רידב"ז/שבועות/ו/ח

רידב"ז שבועות ו ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמואל אמר שאין השבועה זזה מביניהון אם ישבע המלוה כו' פי' דבאם יש כאן שבועה אין השבועה זזה מביניהון דווקא בשחייב הלוה שבועה אז תקנו רבנן דלישתבע מלוה ושקיל משא"כ כשהלוה פטור לגמרי כשאמר סלע הי' שוה אז אין תקנה להמלוה שישבע ויטול:

ר' בא ר"ה בשם רב אמר. אנת לית ידע אהן ידע. ר' יהושע דיומא בעא קומי ר' יונה תמן את אמר לית את ידע אהן ידע וכא את אמר הכין. תמן יש חלול שבועה הכא לית חילול שבועה. הירושלמי הזה מובא בראשונים ז"ל אבות העולם ומפרשים חילול מלשון שחלה השבועה וכמו שמובא פירושם בפ"מ ז"ל. והק' המהר"פ ז"ל היכן מצינו לשון חילול על שחלה השבועה. ובריב"ש ז"ל סי' שפ"א מעתיק בשם מהר"ם ז"ל הירושלמי בלשון חלות שבועה. אבל הרמב"ן ז"ל בעצמו מביא כגירסא שלנו חילול שבועה. והנה כבר הרעישו אבות העולם על מהר"ם ז"ל דמביא ראי' מהאי ירושלמי לדינו שלו דפסק בטוען המלוה א"י כמה הי' שוה דהו"ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא והביא ראי' מההיא ירושלמי דפ' הכונס דמובא ברב אלפס ז"ל דעובדא הוי דחד אפקיד צרור גבי' חברי' זה אומר מטקסין וזה אומר סיגון. אתא עובדא קומי רב ואמר הר"ז נשבע ונוטל דאע"ג דמיירי באומר שמא סיגים דאי בודאי סיגין הו"ל טענו חטים והודה בשעורין וחזינן מזה דהו"ל כחמשין ידענא וכחמשין לא ידענא. ומביא הריטב"א ז"ל במס' שבועות דף מ"ג הא דמפלפל בזה הר"י מג"ש ז"ל כיון דהו"ל כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא למה לא יטול חבירו בלא שבועה. ומתרץ דבחמשין לא ידענא אילו הי' טוען לית לך הי' חייב שבועה השתא שטוען לא ידענא הו"ל מח"ש שאילו"מ משא"כ בסיגים אם הי' טוען בודאי סיגים הי' פטור ע"כ הלוה נשבע ונוטל. וחזר והקשה מדוע לא הוי כא"י אם נתחייבתי דפטור ומשני דהתם אינו מודה בדררא דממונא אבל הכא כבר היא מודה בסיגין מיהת עיי"ש והק' הריטב"א ז"ל הנ"ל והריב"ש ז"ל בסי' שפ"א הנ"ל על המהר"ם ז"ל הא הכא גבי משכון כשטוען א"י הוי ממש כא"י אם נתחייבתי דלא הודה לי' בדררא דממונא דאולי לא הי' שוה יותר מן הסלע שהלוה לו ואין כאן הודעה של כלום. ולפענ"ד נראה דעת הר"מ ז"ל דבמשכון הוי ג"כ כההיא דסיגים דהא עכ"פ מודה לי' שחייב לו בעד המשכן ואי דמגיע לו מעות כנגד בעד חובו מה בכך הא מודה עכ"פ שמגיע לו לחבירו והוי כשנים שחייבין זל"ז וכי מודה אחד לחבירו שחייב לו ג"כ פשיטא דאיכא דררא דממונא וכיון שהר"מ ז"ל ס"ל דהוי כההיא דסיגין הנ"ל ע"כ דס"ל דהלוה נשבע ונוטל ע"כ מפרש להירושלמי כדאיתא בלשון הריטב"א ז"ל דר' בא בר יונה בשם רב יאות לית את ידע חברך ידע כלומר ונוטל בשבועה וכן בלשון הרא"ש ז"ל במס' שבועות דף מ"ג נמי חבירו יודע ונוטל בשבועה אך הב"ח ז"ל מגי' ונוטל בלא שבועה. ואולי באמת א"צ להגיה לשיטת הר"מ ז"ל. אך בריב"ש ז"ל בשיטת ר"י מיג"ש ז"ל מודפס בלא שבועה. היא לשיטת הר"י מג"ש ז"ל דמחלק בין ההיא עובדא דסיגים הנ"ל אבל לשיטת הר"מ ז"ל י"ל דבאמת ס"ל דנוטל בשבועה כיון דיליף לה מההיא דסיגים וע"כ א"צ להגיה ובאמת הגי' כמו שהיא ברא"ש ז"ל ובריטב"א ז"ל דמפרש להירושלמי דנוטל בשבועה ע"ז פריך ר' יהושע דיומא קומי ר' יונה תמן את אמר לית את ידע והיא ידע ר"ל כיון דהיא ידע הרי יכול לישבע והכא את אומר הכין ר"ל ברישא אסיפא דרישא מי נשבע מי שהפקדון אצלו אבל הלוה אינו יכול לישבע דהגם דהשבועה גבי לוה היא אמר רבנן לישתבע מלוה ושקיל והכא אמרו רבנן דכשהמלוה אינו יכול לשבע משום דאמר א"י אמרו רבנן דלישתבע הלוה היודע ושקיל. ע"ז משני תמן לשון תמן והכא כתבו כל הראשונים ז"ל דנתחלף כאן מתמן להכא ומהכא לתמן כדרך הירושלמי בכל מקום. יש חילול שבועה הכא לית חילול שבועה פי' דברישא בדינא דמתניתן דחיישינן שמה ישבע זה ויוציא הלה את הפיקדון ויחללו להשבועה משא"כ כאן בדינא דרב מיירי שיש עדים שנשרפה או שנגנבה [עי' במס' ב"מ דף ל"ה ע"א] דליכא כאן החשש שמא יוציא הלה את הפיקדון ע"כ שפיר אמרו רבנן דמשתבע לוה ושקיל. ועולה לשון הירושלמי היטב כן נראה לפענ"ד לפרש הירושלמי לשיטת הר"מ ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף