קרבן העדה/סוטה/ט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:33, 26 ביוני 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png סוטה TriangleArrow-Left.png ט TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' נמצא סמוך לספר. אצל גבול עכו"ם:

לא היו מודדים. דכתיב כי ימצא חלל פרט לממציא עצמו שסמוך לגבול עכו"ם או לעיר שרובה עכו"ם כאלו המציא עצמו למיתה כו':

לעיר שאין בה ב"ד לא היו מודדין אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד. ה"ק נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד אין מודדין לה אלא לעיר שיש בה ב"ד מודדין איזו נייר שיש בה ב"ד קרובה לו ואי לא הדר תניא ה"א אין מודדין כלל ת"ל ידינו לא שפכו את הדם הזה כן מפורש בגמרא:

מכוון. מצומצם שאין זו קרובה מזו אפי' מלא החוט:

ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה. אשר ה' נותן לך נחלה לרשתה פרט לירושלים שלא נתחלקה לשבטים:

גמ' חנוק ותלוי באילן לא היו עורפין. דכתיב חלל והיינו בכלי ברזל כעין חרב ולא חנוק ותלוי באילן לאו דוקא א"נ ה"ק אפילו תלוי באילן אם הוא חנוק הוא דלא היו עורפין אבל אם הוא חלל אפילו תלוי באילן עורפין וכ"מ בבבלי:

אצ"ל חנוק ותלוי באילן. דבחנוק לחוד לא היו עורפין:

ה"ג מנין אפי' מושלך והוא חנוק לא היו עורפין ת"ל חלל מה ת"ל נופל אלא אפי' הרוג וכו' וכ"מ בתוספתא פ"ט:

נמצא עומד על מטתו וכו' לא היו עורפין. חדא דנופל בעינן ועוד דכתיב באדמה ולא ע"ג מטתו:

ופריך הא תני רשב"י דעורפין:

ומשני דהדא דרשב"י. הא דתני משמיה דרשב"י דעומד על מטתו וסכין תקועה בלבו היו עורפין הוא מהנך שמועות שנאמרו משמיה הכי והכי ולאו דסמכא נינהו כלומר שלא נודע שם האומרן בשמו:

דאר"י כל אלו הדברים שנאמרו בשם רשב"י מהנך דלא גילו שמם מי האומרן דברי יחידים הן ותלאן באילן גדול ולא סמכינן עלייהו:

נמצא בעליל לעיר. במגולה ופשוט שאין עיר קרובה כזו:

ה"ג היו מודדין כדי לקיים וכו':

רב. ירד לבבל אמר אנא הוא הכא בבבל כבן עזאי בארץ ישראל כלומר מוכן להשיב דבר לשואל בעומק ובחריפות כבן עזאי שהיה חריף ודורש בשוקי טבריא:

אתא. זקן אחד ובעא מיניה:

שני הרוגים זה ע"ג זה. והאחד משוך להלן מחבירו מעט ואם תמדוד מזה יקרב לעיר אחת ואם תמדד מחבירו יקרב לעיר אחרת:

סבר שהן עורפין. הא פשיטא ליה שעורפין אלא קמיבעיא ליה מהיכן מודדין מן העליון או מן התחתון ל"א גם זה מן האיבעיא היה מה את סובר שעורפין בשבילם או לא:

א"ל אין עורפין. כלל וממילא איפשיטא בעייא דידיה דאם אין עריפה אין מדידה:

התחתון משום טמון. שהוא נטמן בתוך העליון וטמון אימעיט דכתיב באדמה:

והעליון משום צף. שאינו מוטל בשדה אלא צף על גבי התחתון:

כדסליק להכא. כשעלה האי סבא לארץ ישראל:

א"ל. שפיר לענין הדין אמר לך רב דכתיב כי ימצא ולא כי ימצאו שני חללין:

לא מסתברא. כדתנן במתניתין אלא הכי צריכין להגיה במתניתין באדמה לא צף ע"פ המים בשדה לא טמון בגל דאדמה משמע שיהא מונח בארץ ולא ע"ג המים ובשדה משמע גלוי:

ותניי בברייתא דבית רבי כן. כדהגיה דבאדמה לא צף וכו':

ופריך מחלפא וכו'. קשיא דרבנן אדרבנן:

ה"ג הכא אינון אמרין פרט לטמון ותמן אינון אמרין לרבות את הטמון. וה"פ הכא בעגלה ערופה ממעטינן מדכתיב בשדה פרט לטמון כדתני בברייתא והתם בשכחת השדה כתיב ושכחת עומר בשדה ודרשינן בשדה לרבות טמון דהוי שכחה דהא בתוך השדה הוא:

ומשני תמן. התם בשכחה כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה דקצירך ושדך תרווייהו משמע בגלוי ולמעוטי טמון וה"ל מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ומרבינן אפי' טמון:

ברם הכא. אבל כאן דלא כתיב אלא בשדה ודאי דאתי למעט טמון ואע"ג דכתיב נמי באדמה הא איצטרך באדמה למעט צף על המים:

נמצא סמוך לספר. דתנן במתניתין דלא היו עורפין משום דאמרינן עכו"ם הרגוהו:

סרקייות. גזלנים:

ה"ג או לעיר שיש בה עכו"ם אני אומר עכו"ם הרגוהו:

דכתיב ידינו לא שפכו את הדם הזה והיינו לא פטרנוהו בלא לויה משמע שהדבר ברור שיצא זה ההורג מעירם אלא שהם לא סיבבו מיתתו ש"מ מעיר שיש בה ב"ד מודדין:

מ"ט דרבנן. דפליגי עליה דר"א וסברי דאם נמצא מכוון בין שתי עיירות לא היו עורפין:

דכתיב והיתה העיר הקרובה ולא קרובות. דכתיב ומדדו את הערים. לשון רבים משמע לפעמים שני עיירות מביאין שתי עגלות וקרובה ואפילו קרובות:

ערי מקלט מה הן. מיבעיא ליה אם נמצא סמוך לערי מקלט מביאין עגלה או לא:

ופשיט אין תימר למחלוקת ניתנו וכו'. דפליגי ר' מאיר ורבי יוסי במסכת מכות חד אמר ערי מקלט השבטים נתנו מחלקיהם וחד אמר ערי מקלט לא נתחלקו לשבטים אלא ניתנו לבית דירה לכל השבטים וקאמר דלמ"ד דנחלקו לשבטים היו מביאין עגלה ערופה ולמ"ד לא נתחלקו לשבטים אין מביאין עגלה ערופה כמו ירושלים דלא קרינן בהו לרשתה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף