עמודי ירושלים/שבועות/ו/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
עמודי ירושלים




עמודי ירושלים TriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חד בר נש קם עם חבריה בשוקא וארים סבינתיה כו'. עי' בפני משה שם שפי' שנטל ממנו סדינו כו'. אולם בבעל התרומות (שער מ"ט חי"ד סי' ב') גרס סכינתיה וע"ש מ"ש בשם הר"ר נתן בר' מאיר דסכין הוא מדברים שעושין בו אוכל נפש ולפיכך דן שמואל דלהדרי'. וראיתי להלח"מ (פ"ג מה' מלוה ה"א) שכ' וז"ל ק"ק דברי הרב בעל התרומות דכ' דרבינו ז"ל פסק כרבא דאפי' אביי לא פליג אלא משום דס"ל דסכינא דאשכבתא הוי מדברים העשוים להשאיל ולהשכיר וכמ"ש הריב"ש סי' תפ"ח וא"כ בין שיפסוק כרבא בין שיפסוק כאביי קשיא ואולי קושטא דמלתא קאמר כו' ע"ש ותמהני דמה יענה ע"ד הבה"ת הללו שכ' דשמואל שפסק סכא דלהדרי' הוא כאביי ולפ"ד גם כאביי לא אתיא. וכן קשה ממ"ש הבעה"ת לעיל מזה סי' א' דקיי"ל כרבא כו' וקשה הא גם אביי לא פליג ע"ז וכבר ראיתי להגידולי תרומה שם שהניח בתימה על הבעה"ת ע"ש ואין ליישב כ"א כשנאמר דגירסא אחרת היה לו בש"ס דילן ומצאתי קצת ראיה לזה מדברי המרדכי ב"מ סי' ת"ז בהעתיקו דברי הש"ס רבא אמר לא צריך למיקם בדינא עליה דיכול לטעון כדי דמיהן מגו דאי בעי אמר מכרתו לי דמהני עיזא דאכלו חושלא בנהרדעי כו' נראה מזה דהיתה גירסתו בש"ס דרבא מייתי לראיה מהני עיזא כו' דנאמן לטעון עד כדי דמיהן ומקשה על רבא דהא הוי דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ומתרץ דכיון דמיפגמא לא מושלי ולאביי לא מקשה כלל מהני עיזא דשאני הכא דהוי דברים של אוכל נפש כנ"ל ליישב דברי בעה"ת. וראיתי להתו"י בגליון האלפסי על הך עובדא דאביי דישבע וז"ל צ"ע דא"א לישבע מאחר דעבר על לאו שיש בו מלקות עכ"ל ותמהני דהא כ' התוס' בדקט"ו ע"ב דטעמא דאביי דא"ל לאהדורי משום דאי עביד לא מהני כיון שהי' שוגג שאם הי' יודע שהוא אסור לא היה חובלו והוי זכי' בטעות וחוזרות וא"כ לק"מ דבשוגג אינו נפסל. וע' ברשב"א הובא בש"מ לב"מ (דקי"ג א') שכ' דמיירי שמשכנו שלא בשעת מלאכה דאז מותר למשכנו. ומצאתי בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סי' תשל"ו) שכ' וז"ל מורי פי' חבל הסכין דאשכבתא טען בשעת הלואה לויתי על המשכון ואיני חייב להחזיר לו והלוה טען שלא בשעת הלואה הוי ואמר אביי כו' ע"ש. ולפ"ז י"ל ג"כ דלענין לפסלו אינו נפסל כיון שהוא אמר שבא לו בהיתר וראיתי להג"ת (שער א' ח"ג סי' ב') שהאריך להקשות על מה דאמרינן חבל תחבול אין לי אלא שמשכנו ברשות משכנו שלא ברשות מניין כו' דהאיך אפשר בחבלה ברשות דהא בבית אסור בכל אופן כו' ע"ש באורך וכבר נתעורר בזה בש"מ לב"מ (דל"א ע"ב) בשם גליון תוס' וכ' וי"ל דדרשינן לדידיה איפכא אין לי אלא משכנו שלא ברשות ברשות מניין ת"ל תחבול ע"ש ועי' בתוס' דקי"ג ע"א ד"ה מחזיר ע"ש ולק"מ:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף