קרבן העדה/נזיר/א/א

קרבן העדה נזיר א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל כינוי נזירות. דבר שאינו עיקרו של שם כינוי מקרי כמו המכנה שם לחבירו ואם אמר כינוי של נזירות חל עליו נזירות לכל דבר כאילו קיבל עליו בעיקר השם:

האומר אהא או אהא נאוה. לאו כינוי נזירות הן אלא ידות נזירות מיקריין כמו בית יד שהכלי נאחז בו כך הנדר נתפס בלשון הזה אע"פ שלא הוציא נזיר בשפתיו ומתניתין חסורי מחסרא וה"ק כל כינוי וידות נזירות כנזירות אלו הן ידות האומר אהא או נאוה ואלו הן כינויין נזיק כו':

או אהא נאוה נזיר. בגמרא מפרש:

מסלסל. מחליק בשיער:

מכלכל. מרבה ומגדל שיער:

רבי מאיר אומר נזיר. בגמרא מפרש טעמא:

גמ' אלא מכאן כו'. אלא נדר יתירא ללמד בא שבכל לשון שנדר הרי זה נדר גמור:

ה"ג או השבע שבועה כו' אלא שכינוי שבועה כשבועה. כדתנן ריש נדרים:

גר"ש כו'. ראשי תיבות גמרו שם וה"פ סוף וגמר של סוגיא זו היא כבר שנויה ריש נדרים פרק קמא עד שתגיע לתיבת אלו אשכח תני ר"י כו':

מכאן שאדם קובע כו'. האומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום לא אמרינן ליסגי ליה בשלשים יום שאין השני חל על נזירות הראשון כשם שאין שבועה חל על שבועה אלא אמרינן לשתי נזירות זה אחר זה נתכוין והוי נזיר שתים וצריך למנות ששים יום וה"פ דקרא נזיר אף על פי שהוא נזיר יכול להזיר עוד בימי נזירות הראשונה:

ולוקין עליהן. נדר בנזיר על ידי כינוי ועבר על נזירותו ושתה יין או טימא למת לוקה:

אע"ג דאר"י אין לוקין על האיסרות. אם נדר בלשון איסר כגון שאמר ככר זה עלי איסר ועבר ואכלו אינו לוקה אף על גב דאיסר כשבועה היינו דאסר כשבועה אבל אין לוקין דמלקות בשבועה ממש הוא דכתיב אפילו הכי מודה בכינויין דלוקין עליהן דה"ל כשבועה ממש:

אע"ג דרש"א אינו מביא קרבן. דתנן לקמן פ' בית שמאי רש"א יאמר אם כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה דסבר רבי שמעון אף ע"ג דספק נזירות להחמיר מ"מ קרבן אינו מביא מספקלכן צריך להתנות אפילו הכי מודה בכינויין דה"ל כנדר ברור ולוקה:

אע"ג דר"י אמר ספק נזירות מותר. דתנן לקמן פ"ה רבי טרפון חומר אין אחד מהם נזיר ותניא רי"א משום רבי טרפון לפי שלח ניתנה נזירות אלא להפלאה מודה הוא בכינויין דהוי נזיר ודאי מדאורייתא ולוקין עליו:

מה אנן קיימין. אמתני' דתנן כינויי נזירות כנזירות פריך במאי עסקינן:

אם במתכוין ליזור. שאומר שכוונתו היה ליזור אפילו הזכיר פת שאמר הריני פת ואמר שכוונתו היה לומר נזיר ה"נ כשאמר מתחלה כשאזכור פת אהיה נזיר ודאי דהרי זה נזיר:

אם בשאין. כוונתו להיות נזיר בדבור זה אפילו אמר הריני נזיר לאו כלום הוא דבעינן שיהא לבו לנזירות דכתיב כל נדיב לב:

וכך אם כו'. כלומר דאלת"ה אלא כל שאמר נזיר הרי זה נזיר אף על פי שאין לבו לנזירות אם כן הקורא פרשת נזיר בתורה יהא נזיר בתמיה:

אלא. הכא במאי עסקינן באומר אחד מכל לשונות אלו על תנאי אם יש בלשון הזה לשון נזירות הריני נזיר ואם לאו איני נזיר וקמ"ל מתניתין כינויין אלו יש בהן לשון נזירות:

א"ל. זה שפירש למתני' דאיירי באומר אחד כו' אמר לחבירו שמור פירוש זה ושמעת לפרש אף מתניתין דנדרים כן:

ה"ג כשראה נזירין עוברין לפניו ואמר אהא מהו. וה"פ ודאי אמר אהא ואין נזיר עובר לפניו הוי יד לנזירות דאהא נזיר לאלתר משמע אלא ראה נזיר עובר לפניו ואמר אהא מבעי לן אם דרך שחוק ולעגה אמר וכי אהיה כמו זה או דלמא אהא בניחותא קאמר:

הלואי אהא כמותן. קאמר והוי נזיר:

ה"ג אם בשאמר אהא נאוה. היינו רישא דהא אפילו כשאמר אהא לחוד הוי נזיר כ"ש כשאומר אהא נאוה:

אם בתפוס בשערו. ואמר נאוה קמ"ל דהוי נזיר ולא אמרינן לגדל שערו מיכוון ולא להיות נזיר הא נמי מסיפא שמעינן:

ה"ג והתנינן הריני כזה ואריב"ח בתופס בשערו. וה"פ והתנינן והריני כזה ומוקי לה ריב"ח לקמן בתפוס בשערו ואומר הריני כזה ש"מ דבתפוס בשיער (לא) אמרינן דליהוי נזיר קמיכוין ואפילו לא אמר נאוה:

אלא. הכא במאי עסקינן בשאינו תופס בשערו ולא אמר אהא אלא שאומר אין נאוה כזה דקמ"ל דאפילו הכי הוי נזיר:

לשונות שביררו. חכמים הראשונים להיות נודרין בהן דלא לימרו לשון קרבן שיכשלו לומר לה' בלא קרבן אין כל בריה יכול להוסיף עליהן כינויין מדעתו:

ופריך והתני ר"ח רזיח הזיח. הן כינויין לנזירות אע"ג שלא ביררו הראשונים לשונות אלו:

לשון שביררו להן משניות כו'. ור"ח כאחד מבעלי משניות הוא א"נ לשון של ר"ח נגזר מלשון הנזכר במשניות:

ופריך והתני בר קפרא. האומר חרס או שאומר לא חספא כאומר חרס והא דקאמר לא חספא כלומר וכי לאו חספא הוא והא לאו מלשון המשנה הוא ובפ"ק דנדרים הגי' והתני בר קפרא חרס לא חספא הוא וה"פ וכי חרס לאו לשון חספא נמי הוא ואפ"ה מפרשינן ליה לשון כינוי לחרס:

לשון גבוה הוא. בלשון המקרא כדכתיב האומר לחרס כו' כלומר אומר לדבר שהוא בגובה לא יזרח והכא נשבע בגובה דהיינו בהמקום ב"ה לפיכך הוי כינוי לנדר:

לשון אומות העולם הוא. הנך כינויים דבלשונם קורין לקרבן קונח כו' וכן כל הנך השנויין פ"ק דנדרים:

לשון ניותי הוא. אומה ששמה ניותא כלומר הא דתני בר קפרא חרס כינוי לנדר הוא דחרס הוא לשון חספא והן קורין לחספא כספא והרי זה כנודר בכסף דהיינו כסף שקלים שהקדש נינהו וה"ל כאומר קרבן:

ה"ג נראין דברים במקומות שקורין לנזיר נזיק אבל במקומות אחרים אני אומר נזיר פסיליס אינו נזיר. וה"פ הא דתנן נזיק הוי נזיר דוקא במקומות שקורין הנכרים לנזיר נזיק אבל במקום שאין קורין לנזיר נזיק אע"ג שיש מקום שקורין אותו כן לאו כלום הוא שאינו אלא לשון עלגים ואינו כלום:

פסיליס. מי שהוא עלג או ערל שפה נקרא פסיליס וחבירו בויקרא רבא אלא על הדין פסילוסא ופירושו קטיע לישנא:

בין כינויי כינויין אסורין. דגזרינן אטו כינויין:

מותרין. דלא גזרינן:

היי דין כו'. איזהו כינויי כינויין:

שמא אינו נזיר. אפי' לב"ה דאלו האומר מנדרנא וכי לא הוי נזיר בתמיה ומפחזנא כאומר מנזרנא:

ה"ג אלו האומר מנזרנא שמא אינו נזיר אלו מנזרנא כאומר מפחזנא:

אילין כו'. אלא איזהי כינויי כינויין לר"י כהאי דתנינן כו' וכדמסיק ר' יוחנן:

משום. דהוי כנויי כינויין לכך הוי נזיר לר"מ עד שיתגדלו שערותיו כנשרים וצפרניו כציפרים דסובר ר"מ מתפיס איניש במידי דסמיך לי' וציפרים סמוכין לגידול שיער בהך קרא וגידול שיער גופי' אינו אלא כינוי כדתנן במתני' הריני מסלסל כו':

והוא שתפוס בשערו. דאל"כ לא ידעינן אמאן קאמר הריני כזה:

כאומר הריני מן המסלסלין כו'. והן הנזירים:

הריני מסלסל כו'. כלומר א"נ האומר הריני מסלסל כאומר לא אסלסל ואכלכל פחות משלשים יום אלא ל' יום ואח"כ אגלחם:

הרי עלי כו'. האומר הרי עלי שלא אסלסל נמי קבלת נזירות משמע לא אסלסל אלא ל' יום ולא יותר ואח"כ אגלחם:

ה"ג אלא שלשים ותני כן הריני מסלסל כו' הרי עלי לשלח פרע ה"ז נזיר:

משום כינויי כינויין. אר"מ דהוי נזיר וכדפרישית לעיל ורבנן סברי כינויי כנויין [מותרין:

] משום דנזיר טמא מביא עוף. דהיינו צפרים לכך קאר"מ דאמרי' מסתמא מצות נזירות דשייך ביה ציפורי נזיר טמא קיבל עליה ואיירי בשנזיר עובר לפניו דאל"כ אמרינן ציפורי מצורע קיבל עליה:

ופריך וכי נזיר טמא ציפורים מביא והלא אינו מביא אלא תורין ובני יונה וקס"ד תורין ובני יונה אינן בכלל ציפרים:

ומשני אית תניי תני. איכא דתני כל עוף טהור נקרא צפור אבל טמא לא ואיכא דתני אף עוף טמא דשם ציפרים כולל כל מיני עופות ותרווייהו מודים מיהת דתורין ובני יונה בכלל ציפרים נינהו:

כל צפור טהור תאכלו. קמ"ל קרא טהור מיקרי צפור אבל לא טמא:

אמור לצפור כל כנף. ש"מ דכל עוף בין טהור בין טמא איקרי צפור וכנף אלו החגבים:

נעשה כמתנדב צפרין לבדק הבית. אבל דלא דליהוי נזיר קאמר:

ה"ג צפרין דבדק הבית מה נפיק מן ביניהון אמר הרי עלי אשם ע"ד דרבנן מאחר שאין מתנדבין כו' ע"ד דר"מ מאחר שנזיר טמא כו'. וה"פ מאי בינייהו דר"י ור"ל וקאמר דא"ב האומר הרי עלי אשם לר"י לא הוי נזיר לכ"ע לפי שאינו בכלל כינויי כינויין ולר"ל לכ"ע הוי נזיר לרבנן לפי שאין מתנדבין אשם לבדק הבית ודאי על נזיר קאמר ולר"מ כיון דנזיר טמא אינו מביא אלא אשם ודאי להיות נזיר קמיכווין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף