שיירי קרבן/נדרים/ח/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־03:20, 6 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png נדרים TriangleArrow-Left.png ח TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. וא"ת למ"ד כנדרים הולכין אחר לשון תורה אמאי אסור בעיבורה הא תנן בעירובין המוכר בית בבתי ערי חומה אינו מונה אלא משעה שמכרה לו שנאמר עד מלאת לו שנה תמימה כשהוא אומר תמימה להביא חדש העיבור טעמא דרבי רחמנא הא לאו הכי מונה י"ב חדש מיום ליום וי"ל כבר אסיקנא לעיל דלא אמר הולכין אחר לשון תורה אלא לחומרין. והרשב"א בחי' מסיק דהא דערכין באומר שנה דכשנה אחת דמי הלכך אין חדש העיבור בכלל ומתני' באומר השנה ע"ש ובר"ן ותימא אדרבא מהתם איכא למפשט דשנה לאו כשנה אחת דמי דטעמא דכתב רחמנא עד שנת ממכרו שנה שלו ולא של עולם כדאמרי' בערכין דף י"ח הא לאו הכי ה"א דשנה כהשנה דמי. וע"כ דאיצטרך תמימה לרבות שנת העיבור דה"א עד תום שנת ממכרו אתי למעט חדש העיבור וצ"ע ועיין בחידושי:

עד סוף אדר עד סוף אדר הראשון. יש גורסי' עד סוף אדר סוף אדר שני והקשה הרשב"א מ"ש כי אמר עד ראש מכי אמר עד סוף דהכא והכא אדר סתם קאמר והר"ן מקשה כיון דמוקמי' למתני' בדלא ידע דמעוברת שתא אמאי מיתסר עד סוף אדר שני. ובש"ע בי"ד סימן ר"ך תופס לעיקר לנסחא זו. לכך נ"ל דטעמא דמילתא דהל"ל עד שיצא אדר כדאמרי' לעיל עד שיצא פסח וכולהו הנך דתנן במתני' אלא ודאי מדשני לישני' ואמר עד סוף כוינתו אפילו אם יתעברו השנה אוסר על עצמו עד סופו ומיחשב לשני האדרים לחדא ובהכי ניחא כל מה שעמעמו הראשונים על גירסא זו. ועיי' בלח"מ פ"י מה"נ:

איתא חמי לנדרים לית את חשיש וכו'. עיי' פירושי בקונט'. עוד יש לפרש דה"ק לענין שכר בתים ל"ש אפילו נתעברה השנה לאחר השכירו' והשוכר והמשכיר חלוקין בחדש העיבו' כגון ששכרו בי"ב דינר לשנה מדינר לחדש יחלוקו ופרי' לנדרים לית לך ספיק' דא"כ ה"ל למיזל לחומרא ובשכירות את חושש לספק וקאמר דיחלוקו. ולשני הפירושים קשיא לי לפי מאי דפסקו הפוסקים בח"מ סימן של"ד דהשוכר כבעל הבית והמשכיר כפועל וה"ל להתנות א"כ ודאי דיש לחלק בין שכירות לנדרים דה"ל למשכיר להתנות כשתתעבר השנה שיהי' שלו ואפשר לחלק וע"ש בסימן של"ד בש"ך ס"ק ב' וצ"ע. ומאי דמסיק ר' הילא דאף בשכירות השכיר ואח"כ עיברו הוא למשכיר קשה דלשון המשנה בב"מ לא משמע הכי דקאמר ונתעברה השנה לשוכר משמע דאחר השכירות נחעברה. ומסוגיין ראי' מבוררת לדעת הפוסקים דשכירות ונדרים שוין לענין זה ועיי' בח"מ סי' שי"ב ובסמ"ע שם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף