מראה הפנים/נזיר/ז/א

מראה הפנים נזיר ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כ"ג ונזיר אינן מיטמאין בקרוביהן. ולא גריס הכא בהדיא אבל מיטמאין למת מצוה כדאיתא בנוסחת הבבלי וכן התוס' לא גרסי להא במתני' משום דבגמרא אמרו עד כאן ל"פ אלא בכה"ג ונזיר כי אזלי בהדדי אבל כל חד וחד לחודי' בר איטמויי הוא מנה"מ ולא שאיל על מתני' בהדיא מנה"מ ש"מ דליתא להא בנוסחת המשנה:

בעמיו אינו מיטמא מיטמא הוא למת מצוה. ובת"כ דריש לה מלנפש לא יטמא בעמיו והאי קרא דריש ליה לאשתו כשרה הוא דמטמא אבל לא לפסולה. ואע"ג דהאי קרא בכהן הדיוט כתיב איכא למימר דסמיך נמי אדרשא דלעיל דדריש בכ"ג ומ"מ איצטריך האי קרא בעמיו ללמדינו מה הוא דנקר' מת מצוה דממשמעות בעמיו נפקא לן דכל שאין לו קוברין הוא וכעין דתירץ הקרבן אהרן שם:

אבל אדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו. והיינו בחזרה כדאמר בבבלי בפרק דלעיל דף מ"ג שאם נטמא כבר לשאר הגוף חוזר הוא לעצם כשעורה דאי בתחלה ליכא למ"ד דמיטמא לעצם כשעורה כדכתב הרא"ש בהלכות טומאה להרי"ף דפסק כן וכתב עליו דכרבי יהודה אתיא כדמוקי התם דכולה רבי יהודה היא אבל דעתו ז"ל דהלכה כרב חסדא אמר רב דאמר התם נקטע ראשו של אביו אינו מיטמא לו דלאביו כתיב בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ואינו מיטמא כלל לעצם מעצמות אביו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' אבל הלכה י"ד:

אבל אדם מיטמא על עצם כשעורה מאביו. והיינו בחזרה כדאמר בבבלי בערק דלעיל דף מ"ג שאם נטמא כבר לשאר הגוף חוזר הוא לעצם כשעורה דאי בתחלה ליכא למ"ד דמיחמא לעצם כשעירה כדכתב הרא"ש בהלכות טומאה להרי"ף דפסק כן וכתב עליו דכרבי יהודה אתיא כדמוקי התם דכולה רב' יהודה היא אבל דעתו ז"ל דהלכה כרב חסדא אמר רב דאמר התם נקטע ראשו של אביו אינו מיטמא לו דלאביו כתיב בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ואינו מיטמא כלל לעצם מעצמות אביו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' אבל הלכה י"ד:

מהו שיטמא כהן לנשיאות כפים. קשה אמאי לא פשיט ליה ממתני' דפרק אלו מציאות אם היתה בבית הקברות אל יטמא לה דעשה דהשבת אבידה אינו דוחה ללא תעשה ועשה דטומאה דכתיב קדושים יהיו וגו' ואפשר דהבעיא היא היכא שהכהן הוא בב"ה ואח"כ באת טומאה לשם וכגוונא דעובדא דתלמידי דרבי אבהו דלקמן ולא הויא דומיא דהתם שאל ילך לבה"ק להיטמא מפני השבת אבידה ופשיט ליה אפילו בכה"ג מחויב לצאת דעשה ול"ת היא והיינו טעות דגבילה דסבר אין בה אלא ל"ת ועשה דוחה לא תעשה:

הדא אמרה ואפילו בטומאה שהיא מד"ת. אבל בבבלי פרק מי שמתו דף כ' מסיק דכל הני דוקא בטומאה מדבריהן אמרו ומת מצוה שאני דגלי קרא ולאחותו:

הכתפים אסורין בנעילת הסנדל. כן פסק הרמב"ם פ"ד מהלכות אבל הלכה ג':

הגע עצמך שהקדישו אביו מרחם זו תורה וזו אינה תורה. והתי"ט טרח כאן בחנם להשיב לשאלת בנו ששאלו שאלת ש"ס הזה והאריך שם להכריח דאין אביו מדירו בנזיר אלא דוקא בשהגיע לחינוך ואינו כן כדמשמע הכא וכן נראה מסתימת דברי הרמב"ם שאין דרכו בכך לסתום במקום שאמרו לפרש:

אתיא דרבי אליעזר כב"ש דב"ש אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם. נראה דט"ס הוא דהא ב"ש סברי פרק אלו דברים מברך על היום ואח"כ מברך על היין וב"ה הוא דאמרי מברך על היין ואח"כ מברך על היום ומפרש הש"ס טעמייהו דברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה וכן נמי בהאי ש"ס שם היין תדיר וקדושה אינה תדירה. ובפרק כל התדיר דף צ"א בעי התם תדיר ומקודש איזה מהן קודם ובעי למיפשט מטעמייהו דב"ה ודחי לה דאטו שבת לברכת היום אהני לברכת היין לא אהני ולא איפשיטא התם. ולשיטתא דהאי תלמודא פשיט ליה ממתני' דהלכה כחכמים ומקודש קודם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף