מראה הפנים/מעשרות/ד/א

מראה הפנים מעשרות ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הכובש השולק המולח. כובש ומולת חדא הוא כדפרישית דכובש במי מלח חייב מטעמא דהמלח קובע והמולח אפי' בשדה חייב וכ"כ הרמב"ם בפ"ה ממעשר בהי"ד אחד המבשל וא' השולק ואחד הכובש קובע למעשר ובהי"ח כתב המולח פירות בשדה נקבעו. ודעת הראב"ד בהשגה פ"ג בהלכה ג' לפרש הכובש בחומץ ודקדק על הרמב"ם שלא מנה גם לכובש בחומץ והמשנה מנאן שנים. ואפשר לא היה בנסחת המשנה לפניו המולח בשדה ומשמע לו דתרתי נינהו אבל לפי נוסחא דהכא וכך הוא במשנה הנדפסת בהגמרא המולח בשדה הא קמ"ל דאף בשדה קובע המלח אם מלח הרבה ביחד ולאפוקי המטבל בשדה כדתני לקמן וכן הש"ס לא מנה אלא ששה דברים בלבד והשולק דהמתני' משמע דבציר הוא ממבושל וכך הם דברי הרמב"ם דלעיל אחד המבשל ואחד השולק א"כ שולק פחות הוא מהמבשל וכך משמע ממסקנת הש"ס דלא בעינן עד שישלק כל צרכו וכבר כתבתי בחבורי ריש פ"ו דנדרים מזה והבאתי בשם הרשב"א ז"ל שכתב דודאי שלוק משמע הכין ומשמע הכין ולפיכך לפעמים מצינו דשלוק הוא יותר מבישול כדמשמע בפ' כל הבשר דף קי"א גבי הכבד אוסרת וכו' ומשמע נמי דלפעמים פחות הוא ממבושל כדמצינו בנדרים שם דהנודר מן המבושל מותר בשלוק שכך הוא לשון בני אדם כל שהוא מבושל הרבה מבושל קרו ליה ושאינו מבושל כל צרכו שלוק קרו ליה וכן משמע מהכא לעיל פ"י דתרומות בהלכה ע' דקאמר לית כאן נכבשין אלא נשלקין דכבוש כרותח הוא אלמא דשלוק בציר ממבושל ובזה מתיישב קושיית הר"ש בתרומות שם והביא התוי"ט כאן וכתב וצריך לי עיון ועיין לעיל בתרומות שם ד"ה לית כאן נכבשין. וסיים הרמב"ם בפ"ה הנזכר אבל המעשן את הפירות עד שהכשירן ה"ז ספק וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקס ז"ל דנלמד מהבעי' דפ' הפועלים פועל מהו שיהבהב באור ואוכל דמהבהב היינו מעשן והוא ז"ל כתב ע"ז ול"נ דאין משם ראיה עכ"ל והאמת דלא משם הוא נלמד אלא מהאי תלמודא ריש פ' הנודר מן המבושל דגריס שם מעושן מהו שיהא בו משום בישולי גוים מהו שיהא בו משום תבשילי שבת מהו שיהא בו משום בשר בחלב מהו שיטבל למעשרות וכו' וכל הני בעיות לא איפשיטו ולפיכך כתב הרמב"ם כאן ה"ז ספק ובבישולי שבת ובב"ח פטור הוא ובישולי נכרים פסק בפ' י"ז ממ"א דמותר וכתבתי שם הטעם משום דבישולי נכרים מדרבנן הוא ואע"ג דקביעות בישול למעשר ג"כ מדרבנן הוא מ"מ עיקר דין המעשר מן התורה הוא אבל לבישולי עכו"ם לא מצינו עיקר מן התורה כ"א אסמכתא בעלמא:

המקטף שיבלין לאכלן מלילות וכו'. כך הובאה הברייתא בבבלי פ"ק דביצה דף י"ג וכן פסק הרמב"ם בפ"ג ממעשר בהלכה ה' ועיין מה שכתבתי בענין פלוגתא דר"מ ור' יוסי בר' יהודה שם לעיל בפ"ה דדמאי בהלכה ב' ד"ה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת ומה שנתבאר מהסוגיא דהתם בס"ד:

כבש ושלק שלא מדעת הבעלים תפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל וכו'. והרמב"ם בפ"ג שם בהלכה ז' פסק כר' יוחנן ובין הגומר פירותיו של חבירו שלא מדעתו ובין הקובע בא' מהששה דברים שלא מדעת חבירו נטבלו. ואע"ג דר' יודן דחי לה הכא דשאני הממרח דניחא ליה בכך אבל כובש ושולק איפשר שרצון הבעלים שלא לכבוש ולשלוק מ"מ משמע מדלקמן בפ"ה דאף בשאר הדברים הקובעין הדין כן וע"ש:

שלקו ברשות הקדש ופדאו וכו'. כל הני בעיות אליבא דר"ל שייכי כדפרישית בלשון הב' דכולהו בלשון שאלה איתאמרו. והרמב"ם פסק כר' יוחנן דאף חצר בית שמירה מדבריהם קובעת כמה שזכרתי מזה לעיל:

אמר ר' אלעזר לקדירה ריקנית וכו'. הר"ש הביא לפרש להמתני' כן ואחריו נמשך הר"ב אבל הש"ס דחי לה וקאמר מתני' לא אמרה כן וכו' וכך הם דברי הרמב"ם בחבורו פ"ג בהלכה י"ט שכתב וכן נוטל מן היין ונותן לקערה לתוך תבשיל צונן ואוכל אבל לא לתוך הקדירה אע"פ שהיא צוננת מפני שהיא כבור קטן א"כ אף בקדירה מיירי שיש בה תבשיל צונן וכדפרישית במתני' תינוק שחיפה כלכלה וכו'. למאי דקאמר רב המנונא דמעשה מוכיח על מחשבתו בעינן כמו שהסברתי בפנים א"כ ע"כ דבעי לאוקמי מתני' בשלקטום עם דמדומי חמה וכו' כדמסיק אליביה לקמן אבל למאי דקי"ל כר' יוחנן בפ"ק דחולין דף י"ג דיש לקטן מעשה מדאורייתא וכו' וכדמסיק התם א"כ בכל מקום דאיכא מעשה מהני ולפיכך הביא הרמב"ם ז"ל דין זה כלשון המשנה בפ"ה ממעשר בהלכה כ"א תינוקות שטמנו תאנים לשבת וכו' דהמעשה שטמנו מהני ועוד דבבבלי סוף פ' המביא מביא ג"כ כלשון המשנה דלא בעינן להאי אוקימתא דרב המנונא דהכא דלעולם השבת קובעת למעשר ואפי' לקטום בתחלה שלא לצורך השבת וכדר' יוחנן דאמר לעיל בפ"ב סתמא דלעולם השבת טובלת והא דשקיל וטרי הכא אליבא דר' יוחנן היינו לפי האי אוקמתא דרב המנונא דס"ל דבעינן שיהא ניכר שלקטום לשבת קאמר דנוכל לשנויי בכה"ג אליבא דכ"ע אבל לפי האמת השבת טובלת לר' יוחנן אפי' שלא לקטום לצורך השבת. ובתאנה שהיא מיוחדת לשבת הוקבעה הכלכלה שלקט ממנה אע"פ שלא הגיע שבת כדכתב הרמב"ם שם אח"ז בהלכה כ"ב וזהו נלמד מדהכא לקמן וכבר זכרתי מזה לעיל פ"ב בהלכה ג' ד"ה ר' יוחנן ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף