מראה הפנים/דמאי/א/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־23:37, 4 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png דמאי TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא כיוחנן כ"ג וכו'. וגי' הר"ש ז"ל לא יוחנן כ"ג ופי' דרך קושיא ותירוץ ולפי מה שכתוב לפנינו שפיר מתפרש כדפרישית בפנים:

תני נאכל באנינה ואינו נאכל בטומאה. זה לא מצאתי מבואר להדיא במקום אחר שאינו נאכל בטומאה ומ"מ גם ממתני' נלמד מדקתני ונותנו לע"ה ואי דנאכל לכתחילה בטומאה מאי קמ"ל דנותנו לע"ה ואפשר דהיינו טעמיה דהרמב"ם במה שכתב בפ"ג מהל' מע"ש בהלכה ט' דפחות מגרוגרות הוא דנותן לע"ה משום דמיהת אינו נזהר לאכול בטהרה ודיניה של מע"ש של דמאי שלא לאכלו בטומאה ועל דבר מועט לא הקפידו דלאו מילתא ברורה היא שיאכלנו בטומאה ועיין לקמן ד"ה דבי ר' ינאי:

תמן ר"מ ברם הכא רבנן. הכי משני לה שמואל בבבלי פרק הזהב (דף נה) ומייתי התם דלר"מ עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה מההיא דגיטין דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים יוציא והולד ממזר והכא מייתי בפ"ב דערלה מההיא דכתמים כמו שהבאתי בפנים והנ"מ דאיכא בינייהו אכתוב במקומו בערלה בהגיעי לשם בס"ד. והרמב"ם ז"ל לא תפס לאוקמתא דשמואל דהתם אלא כשינוייא דר' זעירא בשם רבנן דלקמן דקאמר בדין היה וכו' שכך כתב להדיא בפ"י מהל' תרומות בהלכה ד' וכבר העיר התוי"ט בזה בפ' הזהב אלא דמ"ש שם דלא כהכ"מ שציין שם דא"כ הוו סתרי פיסקי דהרמב"ם אהדדי דבחומש בתרומות מעשר פסק כר"מ ובההיא דפ"ב דערלה לא פסק כן בפט"ו מהל' מ"א מדהשמיט לתרומת מעשר של דמאי שם בהלכה י"ג שכתב ואלו הן השיעורין שנתנו חכמים וכו'. ובמחילת כ"ת בזה לא דק הוא שלא השמיט לתרומת מעשר של דמאי ונעלם ממנו מקומו שבפט"ו מהל' תרומות כתב בהדיא כן בהלכה כ' תרומה גדולה וכו' לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין בא' ומאה ומצטרפין וכו' ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומת מעשר של ודאי אלא שאין לוקין על אכילתה. הרי של דמאי כשל ודאי בענין השיעורין בדימוע ובהלכה מ"א לא כתב אלא דרך כלל מפני שסמך על שיתבאר במקומו דרך פרט והטעם דפסק כמתני' דריש פ"ב דערלה יתבאר אי"ה לקמן פ"ד דדמאי בהלכה א' וע"ש ד"ה תני תרומת מעשר של דמאי וכו' ומה שייך לפרטי דינים הללו. ומיהו אכתי צריך טעמא בכאן דהניח לאוקימתא דהש"ס דילן ותפס כהאי דהכא ושמא הואיל דשקלי וטרי התם אי שפיר משני לה שמואל או לא ואע"ג דרבא קאמר דשפיר משני לה דשם מיתה בעולם לטעמיה דשמואל קאמר הכי ותפס לאוקימתא דר"ז בשם רבנן דהכא דההיא כד"ה אתייא וכדפרישית בפנים. והשתא להאי אוקימתא נקטינן נמי דמתני' במע"ש של דמאי איירי וכהאי דאמר ר"ז לעיל משמיה דנפשיה בהא ולא כר' אימי וא"כ בהאי דמאבדין מיעוטו בדרכים א"צ לחללו ואף שיש בידו מעות כדקאמר לקמן ואתייא דר"ח בר ווא כר' זעירא וזהו טעמו של הרמב"ם שכתב בהל' מע"ש שם בדין ומאבדין מיעוטו בדרכים סתם דהעיקר כאוקימתא דר"ז דכד"ה אתייא כמו שנתבאר:

אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר וכו'. רישא דהאי ברייתא מייתי לה בבבלי פ' הזרוע (דף קל"ד ע"ב) והרמב"ם ז"ל הביאה בפי"ב מהל' תרומות בהלכה י"ז כולה כמו שהובאה כאן ואם היתה חיה או בהמה אוכלתה שם וכו' וגי' הר"ש ז"ל כאן היתה גדודתה וכו' ועיין בדבריו שלא נתבאר כל הצורך בהאי דר' יוסי וכו' ואין להאריך:

דבי ר' ינאי אמרי פחות מאוכל מותר לאבד בפרוס וכו'. הרמב"ם ז"ל בפ"ג ממעשר שני בהלכה ט' פסק בשניהם כן וכמה הוא מיעוט פחות מגרוגרת בין באוכל שלם בין בפרוס וכו' ועיין בכ"מ במה שנדחק ורצה להגיה אבל וכן עד ולמאי שבארתי בפנים שפיר מתפרשא כולם ולהא דר' מנא דלא פליגין במידי ונקטינן דלכ"ע אין חילוק בין שלם ובין פרוס לענין השיעור דעד גרוגרת ולא עד בכלל כדנקטינן כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים ומה שנלמד למאי דפרישית דבפרוס מותר לאבד אם יש כמה פרוסות מעט מכאו"א ועד כגרוגרת זה פשוט הוא ולא היה צריך הרמב"ם לבארו בהדיא דהא כיון דאיכא הרבה פרוסות מה לי מא' מה לי משתים ושלש ובלבד שלא יאבד יותר מכשיעור שקבעו חכמים ובהרבה שלמים מסתברא הוא כדפרישית ולא היה צריך לבאר גם לזה דאם לא התירו לו לאבד אלא פחות מכגרוגרת למה יאבד משאר השלימים ולפיכך לא דיבר אלא מאוכל שלם אחד ומפרוס אחד ומזה נלמד לדין אם יש כאן הרבה וכפי שהוצאתי מן הסברא ולבאר הסוגיא לפי השקלא וטריא כדרך סוגיית הש"ע עד דאזלו למסקנא. ובענין מ"ש הראב"ד ז"ל בהשגה וזה לפי גירסתו שלא היה גורם עד כגרוגרת כמבואר שם ופי' פחות מאוכל פחות מכביצה וכ"פ הר"ש ז"ל במתני'. ויש לדקדק ע"ז דהא מלשון המשנה נראה דקרינן לפחות מכביצה אוכל כמו שהבאתי בפנים וכן בהרבה מקומות פחות מכביצה אוכלין ומלשון המקרא שמעינן דכזית נקרא אוכל כדנקטינן כל שיעורי אוכלין בכזית חוץ מטומאת אוכלין והתם טעמא מפני ששינה הכתוב במשמען דכתיב מכל האוכל אשר יאכל כדאמרי' בפ' יוה"כ (דף פ' ע"א) ואין לנו סמך לפירוש זה דפחות מאוכל שאמרו יהיה פחות מכביצה אם לא שנאמר שהוא פחות מהאוכל הנאכל בבת אחת ואכתי צ"ע דמהיכי תיתי נדמה להא למאי דאמרו בטומאת אוכלין דנדרש מיתורא דקרא דכתיבא התם:

מהו לאבד כל שהו ולאבד. דברים אלו א"א להולמן. ואין ספק שט"ס הוא וצ"ל מהו להפריש וכו' כדפרישית בפנים וזהו שכתב הרמב"ם אבל לא יפרישנו לכתחילה לאבדו שאין מפרישין לאבד וזה מבואר בהרבה מקומות בש"ס דילן שאין מפרישין לאיבוד:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף