מראה הפנים/בבא מציעא/א/ח

מראה הפנים בבא מציעא א ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אם היה אישור הדיינין ה"ז יחזיר. האי כמילתי' דר' ירמיה גופיה בבבלי דף י"ו ע"ב דאותביה לר' אבהו בהא דאמר אע"פ שכתוב בו הנפק ה"ז לא יחזיר והא קתני כל מעשה ב"ד וכו'. ומסקנא דהתם דמתני' בשטרי חלטתא ואדרכתא:

נכתבה אונו באחד בניסן וכו'. בבבלי פרק גט פשוט דף קע"ב ע"א גרסינן א"ל רבא בר שילא להנהו כתבי שטרי אקניאתא כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידיעתו יומא דקניתו ביה כתבו ואי לא כתבו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מתחזי כשיקרא. ופירש הרמב"ן ז"ל בחדושיו שם דבשטרי קנין קאמר ול"ש בשטרי מכר ול"ש בשטרי הלוא' וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ג ממלוה הל' ו' עדים שקנו מיד הלוה או המוכר וכיוצא בהן ונתאחר' כתיבת השטר אם יודעים יום שקנו בו וכו'. ופשוט הוא דהתם בשיש בו קנין וא"כ אין חשש מוקדם והלכך אמרינן טעמא משום דלא ליתחזי כשיקרא. אבל הכא בסתם שטרות שאין בו קנין איירי ואיכא חששא דמוקדם והלכך קאמר אם יודעין הן יום נתינת הכסף שהוא מאוחר ונתעכב מאיזו סיבה כמה ימים אחר יום הכתיבה כותבין כך וקמ"ל דמהני שלא יהא מוקדם שהרי בשעת הכתיבה לא ידעו מזה דנימא דפסולין הן מלהעיד ובלאו הכי ברור הוא דבמוקדם כי האי שלא נתכוונו לשקר ולא הקדימו הזמן מיום הכתיבה דאין העדים פסולין בכך:

סימפון שיוצא מתחת ידי המלוה וכו'. בבבלי סוף פירקין א"ר ירמיה אמר רב סימפון היוצא מתחת ידי מלוה אע"פ שהוא כתוב בכתב ידו אינו אלא במשחק ופסול וכו' ומסיק התם דמתני' דקתני יעשה מה שבסימפון מיירי שנמצא בין שטרות פרועין וקרועין שלו. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ו ממלוה הלכה ח' וכתב אע"פ שהוא בכתב ידי המלוה וכו' והטור בסימן ס"ה כתב אפי' אם הוא כתב ידי הלוה או המלוה עצמו וכן העתיק הרב המחבר בש"ע שם סעיף י"ח והוא מדברי בעל התרומות וז"ל בשער נ"ג ח"ג סימן ז' ויש לברר שובר היוצא מתחת ידי מלוה וכתוב בכתיבת ידו של לוה מה דינו על זה נסתפק ה"ר יהודה אלברצלוני ז"ל וכתב שיש לנו לומר כיון שכתיבת ידי הלוה נתחברו יחד המלוה והלוה וי"ל שפרע הממון ושכח השובר ביד המלוה או יש לנו לומר דאדרבא כיון שכתב אותו שובר בכתיבת הלוה ובודאי נתחברו יחד הלוה והמלוה אם איתא שפרע הלוה בודאי היה מוליך השובר ומדלא הוליכו ודאי לא פרע לו הממון והשובר אינו אלא כמצחק ופסול ע"כ וכתב על זה ולדידן מסתברא דפסול דכללא הוא דכל סימפון שאין עליו עדים וקיום אותו סימפון פסול אא"כ נמצא השטר בין שטרות קרועין ומה לנו לחוש לכתיבת הלוה וכו' עכ"ל. ובאמת דבר תימה הוא שלא ראו האי דרבא וכיון שיש סברא לכאן ולכאן לא היו מכריעים כן אבל מה נעשה והרמב"ם ז"ל סתם דבריו. וא"כ הכריע הוא ג"כ דדוקא שנמצא בין שטרות פרועין בעינן לעולם. והש"כ כתב שם שמצא זה הירושלמי ומה שהאריך בפירושו וחילוק בין אם הוא ביד הלוה שנקרא שובר וכו' ומדברי התוס' הוא וכל זה הוא ללא צורך והרי סוגיא דהכא מתפרשת כפשטה וכמבואר. ולפי פשטות הסוגיא דהתם אין לנו הכרח לומר דפליג אדהכא כ"א מדעת רוב הפוסקים שלא הביאו זה וכתבו דדוקא בין שטרות קרועין אם היא יוצא מתחת ידי המלוה כ"א בהא דקאמר הכא לעולם וכו' דמשמע אפילו יוצא מידי אחר וזה לכאורה דלא כמסקנא דהתם ומסקנת הפוסקים דביוצא מידי השליש כשר. וכן רצה הש"כ שם דאתיא כלישנא בתרא דר"נ דזה בורר אבל הא ליתא דאפשר לומר דהכא מיירי שלא עשאוהו שליש לכך א"נ שאין עליו עדים ואין השטר עמו ביד השליש דבכה"ג לא מהני וכמבואר בטור שם והוא ג"כ מדברי בעה"ת וזה ברור שהרי בסימפון ביד מלוה ג"כ באין עדים מיירי ועלה קאי הא דקאמר לעולם:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא'

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף