שיירי קרבן/סוטה/ג/ד

שיירי קרבן סוטה ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אינה מספקת לשתות וכו'. פירשתי בקונט' דמתני' כר"ע דסובר כר"ש מקריב מנחתה ואח"כ משקה וכ"ה מפורש בבבלי דף כ' ע"ב בגמ'. ותימא מהרמב"ם שפסק בפ"ג מה"ס משקה ואח"כ מקריב מנחתה והיינו כרבנן דר"ש בריש פרקין הא מחלוקת ואח"כ סתם הוא והלכה כסתם. ואף בפי' המשנה כתבו דמתני' אינה מספקת לשתות וכו' כר"ע אליבא דר"ש ואינה הלכה ע"כ ואין טעם בדבר. גם מהר"ב בפי' המשנה דפסק דלא כר"ש יש לתמוה אחרי שכתב דסתם דבתרי' כר"ש ומן התימ' שלא הרגישו בזה מפרשי הרמב"ם והר"ב וניחא לן בהא דברי רש"י בפי' התורה שכתב בפסוק והשקה את האשה וכו' אין זה סדר המעשה שהרי בתחלה מקריב מנחתה וכו' ע"כ וכתב הרא"ם אע"ג דר"ש ורבנן הלכה כרבנן פירש כפי פשטא דקרא וכו' ע"ש. ודבריו דחוקים שהרי פשטא דקרא הראשון עיקר ואידך מיותר לדרשא וכרבנן. אבל לפמ"ש לק"מ דסובר רש"י דהלכה כר"ש משום דמחלוקת ואח"כ סתם הוא והלכה כסתם. ודבר ברור ונאה ומתקבל הוא בעיני. ועמש"ל בפרקין בתו' בד"ה מודה ר"ש וכו':

נאמר כל אותן יב"ח. כ' הי"מ כלו' יש לדחות דכל אותן יב"ח משום דהוא עסוק במצות תלו לו ולא דמי לזכות תולה דהיינו זכות שקודם הגזירה אבל כשהוא עסוק במצות אחר הגזירה כל זמן שיעסוק בהן יתלו לו עכ"ל. והדבר תימא בעיני שנראה בהיפך דאם הזכות שקודם הגזירה לא מהני לתלות כ"ש שלאחר הגזירה דלא יתלה אלא מיד כשנגזרה הגזירה יענש. וכל מה שפי' בסוגיא זו אינו מחוור בעיני. ופירושי שבקונט' עיקר וכפי שהגהתי מן התוספתא:

אלא מנחת זכרון יש לה זכות וכו'. עיי' בי"מ פי' הסוגיא. ואין דבריו נראין דמפרש דמשני דנסתר כאן מדת כלל ופרט. וזה תימא שלא מצינו בדברי חכמי התלמוד שסתרו המדות שהתורה נדרשת בהן מפני קושיא. גם מ"ש בסוף דבריו דר"ע סובר כר"ש דאין זכות תולה במים המרים ע"ש. מלבד שדבריו סותרים דברי הש"ס בבלי דף כ' ע"ב דאמר התם דר"ע סובר זכות תולה. אלא שהתוספות כתבו שם בד"ה הא מני ר"ע וכו' דמדאמר ר"ע אלו נאמר מזכרת עון וכו' ש"מ דסובר שהזכות תולה ע"ש. לכן נ"ל פירושי שבקונט' עיקר והוא הנכון:

כל הזכרונות שבתורה לטובה וכו'. וקשה הא כתיב ויזכור כי בשר המה וגו' יזכר עון אבותיו וגו' וי"ל דר"ט לא קאמר אלא זכרונות שבתורת משה ולא שבנביאים וכתובים:

אית לי' זרע כשר לא זרע פסול. כתב הי"מ פי' לפי משנסחר' נאסרת לבעלה סד"א שתעמוד באיסורה דהיתה בכלל ויצא' לידון בדבר החדש לכן הוצרך הכתוב להחזירו לכללא וכו' וכשר ופסול דקאמר לאו דוקא וכו' ע"ש. ומלבד שדבריו דחוקים נראה שאין זה דבר יוצא מן הכלל. ונ"ל פירושי שבקונט'. ועי"ל דאיצטרך קרא למעט נשים הפסולות לו שאינן שותות כגון אלמנה לכה"ג וכו' דכתיב ונקחה ונזרעה זרע אין זה זרע כשר אלא פסול וכן הוא לקמן פ' הארוסה כמ"ש שם בפירושי וזה ברור:

זיבח קיטר וניסך היה מת בב"ד. פירשתי בקונט' שהן נידונין בסייף וכו' ודין ד' מיתות עדיין לא נתפרשו להם וכ"פ רש"י ביומא פ"ו. וקשה מ"מ איך אמר משה שימו איש חרבו וגו' הא משה ודאי הוה ידע דין ד' מיתות דבסיני נאמרו לו כללות ופרטות ונ"ל דלכך לא נידונו בסקילה כיון שילא הותרו אלא בסייף שהרי המתרים בהם לא ידעו דין ד' מיתות והמותרה לדבר קל לכ"ע לא הותרה לחמור לכך נידונו בסייף אך נסתפקתי המותרה על עבירה שיש בה סקילה בסייף אי נהרג בסייף דמצי למימר אלו התרו בי בחמורה הייתי פורש שלא לעשות עבירה חמורה שדינה חמורה כל כך וצ"ע:

ראה תאנה ביכורה וכו'. כתב הי"מ אמר שלא ליהנות ממנה אף שלבו תאב לה וזה שטות כי לא חייבה תורה בביכורים אלא לבה"מ אבל בשאין בה"מ קיים למה לא יהנה הוא מהם ע"כ. ואין נראה שצריך שיהיה הפסד או עברה בחסידותו. וכפי פירושו אין שום והפסד ועברה בדבר ואפשר שזהו מדרך שאחז"ל משחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין משום ביטול הקרבנות והנסכים ואף פרישות זה כיוצא בו ועוד למה לי' לש"ס לסיים במי שאפגע בו תחלה אתננה לו אלא ודאי פירושי שבקונטרס עיקר:

יבוא עלי אם נתכוונתי לכך. כתב הי"מ ואיכא למידק למה הפסידה כתובתה בכך דגרסי' בפ' אלמנה ניזונת עלה דהא דתובעת כתובתה אין לה מזונות ובלבד בשופי אבל באונס לא כהדא ארמלתא דר' אבהו רימו ואמרו לה בר כהן בעי לך תבעה פורנא ואבדה מזונותיה מן דאיתידעון מיליא אעלון עובדה קומי ר' יוסי וחזרה למזונות. ומביאה הרא"ש ספ"ד דכתובות. ויראה דהך סוגיא פליג אדהכא והיינו דהרי"ף והרמב"ם לא הביאו סוגיא דכחובות דס"ל דהלכתא כסוגיא דהכא כיון דפירושא דמתני' מכות פרושין היא ועוד דבבבלי לא מייתי לתא דבלבד בשופי יכריע דהלכתא כסוגיא דהכא עכ"ל. ול"נ דלא פליגי סוגיות אהדדי דהדבר דחוק לפרש כוונת ר"א שאולי חפצה היא בכתובחה וכדפירשתי בקונט' וכ"פ הי"מ. דא"כ מאי האי דקאמר ומה נעביד לכון ואתון שטיין הלא אין הדבר הזה תלוי בהן ולמה קרא אותם שוטי' אולי אינה חפצה בכתובתה באשר היה באמת. לכן נ"ל דודאי ר"א כדין עשה שהיה מנהג המקום ההוא כמנהג אנשי יהודה כדתנן ס"פ נערה שנתפתתה שכותבין אם ירצו היורשין ליתן לך כתובתך לפיכך אם רצו היורשים נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה. אלא שזה המשיא עצה עשה דבר שלא יתנו לה כתובתה ויפטרו ממזונותיה ע"י תביעת הכתובה ואמר ר"א שמעולם לא היתה כוונתו לכך להפסידה כתובתה ומזונותיה. ובאמת לא הועיל היועץ הזה כלום אלא שר"א תירץ דבריו ואמר שזו מכות פרושים נגעו בה ולא הועילו. ופירוש זה ברור בעיני. אף שלתרץ הסוגיות אין צורך לפי' זה שאף לפי פי' הי"מ י"ל כן. דסוגיי' איירי במקום שנוהגים כיהודה. ועיי' בר"ן בכתובות פ' נערה מ"ש בשם הרא"ה ז"ל במחלה כתובתה ליתומי' ומ"ש הרי"ף והרמב"ם לא הביאו דסוגיא דהכא הלכתא היא כיון דפירושא דמתני' מכות פרושין היא ע"כ. אין בדברים אלו כדאי לדחות סוגיא דכחובות שהרי עוד פירושים אחרים נאמרו במתני' ומש"ע ועוד דבבבלי לא מיירי וכו'. כ"כ גם הב"י בא"ע סי' צ"ג. אבל ל"נ שהרי"ף והרמב"ם השמיטו לפי שאין צורך בו דהא לכך הפסידה מזונותיה משתבעה כתובתה בב"ד לפי שמחלה על מזונותיה וכיון דמחילה בטעות היא לא גרעה משאר מחילות ממון שהם בטעות שאינן כלום שכבר מבואר בדברי הרי"ף והרמב"ם. ובזה נעשה שלו' בין הסוגיות ובין הפוסקים כנ"ל ברור ונכון:

בתולה ציימנית. כתב הי"מ אובדת בתוליה ע"י שהיא מתענה הרבה וכו' וכ"פ תוס' וכו' ונוטלת שם רע שאומרים שמתענית כדי לתלות בו איביד בתוליה וא"ל מפני שנחשדה בעברה כשלא תמצא בתולה ולא יתלו בתענית קאמר כי אין זה כילוי עולם אלא רעה לעצמה ע"כ ול"נ פירושי שבקונט' עיקר ונקראת מכלי עולם שאין תוכה כברה וכדפירשתי במתני' והוא מפי' הרמב"ם במשנה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף