שיירי קרבן/שבת/ו/ב

שיירי קרבן שבת ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא עמד ב"ד וביטל. כתב הרמב"ם בפ"ב מה' ממרים ב"ד שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג וכו' ועמד ב"ד אחריהם ובקש לבטל דברי הראשונים וכו' אינו יכול עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין היה גדול בחכמה ולא במנין וכו' אינו יכול לבטל את דבריו אפי' בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולים לבטל אא"כ גדולים ממנו בחכמה ובמנין ע"כ וכתב הר"א בהשגות עטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עליה שהראשונים תקנוהו וריב"ז בטלה אחר החורבן מפני שנתבטל טעם הראשונים ולא היה גדול כראשונים ע"כ ונ"ל שיש ראיה לדברי הרמב"ם מסוגיא זו דכה"ג במס' שביעית שהתירו לחרוש בשביעית בשעת גזירת המלך ובפ' ב"מ בשמן שרפה שהתירו לישראל להדליק מפני הסכנה ואע"ג שעברה הגזרה והסכנה לא נתבטל' התקנה פריך הש"ס דהאידנא ליתסר ומשני לא עמד ב"ד וביטל וקשיא כיון דבשביעית איכא איסורא וכה"ג בשמן שרפה למה לא עמד ב"ד וביטל לקיים דין תורה אלא ודאי ה"ק לא עמד ב"ד גדול כראשונים שיכולים לבטל ומאי דקשיא מריב"ז אפשר לומר דריב"ז לא ביטל דבריהם בפירוש אלא שהוא עשה תקנה שלא לעטר שוקי ירושלים דמצוה שלא לעטרן בחורבנה כדי שיתאבלו עליה וממילא נעקרה התקנה והיו פודין סמוך לירושלים ואין כח ביד ב"ד הקטן לבטל ממש תקנת ב"ד הגדול אבל בכה"ג שרי עיין בתיו"ט פ"ה דמעשר שני:

אחת מחבתיו. בגליון פרק מצות חליצה כתב פי' אזנים שיש לרצועות של סנדל ודוגמתו בשלהי מקואות חבט של סנדל וכ"פ הערוך והמפרשים אבל סוגיא דהכא לא משמע כן דאמר בתר הכי נפסקו אזניו נפסקו חבטיו משמע דחבטיו לאו הן אזניו ונ"ל שהוא תחתיתו של סנדל ונקרא חבט שחובטת בהן על הארץ עכ"ל וקשה א"כ מהו הן המעמידין לכן פי' שבקונט' עיקר:

הדא אמרה על אותה שיש בה מכה נותן. כתב הרז"ה וז"ל כתב הרי"ף יש ברגליו מכה נפק באותו שאין בה מכה כחייא בר רב וכר' יוחנן דאמר עשיתו של שמאל מכה ולי נראה כרב הונא דההיא דחייה בעלמא היא דאמרינן דלמא ר' יוחנן כחייא בר רב סבירא ליה ופשטיה דרבי יוחנן כרב הונא מכרעא ונ"ל כדברי רז"ה שהרי כאן מפורש שר"י סובר שעל ימין הוא נותן ומה שאמרו בבבלי אינו אלא דרך דחיי' ולא שבקינן מאי דמפורש בירושלמי בשביל דחיית האמורא בבבלי:

אין קורין פסוק ע"ג מכה בשבת. נראה הטעם משום דאסור להרבות בשיחה בטלה בשבת וכל אלו הדברים לשיחה בטלה דמיין וכמ"ש הכ"מ בפי"א מה' עכו"ם אך קשה מ"ש בשבת הא אמרינן בסמוך משנפגע אסור לקרות פסוק לרפוא' אפילו בחול וע"ק דלקמן פ' שמונה שרצים איתא לוחשין לעין ולמעים וכו' בשבת הרי דלא אסרינן לחשים אפילו בשבת לכן נ"ל דגרסינן אין קורין פסוק ע"ג מכה בשם וכן הגירסא בעירובין פ"י וכן נראה בבבלי בשבועות פ"ב האר"י ברוקק שנו שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה משמע דוקא שם שמים הוא דאסור ואני תמה שכל הפוסקים סתמו וכתבו דאסור לקרות פסוקים ע"ג מכה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף