שיירי קרבן/שבת/ו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
עמודי ירושלים
גליוני הש"ס




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היתה נימא אחת וכו'. בבבלי פרק התנוקות דף ט"ז גרסי' אמר רבב"ח נימא אחת חולצת שנים איני יודע שלש אינן חולצות ורבי יוחנן אמר אנו אין לנו אלא אחת ופסק הרא"ש כר"י והרשב"א בת"ה והר"ן פסקו כרבב"ח לחומרא ותמה עליו הב"י בי"ד בסי' קצ"ח למה פסק כרבב"ח נגד רבי יוחנן ונ"ל כיון דסתמא דתלמודא בסוכה דף ו' מייתי להא דרבב"ח משמע דהכי הלכתא וגם מכאן ראיה כיון דבירושלמי מייתי הא דרבב"ח ולא מייתי פלוגתא דר' יוחנן מסתמא הדר ביה ר"י לגביה. עוד כתב הרב"י שם ובענין פי' נימא אחת או שתים וכו' ואם שנים מקושרות זו עם זו אחת אל אחת יש לדון בדבריו ולומר דכשתים חשיבי ויותר נ"ל דכחד חשיבא דמה לי נימא הקשורה בעצמה לקשורה עם חברתה וכ"כ הרשב"א והר"ן ולענין שתים נראה מדברי הרמב"ם דכשהן קשורות בעצמן מיקרי שתים אבל כשהן קשורות עם שתים אחרות ואפי' עם אחד שלשה מיקרי ולרבב"ח נמי לא הוי חציצה אבל מדברי הרשב"א בת"ה נראה דב' דאמרי' היינו ב' קשורות עם ב' וג' דאמרי' היינו ג' קשורות עם ג' וכ"נ מדברי הר"ן לענין שתים אבל לענין ג' כבר ביאר ז"ל דאפי' ב' על ג' לא חייצי לדברי הכל עכ"ל וז"ל הר"ן בר"פ ואמרי' בהדיא בירושלמי שאם קשר ב' נימין בשלשה דינייהו כג' ולא חייצי עכ"ל ואני תמה מהרב"י שלא ראה שספיקותיו הם איבעיא בירושלמי ולא היה לו להכריעו בדברים אלו מדעתו אף גם מדברי הר"ן יש לתמוה מאין פשיטא לי' דשתים בג' הן כשלש דלמא מבעיא לי' גם בשתים לשלש. וראיתי שגירסא אחרת לו ולרשב"א בירושלמי ומביאה הרשב"א בחידושיו רבי יוסי בעי קשר נימא אחת בחברתה אחת הא לשתים שתים הן שתים לשלש שלש הן ע"כ ועדיין קשיא הא מ"מ מיבעיא להו אי שלש הן ואיך קאמר הר"ן בפשיטות דשלש הן ונראה דמפרש לדברי הירוש' הכי ר"י בעי קשר נימא אחת בחברתה אחת או לא הא לשתים פשיטא לן דשתים הן וכן שתים לשלש פשיטא לן דשלש הן. וקשה למה פשיטא לי' דאחת לשתים שתים הן ולא פשיטא ליה דאחת לשלש שלש הן. מ"מ שמעי' מהכא דגם מ"ש הרב"י בדברי הרשב"א והר"ן דסוברים דאחת לשתים אחת הן דליתא שהרי הן סומכין עצמן על הירושלמי ולפי גירסתם מבואר דשתים הן וצ"ע:

שהפעמים שהיא רואה שערה לבנה ותולשתה וכו'. בבבלי פרק שואל דף קמ"ט ע"א אמרי' והני תנאי דפליגו בדרבה דאמר לא יקרא לאור הנר אפילו גבוה שתי קומות דלא חילקו חכמים בגזירתן כהני תנאי דפליגו נמי בדרבה דתניא אין רואין במראה בשבת ר"מ מתיר במראה הקבועה בכותל מ"ש הקבועה בכותל דאדהכי והכי מידכר שאינה קבועה נמי הכא במראה של מתכת עסקינן וכדרב נחמן וכו' ומפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בהן נימין המדולדלין ע"כ ואיכא בין טעם הבבלי לטעם הירושלמי דלבבלי מותר לראות במראות שאר מינים שאינן מתכות אפי' אינן קבועי' וכמ"ש הרי"ף והרא"ש ולטעם הירושלמי אסור. וא"ת מנ"ל לירושלמי להרחיק פלוגתייהו כל כך ולא קאמר כדאמר בבבלי וי"ל דלשיטתיה אזיל דלעיל בפ"ק דף ד' ע"ב מסיק דאמרינן לא פלוג בגזרת הרחקה בכל ענין וא"כ אפי' מראה של זכוכית יש לאסור מהאי טעמא אבל הבבלי דמתיר לעיל בשני ב"א ש"מ דלא ס"ל [ צ"ל לא פלוג] לפלוג בכל עניין הלכך קאמר בדרבה פליגי מיהו סייעתא היא לדברי הרז"ה דאוסר בכל המראות כי היכי דלא נאמר דשני התלמודים פליגי לדינת ועמש"ל דף ה' ע"א בתוספתא בד"ה ואחד הנר וכו':

הדא אמרה העשוי לתכשיט אסור וכו' הא דפירשתי בקונט' בשם הרמב"ן משום דקשיא ליה הא אמרי' לעיל בפירקין תכשיטין מפני מה אסרוהו ע"י שהנשים שחצניות הן משמע שהאנשים מותרין לצאת בתכשיטין והרז"ה פירש מתוך שהוא עשוי לכך ולכך בין לאיש בין לאשה אסור לצאת בו אחד האיש וא' האשה אפי' לחצר וכ"ש לרה"ר אבל דבר שהוא מיוחד לתכשיט האיש מותר לצאת אפי' לרה"ר עכ"ל ואין לשון הש"ס סובל פירושו ול"נ דה"פ שגערו בו חביריו משום תכשיט שאסרו לצאת בתכשיט כזה מפני החורבן וכמו דאמרי' לקמן בדף כ' ע"ב גבי מומייקי שאסור משום תכשיט וכמו שפירשתי שם וה"פ הדא אמרה העשוי לתכשיט מזהב אסור לצאת בו לרה"ר להתקשט אפי' בחול והדא אמרה אפי' עשוי נמי לצורך דבר אחר שלא לשום קישוט אסור והדא אמרה אחד האיש ואחד האשה אסורים לצאת בתכשיטים כאלו והדא אמרה אפי' במקום וכו' דעד כאן לא אסרו אלא שלא יצא האיש לרה"ר בתכשיטים כאלו מזהב ואפ"ה אסרו בחצר שמא יצא בו לרה"ר אע"ג שאם יצא אינו אלא איסור דרבנן אסור שמעי' באשה בשבת בכל התכשיטים אע"פ שאין בהם איסור חטאת כשיוצאת בהם לרה"ר אסורה לצאת בו לחצר ודוקא תכשיטין של זהב אסרו חכמים לאיש לצאת בחול וכן פריך לעיל עד כדון תכשיטין של זהב ואפי' של כסף וכו' שמעי' דיש לחלק בין של זהב לכסף מיהו לקמן אמרי' ר"י זעיר' נפל עודרא מאוניא בעא מחזרתיה וגערו בו משום תכשיט וצ"ע:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף