מראה הפנים/סנהדרין/ג/ה

מראה הפנים סנהדרין ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועבדים. בנוסחת הש"ס דילן לא גריס ועבדים הכא אלא בפ"ק דר"ה והתם הוא דאיצטריך למיתני כדכתבו התוס' בר"ה דאע"ג דפסולי עדות מדאורייתא נינהו אצטריך למיתני דלא תימא כיון דלא מחמת עבירה מיפסלי מכשרו לעדות החדש מידי דהוה אקרובים לר"ש. וכ"כ בפרקין דל"ג עבדים במתני' דלא חשיב אלא פסולי עדות מדרבנן. והכא גריס לה אגב מתני' דר"ה. ובמה שכתבו התוס' דאפי' מתני' מיירי ברבית קצוצה לא משמע ליה איסור כיון דמדעתיה יהיב ואינו פסול לעדות אלא מדרבנן אין כן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' עדות הל' ד' אלא דאם רבית קצוצה עשו פסולין הן מן התורה המלוה והלוה:

איזהו תגר שביעית. עיין לקמן ד"ה תני ר' חייא:

אמר ר' אבהו ובלבד ברועין בהמה דקה. התם דף כ"ה ע"ב קאי המסקנא כרבא דאמר רועה שאמרו אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה כ"א במגדלין הוא דוקא בבהמה דקה ובא"י ויש לפרש דר' אבהו דהכא נמי במגדלין איתמר:

דתני עד זומם פסול מכל עדיות שבתורה. ברייתא זו הובאה התם דף כ"ז ע"א והמסקנא כר"מ הואיל וסתם לן תנא במתני' דר"ה כר"מ וכמסקנא דהכא דמוקי לכולא מתני' כר"א ור"א כר"מ וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בריש פ' כ' מהל' עדות שכתב ונפסלו לכל עדות שבתורה:

תני ר' חייא לחומרא. ובשביעית גריס תני ר' יודה לחומרא וכתניא אידך הוא וכן נראה דסתם תני ר"ח בתוספתא הוא והתם גריס כברייתא דלעיל איזהו תגר שביעית כל שיושב ובטל כל שני שבוע וכו'. ולכאורה היה נראה דבהא נמי פליגי דלברייתא דלעיל גם בשביעית קאמר ר' יהודה דאם יש לו אומנות אחרת כשר וכן הוא בתוספתא בהדיא ובכולן היה ר' יהודה אומר בזמן שאין להם אומנות אחרת הרי אלו פסולין ולתניא אידך דר' יהודה דמחמיר בשביעית ואפי' עוסק במלאכתו וכו' ואע"פ שיש עמו מלאכה אחרת עכשיו פסול ולפ"ז דברי ר' יהודה דמתני' אמשחק בקוביא היא דקאי וכן על מפריחי יונים להך פירושא דמין שחוק הוא אבל לא על שביעית וכן נראה מדברי התוס' דף כ"ו ע"ב ד"ה הלכה כרבי יהודה דמכשר בשיש לו אומנות בלא הוא וכן הלכה דמשחק בקוביא לאו אסמכתא היא וכו'. וכן הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' עדות הלכה ד' בזה שלא כתב והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא כ"א במשחק בקוביא ובמה שכתב שם בסוחרי שביעית בני אדם שיושבין בטילים וכו' כבר כתב הכ"מ דאורחא דמילתא נקט אבל אסור הוא לעולם בזמן שאין אונס וכדמוכח מהכא להך תני' אידך. ובענין שכאן כתב הוא ז"ל שהוא אבק גזל ובפ"ו מהל' גזילה הל' ו' כתב שהוא גזל מדבריהם. אפשר לומר שדעתו כדעת התוס' לחלק בין הפוסקים באמנה דהוי כאסמכתא ובהכי מיירי בהל' גזילה שכתב ועושים תנאי ביניהם וכו' וכאן לא כתב אלא בענין פסולי עדות ואפי' אין בו משום אסמכתא אלא אבק גזל בעלמא פסול הואיל ואינו עוסק בישוב של עולם:

לא אתכוון משמדתהון אלא מגבי ארנונין. וכרבא סוף פ' בן סורר ומורה דהנאת עצמן שאני וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מיסודי התורה הלכה ב' דבשאר עבירות ושלא בשעת גזרה אם מתכוין להנאת עצמו יעבור ואל יהרג אפי' בפרהסיא. שמע לה מהדא לדבר הזה יסלח ה'. דמקרא קמא איכא למידחי דלגופיה איצטריך דברבים מחויב הישראל לקדש השם אפי' בשאר עבירות היכא דמתכוין העובד כוכבים להעבירו על המצוה כדדריש הכא לעיל וכן התם בסוף פרק הנזכר והבעיא היא בב"נ על ע"ז. ומהכא מוכרח הוא כגירסת התוספות וכפירושם דנפשטה הבעיא דאין בן נח מצווה על קידוש השם כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' מלכים הלכה ב' וכמו שהוכיחו שם מדאמר לו סתם לך לשלום:

אילו הוה ר' בא בר זמינא שמע מיליהון דרבנן מיזל הוה הרי משמע להדיא מהכא דמן הדין אסור להחמיר על עצמו במקום שאמרו יעבור ואל יהרג וכגון הכא דמסתמא בצינעא היה בביתו של העובד כוכבים ור' בא בר זמינא החמיר על עצמו משום שלא שמע מיליהון דרבנן דלעיל והיינו דקאמר ר' מנא דעכשיו היה לטובתו שלא שמע זה הדין שאילו שמע היה עושה כמיליהון דרבנן ולא היה מחמיר על עצמו והיה נהרג מהעובד כוכבים הזה שהיה מתכוין לכך ומכאן סייעתא גמורה לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב מיסודי התורה הל' ד' כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו. והתוס' בפ"ב דע"ז דף כ"ז ע"ב ד"ה יכול אפי' בפרהסיא וכו' כתבו להביא ראיה מכאן שאם רצה להחמיר על עצמו אפי' בשאר מצות רשאי כמו שר' בא בר זימנא החמיר על עצמו וכ"כ הרא"ש ז"ל שם וזהו קשה דגמרי מר' בא בר זימנא ובהדיא מסיק ר' מנא לאו הכי וקאמר דמזלו היה דלא שמע הדין ולפי הגי' מיכל הוה פשיטא דמוכח דאין רשאי להחמיר על עצמו וכבר כתבתי בכמה וכמה מקומות שדרכו של הרמב"ם לתפוס המסקנא דהאי תלמודא כדתפסו הפוסקים ז"ל ללמוד ממסקנת תלמודא דילן ולא מדברי היחיד ור' מנא בתראה דהאי תלמודא כדמוכח מכמה מקומות ועוד דמיליהון דרבנן הוא דקאמר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף