מראה הפנים/כלאים/ז/ו

מראה הפנים כלאים ז ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

התורה רבתה בטהרת זרעים. הכי קאמר נמי בבבלי סוף פרק המצניע אליבא דר"ש אבל לרבנן איכא בינייהו כל הני דחשיב להו הכא ואיכא למידק מ"ט לא חשיב נמי תרומה דעציץ נקיב תרומתו מדאורייתא היא כדתנן בסוף פ"ה דדמאי ואלו תרומת עציץ שאינו נקוב אינה אלא מדרבנן כדתנינן התם וכן אמר הכא לקמיה ואפשר דהאי מימרא ס"ל כגי' התוספתא דדמאי כמו שאבאר לקמן דאף תרומת עציץ נקוב אינה כמו תרומת הארץ ולפ"ז מפרש דהא דקאמר שם תרם מהארץ על עציץ נקוב בדוקא קתני אם תרם וכו' או מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה ודוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא יתרום ממנו על הארץ הלכך לא קחשיב לה בהדי אינך דדינן כזרעים שבארץ ממש לענין כלאים ולענין שבת ושאינו מכשיר את הזרעים אבל לא קאי המסקנא הכי ועיין עוד בדיבור דלקמן:

תני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה. ובתוספתא סוף פ"ה דדמאי גריס עציץ נקוב חייב במעשרות ותרומתו אינה מדמע' ואין חייבין עליה חומש ולפי גי' זו תרומת עציץ נקוב ג"כ אינה מן התורה וא"כ מתני' דהתם דקתני תרם מהארץ על עציץ נקוב וכו' בדוקא קתני כמ"ש בדיבור דלעיל ולכאורה פשטא דסוגיא דדמאי בפ"ה מסייעא להך תוספתא דגריס התם על ההיא מתני' ר' בון בר חייא בשם ר' זעירא עציץ נקוב עשו אותו ספק והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם מספק ולפי גי' התוספתא מתפרשא הסוגיא כפשטה דר' בון אעציץ נקוב קאי דעשו אותו ספק ולא ודאי ולפיכך קתני במתני' לשון דיעבד ופריך והתנינן עציץ נקוב מקדש בכרם ואם הוא ספק אמאי מקדש ומשני מספק הוא דמקדש משום חומרא דכלאי הכרם וכל זה הוא לפי גי' התוספתא ומיהו קשה על גי' זו דאם עציץ נקוב ספק הוא אמאי התולש ממנו בשבת חייב חטאת לרבנן וכר"ש נמי לא מצינו לאוקמי דהא ר"ש זה וזה אוסרין ולא מקדשין קאמר לכך נראה דגי' התוספתא משבשתא היא וגי' דהכא היא עקרית דבכל מקום מחשבינן לעציץ נקוב כארץ ובעציץ שאינו נקוב קאמר דמעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת וכו' וכך היא שנויה הברייתא לקמן בפ"ב דחלה בהלכה ב' ומתפרשא מתני' דדמאי כדפרישית שם דברישא דקתני לישנא דדיעבד משום סיפא נקט לה משאינו נקוב וכו' והך דר' בון בר חייא נמי אעציץ שאינו נקוב קאי כמו שפירשתי שם ושנויא דמספק כדפרישית בל' הב' שם וכן הרמב"ם ז"ל כתב בפירושו שם דעציץ נקוב חייב במעשרות מן התורה וכן בחיבורו בפ"ה מהלכות תרומות כתב בהלט"ו דעציץ נקוב הרי הוא כארץ וכו' ואינם מתפרשים דבריו שם אלא שהחיוב הוא מן התורה וכדמוכח מדינא דשבת כדאמרן וכן בדינא דמתני' כתב בפ"ה מכלאים בהלכה כ"ג אסור לעבור בעציץ נקוב שזרוע בו ירק בתוך הכרם ואם הניחו תחת הגפן ונשתהא שם בארץ כדי להוסיף אחד ממאתים ה"ז קידש. וקידש סתם דקאמר ודאי מן התורה הוא דבמקום שאינו אלא מדבריהם ביאר בהדיא כמו שכתב שם לעיל בהל"י בדין האנס והבאתי למעלה בד"ה אע"פ וכו' וזה פשוט הוא ומ"ש בדין עציץ נקוב ואם הניחו תחת הגפן יתבאר לקמן בד"ה לאויר עשרה היא מתניתא:

רבי יונה בעי כן דלעת כתלוש הוא לסכך בה. הרמב"ם לא זכר מזה בהדיא כ"א כרב בפ"ה מהלכות סוכה בהל"ב כדינא דמתני' דהתם הדלה עליה גפנים וכיוצא בהן עד שנעשו סוכה פסולה שהרי לא נעקרו ומיהו משמע דגם זה בכלל שלא נעקרו הוא דמיהת מחובר בתוך העציץ הוא אף על פי שאינו נקוב וכיון דבעיא דלא איפשיטא היא נקטינן לחומרא:

לאויר עשרה היא מתניתא. למאי דפרישית מבואר הוא דלא פליגי שמואל ור"י בדין הקידוש דלכ"ע אינו מתקדש אלא דוקא בהניחו תחת הגפן כדקתני בהדיא בתוספתא והבאתיה בפנים בריש הלכה ולא פליגי אלא באוקימתא ובפירוש דהסיפא דהמתני' דשמואל לישנא דהמעביר בכרם דייק ליה ומוקי למתני' דהא דקתני אסור היינו אסור ומקדש כגון שהניחו תחת הגפן ומתני' קמ"ל דלא בעינן שיהא מונח תחת גפן אחת עד שיוסיף במאתים אלא אפי' העבירו מגפן לגפן ובלבד שבכל פעם יניחו תחת הגפן ואם בין הכל שהה עד שהוסיף במאתים אסור ומקדש וכדקאמר בהדיא תחת כל גפן וגפן ואם לא הניחו כלל אלא שהעבירו דרך העברה בלבד מודה שמואל דאסור ואינו מקדש אלא דלישנא דבכרם משמע ליה שהעבירו בכל הכרם ולפיכך מוקי ומפרש לה כדאמרן ור' יוחנן לא דייק ליה הא אלא דלישנא דאסור הוא דדייק ליה מדלא קתני קידש ש"מ דלא איירי במתני' בשהניחו כלל אלא המעביר דוקא קתני ולאויר עשרה הוא דאיירי במתני' והלכך אסור הוא דקתני אבל אם הניחו תחת הגפן עד שהוסיף במאתים לד"ה קידש דלא פליגי אתוספתא והאי תוספתא פירושא דמתני' היא דמה שלא פי' לנו התנא במתני' פ' לנו בברייתא וה"נ אמרי' לעיל בהל"ב גבי זרע ע"ג גפן דכל היכא דבאויר עשרה הוא אסור ואינו מקדש והרי דברי הרמב"ם מבוארין הן כמו שהבאתי דבריו לעיל בסוף ד"ה תני וכו' ומשום זה לא ידעתי מה היה רוצה התי"ט בענין זה ורצה להסב לדבר אחר ובפלוגתא דר"י ור"א דלקמן וחילק בין זרעים ובין גפנים וההיא פלוגתא לא שייכא כלל לענין זה דהתם בעציץ שאינו נקוב מיירי ואדרבה משם מיהת מוכח דבעינן עכ"פ תחת הגפן לענין קידוש וזהו שרמז הרמב"ם בפי' המשנה וזכרו אותו בגמ' וכו' ועיקר הדין ילמד מהתוספתא כמבואר ודברי הרמב"ם עולין יפה בלי פקפוק והשאר מבואר הכל בפנים ובענין הק"ו דלקמן האוסר אינו נאסר וכו' עיין לעיל בהלכה ד' מה שנתבאר שם בס"ד:

סליק פירקא בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף