מראה הפנים/מעשרות/ג/ד

מראה הפנים מעשרות ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר' ירמיה בעי זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה וכו'. הך בעי' וכן הא דבעי בסוף ההלכה נתגלגלה מאלי' וכו' ולא איפשיטו ולא הביא הרמב"ם מענין ספיקי דהני בעיות כלום ומשום דהא דחצר קובעת מדרבנן היא ולא מחמרינן בספק ואפשר דהא דבעי הכא אליבא דר"ל הוא דבעי דס"ל דחצר בית שמירה מן התורה היא קובעת כדאמר לקמן בריש פ"ד:

כמות שהיא אחת וכו'. בבבלי סוף פ' כיצד צולין גריס השותה כוסו בבת אחת ה"ז גרגרן וכו' ולא מחלק בין מזוג או לא מזוג:

היה עומד בעיר וכו'. לעיל בפ"ה דפאה נתבאר דגי' התוספתא עיקרית היא ע"ש:

תני בשם ר' נחמי' חצר שהיא נעדרת הרי היא כגינה וכו' זרע רובה חייבת נטע רובה פטורה וכו'. וכך הם דברי הרמב"ם בזה בפ"ד ממעשר בהי"ד וכגי' הספר אשר לפנינו וכמו שביארתי בפנים במילתא בטעמא והראב"ד בהשגה שם רצה לשבש הגי' וגריס איפכא משום דקשיא ליה ההיא דעירובין דף כ"ג קרפף שהוא יותר מבית סאתים שהוקף לדירה נזרע רובו הרי הוא כגנה ואסור נטע רובה הרי הוא כחצר ומותר אלמא דזרעים הוא דמבטלי דירה ולא נטיעות והרמב"ם בעצמו פסק כן בהלכ' שבת פ' י"ו בהלכה ו' ועיין בכ"מ במה שרצה לחלק ולומר דשאני דין מעשר מדין עירוב וכו' ואין במשמע לחילוק הזה ונראה לומר לדעת הרמב"ם דשאני קרפף מחצר דהכא דקרפף אין תשמישו רב וזרעים שבו משוי ליה כגינה דסתם גינה נזרעת היא והנטיעות משוי ליה כחצר (ובחצר גופיה ג"כ כשאינן נטועות לנוי כסתם נטיעות גם לענין מעשר נשאר לו דין חצר) אבל חצר דהכא דע"כ במשתמרת איירי דאותה היא שקובעת למעשר ובחצר כזה תשמישה רב והלכך בין זרעים ובין נטיעות לא מבטלי ליה מתורת חצר דמסתמא אינן אלא לפי שעה ולא לקיום דלא יבטל תשמיש החצר מפני הזרעים והנטיעות אא"כ נטע הנטיעות לנויה של חצר דאז ניכר שנטען לקיום כדפרישית בפנים וע"ש בעירובין בשם תי"ט דכתבו ג"כ לחלק כעין זה בין קרפף לחצר:

אמר ר' חיננא והוא שעלה דרך הנוף וכו'. לדברי ר' חיננא דהכא פשוט הוא דלמאי דמפרש מתני' דהכא וכן מתני' דאלו הן הגולין אילן העומד בתוך התחום וכו' הכל הולך אחר הנוף דלא אמרינן שדינן נופו בתר עיקרו ומשום דס"ל דבנוף מיתדר ליה ובעיקרו לא מיתדר ליה וזהו כדאמר בבבלי סוף פ' הנזכר דף י"ב לשנויי רומיא דערי מקלט אמעשר והיינו דמדייק לומר והוא שעלה דרך הנוף וכו' כדפרישית בפנים ומוקי לסיפא דמתני' ובירושלים וכו' כב"ש דוקא כי היכי דלא תקשי אמתני' דפ"ג דמעשר שני אילן שהוא עומד בפנים וכו' כמבואר והתם איכא כמה שינויי בהך דרמי מעשר אמעשר ורב אשי קאמר התם לבסוף מאי אחר הנוף אף אתר הנוף ולדעת הרמב"ם הכי פירושא דרב אשי בא לתרץ הכל דהא דקאמר בערי מקלט הכל הולך אחר הנוף היינו לחומרא דאף אחר הנוף אזלינן לענין דלא מצי קטיל ליה אף בהנוף נוטה חוץ לתחום כי היכי דלא מצי קטיל לי' בעיקרו שהוא בתוך התחום וכן איפכא אף האילן עומד בחוץ ונופו נוטה לתוך התחום לא מצי קטיל לי' בעקרו כי היכי דלא מצי קטיל לי' בנופו שהוא מבפנים כדפרישית במתני' והא דנקט אף אחר הנוף משום דס"ד דבערי מקלט לא אזלינן בתר נוף דלא מיתדר לי' קמ"ל ובהכי ניחא ליישב דקדוק התוס' שם להך פירושא ע"ש וכך הם דברי הרמב"ם בסוף פ"ח מהלכ' רוצח ובירושלים לענין פדיון מעשר שני אמרינן הכל הולך אף אחר הנוף וכדבריו ז"ל בפ"ב דמעשר שני בהלכה טו אבל לא לענין אכילה וטעמא דהכל להחמיר הוא דאמרינן בדוקא וכדמסיק לקמן בפ"ג דמעשר שני:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף