מראה הפנים/נדרים/י/ח

מראה הפנים נדרים י ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תיפטר דברי הכל שנדרה בתחלת לילי שבת. בבבלי דף ע"ד מוקי לה כתנאי למ"ד הפרת נדרים כל היום והיינו רבנן דמתני' דקי"ל כוותייהו מפירין אפי' נדרים שלא לצורך השבת ולהני תנאי דס"ל הפרת נדרים מעת לעת אין מפירין אלא נדרים שהן לצורך השבת וטעמא דהתם דייק ממתני' דקתני נדרה עם חשכה דאין כאן צורך השבח שהרי כבר אכלה מבעוד יום ונמי לאו זמן תכשיט הוא עם חשיכה ואפ"ה קאמר מפר לה עד שתחשך א"כ לא אתיא כרבי יוסי בר"י וכר"א בר"ש אבל הכא מפרש לברייתא דקאי על מתני' דשבת דאיכא לאוקמי כד"ה:

רבי חייה חני לה בשם חכמים. כת' הרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' בתרא שמעינן מיהא דהלכה כר' יהודה שאין הבעל מתיר נדרי אשתו מאי טעמא אשתו כגופו דמיא ואין חכם מתיר נדרי עצמו ע"כ וכ"כ הר"ן בדף פ"א בשם הרמב"ן ז"ל מדתני ר' חייא בשם חכמים הלכה כן והטור בסי' רל"ד כתב דברים שאינן עינוי נפש ואינן בינו לבינה אינו יכול להפר וכתב הר"ר אליעזר ממיץ אבל הוא מתירן כשאר חכם וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין הבעל מתיר אפילו כשאר חכם מפני שאשתי כגופו ואין אדם מתיר נדרי עצמו וכן וכתב הרמב"ם ע"כ וכתב הב"י עליו ואיני יודע היכא כתב כן שהרי בפרק ו' מהל' שבועות כתב אין אדם יכול להתיר שבועת עצמו וכלישנא דת"ק משמע דס"ל דאין הלכה כר' יהודה עכ"ל והב"ח כתב דהכי משמע מדכתב באותו הפרק הקרובים כשרים להתיר נדרים ושבועות אלמא קרובים דוקא אבל אשתו שהיא כגופו הרי הוא מתיר נדרי עצמו ואסור עכ"ל ולענ"ד נראה פשוט דהטור למד כן מדברי הרמב"ם שכתב באותו הפרק הלכה ד' זה שנשבע הוא שיבא לפני החכם להתיר לו בין איש בין אשה ואילו עושה שליח להשאל לו על נדרו והבעל נעשה שליח לחרטת אשתו ומתירין לה ובלבד שיהיו השלשה מקובצים אבל לא יקבץ אותן להתיר לה לכתחילה ע"כ ולמד זה מסוגי' הש"ס בפ"ק דף ח' גבי רבינא ה"ל נידרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו כו' ע"ש והוא ז"ל מפרש דשאלת רבינא היתה דוקא בבעל ובאדם אחר פשיטא ליה דאין נעשה שליח ודוקא בבעל התיר לו רב אשי משום דאשתו כגופו וכן מוכח מהכא דאין אחר נעשה שליח מדקא מיבעיא ליה מהו להתיר ע"י תורגמן ועיין לקמן ומדאמרינן אשתו כגופו להקל מכ"ש להחמיר דאשתו כגופו ואין יכול להתי' בעצמו והיינו דסיים שם הטור אחר שכתב וכ"כ הרמב"ם וכתב עוד אף על פי שאין אדם עושה שליח לשאול על נדרי עצמו הבעל נעשה שליח להתיר נדרי אשתו ובלבד כו' משמע דחד דינא וחד טעמא להו משום דאשתו כגופו ובענין פי' הסוגיא הנזכרת דקאמר התם ש"מ תלת כו' דלא שרי למישרי נדרא באתרא דרבי' צריך לומר נמי דהרמב"ם מפרש כפי' הר"ן שם מדלא התיר לה בצירוף שנים אחרים או מדלא ציוה לתלמידיו להתירה ועיין שם והרשב"א והתו' יש להם שיטה אחרת בזה דכתבו אדרבה באיניש דעלמא פשיטא לן שיכול לעשות שליח כו' כמ"ש הר"ן וע"ש ועיין בפסקי הרא"ש בפרק קמא שמביא בשם הר"א ממיץ פי' אחר בסוגיא זו ולשיטתיה אזיל דפוסק הלכה כרבנן דמותר להתיר נדרי אשתו ופי' שם שהמעשה הי' שאשתו של רבינא אמרה לו שיתיר הוא נדרה והוא חלק כבוד לרבו והלך לפניו שלא מדעתה ושאל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו שלא מדעתה שמא אם היתה יודעת היתה מתביישת שאביא הדברים לפניך ואדעתא דהכי לא נתחרטה וא"ל אי מכנפין אין כיון שאינך צריך לפרסם הדבר ולחזור אחריהם אינה מקפדת ואי לא מכנפין היא מתביישת ואדעתא דהכי לא נתחרטה ע"כ ויש לדקדק קצת דלפ"ז מאי דייק התם ש"מ אי מכנפין שפיר דמי דמשמע דנשמע מהאי עובדא לפסוק דינא בעלמא כסוגית כל ש"מ בש"ס ולפירושו משמע דוקא הכא דאשתו של רבינא אמרה לו שיתיר בעצמו נדרה ולפיכך היה הדבר ספק אצלו אם לפרסם הדבר ולא תקפיד ולא התיר לו רב אשי כ"א דוקא בג' מקובצין דמסתמא אינה מקפדת ומינה דהיכא שאמרה לו לעשות שליח להתיר לה נדרה בפני ג' אחרים ודאי דמותר אפי' באינן מקובצין שהרי נתנה לו רשות אף לקבן בעצמו וכך כתב הב"ח שם לדעת הרא"ם ואם כן מאי ש"מ דוקא דמכנפין דקאמר דזה ודאי דוחק לומר דלא קאמר ש"מ אלא דוקא בכה"ג שאמרה לו להתיר בעצמו ואין להאריך יותר:

ומה אם נדר הבעל שכתוב בהן ביום כו'. האי ק"ו לאו דוקא הוא דשאני התם דהדר גלי קרא מיום אל יום דאפילו בליליא כדאמר בבבלי ריש פרקין וכדאמר הכא לעיל ובבבלי דף ע"ז קאמר בפשיטות משום דלא מתחזי כדינא ומה"ט מותר אפילו בקרובים וכ"כ הרמב"ם בפרק ו' משבועות שאין ההיתר הזה דין:

מהו להתיר ע"י תורגמן. ומסיק דשרי והיינו דוקא ע"י תורגמן שרי משום דבעל דבר נמי התם קאי אבל על ידי שליח לא ומכאן למד הרמב"ם דאין להתיר על ידי שליח ועיין לעיל בד"ה רבי חייה וכן אין להתיר על ידי כתב ומוסכם הוא מרוב הפוסקים וכ"כ הרשב"א והריב"ש בתשובה ועובדא דבת יפתח יוכיח:

הדרן עלך נערה המאורסה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף