"ש וזה ממש כמ"ש:

רע"א לא בא כו'. עיין בקונטרס וכ"פ רש"י. וריב"א פי' לא בא השלישי להקל עליו ולומר שאין נהרגין עד שיזומו כולן אלא להחמיר עליו שנהרג כשהוזם אבל שנים הראשונים נהרגין כשהוזמו אפילו לא הוזם השלישי והרי"ץ גיאות פירש אם הוזמו השנים אע"פ שלא הוזם השלישי נהרג עמהן עיין בנ"י ותוי"ט. ותימא הא דאמרינן בבבלי פרק היו בודקין (דף מ"א) כמאן כר"ע דמקיש שלשה לשנים במאי מוקמית ליה. דלפירש"י שם צ"ל דר"ע אית ליה דר"ש ומוסיף ואינהו דאמרי ר"ע פליג. ועוד למה יתבטל עדות זה אף שהשלישי אומר איני יודע ואי אפשר להזימו מ"מ עדות היודעים קיימת דהא נהרגין אע"פ שלא הוזם השלישי וביותר קשה לפי' הרי"ג דלא משנתינן בהזמת השלישי. ולפי' תוס' שם נמי קשה לדבריהם ר"ע סובר אין השלישי מבטל עדות השנים ולר"ש מבטל איך נאמר בקרוב או פסול הוא בהיפך לר"ע נמצא אחד מהן קרוב או פסול בטלה כל העדות ולר"ש תתקיים העדות בשאר. על כרחך לומר מפרשינן הא דתנן מה שנים נמצא אחד מהן קרוב כו' לאו דר"ע היא (ועמ"ש בסמוך בד"ה מה כו') א"כ מאי האי דקאמר כמאן כר"ע וצ"ע. ולדברי כולם הא דגרסינן בבבלי פ"ד מיתות (דף ס') והשלישי אומר אף אני כמוהו סתמא כר"ע דמקיש שלשה לשנים. קשה לרבא דמסיק בפרק היו בודקין סתמא דלא כר"ע א"כ קשיא סתמא אסתמא. ובסנהדרין ירושלמי פרק ארבע מיתות (הלכה ט') כתבתי בתו' בד"ה את ש"מ שית וא"ת למה לא קחשיב שבעה דהא איכא נמי הא דהלכה כר"ע דמקיש שלשה לשנים וי"ל כיון דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו אין זו רבותא ע"כ. ולפירש"י קשה הא איצטריך לאשמועינן לאפוקי מסתמא דפרק היו בודקין וקיי"ל סתמא בתרא עיקר. ודוחק לומר דפליג הירושלמי ארבא דמוקי סתמא דפרק היו בודקין דלא כר"ע. דהא ממתני' דייק ליה ע"ש. אבל לפי' תוס' ניחא דסתמא דפרק היו בודקין מוקי לה דלא כר"ע דאמר נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה וסתמא דפ' ארבע מיתות אתיא כר"ש דמקיש שלשה לשנים לענין הזמה וכר"ע דנקט לאו דוקא אלא ר"ע מוסיף אדר"ש וכמ"ש רש"י פ' היו בודקין. וניחא נמי בהא דלא קשיא לפירושם סתמא אסתמא. וכ"ת לפ"ז לית הלכתא כר"ע אלא כסתם מתני' וכל הפוסקים פסקו כר"ע בהא אם נמצא אחד מהן קרוב או פסל דעדותן בטילה י"ל כיון דשמואל ורב נחמן פליגי בהלכה זו אי קיי"ל כר' יוסי אי כרבנן שבקינן סתמא דמתני' ואזלינן אבתרייהו. והרמב"ם כתב פ"ב מה"ע היו העדים מרובים שנים מהם כיוונו עדותן בחקירות ודרישות והשלישי אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים ויהרג. וכתב הלח"מ תימא בגמרא אמר רבא בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אמר איני יודע עדותן קיימת כמאן דלא כר"ע. ובין שיפרש כרמב"ם כרש"י או כתו' דבריו תמוהם דהוא פסק בפ"ה כר"ע נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה ובפ' עשרים פסק כר"ש דבעינן עד שיזומו כולן ודחק הרבה וסיים ועדיין הדבר צ"ע ע"ש. ונראה הרמב"ם מפרש משנתינו ר"ע סובר כל שראה קרוב או פסול את המעשה אפילו לא כיון להעיד עדותן בטילה (ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה עד כו') וע"ז אמר רבא כמאן דלא כר"ע דלדידיה כי היכי דנמצא קרוב אי פסול עדותן בטלה אפילו לא כיון להעיד ה"נ בעינן שיזומו כולן אפילו זה שלא כיון להעיד ובא והעיד א"כ זה שאומר אני יודע שאינו ראוי להזמה מבטל עדות כולן. ובהא ודאי לא קיי"ל כר"ע הא קיי"ל כר' דאמר אימתי בזמן שהתרו בהן:

מה שנים כו'. כתב הנ"י יש לפרש שהוא סיום דברי ר"ע או שנאו מפני מחלוקות ר' ור"י. וכתב התוי"ט לא ידעתי למה הוצרך טעם הלא מבואר הוא שנתלה בפ' שהכתוב שנאו ע"כ. והדבר מבואר שכוונת הנ"י לתת טעם למה איחר התנא ולא כתב היקש זה בדברי ר"ש וקאמר לפירש"י סיום דברי ר"ע הם וה"ק להיקישא דת"ק ור"ש לא צריך קרא וכי איצטריך קרא להקיש אם נמצא קרוב או פסול ולפי' הרמב"ם שנאו לבסוף לסיים בו פלוגתא דר"י ורבי:

בד"א בעדות נפשות כו'. עיין בקונט' וכ"פ רש"י. וכתב תו' וקשה א"כ דיני ממונות ניליף מינייהו דהא כתיב משפט אחד יהיה לכם כו' ע"ש. עוד פירש"י שם בד"ה הרוג יציל לר"י דאמר אף שלא התרה ולא נתכוון להעיד מציל את הנדון כו ע"ש וקשה מנ"ל דר"י פליג בהא ארבי הא מסברא מחמיר ר"י בזה דתנן לקמן בפרקין רי"א לעולם אין נהרגין עד שיהיו שני עדיו מתרין בו. ומסתבר לומר דסובר אין עדותו עדות עד שהתרה בו ואם העדות רבים צריך שיתרו בו כולן והא דתנן ואימתי בזמן כו' ר' יוסי ור' היא ור"ע הוא דפליג וסובר אפילו לא התרה לא נתכוין להעיד מבטל כל העדות. וכן נראה דא"כ ה"ל למיתני מיד בדר"ע דאמר מה שנים כו' (כמ"ש בסמוך בד"ה רע"א) אבל בדברי ר' יוסי לא תנא אימתי שלא להפסיק בפלוגתייהו דר"י ור' בדבר ששניהם מודים בו. והא דפריך הש"ס הרוג יציל לר"ע פריך. לפ"ז מ"ש תוס' בד"ה שמואל אומר הלכה כר"י קשה איך נותנין גט במעמד הקרובים כו' ע"ש לא קשיא דשאני גט שאין שם התראה וכל היכא דליכא התראה אין הקרובים נאמנים לומר לאסהודי אתיין. ובזה מיושב גם קושייתם הראשונה ניליף דיני ממונות מדיני נפשות. דשאני דיני ממונות שאין שם התראה. ורבי פליג בהא ואמר בדיני ממונות בדקינן אי למיתזי אתיתו כו' וכ"כ תוס' בד"ה היכי כו'. ומ"ש המהרש"א בד"ה לאסהודי כו' ומיהו בעיקר דבריהם שכתב נחזי אנן אם התרו בו יש לגמגם דהא לא בעי התראה לכל עד אלא אפילו שמע מפי עצמו ע"כ. קשה הא תנן אימתי בזמן שהתרו כו' ש"מ דבעינן שיתרה בו הקרוב או פסול וקסבר ר' כר"י דבעינן שיהו כל העדים מתרים בו וכמ"ש בסמוך או דסובר בכה"ג בעינן שיתרה בו העד הקרוב והראשון נראה. ועמ"ש בדרושים עוד בזה. ועמ"ש סנהדרין ריש פ' אד"מ (הלכה א') בתוס' בד"ה מה בין כו':

יאמר ד"מ כו' עיין בקונטרס. ותוס' כתב בד"ה אר"י בד"א בד"נ כו' וקשה לפירושו א"כ ד"מ ניליף מינייהו דהא כתיב משפט אחד יהיה לכם ועוד בד"מ נמי כתיב ע"פ שנים וגו' ונקיש שלשה לשנים ע"ש וכתיב המהרש"א וקשה הא דבר התלוי בהצלה לא ילפינן ד"מ מד"נ ע"ש. ובסנהדרין פ"ד (הלכה א') בד"ה מה בין כו' כתבתי לתרץ קושית המהרש"א ע"ש. אך לשון התו' עדיין קשה דמשמעי דקשיא להו לשיטת רש"י דעדותן בטל מטעם והצילו. ונראה דשני הקושיות חדא נינהו והכי קאמר שאינן נהרגין עד שיזומו כולן ודאי איכא למילף ד"מ מד"נ מדכתיב משפט אחד א"כ קשה ע"פ שני עדים דכתיב בד"מ ל"ל על כרחך לומר דאיצטרך למילף מיניה דגם בד"מ נמצא אחד מהן קרוב או פסול כל העדות בטל ואיך קאר"י בד"א בדיני נפשות כו' א"כ שפיר מיושב קושית המהרש"א. אלא דגם לפי' ר"י שכתבו קשה ל"ל ע"פ שני עדים בד"מ דהא נמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר ליכא למעוטי מהיקישא ודבעינן עד שיזומו כולן איכא למיליף מד"נ מדכתיב משפט אחד. וצ"ל דאיצטרך ע"פ שני עדים בד"מ לאשמועינן דשנים מזימים את שלשה וכדאמרינן כאן צריכותא א"כ ליתא לקושייתם גם לפירש"י וי"ל צריכותא דקעביד הש"ס אינה אלא לת"ק אבל לר"י דמחלק בין ד"מ לד"נ ודאי איצטריך תרווייהו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף