קרבן העדה/נזיר/ג/ה

קרבן העדה נזיר ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ואינו מביא קרבן טומאה. דכי כתיב קרבן טומחה בנזיר טהור שנטמא ומ"מ אם התרו בו שיצא משם חייב מלקות ובגמרא פליגי בה:

יצא ונכנס כו'. בגמרא מפרש:

גמ' נזר והוא בין הקברות. דאם הוא בבית שבחצר שיורדין משם למערות שהמתים מונחים שם אינו נטמא:

מתרין בו על היין ועל התגלחת. אם שתה יין או גילח מלקין אותו דנזירות חל עליו אבל על הטומאה אינו לוקה הואיל ונזר בטומאה:

ופריך מחלפא כו'. קשיא דר"י אדר"י דאמר התם מתרין בו אף על הטומאה והכא אמר דאינו לוקה על הטומאה:

ה"ג על כולה פליגין דרי"א מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת. מאחר שאין מתרין בו על הטומאה. דהא ודאי לא חייל עליו דהא בטומאה נדר:

עודנו שם. כל זמן שהוא בבית הקברות:

מתרין על הכל כו'. אם שהה כדי שיוכל לפרוש משם ולא פירש מתרין בו שנית והוא לוקה על כל התראה והתראה כדתנן פ"ג דמכות א"ל אל תטמא אל תטמא והיה מטמא חייב על כל אחת ואחת:

אינו מקבל. התראה אחרת אא"כ פירש מהטומאה וחזר אליה:

לא יבא ולא יטמא. בנזיר כתיב על נפש מת לא יבא לאביו ולאמו כו' לא יטמא להם ותרתי ל"ל אלא ללמד שמלקין משום לא יטמא לחוד והיכי דמי כגון שכבר בא למקום טמא ושהה כדי פרישה והתרו משום טומאה לחוד מלקין אותו:

א"ל. ר"ל קרא אתי ללמד שאין מלקין על לא יבא אלא היכא דשייך התראה דלא טמא אבל היכא. דלא שייך איסורא דלא יטמא כגון שעדיין הוא בטומאתו משעה שנזר אינו לוקה על לא יבא אע"פ ששהה הרבה א"נ כל היכא דהתרו בו משום לא יבא לקי נמי משום לא יטמא אבל לא התרו בו משום לא יבא אלא יטמא נמי לא לקי:

מהשתחויה למד ר"י. דבשהייה לחוד חייב:

דתנינן תמן. שבועות פ"ב נעלם ממנו מקדש וטומאה והשתחוה או ששהא בעזרה בטומאה כדי השתחוויה חייב בקרבן:

הוינון סברין. סברנו למימר כי פליגי ר"י ור"א במלקות אבל קרבן טומאה דנזיר לא מחייב אבל ממה דא"ר הילא מהשתחוויה למד ר"י ש"מ כי היכי דחייב התם קרבן אשהייה אף בנזיר מחייב ר"י בין מלקות בין קרבן אשהייה:

מתני'. לקמן פ' שלשה מינין קשיא לר"י:

אינו חייב אלא אחת. אמאי ליחייב על כל שיעור שהייה:

ומשני פתר לה. תפרש למתני' שלא היה בית הבליעה פנוי כל היום מן היין דה"ל שלא כשיעור פרישה:

מתני'. סיפא דהך היה מיטמא כו' קשיא לר"י:

ה"ג פתר לה בשאינו יכול לפרוש אבל יכול לפרוש ושוהא על כל פרישה ופרישה הוא לוקה. דה"ל כהולך מן המקדש בדרך קצר' דאינו חייב על הטומאה והא דאר"י מתרין על כל כדי פריש' כו' נמי בשיכול לפרוש איירי:

ה"ג יכול יקבל ת"ל לא יטמא בעל בעמיו. קרי ביה בעמו אפי' עוד מת אחר עמו לא יטמא:

יצא זה שאינו מוסיף על חילולו. שכבר נטמא א"כ ה"נ בנזיר אמאי יהא חייב על כל שהייה כדי פרישה הא מיהת אינו מוסיף חילול:

ה"ג אר"ז אר"י לא יטמא בעל בעמיו שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבא אלקוט עצמות פלוני בידי להחלו בשעת מיתה ר' אומר במותם. וה"פ ת"ק יליף מלהחלו שאינו מטמא עד שיהא חלל לאפוקי גוסס שאינו מטמא ור' יליף מדכתיב בנזיר לא יטמא להם במותם עד שימות ואייתר ליה להחלו למעט מי שאינו מוסיף חלול על חלולו שאינו לוקה ור' יוחנן סובר כת"ק:

ה"ג ר' יוחנן אמר משמעות דורשין בינייהו רשב"ל אמר מחלוקת בינייהו וכ"ה בבבלי. וה"פ ר"י סובר אין נקרא חלל עד שימות ורשב"ל סובר משהוא גוסס נקרא חלל ואף הוא נקרא מת ור' דיליף לה מבמותם גוסס אינו מטמא. שמעון בר ווא מי דמך קודם שמת דהיינו בשעת גסיסה אמר להכהנים שעמדו שם זה יצא מכאן וזה יצא מכאן ש"מ דסובר כר"ל דלת"ק אף הגוסס מטמא:

וכי מה הוסיף זה על חילולו. שהרי טמא היה:

ה"ג פירש טמא טומאת ערב נכנס טמא טומאת שבעה. וה"פ כשהיה שם בקברות ונגע בקבר או במת הנוגע בו טמא טומאת ז' פירש ממת טמא טומאת ערב וכשחוזר ונכנס מוסיף על חילולו שהנוגע בו יטמא שבעה:

רב אמר הא דתנן במתני' יצא ונכנס ה"פ יצא מונה לנזירות בטהרה ואותן הימים עולין מן המנין אינו מביא קרבן טומאה נכנס אפי' בשביעי מביא קרבן טומאה דהא עכשיו דינו כנזיר טהור ממש שנטמא דאפי' נטמא בו ביום שנטהר אותו מקצת היום הנשאר נזיר טהור מיקרי:

לא בו ביום. כיון שהוא יום ראשון לטהרתו אינו מביא קרבן טומאה:

רב כהנא. הקשה לפני רב אמאי משיצא מונה מיד לנזירותו הא טעון הזייה שלישי ושביעי משיצא ואיך יקראו אותן הימים ימי טהרה:

אחרי טהרתו כו'. וקשיא אחרי טהרתו ספירת ז' ימים ל"ל אלא ודאי אחרי פרישתו מן המת קאמר וקרי ליה טהרתו:

יצא והזה. בשלישי ושנה בשביעי וטבל ונכנס בו ביום דהיינו ביום הז' שהוא יום א' מביא על טומאה זו קרבן טומאה:

ה"ג מביא קרבן טומאה בו ביום:

מה צריכא ליה כי פליג ר"א דווקא בנזיר שנזר בשעת טומאה דכתיב כי טמא נזרו דמשמע שנדר בטומאה קאי אקרא והימים הראשונים יפלו דבעינן שיפלו שני ימים ממנינו שמנה כבר וטעמא קאמר למה בעינן שיפלו הימים הראשונים לפי שטימא נזרו אבל נזר בשעה שהוא טהור ונטמא אפי' ביום הראשון שאין שם ימים שיפלו אפ"ה מביא קרבן טומאה:

מהו שיצטרפו. לר"א בעי ליה מי הוה כשני ימים ומביא קרבן טומאה או דלמא כבו ביום ואינו מביא קרבן:

ה"ג אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס הרי יש לו לנזירות בנו שני ימים ואם בשנולד בנו למחר הרי יש לנזירתו שני ימים. וה"פ אם ביום הראשון שהתחיל לנהוג נזירותו נולד בנו דמניח נזירותו ומונה של בנו ונכנס למקום טומאה ביום השני הא ודאי ה"ל שני ימים לנזירות בנו דמקצת יום הראשון עולה לבנו ליום אחד ואם בשנהג שני ימים וביום השני נולד הבן ונטמא הא ודאי יום שני ה"ל שני ימים לנזירותו דמקצת יום שני ככולו:

תיפתר. שנולד הבן בין השמשות שלאחר יום הראשון וה"ל יום הראשון לנזירותו ויום השני לבנו לחוד שאין כאן מקצת לנזירותו:

אפי' תימר שנולד הבן בחצי היום. ומיבעיא ליה אם נטמא בו ביום אחר הלידה מי הוי כנטמא בו ביום ואינו מביא קרבן או דלמא כיון דתחלת היום קודם הלידה עולה לנזירותו וסוף היום שלאחר הלידה עולה לבנו ה"ל כשני ימים:

מה צריכא ליה. וכי קמיבעיא ליה:

ה"ג אבל בנזיר טמא פשיטא ליה שמצטרפין כ"מ בסמוך:

ומה ימים. אלו של נזיר טמא שעברו בנזירותו ונזירות בנו מצטרפין נזיר טהור שראויים ימים אלו לעלות במנין פשיטא שמצטרפין:

תמן כו'. קל וחומר פריכא הוא התם בנזיר טמא חלוק נזירותו מנזירות בנו שאינו ראוי לקבל התראה על נזירותו דמשנולד בנו נדחה נזירותו מכל וכל:

ברם הכא. בנזיר טהור אף לאחר שנולד בנו ראוי לקבל התראה על נזירותו כדאמרי' לעיל פ"ב ה"ט נטמא בנזירו' בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה:

כמה דתימר. כי היכי דאמרי' התם לר"א אינו מביא קרבן טמא אא"כ שכבר היו לו ימים הראשונים שיפלו על ידי טומאה דכתיב והימים הראשונים יפלו עד שיהיו לו ראשונים אם נטמא לבסוף בעינן נמי שיהיו ימים אחרונים או דלמא לא בעינן ימים אחרונים ואפילו נטמא סוף מלאת סותר ולית ליה הא דאמרינן בבבלי והימים הראשונים מכלל דאיכא אחרונים:

נטמא יום מאה ואחד לר"א סותר שבעה. אף על פי שאין לו להפיל:

שמענו שהוא מביא קרבן. בתמיה אם כן אין ראיה משם דהא דסותר אינו אלא דאי אפשר להביא קרבנותיו ולגלח כל ימי טומאתו ובעיין אם נטמא ביום מלאת מביא קרבן או לא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף