שיירי קרבן/סנהדרין/ד/ט

שיירי קרבן סנהדרין ד ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאין דמך מסור בידי. עי' בקונטרס. וא"ת מנ"ל שאין דנין ד"נ מאומד ואי מהא דכתיב ע"פ שנים עדים יומת המת וכן מסיים בה בבבלי בסוגיין וכתב תו' מהאי קרא דריש מאומד לא מיקטיל דמשמע ע"פ שני עדים שראו המעשה ע"כ תימא איך משמע כן מלשון הכתוב שלא יעיד מאומד ועוד הא גם בד"מ כתיב ע"פ שני עדים יקום דבר ודנין מאומד כמפורש בבבלי פ' הכותב וקרא ה"ק אם יבואו לפני הדיין שני עדים ידון ע"פ עדותן אע"פ שאין יודע אם באמת העידו או בשקר וכ"כ הרמב"ם פ' כ"ד מה' סנהדרין. א"כ גם בד"נ איכא לפרושי הכי. ולפמ"ש תו' בסוגיין בד"ה כמאן כו' דלפי המסקנא מאן דאית ליה אומדנא בד"מ אף בד"נ אית ליה ניחא דשניהם שוים ומאן דדריש ע"פ שנים. עדים בשניהם לית ליה אומד אך דעת הרמב"ם מפורש שאינו כן שכתב יש לדיין לדון ד"מ ע"פ אומד דוקא ד"מ אבל לא ד"נ. ולא קשיא ליה קושית תו' מהאי דפ' שביעית העדות. דסובר דה"מ לשנויי לא אמר רב אחא אלא בד"מ אבל לא בד"נ אלא משני אף לסברת המקשה דמדמה אותו ל"ק משום דאין כאן ראייה בלא ידיעה. וכה"ג כתב תו' פ' שבועת העדות. ונראה דילפינן מדכתיב לפי עדים וה"ג בספרי לפי שנאמר ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט שומע אני יהרגו בב"ד ושלא בעדים ת"ל כל מכה נפש לפי עדים מגיד שאין הורגי אלא בב"ד ובעדים ע"כ הרי דמיעט קרא שאין הורגין מאומד. והא דקאמר לפי שנאמר ולא ימות וכו' תיפוק ליה בלאו האי קרא נמי סלקא אדעתין להרגו מאומד כד"מ דסד"א אין הורגין מאומד מדכתיב והצילו העדה כל הספיקות שאתה יכול להרבות עשה אבל השתא דכתיב ולא ימות אין להסתפק בדבר לכך כתיב לפי עדים. ומ"ש תו' בסוגיין מיהו בדוחק יש למצוא דליחייב ר' אחא בהאי דשמעון ב"ש דמנא ידעו העדים שהרגו תוך כ"ד של התראה כו' ע"ש גם לשמעון ב"ש קשיא דקאמר מה אעשה שנאמר ע"פ שני עדים כו' הא אף אי לא כתיב ע"פ וגו' נמי אין להרגו מפני ההתראה. אך לפמ"ש מעיקרא לק"מ דמאן דאית ליה דנין ד"נ מאומד סובר נמי דלא בעינן התראה אלא באומד סגי. וז"ל רש"י פ' מסעי לפי עדים שיעידו שבמזיד והתראה הרגו. הרי מאן דלא דריש לפי עדים דנין באומד בלא עדים והתראה. והרא"ם פ' מסעי כתב מפני שהוקשה להם וכי היכן מצינו שיתחייב האדם מיתה או ממון בלא עדים אמרו לפי שהוא אומר כו' ע"ש. ואינו נכון דודאי מצינו שמתחייב ממון בלא עדים אלא באומד הדיין לחוד והעיקר במה שכתבתי ולולא דמסתפינא אמינא שיש להגיה בבבלי שאין דמך מסור בידי שנאמר לפי עדים ירצח הרוצח. וא"ת אף אם דנין ד"נ מאומד מ"מ כ"ג בעינן ושמעון בן שטח לבדו היה י"ל אחריני הוו בהדיה והאי דלא חשיב להו משום כבודו וכ"כ תו' שם. ועוד אי אמרינן שדנין מאומד דנין ע"פ עדות שמעידין מאומד:

עד שהכישו נחש ומת. עי' בקונט' וכ"ה בבבלי. וקשה מאי דוחקיה לישני נחש דרבנן נשכו שביזה ת"ח שלא היה שם אחר אלא הוא ושמעון ב"ש ואם הוא לא הרגו מוכרחין לומר דשמעון הרגו והיינו דאמר ליה שמעון רשע מי הרגו לזה או אני או אתה כמפורש בבבלי. ואף שכתבו תו' איניש אחרינא הוה בהדי שמעון מ"מ חשדא היה גם על שמעון ומהאי טעמא נשכו נחש לאפוקי שמעון מחשדא. או שהבזיון היה שלא נתבייש לעשות כן בפניו ומצינו בכמה מקומות שנשכו נחש מפני כבוד ת"ח:

שנאמר תתהפך כחומר חותם. פירש"י לאחר מיתת האדם מתהפך החותם לחומר כו' מדקרי ליה חותם ש"מ בחותם הן טבועים. והי"מ פי' כתיב לעיל מיניה לאחוז בכנפות הארץ וקאמר הארץ תתהפך לעתיד כחומר החותם כו' ע"ש ופי' בקונט' הוא מורכב משניהם ופשט המאמר הכי משמע:

ללמדך שאף מפלת רשעים כו'. בבבלי מגילה פ"ק גרסינן ריב"ל פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא והיה כאשר שש כו' אבל אחרים משיש. פירש"י אחרים משיש כשנתחייבו כלייה בימי המן אויביהם שמחו להם ע"כ. ותימה מאי קמ"ל בלאו קרא ובלא דרשא ידעינן שכן היה. והמהרש"א בפרקין בח"א כתב שירה דקאמר הכא היינו הלל וכן הא דיאמרו בערכין אמרו מה"ש להקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה ויה"כ היינו הלל וקשה לפמ"ש תו' שם דמה"ש אומרים שירה בר"ה ויה"כ מדשואלין למה אין ישראל אומרים שירה ואין שואלין על עצמן כו' ע"ש א"כ ז' של פסח שאף מה"ש אינן אומרים שירה כ"ש שאין ישראל אומרים הלל א"כ ל"ל לומר התם למה אין אומרים בז' של פסח הלל דאין פסח חלוק בקרבנותיו וי"ל בר"ה שספרי החיים והמתים מונחים לפניו אין ישראל אומרים הלל מאימת הדין אבל המלאכים אומרים ובז' של פסח הוא בהיפך המלאכים אין אומרים הלל לפניו מפני שמעשה ידיו טבעו בים כו'. וישראל אומרים הלל לעצמן דאחרים משיש לכך צ"ל הטעם משום דאינו חלוק בקרבנותיו ע"כ. ותימא הא בנפילת הרשעים גם ישראל אין אומרים שירה כמוש מצינו בצאתם לפני החלוץ לא אמרו כי טוב לפי שאין שמחה לפניו א"כ אף בז' של פסח אין לישראל לומר הלל שנאמר בו כי טוב. וא"ל אפשר לומר הלל ולדלג כי טוב דא"כ קשה מאי משני רבא ערכין דף [י' ע"ב] אהא דפריך הש"ס פורים נמי נימא הלל ומשני היכא נימא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש והא אכתי עבדי אחשורוש אנן. ולא פריך נדלג הנך שתי תיבות עבדי ה' ונימר השאר אלא ודאי כל שאי אפשר לומר הלל כתיקונו בלי שום שינוי אין אומרים אותו. ועיקר קושייתו תימא דבערכין פריך מ"ש בחג אמרינן הלל בכל התשעה ימים ובפסח אין אומרים אלא בשני ימים הראשונים. הרי דעל כל ימי הפסח קשיא ליה. נמצא דלא סגי ליה בהך שינוייא ומוכרח לשנויי לפי שאינן חלוק בקרבנותיהן ואפשר סובר הרב אי ס"ד בשביעי אין אומרים הלל לפי שמעשה ידיו טבעו בים תו לא קשיא אשאר ימים דכ"ש הוא שלא לומר בהן הלל. כמ"ש הט"ז א"ח סי' ת"צ בשביעי א"א הלל לפי שמעשה ידיו טבעו בים וכיון דבז' א"א גם בשאר ימים אין אומרים שלא יהיו עדיפים מי"ט האחרון ע"כ. אך כל זה תימא הרי הש"ס מיאן בסברא זו וצ"ע. ממה שכתבנו נתבאר לן דריב"ח פתח בהך דרשא בפוריא לבאר להם טעם פלוגתן דישראל ומרדכי. שמרדכי אמר לעשות פורים י"ט וישראל לא אבו שומע בזה דאחרי שהיו בו מפלתן של רשעים לא מיקרי טוב כדמוכח מדכתיב בצאת לפני החלוץ כו' א"כ אין כאן י"ט. אך קשה א"כ ז' של פסח למה מיקרי י"ט ע"כ לומר כיון שישראל ניצולו בו מיקרי טוב א"כ פורים נמי וי"ל בשלמא בז' של פסח לישראל היתה טובה שלימה משא"כ בפורים לא היתה גאולה שלימה וכמ"ש לעיל א"כ אין כאן טוב משני הצדדים. ודעת מרדכי כסברת המהרש"א כיון דמשיש אחרים אינהו יכולין לומר כי טוב אמפלתן של רשעים. ולא קשיא ליה מקרא דבצאת וגו' דמקרא זה עדיין לא נכתב בימי מרדכי דעזרא הוא דכתב ספר דברי הימים. ובדרושי הארכתי ע"ש:

הדרן עלך פרק אחד דיני ממונות

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף