רידב"ז/דמאי/ב/א

רידב"ז דמאי ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אר"א ל"ש אלא בלוקח מישראל אבל בלוקח מעכו"ם ודאי כן גירס' המרא"פ ז"ל והפ"מ ז"ל וכן מוכח הוא ופי' דבלקח מישראל אפי' אי רוב א"י נתונה ביד עכו"ם מ"מ הוי דמאי שמא עישר המוכר אבל בלוקח מעכו"ם הוי ודאי דהא המוכר בודאי לא עישרן, ור"י ס"ל אפילו בלוקח מן העכו"ם הוי דמאי הגם דהמוכר בודאי לא עישרן, אבל מכיון שבא מא"י ורוב א"י נתונה ביד ישראל א"כ הוי דמאי וקאמר הגמרא דר"א כבר מימר רוב א"י נתונה ביד עכו"ם ע"כ הוי ודאי אם לא בלוקח מישראל, דיש לומר דהמוכר עישרן, ור"י סבר מימר רוב א"י נתונה ביד ישראל, ע"כ אפילו בלוקח מעכו"ם הוי דמאי אפילו דחזקת כל מה שביד העכו"ם הוי אינו מעושר מ"מ רוב דישראל הוא לנגד החזקה והוי דמאי וע"ז קאמר דאפילו דיסבור ר"א רוב א"י נתונה ביד ישראל מ"מ לא חשוב רוב לנגד החזקה משום דכיון דהוחזק פעם אחת ליקח מעכו"ם והרבה פעמים ליקח מישראל א"כ ר"א חש למיעוט משים דהוי קבוע כדאיתא בירושלמי במס' כתובות (פ"א) דברוב פעמים מוחזק כך ומיעוט פעמים מוחזק כך ומסופק לנו מאיזה פעם הוי פעם ההוא חשוב קבוע ואימתי אזלינן בתר רובא הנ"מ בדלא מוחזק לן פעם אחת במיעוט ע"כ אזלינן בתר רובא משא"כ במוחזק פעם אחת רק במיעוט והרבה פעמים ברוב חשוב כקבוע כט' מקומות איקבע לכשר ומקום אחד איקבע לאיסור וא"י מאיזה מקום חשוב קבוע ואין הולכין אחר הרוב וע"כ כיון דהוחזק מיעוט פעמים שלוקח מעכו"ם ע"כ חשוב קבוע ולא אזלינן בתר רוב פעמים וע"כ לא הוי רוב לנגד החזקה דמה שביד העכו"ם אינו מעושר, ומסיק כהדא סורקיא שהיתה מסתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים, כיון דהוחזק פעם אחת לאיסור חשוב קבוע, וכשמסופק לנו מאיזה פעם היא אם מהרוב ימים או מהמיעוט ימים הוי קבוע כיון דמוחזק יום אחד לאיסור, וה"נ לא חשוב לילך אחר רוב פעמים שלוקח מישראל כיון דהוחזק פעם אחת שלוקח רק מעכו"ם והוי לן ספק על הפעם ההיא מאיזה פעם היא חשוב קבוע, וכיון דליכא רוב לנגד החזקה ממילא מעשר ודאי, ע"ז פריך ר' יוסי לטעמי' (במס' כתובות) דס"ל שם דמיעוט פעמים ורוב פעמים לא חשוב קבוע ומדחה שם הראיה מההיא דסירקית מקשה ע"ז אי ס"ד דרוב פעמים ומיעוט פעמים חשוב קבוע א"כ האיך מקבלין גר בא"י דהא מוחזק פעם אחד שבא אצלינו במקום ההוא עכו"ם מעמון ומואב דסמוך לא"י ורוב פעמים באים עכו"ם משאר אומות, וא"כ כשבא להתגייר לא נקבל אותו דהוי לן למיחש שמא מעמון ומואב הוא ולא ניזל בתר רוב עכו"ם שבעלם, אלא ע"כ דבהוחזק פעם אחת כך ורוב פעמים כך ומסופק לן על הפעם ההיא אזלינן בתר רובא, אלא כיני ר"א סבר מימר רוב א"י נתינה ביד עכו"ם ע"כ לא הוי דמאי רק בלוקח מישראל משום שמא עישרן המוכר, משא"כ בלוקח מן העכו"ם הוי ודאי משום דחזקה מה שביד עכו"ם הוא אינו מעושר וליכא רוב נגדו, ועוד מן הדא ר"ז כו' רוב עכו"ם או רוב ישראל אלמא דתלי ברוב, מתניתא מסייע לדין ומסייע לדין מתניתא מסייע לר"א התגר בכ"מ דמאי אימת בזמן שרוב מכניסו מישראל, אבל מן העכו"ם ודאי, פי' דהלוקח מתגר עכו"ם, אע"פ שהוא עכו"ם, כיון דהוא תגר הוי דמאי אימתי בזמן שרוב מכנסו מישראל, פי' דוקא בדידעינן שרוב האוצר שלו מישראל, אבל הלוקח מן העכו"ם סתם שאינו תגר ודאי, וא"כ מדקתני דוקא בידוע שרוב מכנסו מישראל משמע דרוב א"י נתונה ביד עכו"ם, דאל"כ פשיטא דעכו"ם תגר הוי דמאי משום דכיון דתגר הוא ורוב א"י נתינה ביד ישראל א"כ פשיטא דאזלינן בתר רובא, אלא ע"כ דמא"י אין ראי', דהא רוב א"י נתונה ביד עכו"ם, ע"כ בעינן דוקא שיהא רוב מכנסו מישראל, מתניתא מסייע לר"י מסיפא דהא מתניתא דתני עלה ר' נחמיה פליג ואמר דלא בעינן גבי תגר רוב מכנסו מישראל, אלא אחד עכו"ם ואחד ישראל אחד כותי ואחד ע"ה פי' דלא בעינן רוב מכנסו מישראל אלא אחד נכרי ואחד ישראל כו' כדמפרש פעמים שהוא לוקח פעם אחת מן העכו"ם פעם א' מישראל פי' אפילו לקח פעם מזה ופעם מזה נמי הוי דמאי ולא בעינן רוב מכנסו מישראל אלא אפילו פעם מזה ופעם מזה, וע"ז הק' רחב"א קומי ר"מ ממי לקח האיש הזה פי' דהלוקח דלקח מתגר הזה מי הוא התגר ונחזי אנן מי הוא אם הוא ישראל יהא דמאי [א"נ יש לפרש דקס"ד דהתגר הוא ישראל וע"כ פריך נשאל את התגר ממי לקח, אבל ז"א כי משני דמיירי בתגר עכו"ם למה לי לשנויי דישראל ועכו"ם מטיילין לפניו הא אפי' בלא טיול, אלא דלקח ממש נמי תגר עכו"ם אינו נאמן אלא כדפרשנו] דשמא התגר הפריש, אי התגר הוא נכרי כיון שלקח פעם מזה ופעם מזה הו"ל להיות ודאי כיון דליכא רוב לנגד החזקה צ"ל ודאי כדלעיל אפי' אי' רוב א"י נתונה ביד ישראל מאי מהני הא ראינו שלקח פעם מנכרי ופעם מישראל וע"ז משני תפתר שהתגר הוא עכו"ם, ועכו"ם וישראל מטיילין לפניו דמאי פי' לפיכך הוי דמאי פי' דלעולם מיירי בתגר עכו"ם ואך שראינו דמטייל עם עכו"ם וישראל ולא' שראינו ממי לקח ע"כ תלינן שלקח מישראל כיון דרוב א"י נתונה ביד ישראל אמרינן דהולכין אחר הרוב ואמרינן דהתבואה באה לו מיד ישראל, ולא בעינן שיהא רוב מכנסו מישראל, ע"כ מסייע מהך מתניתא לר"י דרוב א"י נתונה ביד ישראל ולא בעינן רוב מכנסו מישראל אלא דבתגר עכו"ם הוי לעולם דמאי אפילו שראינו שמטייל גם עם העכו"ם מ"מ כיון שמטייל גם עם ישראל אזלינן בתר רובא ותלינן שלקח מן הישראל, והתיב ר"ה מרמוני בדן דע"כ מיירי בלקח מן העכו"ם א"כ משמע מזה דשאר כל הדברים הוי דמאי, ומשני דמיירי בלקח מישראל ומ"מ הוי רמוני בדן ודאי משום דאגרונימוס הי' דחקו למכור טבלים וע"כ הוי אף מישראל ודאי אבל בשאר כל הדברים דמאי דוקא בלוקח מישראל:

שביעית ישראל משמטין, ועכו"ם פטורין, וישראל ועכו"ם רבין על כותיים בשאר שני שבוע דמאי, דיהודאי ישראל מתקנין ועכו"ם פטורין, ישראל ועכו"ם רבין על כותיים, פי' דלא נחשדו ישראל על השביעית כדאיתא במס' גיטין (דף נ"ג) ע"כ הוי ישראל ועכו"ם רוב לנגד הכותיים, משא"כ מעשרות חשודין ע"ה כמו הכותיים והי' לנו למימר דיהא ודאי דישראל וכותיים רבין על העכו"ם, אך דכיון דאיכא יהודאי ישראל, פי' ישראל הכשרים, דמתקנין. ע"כ די לנו דלא הוי ודאי משום דלענין ודאי הוי ישראל ועכו"ם רבים על הכותיים, ודי לנו להצטרף ישראל ונכרים להרבות על הכותיים שלא יהא ודאי משום דאיכא יהודאי ישראל [פי' ישראלים החשובים] דמתקנין ובלא זה הי' הכל ודאי משום דהיינו מצטרפין ישראל וכותיים דמתקנין ע"כ די לנו דלא הוי ודאי משום דלענין ודאי הוי ישראל ועכו"ם רבים על הכותיים, ודי. לנו להצטרף ישראל ועכו"ם להרבות על הכותיים שלא יהא ודאי משום דאיכא יהודאי ישראל [פי' ישראל החשובים] דמתקנין ובל"ז היה הכל ודאי משום דהיינו מצטרפין ישראל וכותיים להרבות על העכו"ם, אך משום. דאיכא יהודאי ישראל מתקנין ג"כ ע"כ אנחנו מצטרפין ישראל לעכו"ם להרבות, וא"כ בשביעית ובמעשר מצטרפין ישראל לעכו"ם להרבות אך בשביעית הצירוף הוא כל ישראל לענין לפטור לגמרי ובמעשרות הצירוף הוא רק יהודאי ישראל [הוא ישראלים הכשרים] הוא לכל הפחות לפטור מדמאי:

ואי בעית מחמרי' אנפשי' אשתוי לחברך כן גי' הכ"מ ז"ל פי' תספר זאת לתברך, ומהרא"פ ז"ל מפרש דהחומרא הוא משום דעכו"ם גזל את השדה מישראל:

יונה בעי היתה שדהו זרועה ירק ובא ומצא אורז, פי' דהא דרך הוא דזורע ירק ועולה כמו ספיחין אורז, אורז מלמעלן וירק מלמטן ירק מותר ואורז אסור הא שניהן נזרעו במקום אחד א"כ צ"ל דין שניהן שוה רוב השדות הללו עושות מינין הללו, פי' כיון דרוב השדות עושין מינין הללו ולא בדרך מקרה, א"כ צריך להיות דין שניהן שוה כמו דאורז אמרינן שהוא מא"י כן נמי ירק [ותיבת אבל מחרי הגר"א ז"ל בירושלמי שת"י] ומשני אפילו תימר רוב השדות הללו עושות רוב מינין הללו, רוב המינין הללו אין באין אלא מן האיסור, פי' אע"פ שהמינין הללו נתגדלו כאחת מ"מ אינן באין לחו"ל אלא דוקא רוב מינין הללו באין מן א"י לחו"ל:

חד טעין דצמוקין עאל לטבריא שאל גמליאל זוגא לרבי בא ב"כ א"ל אין כל א"י כו' ואין כל א"י כו' אלא כן א"ל אין מקום בא"י כלומר לאו כל א"י אלא מקום בא"י ור"ל מקום אחד אין עושה משאוי של צמוקים וע"כ דבא ממקום אחד ע"כ תלינן דלאו מא"י הן אלא מחו"ל דבא ממקום אחד:

חד אמר אחר מקומו לחומרא אפילו עומד בחו"ל אזלינן לבתר המקום שבא משם חורנה אמר אחר מעמדו וכיון שעומד במקום היתר תלינן שמכאן הוא ומותר וכן מוכח מהא דבסמוך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף