קרבן העדה/נדרים/י/ח

קרבן העדה נדרים י ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הפרת נדרים. שאמרה תורה ואם ביום שמוע אישה יניא אותה:

כל היום. עד שתחשך שנא' ביום שמעו:

ויש בדבר להקל ולהחמיר. כלומר פעמים שיש זמן מועט להפרה ופעמים זמן מרובה:

נדרה בלילי שבת. הא דנקט לילי שבת לאשמועינן שמפירין נדרים בשבת ואפילו שלא לצורך שבת:

אינו יכול להפר. ואין הפרת נדרים מעת לעת אא"כ נדרה מתחלת הלילה:

גמ' ה"ג מ"ט דרבנן ביום שמעו מ"ט דריב"י מיום אל יום. וה"פ ביום שמעו משמע יום השמועה בלבד ומיום אל יום משמע שיעור שיש בין תחלת יום א' לתחלת יום אחר דהיינו כ"ד שעות:

ה"ג מה מקיימין רבנן טעמיה דריב"י מיום אל יום. כלומר איך אפשר שיהא זמן ההפרה כ"ד שעות שלימות:

מה מקיים ריב"י טעמייהו דרבנן ביום שמעו:

נשתתק וחזר לדיבורו. בו ביום:

ע"ד דריב"י נותנין לו כ"ד שעות. ומה שחסר בשתיקתו משלים ביום אחר עד שיהיו כ"ד שעות ולרבנן כיון שחזר לדיבורו בו ביום ה"ז יום שמעו ואין לי אלא אותו יום עד שתחשך:

נשתתק וחזר לדיבורו. ביום אחר לריב"י מצרפין לו כ"ד שעות עם אותן שעות שהי' יכול לדבר מעת שמיעתו עד שנשתתק ואפי' כלין אותן כ"ד שעות באמצע היום שחזר לדיבורו:

ע"ד דרבנן. כיון שנשתתק ביום שמעו אותו היום כמאן דליתי' דמיא ומיפר והולך כל אותו היום שחזר לדיבורו אפי' חזר בתחלת הלילה מיפר עד שתחשך:

לפני שקיעת החמה. אם חזר לדיבורו לפני שקיעת החמה שעה אחת אינו יכול להפר אלא עד שתחשך ל"א אמתני' קאי דתנן נדרה עם חשכה וכו' וקאמר דהיינו שנדרה שעה אחת קודם שקיעת החמה אבל לאחר שקיעת החמה ה"ל כיום שלאחריו:

מופר לך במנחה. כלומר קודם שקיעת החמה מופר לעולם ולא אמרי' דה"ל כאומר קיים ליכי שעה ומופרי לך לאחר שעה דאינו מופר דהא כבר קיים אלא כיון דלא אמר קיים לך עד מנחה ה"ז מופר:

א"ל מוקם לך במנחה מוקים לעולם. ולא אמרי' דה"ל כאומר מופר לך עד המנחה וקיים לך לאחר זמן:

מופר לך עד המנחה מופר לעולם. ולא אמרי' דהוה כאומר מופר לך עד המנחה וקיים לך לאחר מנחה דהא לא אמר הכי א"כ אפי' אמר הכי אינו כלום שאין הקמה אחר הפרה:

תמן תנינן. פ' בתרא דשבת:

מפירין נדרים. בעל לאשתו ואב לבתו:

ונשאלין נדרים. לחכם בשבת דוקא לצורך השבת:

הא שלא לצורך השבת לא. לפי שהזקן יכול להפר אף למחר ולמה יפר בשבת משא"כ בבעל שאינו יכול להפר אלא ביום שמעו ואתיא כרבנן דריב"י:

וכרבי יוסי ברבי יהודה וכר"ל בר"ש. דאמרו שהבעל יכול להפר כ"ד שעות א"כ אף הבעל יכול להפר לאחר שבת ונדרים שלא לצורך שבת לא יפר:

ומשני תיפתר. תפרש לברייתא דאתיא כדברי הכל והא דמיפר נדרים שלא לצורך שבת בשנדרה תחילת לילי שבת:

אין כאן נדר וכו'. לא אמר כלום שאין הבעל מיפר אלא מכאן ולהבא ולשון מותר משמע שהותר הנדר מעיקרו:

וזקן שאמר מופר ליך וכו' לא אמר כלום. דמשמע דמהשתא יהיה מופר וחכם עוקר הנדר מעיקרו:

אלא זה כהלכתו. הבעל בלשון הפרה כדכתיב והחכם בלשון עקירה דכתיב לא יחל דברו אבל החכם עושה דבריו חולין כאלו לא היה הקדש מעולם:

ראשונים היו נשאלין. שאלו לחכמים הראשונים בעל שהקים נדר אשתו אם יוכל לשאל לחכם על הקמתו ולהפר אח"כ נדרה או דלמא כיון שקיים לה אזדא ליה זכותו שזכתה לו התורה:

היך עבידא. היכי דמי:

ולא היפר לה. ביום שמעו דה"ל כאלו קיים לה:

פשיטא שאינו מפר לה לענין בעל. שכל שלא היפר ביום שמעו אינו יכול להפר עוד אלא הא מיבעי' לן אם הבעל ת"ח יכול להתיר אחרי יום שמעו כמו החכם או לא:

ה"ג מה אנן קיימין וכו' נדרי עצמו הן. ופשיטא שאין אדם מתיר נדרי עצמו דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל:

ופריך ולא ר"י היא. מאי קמספקא לך פשיטא דמתיר נדרי אשתו דר"י הוא דאמר דאינו מתיר וחכמים פליגי עליה דתנן בפ"ב דנגעים כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר' יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים:

ומשני תני בשם ר"י. אנן תנינן במתני' דר' יהודה פליג את"ק שאינו מתיר נדרי אשתו אבל ר"ח תני לה בשם חכמים שאינו מתיר נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ומספקא ליה אי סמכינן אדר"ח או אמתני' מהו להתיר נדרים בלילה. מי הוה כמו דין ואין דנין בלילה או לא:

ופשיט ומה אם נדר הבעל. כלומר הפרת הבעל שכתוב בו ביום שמעו יכול להפר בלילה כדתנן במתני' מיפר בלילי שבת:

איתעביד תורגמן. נעשה מתורגמן דר' ירמיה בהאי איתתא שלא היתה יודעת למשמע לשון ארמית ש"מ דמתירין ע"י תורגמן:

ה"ג משמע סוריסטין וכ"ה ברשב"א ור"ן ודלא כגליון:

עטופים. בסודר כדרך שהדיינים צריכין לישב בדין:

אין לי. שצריך להיות עומדין אלא בעלי הדין:

ת"ל עמדו ועמדו. דה"מ למכתב עמדו וכתיב ועמדו לרבות שואל הלכות ואגדות שצריך לעמוד וה"ה נדרים:

סליק. עלה להתיר נדרו דר' אימי ושהה הוא בעמידה וע"י כך הוצרך גם ר' אחא לעמוד עד שיאמר לו אין כאן נדר דע"י ששהה כל כך בעמידה התירו ע"י פתח זה:

דגמליאל דקינתיה. גמליאל הזקן:

דגמליאל. בן בנו של גמליאל הזקן:

א"ל. לר' מנא לא תעשה לי כמו שעשית לזקני ששהית בעמידה ומתוך כך נתחרט אלא שב לך ואני אקיים את נדרי:

שלשה שיודעין לפתוח. פתח לנדר מתירין את הנדר כיחיד מומחה:

סברין מימר. סברוהו למימר דוקא במקום שאין זקן הוא דשלשה הדיוטות יכולין להתיר אבל במקום שיש זקן בעינן דוקא חכם:

ה"ג אמרין קומי ר' יוסי ר"ה שרי נדרא ר"ז בעי קומי ר' יוסי ר"ה ראשי מטות א"ל אין לית ר"ה ראשי מטות מאן אינון ראשי מטות ר"ה ראש לראשי המטות וכ"ה בר"ן. וה"פ ר"ז הקשה לפני ר"י וכי ר"ה ראשי המטות בתמי' הלא אינו סמוך ולא נקיט רשותא מהנשיא או מריש גלותא וא"ל ר"י אם אין ר"ה ראשי מטות מי הוא ראשי מטות אע"פ שאינו סמוך מ"מ חכם מובהק ומופלג בדורו הוא ויש לו רשות להתיר נדרים ביחיד:

לדברים יחידים. כגון להתיר בכורות ולא להתיר נדרים או בהיפך וכן שאר דברים מיוחדים או דלמא כשממנים זקן ממנין אותו לכל דבר:

רב. נתן לו ר' רשות להתיר נדרים ולראות כתמי נדה:

מן דדמך. לאחר שמת ר' בעא רב מר' גמליאל בנו שנעשה נשיא במקומו שיתן לו רשות להתיר מומי בכורות איזהו מום קבוע ומותר לשחטו בחוץ:

כולא יהיב ליה. ר' לרב רשות אפי' על מומי בכורות שבגלוי אבל לא על מומין שבסתר לפי שהיה בקי גדול במומין וחשש שמא יתיר מומין שיתמהו בהו אינשי א"נ משום יקרא דרבב"ח כדאיתא בבבלי פ"ק דסנהדרין:

והוא שיהיה ראוי לכל הדברים. הצריכים להורא' ממנין אותו לדברים יחידים אבל אם אינו ראוי לכל הדברים אע"ג שהוא בקי בדבר אחד אין ממנין אותו לדבר ההוא:

ה"ג דהוה גבין בעינו. שהיה גבן בעין אחת ולא היה ראוי לכולן שפסול לחליצה ולא היה יכול למנותו:

ה"ג וימנוניה לדבר אחד וכ"ה בחגיגה. וה"פ סתמא דש"ס פריך ה"ל לריב"ל למנותו לדברים יחידים אלא ש"מ כל שאינו ראוי לכל הדברים אין ממנין אותו לדברים יחידים:

לימים. לזמן מה ושיעבירו אח"כ ממנויה:

א"ל פייס. בקש מר"י הנשיא שיכתוב לי אגרת אחד של כבוד לכבדני נגד העם שאלך לפרנסתי לחוצה לארץ:

שלוחינו. הוא והרי הוא כיוצא בנו שיהא לו רשות כאלו אני בעצמי שם:

עד שיגיע אצלינו. הרשות שאני נותן לו יהי' עד שיחזור אצלינו ולא יותר ש"מ שממנים זקנים לימים:

אכן כתב ליה. הכי כתב ליה ר"י נשיאה לר"ח בר אבא:

שאינו בוש לומר לא שמעתיו. בהוראה שלא קיבל מרבותיו וליכא למיחש לתקלה:

מהו להתיר. נדרים בפלונס והוא מלבוש העשוי לכסות בו ראשו וקצת מגופו ומיבעיא ליה אם נדרים כדין ממש וצריך להתעטף בטלית או דלמה להתרת נדרים סגי בפלונס:

במקום שאין טלית. מתירין בפלונס אבל במקום שיש טלית צריך שיעטף בטליתו:

בנדרים הקלים. שניתרין בחרטה לבד מתירין בפלונ' לפי שאין צריכין עיון ואינן כדין והא דאמר רבי ירמיה דבעינן טלית היינו בנדרים חמורים שניתרים על ידי פתח וצריכין עיונא שהן כדין ממש:

הדרן עלך פרק נערה מאורסה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף