רידב"ז/פאה/א/א

רידב"ז פאה א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אר"א מפני המחלוקת עד סיף הסוגיא. מפרש בשנו"א ז"ל מפני המחלוקת דר' ישמעאל ור"ט ור"ע במס' תרומות פ"ד ה' דלר"י צריך להיות מחצה חולין ומחצה תרומה. וע"כ בפלוגתא לא קמיירי ואע"פ שלר"ט ור"ע דס"ל עד שישייר שם חולין וכיון דאיכא שיור כ"ש יכול לעשות כל הכרי תרומה ולדידהו הי' יכול למתני במתניתין דידן באלו דברים שאין להם שיעור אף תרומה מ"מ משום פלוגתת ר"י דלדידי יש לתרומה שיעור לא תני במתניתין דידן משום דבפלוגתא לא קמיירי. ע"ז אמר ר' יוסי דז"א דלאו דמשום דלא מיירי בפליגתא אלא אפילו לכו"ע אינו יכול למתני תרומה בהדי דברים שאין להם שיעור דדוקא בכורים הוי מן דברים שאין להם שיעור משום דאדם עושה כל שדהו בכורים משא"כ בתרומה לכו"ע אין עושה כל שדהו תרומה משום דעכ"פ צריך לשייר כ"ש ע"ז התיבון א"כ פיאה נמי צריך לשייר עכ"פ שבולת הראשונה כדאיתא לקמן מ"מ חשיב לה בדברים שאין להם שיעור ע"ז משני ר' יוסי דהא דצריך לשייר בפיאה שבולת הראשונה הוא לאו משום דבפיאה צריך שיור ז"א אלא השבולת הראשונה הוא עושה החיוב של פיאה כמו מירוח דעושה החיוב בתרומה ומתחיל החיוב של פיאה לאחר קצירת שבולת הראשונה וכיון שהתחיל החיוב עושה כל שדהו פיאה משא"כ בתרומה דלאחר החיוב שנתחייב הכרי ע"י מירוח צריך ג"כ לשייר כ"ש א"כ בתרומה השיור הוא משום דיש שיעור ואין יכול לעשות הכל תרומה משא"כ פיאה אין לה שיעור ויכול לעשות לאחר החיוב שנתחייב בפיאה דהיינו לאחר שקצר שבולת הראשונה כל השדה פיאה ולא צריך לשיור כלל ע"כ לכו"ע לא תני תרומה במתניתין דידן משום דיש לה שיעור דצריך לשייר כ"ש אחר החיוב ולא דמי לפיאה כן פי' בשנו"א ז"ל ודו"ק:

כילה את שדהו את אמר חזרה פיאה לעומרין מהו שתחזור פיאה לקצירת שבולת הראשונה. פי' המרא"פ ז"ל לא נתברר. ובפי' הפ"מ ז"ל משום דכיון דחזרה פיאה לעומרין א"כ שבולת הראשונה נתערבה עם הכל. ואינו מובן האיבעיא וכי מה לן שנתערבה. והנכון דהפי' הוא עפ"מ שמבואר בספ"ב ה"ה דמי מחזר הפאה מקמה לעומרין היא הקצירה של שבולת הראשונ' שקצר מהקמה שנשאר לפאה. כיון שקצר שבולת הראשונה ממה שהשאיר בקמה כדי פאה חזרה פאה לעומרין על כל השדה ולא בעינן שיכלה לגמרי כל שדהו. ונמצא לפ"ז דיש ב' שבולת הראשונה. שבולת הראשונה של תחלת הקצירה דהיא המחייבת כל עיקר השדה בפאה. ויש עוד שבולת הראשונה של קצירת קמה הנשאר לפאה שהיא מחזרת הפאה מקמה לעומרין עי"ש ע"כ מיבעיא לי' אם דוקא בשבולת הראשונה של תחלת הקצירה דהיא עושה כל עיקר החיוב דפאה היא פטורה כמו דאמר לעיל אפשר לומר היא מחייבת כל שדהו פאה והיא חייבת בפאה. א"כ כיון דהיא עושה כל עיקר החיוב ע"כ היא בעצמה פטורה אבל כשכילה את שדהו ואז את אמר חזרה פאה לעומרין ומי הוא המחזיר הלא היא הקצירת שבולת ראשונה מקמת פאה מהו שתחזור החיוב גם עלי'. מי אמרינן דלא דמי קצירת שבולת הראשונה של קמת פאה לשבולת דתחלת הקצירה דהתם היא עושה כל עיקר החיוב והיא המחייבת ומי מחייבה משא"כ קצירת שבולת ראשונה של קמת פאה דהיא אינה עושה כל עיקר החיוב דהא כבר נתחייבה השדה בפאה רק דהיא מחזרת החיוב מן קמה לעומרין בזה י"ל דגם השבולת בעצמה חייבת בפאה. דבזה אין סברא לומר כדלעיל אפשר לומר היא מחייבת כל שדהו פאה והיא חייבת בפאה. דהא עיקר החיוב של פאה כבר נתחייב ע"י קצירת שבולת הראשונה דהתחלת קצירה. או דילמא אף השבולת הזו נמי פטורה משום דאזלינן בתר השתא דהשתא החיוב על העומרין ומי המחייב היא השבולת הזה א"כ בזה נמי אמרינן האי סברא אפשר לומר היא מחייבת החיוב דהשתא והיא חייבת. ע"ז אמר ר' יוסי נילף פיאת עומרים מפיאת קמה מה פיאת קמה לא חזרה פאה לקצירת שבולת הראשונה אף פיאת עומרין לא תחזור פאה לקצירת שבולת הראשונה פי' אף דיש לחלק בין שבולת ראשונה המחייבת בקמה משבולת הראשונה המחייבת בעומרין מ"מ חד דינא הוא להם דאין לחלק בדין פיאת עומרין לדין פיאת קמה. וכל מה שפטור בפיאה בקמה פטור בפאה דעומרין וזהו פי' האמיתי בע"ה:

הפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן כו'. מה נפיק מן ביניהון והן חד מן ששים. פי' כההיא דאיתא במשנה במס' תרומות פ"ד משנה ב' תרם ועלה בידו מששים ואחד פי' דלא תרם על חלק א' ותרם על ס' חלקי' וחסר רק חלק אחד מס' שלא תרם עליו כו' יחזור ויתרום והכ"נ ה"פ דנשאר חד מן ס' שלא הפריש פאה עליו למ"ד יש שיעור למטן מה שנתן נתן חזר והוסיף חייב במעשרות פי' הר"ש והתוס' ז"ל במס' חגיג' (דף ז' ע"ב) דאפי' מה שנתן ג"כ חייב במעשרות דאין עליו תורת פאה עד שישלים שיעור ששים בב"א ולמ"ד דאין שיעור למטן מה שנתן הוי תורת פאה ופטור ממעשרות. והגר"א ז"ל גריס למ"ד הפיאה יש לה שיעור למטן כו' מה שנתן נתן חזר והוסיף פטור במעשרו' עד שעה שישלים ולמ"ד אין לה שיעור כו' והוסיף חייב במעשרות. ופי' פשוט למ"ד דיש לה שיעור מה שמוסיף בפעם השני עד שמשלים השיעור הוי פאה ופטור ממעשרות רק מה שיוסיף אחר שישלים השיעור חייב במעשרות ולמ"ד אין לה שיעור כל מה שיוסיף חייב במעשרו' אבל לכ"ע מה שהפריש כבר פטור ממעשרות:

מתני' בראיית פנים כו' תנא ר' יוסי קומי ר"י ראיה כ"ש כו' לא אתא מישאול אלא על דר' הושעיא לא יראו פני ריקם אפי' כ"ש כו' וקשיא מן דו סמך לד"ת כו'. פי' דר' יונה קאמר דקושיא דר' יוחנן דמקשה ויש כעין זו לא שייך להקשות על הדא דתני ר' יוסי ראי' כ"ש חכמים שאמרו ב' כסף זה לא שייך להקשות על הדא דתני ר' יוסי כי אם על הא דתני ר' הושעיא והנפ"מ בין הא דתני ר' יוסי להא דתני ר' הושעיא היא. ע"פ התוס' ז"ל והריטב"א ז"ל במס' קדושין (דף יז ע"א) כתבו דעכ"פ הא דראי' כ"ש היא הלכה למ"מ דאל"כ נגמור ריקם ריקם מבכור כמו הענקה ויהיה חמש סלעים והריטב"א ז"ל כ' שכן מוכח מהירוש' הזה וזהו ע"כ בין לר' יוסי ובין לר' הושעיא הוי הלכה למ"מ דבכ"ש ורק הנפ"מ ביניהם דלר' יוסי פשטת הכתוב ריקם לא משמע כ"ש רק דקאמר קרא דלא יהי' ריקם ובכמה לא נקרא ריקם מסר הכתוב לחכמים והלל"מ מודיע לנו אשר בכ"ש די ור' הושעיא ס"ל דפשטת הכתוב דלא יהי' ריקם אפילו בכ"ש לא הוי שוב ריקם ופשטת הכתוב עם הלל"מ אחת היא דבכ"ש רק הלל"מ מגלה לן דלא נילף ריקם ריקם מבכור וע"כ הא דתני ר' יוסי קומי ר"י ראי' כ"ש חכמים היא שאמרו מעה כסף כו' פי' ראי' כ"ש מהלל"מ ולא מפשטת הכתוב רק חכמים אמרו מעה כסף. וע"ז שהקשה ר' יוחנן ויש כעין זו. תמה ע"ז ר' יונה מה זו קושיא הלא כל השיעורין הוא מדרבנן אלא לא על הא דתני ר' יוסי הקשה ר"י אלא על הא דתני ר' הושעיא דתני דפשטת הכתוב דלא יראו פני ריקם הוא ג"כ בכ"ש א"כ קשיא מן דו סמך לד"ת פי' דכ"ש הוא הוי סמך מן התורה וקי"ל דדבר שמפורש בתורה להקל אין בכח החכמים להחמיר (עי' בתוס' ז"ל במס' ב"מ דף ע' ע"ב ובט"ז ז"ל ביו"ד) א"כ האיך הוא אמר חכמים שאמרו מעה כסף ב' כסף. ור"י בר"ב מפרש דר' יוחנן כדעתי' דר' יוחנן אמר כל השיעורין הלל"מ ע"כ פריך אפילו להא דתני ר' יוסי דהאיך תימר דחכמים הם שאמרו מעה כסף שתי כסף ויש כעין זו דהא כל השיעורין הוא לא מדרבנן רק הלל"מ:

אמר רשב"ל בשם חזקי' אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות ור' יוחנן אמר טופל אדם מעות למעות האיך עבידא היו לפניו עשר בהמות פי' שלא הפריש אלא הי' לפניו כדכתב הטו"א ז"ל במס' חגיגה ד' ח' ע"ב ע"ש מהו שידחה יו"ט האחרון כו' ר"י דו אמר אדם טופל מעות למעות כו' דוחה ורשב"ל דו אמר אדם טופל בהמה כו' הוי דו אמר אינו דוחה פי' דהירושלמי ס"ל לר' יוחנן דלפיכך ס"ל דטופל מעות למעות משום דס"ל כיון שלא נתנה התורה שיעור אלא לכמה שירצה ע"כ תלי בהסכם דעתו באם שהוסכם אצלו להביא עשרה בהמות לא נפיק י"ח בראשונה עד שיביא כולם (וכן איתא בירושלמי במס' סוכה פ"ב ה"ה עיי"ש מפורש) ודלא כדס"ל בש"ס דילן דלכו"ע יצא י"ח בראשונה רק דכולן שם חגיגה עליהן עי' בפרש"י ז"ל (דף ח' ע"א) דלמר אתחזי לי' טפי שפיר יציאת י"ח מן החולין ולמר אתתזי לי' שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותיו עכ"ל אלא להירושלמי לא נפיק כלל לר"י בראשונה עד שיביא כולן והלכך ס"ל לר"י דטופל מעות למעות ולא בהמה לבהמה דמשום דלא אלים בהמה הראשונה מן השני' דהא נפיק י"ח בכולן בשוה ע"כ דוחה יו"ט ולא הוי נדונ"ד משא"כ לחזקי' דס"ל יצא י"ח בראשונה ע"כ טופל בהמה לבהמה דבהמה הראשונה דנפיק בה י"ח צריכה להיות כולה מן החולין אבל מ"מ כולן שם חגיגה עליהן. הלכך כשהקריב בב"א הוי כולן חגיגה משא"כ ביו"ט שני כיון דאיפסיק לא הוי שוב שם חגיגה אלא נדרים ונדבות כמו בפאה אם נותן בב"א הוי הכל פאה ופטור ממעשרות וכמו תרומה בנותן כל הכרי תרומה ושייר מקצת הוי הכל תרומה משא"כ באם נתן פ"א השיעור וחזר והוסיף חייב במעשרות כדאיתא בכמה מקומות (וכן לדוגמא במס' שבת המל כ"ז שהוא עוסק במילה חוזר אף על ציצין שאין מעכבין המילה פי' על ציצין שאין מעכבין אינו חוזר) והלכך אע"פ שיצא י"ח בראשונה מ"מ כולן שם חגיגה עליהן כשהקריב בב"א אבל כשפסק וביו"ט שני לא הוי שוב רק כנדונ"ד ואינו דוחה. ועי' לקמן בה"ג בתו' ד"ה מה ותמצא טעם בע"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף