שיירי קרבן/מכות/א/ו

שיירי קרבן מכות א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אחד מתרה בו באמצע עיין בקונטרס. וכ"פ הרמב"ם והר"ב. וסיים לפיכך אם היו שתי הכתות שבשני החלונות רואין אותו מצטרפים אלו עם אלו והם עדות אחת ע"כ. (והמדפיס הבין דלפרושי לפיכך דתנן במתני' קאתי הר"ב והוא טעות מבורר) לפום ריהטא נראה שמפרש שהמתרה הוא אחד מן העדות מדקאמר שהמתרה מצטרף כו' וכמ"ש תו' בד"ה הוא כו' ע"ש ומעתה אין מקום לקושית תו' בד"ה ואחד כו' תימא ואמאי הוצרך לומר ואחד מתרה שאין מן העדים ע"ש שדחקו הרבה. דהא אוקימנא בשהמתרה מן העדים. וכוונת קושייתם לשיטת המשי"ח בד"ה הוא כו'. מיהו אף לשיטתו ניחא דאם המתרה אחד מן העדים כיון דכולן צריכין ליה הוא מצרפן אבל אם אינו מן העדים אין מצרפן עד שיהיו מקצתן רואין אלו את אלו. וכתב התוי"ט ולשון מקצתן לא דייק כפירושן ותו' כתב שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין יחד אף אותם שאין רואין. ומדברי הרמב"ם בחיבורו נראה שחזר ממ"ש בפירושו ע"ש. ותימא איך לא שם לבו לעיין שדבריו בפירושו הן הן דבריו שבחיבורו. שגם בחיבורו כתב היה זה המתרה רואה את העדים והעדים רואין אותו אע"פ שאין רואין זה את זה המתרה מצרפן. ובזמן שמקצתן רואין זא"ז אע"פ שאין רואין את המתרה הרי אלו עדות אחת ע"ש. וזהו כלישנא בתרא שכתבתי בקונטרס דבחד מינייהו ה"ל כעדות אחת ובאמת מסתבר לן לשון זה דתניא פ"ז דברכות אם היה שמש ביניהם השמש מצרף שתי חבורות אע"פ שאין מקצתן רואין אלו את אלו דכשמקצתן רואין זא"ז תנן במתני' מצטרפים אע"פ שאין שמש ביניהם ש"מ דבאחת מינייהו סגי. ומעתה הא דאיבעיא לן הא דהשמש מצרפן היינו בשאכל כזית שאז מזמנין עליו כדתנן שם בריש הפרק אבל בשלא אכל כזית אינו מצרפן או דלמא אפי' לא אכל כלום מצרפן. איכא למפשט מדתנן המתרה מצרפן אע"פ שאינו מן העדים הואיל ושניהם צריכין לו. שמש נמי אע"פ שלא אכל עמהן כזית מצרפן. מיהו זהו דוקא למאי דאמרינן שאין המתרה אחד מן העדים אלא היא גופא קשיא מנלן. בשלמא לל"ב בקונטרס ניחא דאי הוי מן העדות מאי קאמר מקצתן כו' תיפוק ליה כיון שכולן רואין את המתרה ה"ל מקצתן רואין זא"ז וכמ"ש תו' בד"ה הוא כו' בשם משי"ח ע"ש אבל לל"ק אע"ג דליכא לאוקמי כשהמתרה אחד מן העדים דא"כ מאי קאמר בזמן שמקצתן כו' הא ודאי כן הוא מ"מ ליכא למיפשט מידי מהכא דהא כאן תרתי בעינן והתם במקצתן רואין זה את זה סגי כדתנן במתני' שם. וכ"ת א"כ מאי קמ"ל הא במקצתן כו' סגי וכיון שהשמש אכל כזית ה"ל מקצתן רואים י"ל דסד"א שמשגרע ממקצתן ואין כדאי לצרפן קמ"ל כ"ש לשיטת תו' דאיירי בשאין הכתות רואים את המתרה ואחד מתרה באמצע תנן לאפוקי מדר"י הדרא בעיין לדוכתא די"ל דמהכא ליכא למפשט מידי דאיכא לאוקמי בשאין רואין את המתרה. ועל מ"ש הרמב"ם בעינן שיהא המתרה רואה אותן והן רואים אותו אבל בלא"ה אין מצטרפין. כתב הכ"מ דגורס בבבלי אמר רבא אם היו רואין את המתרה והמתרה רואה אותן מצטרפין ע"כ. לפי גירסא זו אין מקום לקושית תו' בד"ה או מתרה כו' וא"ת והיכי מהימני ליה כו' ע"ש. גם מ"ש שם בד"ה אמר רבא כו' ליתא דקאי ארישא דתנן הרי אלו עדות אחת ומצטרפים ע"י המתרה אע"פ שאין מקצתן רואין כו' דוקא כשהן רואין את המתרה והמתרה רואה אותן:

והשנייה פטורה. עיין בקונטרס וכ"כ התוי"ט בשם הנ"י. ותימא מאי קמ"ל הא מתני' היא בפרקין לכך נראה דה"ק אם הוזמה גם השניה אח"כ פטורה שכבר נתחייב מיתה ע"פ עדות הכת הראשונה ולא באו להעיד אלא על גברא קטילא וכדאמר רבא בפרקין בבבלי (דף ה') אך קשה א"כ הדרא קושית הש"ס שם לדוכתא מאי קמ"ל רבא תנינא הוא והן כו'. מאי קאמרת מה שאין כן בגמר דין איצטריכא ליה כו' ע"ש הא נמי מדתנן השנייה פטורה שמעינן וע"ק הא ודאי בשהעידו תוך כדי דיבור זה אחר זה וקמ"ל מתני' כיון דמעיקרא לא ראו המעשה בבת אחת אין מצטרפין דאי כשלא ראו בבת אחת ולא העידו תוך כדי דיבור ודאי דה"ל שתי עדיות א"כ ודאי שלא נגמר הדין עדיין ע"פ עדותן של הראשונים וכיון שכן לא הוי עדיין גברא קטילא כשהעידו עליו וכן מוכח בבבלי בפרקין שם. וביותר קשיין לי דברי הלח"מ שכתב פרק עשרים מה"ע עמ"ש הרמב"ם שם אבל אם העידו אחר כדי דיבור נחלקה העדות והשנים שהוזמו נהרגין והשנים האחרים אין נענשין ופי הלח"מ כוונתו אם הוזמו האחרונים אינם נענשים כיון שהעידו על גברא קטילא ע"ש וזה שלא כדברי הגמרא וצ"ע ועמ"ש לעיל (הלכה ד') בד"ה עד כו':

אר"י חמי היאך תנינן כו' עיין בקונטרס. וקשה מנ"ל למידק שנים דוקא ואי מדתנן שנים ולא תנן אחד רואה כו' דהא איצטרך שנים משום סיפא מקצתן רואין כו' דאותן שרואין מצרפין אותן שבפנים. בשלמא לפי' תו' דייק שפיר דה"ל למיתני אחד וליתני הכי ואחד מתרה באמצע אם הם רואין את המתרה והמתרה רואה אותן מצטרפין וממילא ידעינן אם מקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין דמשום ראיית המתרה לחוד לאו כלום הוא כדאמרינן השתא אלא משום שהוא אחד מן העדים ואע"ג שהוא אחד מן העדים שמעינן לאפוקי מדר"י דהא מיהת בהתראת אחד סגי ואי כר"י דדרשינן ע"פ שנים עדים בעינן שיתרו בו שני העדים. ומדתנן שנים ש"מ דוקא שנים אבל שלשה לא. אבל לפי' הרמב"ם דבראיית המתרה לחוד מצטרפין קשה וצ"ע:

תנינן הכא מה דלא תנינן כו' עיין בקונטרס. וקשה הא איצטריך מתני' לאשמועינן דהוא והן נהרגין דלא נימא כיון שהוא נהרג והן אינן נהרגין דבגברא קטילא אסהידו קמ"ל כיון דהאי שעתא לא הוי גברא קטילא לכך נהרגין וכמפורש בבבלי בפרקין (דף ה') והא דלא תני הכי בסנהדרין לאו דיוקא הוא דהכא איצטריך ליה כדכתיבנא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף