קרבן העדה/נדרים/א/ב

קרבן העדה נדרים א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האומר קונם. שאמר קונם ככר זה עלי:

כינויי' לקרבן. להתפיס בקרבן דאכינויי' דרישא קאי לפרושי ומשום דסתם נודר מתפיס בקרבן שהוא דבר הוה ומצוי נקט הרי אלו כינויין לקרבן:

חרק. כאומר ככר זה עלי חרם:

נזיק. האומר הריני נזיק אם אוכל ככר זה כאומר הריני נזיר:

נדר במוהי. בגמרא מפרש:

גמ' עד כדון עצמי. עד כאן לא שמעי' ממתני' אלא שאדם יכול לאסור על עצמו בלשון קונם ועדיין קמיבעי' לן מהו שיקדיש אדם דבר לשמים בלשון קונם כגון שאמר קונם זה לשמים מי הוי הקדש:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

קונם קורדם יש לי. יהא קרדומי הקדש אם יש לי קורדם וקונם נכסי עלי אם יש לי קרדום:

ה"ג שאין לזה קרדום נכסיו מותרין. מדקאמר נכסיו אסורין היינו שהן הקדש ש"מ מרישא אדם מקדיש נכסיו בל' קונם:

א"ר תחליפ'. דמן קסרין:

שנייא היא. שאני התם שבו בלשון שהתפיס הקורד' שתהא אסור' דהיינו בלשון קונם דמהני בנדר כאלו אמר קרבן הלכך מהני נמי בנכסיו דה"ל כאלו אמר קרבן והרי הן הקדש אבל באומר קונם נכסי לשמים אינן קדושים:

אלו אמר וכו' וחזר ואמר וכו'. כלומר שלא אמרן בבת אחת אלא בזה אחר זה ואפ"ה נכסיו אסורין:

יאות. שפיר הוה שמעינן מינה דיכול להקדיש לשמים בלשון קונם אבל השתא ליכא למשמע מידי דשאני הכא שאמר לנדר ולהקדש בבת אחת ומגו דמהני האי לישנא דקונם לנדר כאלו אמר קרבן מהני נמי להקדש:

אריב"ח. מסיפא איכא למידק דאם אמר לשון קונם הוה הקדש לשמים:

אלו אמר. אבל לא אמרן בבת אחת נכסיו מותרין כלומר לפלוג וליתני בדידה:

וקם לה. ולא אמר יותר:

יאות. שפיר שמעינן מינה דבעינן שיאמר נדר והקדש בבת אחת אבל השתא לא אמר בברייתא אלא אם אין לזה קורדום נכסיו מותרין ש"מ דביש לו קורדום בכל ענין הוו נכסיו הקדש אפי' לא אמרן בבת אחת:

דבר שהוא משמש וכו'. לשון שהוא דאיכא לפרושי דלשם חולין קאמר וי"ל דלשם קרבן קאמר מהו שיאסר עצמו בו:

ופריך והא תנינן קונם. דמשמע לשון קונם ומשמע לשון קנס ואפ"ה אסור:

ומשני קונסה שמה. וקונסה לא משמע לשון קנס א"נ אף קנס משמע לשון נדר דה"ק שיהא חייב קנס שיאסר דבר זה עליו בהנאה אם יעבור דבר נדרו:

ופריך והא תנינן שבותה. היא שבועה אע"ג דשבותה משמע נמי לשון שביתת שבת:

ומשני שפותה שמה. ושפותה בפ"א לא משמע לשון שביתה א"נ שפותה לשון הנחה כלומר לשמים ששם מקום מנוחה והראשון עיקר:

ופריך והא תני בר קפרא חרס. הוא לשון חרם וכי חרס לאו לשון חספא נמי הוא בתמיה ואפ"ה אמר ב"ק שהוא חרם:

לשון גבוה הוא. חרס וכוונתו על האומר לחרס וכיון דלשון גבוה ממש הוא אמרינן דלגבוה קאמר:

כגון. הנך הדרים במדינה ששמה ניותא שקורין לכספא חספא א"כ חרס שהוא חספא הוא לשון כסף וכאלו מתפיס בכסף שקלים שהוא הקדש:

נראין הדברים. אמתני' קאי הא דתנן נזיק כינוי לנזירות דוקא במקום שאנשיהם עלגים ומפסידין את הלשון ומכנין נזיר בנזיק אבל במקום שאין קורין נזיר נזיק ואמר אחד נזיק אני אומר נזיר ערל שפתים אין זה נזיר וה"ג אבל במקום שאין קוראין לנזיר נזיק ואפשר לקיים הגירסא וה"ק במקומות אחרים שאנשיהם עלגים הוא דהוה נזיק כינוי אבל במקום שקורין לנזיר נזיק מפני שהן ערלי שפתים ואין יכולין להוציא אות רי"ש ולכך אומרים נזיק אני אומר נזיר ערל שפתים לא יהא נזיר בתמיה ואיכא בין כינוי לנזירות ממש דאין מביאין קרבן על הכינויים כמ"ש בריש פרקין:

ה"ג פסיליס. והוא מי שאינו יכול לדבר על נכון:

מיתני שבותה שקוקה. כלומר אנן תנינן במתני' שבותה שקוקה הן כינויין לשבועה ור"ח תני שבוקה שקועה שקודה גם הם כינויין לשבועה:

נדר דנדר במוהי. פירושא דמתני' הוא לא דקאמר במוהי בלחוד אלא דאמר בנדרי דנדר במוהי כלומר בשבועה דנדר משה ליתרו דכתיב ויואל משה:

ולמה. לית אנן אמרין במומא דנדר שאול נמי כינוי לשבועה דהא כתיב ויואל שאול את העם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף