מראה הפנים/נזיר/ג/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:40, 5 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png נזיר TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רבי יוחנן אמר מתרין על הכל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה. בבבלי דף י"ז מסיק לה דלרבי יוחנן לוקה על הטומאה בנזיר בבה"ק אע"פ שאינו מביא קרבן עמה כדמסיק הכא לעיל. אבל בהא דקאמר הכא לוקה על כל פרישה ופרישה בהתראה אחת לא משמע כן מסוגית הבבלי פ"ו דף מ"ב גבי מתני' היה מטמא למתים כל היום כו' דכל זמן שלא פירש מן הטומאה אינו חייב אלא אחת ואפילו התרו בו על כל נגיעה ונגיעה מטומאה כגון שהשיטו לו מת אחר אינו חייב אלא אחת שהרי הוא מחולל ועומד הוא וכדמקשי הכא לקמן מהאי ברייתא על דברי רבי יוחנן ולא מחלק התם בין אם החילול מעיקרא היה בהיתר או באיסור כדמחלק הכא. ובענין אם נטמא ופירש מן הטומאה וחזר ונגע מחולקים הם הרמב"ם והראב"ד ז"ל בפ"ה מהל' נזירות הלכה ט"ו וי"ז דלדעת הרמב"ם אם התרו בו על כל פעם חייב על כל אחת וכרב יוסף בסוגיא דהתם אבל דעת הראב"ד כרבה התם דאפילו אם פירש וחזר ונגע אינו חייב אלא זאת דמוקי הא דקתני במתני' אל תטמא אל תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת בטומאה וביאה ולא בטומאה וטומאה ועיין זה לקמן פ"ו ופ"ז:

להחלו ובשעת מיתה כו'. כה"ג פליגי בבבלי דף מ"ג ופליגי התם ר' יוחנן ור"ל רבי יוחנן קאמר משמעות דורשין איכא בינייהו ור"ל קאמר גוסס איכא בינייהו כדקאמר הכא ולפי הך גירסא קי"ל כר"י לגבי ר"ל וכהן ונזיר אין מוזהרים על הגוסס וכ"כ התוס' שם וכן דעת הרמב"ם ז"ל שם הל' י"ח ע"ש:

רבי טרפון פוטר כו'. פלוגתייהו למאן דמפרש יצא ונכנס מיד אבל לשמואל דמפרש לקמן יצא והזה כו' וכן המסקנא בבבלי וכדפרישית במתני' לא שייכא כלל פלוגתייהו אמתני' אלא מלתא באנפי נפשה היא:

אבל בנזיר טהור אף ר"א מודה אפילו אין לו מהיכן להפיל. ובבבלי דף י"ט מסיק לה אפילו בנזיר טהור שנטמא עד שיהיו לו ימים ראשונים וכדמשמע נמי הכא משקלא וטריא דלקמן. ובענין הבעיא אם נזירותו ונזירות בנו מצטרפין אינו מבואר בבבלי ומסתברא דלמאי דאמרינן לעיל סוף פ"ק דהמסקנא כרבי יוחנן דהתם דס"ל אם נטמא בנזירות בנו סותר גם לנזירותו ומטעמא דנזירות חדא היא א"כ ממילא שמעי' דמצטרפין הן לשני ימים. ובענין לבסוף גריס התם בהדיא בברייתא דבעינן נמי עד שיהו לו ימים אחרונים והתוס' הקשו שם דהא קתני נטמא יום מאה סותר שלשים לר"א ותירצו בדוחק והיא קושיא דהכא דדייק לקמן ומחלק בין סתירה לקרבן דהא דקאמר ר"א עד שיהיו לו ימים לענין קרבן טומאה קאמר אלא דלא משמע כן מסוגית הבבלי:

הדרן עלך מי שאמר הריני נזיר
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף